טעות במחזור ליום כיפור של רינת ישראל

HaimL

משתמש ותיק
בפיוט אמיץ כוח, שהודפס בנספחים, ישנה טעות בחרוז וציוויתו בלי לעוט מעץ הדעת. הדפיסו שם לעוט בשורוק
וזאת טעות מוכחת, שכן הלמ"ד אינה אות שימוש (מלשון לעוט על משהו) אלא חלק מהשורש לע"ט שהוא לשון אכילה, כמו הלעיטני נא. ועל כן צריך להיות לעוט בחולם, כמו עת רקוד וכו'
האם מישהו יודע כיצד ניתן ליצור איתם קשר בנוגע לזה
?
 

במבי

משתמש ותיק
אך בפסוק אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֗ה נָ֤תַן לִי֙ לְשׁ֣וֹן לִמּוּדִ֔ים לָדַ֛עַת לָע֥וּת אֶת־יָעֵ֖ף דָּבָ֑ר יָעִ֣יר ׀ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֗קֶר יָעִ֥יר לִי֙ אֹ֔זֶן לִשְׁמֹ֖עַ כַּלִּמּוּדִֽים׃ (ישעיה נ-ד)

כותב המלבי"ם: לעות את יעף דבר, לדעתי למ''ד לעות שרשיית שרשו לוע שהוא הלחי, ומורה על דיבור הלחי במרוצה, על כן דברי לעו (איוב וי''ו ג') הלחי עצמו מתנענע ומדבר מרוב ההרגל. מוקש אדם ילע קדש (משלי כ', כ''ה) שידבר להקדיש ולנדור בבלי דעת. ושתו ולעו (עובדיה א' טו) יצפצפו דברים כשכור. יעלעו דם (איוב לט) יוציא דם מן לחייהם. וזולת זה לא נמצא עוד רק ושמת סכין בלועך (משלי כג ב'). ויעף הוא לדעתי מענין התנשאות. כתופעות ראם לו. וכסף תועפות לך. והוא תואר אל דבר, דבר יעף. כמו חכם לבב, תמים דעה, נכה רגלים.

וא"כ אף בלמד שורשית אפשרי לנקד בשורוק.
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
חבר, זה לא אותו הדבר. לפי פירוש המלבי"ם, לעות הוא שם דבר, כמו עזות פנים, צחות לשון.
אבל בפיוט, וצוויתו בלי לעוט מעץ הדעת, לעוט הוא פועל, ולא שם דבר.
 

הכהן

משתמש ותיק
ובסידור ב'והוא רחום' מצאו לנכון להשמיט המילים 'חוסה ה' עלינו בארץ שבינו', אבל בנוסח אשכנז לבני חו"ל השאירו הנוסח הישן...
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
בהוצאת קורן (הידועה לשימצה) ראיתי שהוסיפו והחסירו לפי הבנתם הדקדוקית
 

שמעיה

משתמש ותיק
הכהן אמר:
ובסידור ב'והוא רחום' מצאו לנכון להשמיט המילים 'חוסה ה' עלינו בארץ שבינו', אבל בנוסח אשכנז לבני חו"ל השאירו הנוסח הישן...

לא הבנתי, אתה מצוי בארץ שבי?
 

במבי

משתמש ותיק
אבל גם בפסוק הֲלֹ֨א יִמְצְא֜וּ יְחַלְּק֣וּ שָׁלָ֗ל רַ֤חַם רַחֲמָתַ֙יִם֙ לְרֹ֣אשׁ גֶּ֔בֶר שְׁלַ֤ל צְבָעִים֙ לְסִ֣יסְרָ֔א שְׁלַ֥ל צְבָעִ֖ים רִקְמָ֑ה צֶ֥בַע רִקְמָתַ֖יִם לְצַוְּארֵ֥י שָׁלָֽל׃ (שופטים ה-ל) מופיע פועל בשורוק?
וכן הפסוק מִי־זֶ֣ה ׀ בָּ֣א מֵאֱד֗וֹם חֲמ֤וּץ בְּגָדִים֙ מִבָּצְרָ֔ה זֶ֚ה הָד֣וּר בִּלְבוּשׁ֔וֹ צֹעֶ֖ה בְּרֹ֣ב כֹּח֑וֹ אֲנִ֛י מְדַבֵּ֥ר בִּצְדָקָ֖ה רַ֥ב לְהוֹשִֽׁיעַ׃ (ישעיה סג-א) כותב המצודת ציון: חמוץ . ענין צביעה ואין לו דומה ויתכן שהוא הפוך מן תמחץ רגליך בדם ( תהלים סח ) שהרגל הצבוע מדם נראה כפצוע עכ"ל וגם הוא פועל
 

עת לדבר

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
הכהן אמר:
ובסידור ב'והוא רחום' מצאו לנכון להשמיט המילים 'חוסה ה' עלינו בארץ שבינו', אבל בנוסח אשכנז לבני חו"ל השאירו הנוסח הישן...

לא הבנתי, אתה מצוי בארץ שבי?
אתה לא יודע מה קורה כאן?
 
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
אני לא כל כך מבין את הפסוקים שהבאת. את הראשון בכלל לא הבנתי. המילה יחלקו? איך היא שייכת לכאן?

והמילה חמוץ היא פועל סביל, כמו וידע כל פעול כי אתה פעלתו, וזאת צורתו. כמו עם עמוסים, מן הנשואים וכו'

אבל, וציוויתו בלי לעוט מעץ הדעת, הוא פועל פעיל. לא קיימת צורה של פועל פעיל עם אות שורשית בניקוד הזה. בדוק ותגיד לי אם אני טועה
 
חלק עליון תַחתִית