Re: מטבע ברכת אבות - אל עליון קונה שמים וארץ, ושינויו - פתרון תעלומה

שמואל שלומוביץ

משתמש רשום
בעקבות דברי הרמב"ן בפרשת השבוע ראיתי להציע דברים בנושא.
רמב"ן בראשית כד, ג
אלהי השמים ואלהי הארץ - הקדוש ברוך הוא יקרא אלהי ארץ ישראל, כדכתיב (מ"ב יז כו) לא ידעו את משפט אלהי הארץ, וכתוב (דהי"ב לב יט) וידברו אל אלהי ירושלים כעל אלהי עמי הארץ. ויש בזה סוד עוד אכתבנו בעזרת השם (עיין ויקרא יח כה). אבל בפסוק (ז) לקחני מבית אבי לא נאמר בו אלהי הארץ כי היה בחרן או באור כשדים. וכן אמרו (כתובות קי ב) הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר (ש"א כו יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים:

דברי הרמב"ן הללו מפענחים לדעתי תעלומה גדולה.

בנוסח התפילה יש לנו פתיחה מורחבת לברכת אבות
ואחר אמירת שמו ואלהותו בנוסח מורחב בהתאמה לענין הברכה, נקבעו שתי שבחים ככל הנראה בתורת הזכרת מלכות (כמבואר ברא"ש ועוד, ואכמ"ל בסדר הברכה),
האחד הוא מדינא דגמ' מצד שמשה אמרו - "האל הגדול הגבור והנורא",
והשני בהמשך הדורות בתורת שבחו של אברהם אבינו - "אל עליון קונה שמים וארץ". וכמבואר במדרש תהילים.

כך הנוסח הקדום וכך השתמר בנוסח א"י דורות רבים, ועד הנה בנוסח ברכת 'מעין שבע' שהשתמרה אצלינו ע"פ נוסחאות ארצישראליות (כנראה מעוד נוסחאות הברכה התואמות נוסח בני א"י), אנו מזכירים כך בליל שבת (האל הגדול הגבור והנורא אל עליון קונה שמים וארץ).

משום מה בזמן מן הזמנים במשך הדורות בבבל (אולי בראשית תקופת הגאונים) הוחלף הנוסח המסורתי שיסודו בשבחו של אברהם, ותחתיו נקבע בשלבים נוסח משולב בתוספות ובשינוי מהותי מהנוסח הקדום המבוסס על שבחו של אברהם: "אל עליון גומל חסדים טובים וקונה הכל".

אין שום חידוש בעובדה שנוסחאות התפילה משתנות, זה ארע במהלך כל הדורות בכל חלקי התפילה ובכל המקומות והנוסחאות, אבל בכל אופן כאן מדובר בענין אחר, זה קטע מבוסס על פסוק ושיבוצו הוא תכליתי, ובברכה שכבר בגמ' קבעו שהשינוי בה בעייתי,
מה גם שהנוסח משנה את המקור אבל במובהק שומר על הזיקה שלו למטבע המקורי, וזה חסר מובן, מה ארע?

קולמוסים השתברו כבר והצעות נשמעו, אבל למיעוט ידיעותי לא מצאתי עדיין מנוח במה שנאמר בה (את מאמרו המקיף של וידר בסיני אני מכיר ודבריו בזה השערה פורחת וחסרת ביסוס מתבקש). אם יש איזה חדש בזה אשמח לשמוע.

לפי דברי הרמב"ן הללו דומני שנכון להניח, שכפי שבתורה נמנע אברהם להזכיר שמו שהוא אלהי הארץ על פעל ה' באדמת ארץ כשדים,
כך בני בבל לא ראו לנכון לקבוע את שבחו של הקב"ה על קנין הארץ, בשעה שהם נמצאים על אדמה טמאה, אין זה כבודו להחיל שמו וקנינו על ארץ העמים,
ומשעה שנמנעו להזכיר קונה שמים וארץ, החליפו אותו בהזכרת פעולתו על הארץ שהוא גומל חסדים טובים, וקבעו את הזכרת קנינו דרך כלל בלבד...

סיוע גדול לדבר יש ללמוד מנוסחאות קדומות שנמצאו שבהם כתוב "אל עליון קונה שמים". או "אל עליון קונה שמים גומל חסדים טובים", בהשמטה בולטת של המילה ארץ. (לא בדקתי בכתה"י אבל כך מתאר וידר במאמרו).
ויש נוסחאות "אל עליון גומל חסדים טובים", בלי הזכרת קונה הכל כלל.
וזה עשוי להוכיח שהייתה מגמה לשנות את המילים קונה שמים וארץ בביטוי אחר, בגלל בעיה להזכיר את המילה 'ארץ', תולדות שינויים אלו הביאו ככל הנראה בהמשך הזמן לקביעת החכמים כפי הנוסח שבידינו. ומתבאר עוד בהמשך האשכול. 

אני שוקל בדעתי אם הרעיון הזה מספיק מבוסס בשביל לייחס אותו לתקופה מקודמת מהופעתו אצל הרמב"ן.
 

יהודי נאמן

משתמש ותיק
אבל הרי סתם ארץ הוא ארץ ישראל, וכשאומרים בברכת המזון ברכת הארץ - גם בחו"ל - אז זה מתפרש על ארץ ישראל. אז אם כך למה לא נאמר שקונה שמים וארץ יתפרש על ארץ ישראל.
 

HaimL

משתמש ותיק
מפורש במסכת אבות פרק ו' משנה י' שמיים וארץ קניין אחד, ומשמע שאין קיום לזה בלא זה.

ופשוט ששמיים וארץ הם כל השמיים וכל הארץ, כמו שכתוב בתורה בראשית ברא א-לקים את השמיים ואת הארץ.

ואולי קונה הכל זה כדי שלא להזכיר במפורש את כל חמשת הקניינים, ולהאריך בכך את הברכה (כי, הרי, לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה).
 

HaimL

משתמש ותיק
יהודי נאמן אמר:
אבל הרי סתם ארץ הוא ארץ ישראל, וכשאומרים בברכת המזון ברכת הארץ - גם בחו"ל - אז זה מתפרש על ארץ ישראל. אז אם כך למה לא נאמר שקונה שמים וארץ יתפרש על ארץ ישראל.

בברכת המזון זה לא סתם ארץ, אלא ארץ חמדה טובה וכולי, ושם זה יכול להתפרש כמובן רק על ארץ ישראל.
 

טל חרמון

משתמש ותיק
שמואל שלומוביץ אמר:
בעקבות דברי הרמב"ן בפרשת השבוע ראיתי להציע דברים בנושא.
רמב"ן בראשית כד, ג
אלהי השמים ואלהי הארץ - הקדוש ברוך הוא יקרא אלהי ארץ ישראל, כדכתיב (מ"ב יז כו) לא ידעו את משפט אלהי הארץ, וכתוב (דהי"ב לב יט) וידברו אל אלהי ירושלים כעל אלהי עמי הארץ. ויש בזה סוד עוד אכתבנו בעזרת השם (עיין ויקרא יח כה). אבל בפסוק (ז) לקחני מבית אבי לא נאמר בו אלהי הארץ כי היה בחרן או באור כשדים. וכן אמרו (כתובות קי ב) הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר (ש"א כו יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים:

דברי הרמב"ן הללו מפענחים לדעתי תעלומה גדולה.

בנוסח התפילה יש לנו פתיחה מורחבת לברכת אבות
ואחר אמירת שמו ואלהותו בנוסח מורחב בהתאמה לענין הברכה, נקבעו שתי שבחים ככל הנראה בתורת הזכרת מלכות (כמבואר ברא"ש ועוד, ואכמ"ל בסדר הברכה),
האחד הוא מדינא דגמ' מצד שמשה אמרו - "האל הגדול הגבור והנורא",
והשני בהמשך הדורות בתורת שבחו של אברהם אבינו - "אל עליון קונה שמים וארץ". וכמבואר במדרש תהילים.

כך הנוסח הקדום וכך השתמר בנוסח א"י דורות רבים, ועד הנה בנוסח ברכת 'מעין שבע' שהשתמרה אצלינו ע"פ נוסחאות ארצישראליות (כנראה מעוד נוסחאות הברכה התואמות נוסח בני א"י), אנו מזכירים כך בליל שבת (האל הגדול הגבור והנורא אל עליון קונה שמים וארץ).

משום מה בזמן מן הזמנים במשך הדורות בבבל (אולי בראשית תקופת הגאונים) הוחלף הנוסח המסורתי שיסודו בשבחו של אברהם, ותחתיו נקבע בשלבים נוסח משולב בתוספות ובשינוי מהותי מהנוסח הקדום המבוסס על שבחו של אברהם: "אל עליון גומל חסדים טובים וקונה הכל".

אין שום חידוש בעובדה שנוסחאות התפילה משתנות, זה ארע במהלך כל הדורות בכל חלקי התפילה ובכל המקומות והנוסחאות, אבל בכל אופן כאן מדובר בענין אחר, זה קטע מבוסס על פסוק ושיבוצו הוא תכליתי, ובברכה שכבר בגמ' קבעו שהשינוי בה בעייתי,
מה גם שהנוסח משנה את המקור אבל במובהק שומר על הזיקה שלו למטבע המקורי, וזה חסר מובן, מה ארע?

קולמוסים השתברו כבר והצעות נשמעו, אבל למיעוט ידיעותי לא מצאתי עדיין מנוח במה שנאמר בה (את מאמרו המקיף של וידר בסיני אני מכיר ודבריו בזה השערה פורחת וחסרת ביסוס מתבקש). אם יש איזה חדש בזה אשמח לשמוע.

לפי דברי הרמב"ן הללו דומני שנכון להניח, שכפי שבתורה נמנע אברהם להזכיר שמו שהוא אלהי הארץ על פעל ה' באדמת ארץ כשדים,
כך בני בבל לא ראו לנכון לקבוע את שבחו של הקב"ה על קנין הארץ, בשעה שהם נמצאים על אדמה טמאה, אין זה כבודו להחיל שמו וקנינו על ארץ העמים,
ומשעה שנמנעו להזכיר קונה שמים וארץ, החליפו אותו בהזכרת פעולתו על הארץ שהוא גומל חסדים טובים, וקבעו את הזכרת קנינו דרך כלל בלבד...

סיוע גדול לדבר יש ללמוד מנוסחאות קדומות שנמצאו שבהם כתוב "אל עליון קונה שמים". או "אל עליון קונה שמים גומל חסדים טובים", בהשמטה בולטת של המילה ארץ. (לא בדקתי בכתה"י אבל כך מתאר וידר במאמרו).
ויש נוסחאות "אל עליון גומל חסדים טובים", בלי הזכרת קונה הכל כלל.
וזה עשוי להוכיח שהייתה מגמה לשנות את המילים קונה שמים וארץ בביטוי אחר, בגלל בעיה להזכיר את המילה 'ארץ', תולדות שינויים אלו הביאו ככל הנראה בהמשך הזמן לקביעת החכמים כפי הנוסח שבידינו. ומתבאר עוד בהמשך האשכול. 

אני שוקל בדעתי אם הרעיון הזה מספיק מבוסס בשביל לייחס אותו לתקופה מקודמת מהופעתו אצל הרמב"ן.

יישר כח, דברי פי חכם חן.
 

יהודי נאמן

משתמש ותיק
HaimL אמר:
יהודי נאמן אמר:
אבל הרי סתם ארץ הוא ארץ ישראל, וכשאומרים בברכת המזון ברכת הארץ - גם בחו"ל - אז זה מתפרש על ארץ ישראל. אז אם כך למה לא נאמר שקונה שמים וארץ יתפרש על ארץ ישראל.

בברכת המזון זה לא סתם ארץ, אלא ארץ חמדה טובה וכולי, ושם זה יכול להתפרש כמובן רק על ארץ ישראל.
למה? רק בגלל שסתם ארץ הינה ארץ ישראל.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
יהודי נאמן אמר:
HaimL אמר:
יהודי נאמן אמר:
אבל הרי סתם ארץ הוא ארץ ישראל, וכשאומרים בברכת המזון ברכת הארץ - גם בחו"ל - אז זה מתפרש על ארץ ישראל. אז אם כך למה לא נאמר שקונה שמים וארץ יתפרש על ארץ ישראל.

בברכת המזון זה לא סתם ארץ, אלא ארץ חמדה טובה וכולי, ושם זה יכול להתפרש כמובן רק על ארץ ישראל.
למה? רק בגלל שסתם ארץ הינה ארץ ישראל.

בדיוק הפוך, סתם ארץ בלי שם תואר היא כל העולם, רק ארץ עם שמות התואר ארץ חמדה טובה ורחבה היא א"י

וכי ברכת המוציא לחם מן הארץ תיקנו לברך דווקא בא"י ?
 

שמואל שלומוביץ

משתמש רשום
פותח הנושא
יהודי נאמן אמר:
אבל הרי סתם ארץ הוא ארץ ישראל, וכשאומרים בברכת המזון ברכת הארץ - גם בחו"ל - אז זה מתפרש על ארץ ישראל. אז אם כך למה לא נאמר שקונה שמים
וארץ יתפרש על ארץ ישראל.
תודה לכל המגיבים.
מאותה סיבה שהרמב"ן כותב שכשאברהם אבינו דיבר על פעולת ה' עם אברהם בחו"ל הוא לא קראו בשם אלהי הארץ, אלא קראו בשם אלהי השמים לבד, 
הארץ אינה מתפרשת בהכרח על ארץ ישראל, וזה עשוי להתייחס גם לכללות העולם כמו שהזכירו אחריך, ואין נכון להזכיר שמו ית' על ארץ העמים.
כמו שירמיה לא אמר הנורא כיון שראה נכרים מכרכרים בהיכלו, ודניאל לא אמר הגבור בשעה שראה נכרים משעבדים בבניו, אין השבח מתאים אלא לפי הניכר באותה שעה לעיני האדם. 
וראה עוד בהמשך דברי.
HaimL אמר:
מפורש במסכת אבות פרק ו' משנה י' שמיים וארץ קניין אחד, ומשמע שאין קיום לזה בלא זה.

ופשוט ששמיים וארץ הם כל השמיים וכל הארץ, כמו שכתוב בתורה בראשית ברא א-לקים את השמיים ואת הארץ.

ואולי קונה הכל זה כדי שלא להזכיר במפורש את כל חמשת הקניינים, ולהאריך בכך את הברכה (כי, הרי, לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה).
זו אכן טענה חזקה, היה נראה בפשטות שגם דברי הרמב"ן עצמם הם לא ממש ע"ד הפשט, ותחילה אבאר שיטת הרמב"ן בזה, 
ובאמת מאד חשוב לבחון האם מדובר בפירוש יסודי כ"כ עד שנכון לבנות עליו את השינוי האמור, על יסוד הסימוכין שהבאתי לענין.
או שמדובר בביאור מחודש, ע"ד הסוד או הרמז, ואינו עיקרי כ"כ לתלות עליו שינוי שנעשה מאות שנים לפני שנכתב ע"י הרמב"ן.

צריך לשים לב, ישנם שתי הופעות בודדות של שמו ית' "אלהי הארץ", האחת היא כאן ועוד שתים במעשה הכותים שלא ידעו משפט אלהי הארץ. וקשה לבטל את ההקבלה הזאת ולפרש כרמב"ן שאלהי הארץ מתייחס לארץ הקודש לבדה,
אמנם זה אכן לא מתפרש כך אוטומטית, ויש כאן צד חידוש, אבל נראה לי שגם אם מובנו הפשוט של הביטוי "אלהי הארץ" מתייחס לאלוהותו על כל העולם, מכל מקום בוודאי מדובר בביטוי חריג (לשם השוואה שמו ית' כאלהי השמים בהשמטת אלוהותו על הארץ מופיע קרוב ל-10 פעמים בכל התנ"ך, מלבד יחוסים רבים אחרים שהוא יושב שמים, השמים כסאו, והשמים לה' והארץ לבנ"א וכדו').
יש סיבה להניח שהביטוי החריג הזה לא יתייחס בדרך החיוב אלא ביחס לארץ הקודש. גם אם במובנו הכללי הוא מתייחס דרך כללות לכל העולם.
וכפי הדקדוק שעומד בבסיס דברי הרמב"ן בזה.

כל זמן שישראל בארצם נכון שיזכירו 'קונה שמים וארץ' ולא כ"כ משנה מה הפירוש הפשוט של זה, אבל להזכיר 'אלהי הארץ - קונה שמים וארץ' כשנמצאים על אדמה טמאה יש בזה טעם לפגם, הרי חז"ל לימדונו שאפי' על הצדיקים אין נקרא שמו עליהם עד אחר מיתתם, וכידוע.

רק לעתיד לבא בשעה שכל העמים יקראו בשם ה' לעובדו שכם אחד והיה ה' למלך על כל הארץ, אזי ה' צבאות שמו "אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא" (ישעיהו נד, ה).

מענין לשים לב שגם הביטוי "אדון כל הארץ", הוא ביטוי שהתחדש בכניסת ישראל לארץ במעבר הירדן, וראה בזה דברי הגר"א בבביארו לשיה"ש א, ד.
וכזה גם הביטוי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ מופיע פעמיים במזמור מז דווקא העוסק לכאו' בכניסת ישראל בתרועה ובקול שופר לארץ וארון ברית ה' אדון כל הארץ לפניהם.
כנראה גם מלכותו ואדנותו ואלהותו על כל הארצות יסודם כי מציון מכלל יופי אלהים הופיע, ובגלות אין מקום לביטוי זה.
 

יהודי נאמן

משתמש ותיק
שמואל שלומוביץ אמר:
יהודי נאמן אמר:
אבל הרי סתם ארץ הוא ארץ ישראל, וכשאומרים בברכת המזון ברכת הארץ - גם בחו"ל - אז זה מתפרש על ארץ ישראל. אז אם כך למה לא נאמר שקונה שמים
וארץ יתפרש על ארץ ישראל.
תודה לכל המגיבים.
מאותה סיבה שהרמב"ן כותב שכשאברהם אבינו דיבר על פעולת ה' עם אברהם בחו"ל הוא לא קראו בשם אלהי הארץ, אלא קראו בשם אלהי השמים לבד, 
הארץ אינה מתפרשת בהכרח על ארץ ישראל, וזה עשוי להתייחס גם לכללות העולם כמו שהזכירו אחריך, ואין נכון להזכיר שמו ית' על ארץ העמים.
כמו שירמיה לא אמר הנורא כיון שראה נכרים מכרכרים בהיכלו, ודניאל לא אמר הגבור בשעה שראה נכרים משעבדים בבניו, אין השבח מתאים אלא לפי הניכר באותה שעה לעיני האדם. 
וראה עוד בהמשך דברי.
HaimL אמר:
מפורש במסכת אבות פרק ו' משנה י' שמיים וארץ קניין אחד, ומשמע שאין קיום לזה בלא זה.

ופשוט ששמיים וארץ הם כל השמיים וכל הארץ, כמו שכתוב בתורה בראשית ברא א-לקים את השמיים ואת הארץ.

ואולי קונה הכל זה כדי שלא להזכיר במפורש את כל חמשת הקניינים, ולהאריך בכך את הברכה (כי, הרי, לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה).
זו אכן טענה חזקה, היה נראה בפשטות שגם דברי הרמב"ן עצמם הם לא ממש ע"ד הפשט, ותחילה אבאר שיטת הרמב"ן בזה, 
ובאמת מאד חשוב לבחון האם מדובר בפירוש יסודי כ"כ עד שנכון לבנות עליו את השינוי האמור, על יסוד הסימוכין שהבאתי לענין.
או שמדובר בביאור מחודש, ע"ד הסוד או הרמז, ואינו עיקרי כ"כ לתלות עליו שינוי שנעשה מאות שנים לפני שנכתב ע"י הרמב"ן.

צריך לשים לב, ישנם שתי הופעות בודדות של שמו ית' "אלהי הארץ", האחת היא כאן ועוד שתים במעשה הכותים שלא ידעו משפט אלהי הארץ. וקשה לבטל את ההקבלה הזאת ולפרש כרמב"ן שאלהי הארץ מתייחס לארץ הקודש לבדה,
אמנם זה אכן לא מתפרש כך אוטומטית, ויש כאן צד חידוש, אבל נראה לי שגם אם מובנו הפשוט של הביטוי "אלהי הארץ" מתייחס לאלוהותו על כל העולם, מכל מקום בוודאי מדובר בביטוי חריג (לשם השוואה שמו ית' כאלהי השמים בהשמטת אלוהותו על הארץ מופיע קרוב ל-10 פעמים בכל התנ"ך, מלבד יחוסים רבים אחרים שהוא יושב שמים, השמים כסאו, והשמים לה' והארץ לבנ"א וכדו').
יש סיבה להניח שהביטוי החריג הזה לא יתייחס בדרך החיוב אלא ביחס לארץ הקודש. גם אם במובנו הכללי הוא מתייחס דרך כללות לכל העולם.
וכפי הדקדוק שעומד בבסיס דברי הרמב"ן בזה.

כל זמן שישראל בארצם נכון שיזכירו 'קונה שמים וארץ' ולא כ"כ משנה מה הפירוש הפשוט של זה, אבל להזכיר 'אלהי הארץ - קונה שמים וארץ' כשנמצאים על אדמה טמאה יש בזה טעם לפגם, הרי חז"ל לימדונו שאפי' על הצדיקים אין נקרא שמו עליהם עד אחר מיתתם, וכידוע.

רק לעתיד לבא בשעה שכל העמים יקראו בשם ה' לעובדו שכם אחד והיה ה' למלך על כל הארץ, אזי ה' צבאות שמו "אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא" (ישעיהו נד, ה).

מענין לשים לב שגם הביטוי "אדון כל הארץ", הוא ביטוי שהתחדש בכניסת ישראל לארץ במעבר הירדן, וראה בזה דברי הגר"א בבביארו לשיה"ש א, ד.
וכזה גם הביטוי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ מופיע פעמיים במזמור מז דווקא העוסק לכאו' בכניסת ישראל בתרועה ובקול שופר לארץ וארון ברית ה' אדון כל הארץ לפניהם.
כנראה גם מלכותו ואדנותו ואלהותו על כל הארצות יסודם כי מציון מכלל יופי אלהים הופיע, ובגלות אין מקום לביטוי זה.
אדרבה, דווקא אז עדיין לא דובר כלל על ארץ כנען ועדיין לא הובטחה לו כלל.
אבל לאחר מכאן, סתם ארץ הינה ארץ ישראל כמו שהוכחתי מכל מטבע הברכות והתפילות.
 
 

שמואל שלומוביץ

משתמש רשום
פותח הנושא
יהודי נאמן אמר:
שמואל שלומוביץ אמר:
יהודי נאמן אמר:
אבל הרי סתם ארץ הוא ארץ ישראל, וכשאומרים בברכת המזון ברכת הארץ - גם בחו"ל - אז זה מתפרש על ארץ ישראל. אז אם כך למה לא נאמר שקונה שמים
וארץ יתפרש על ארץ ישראל.
תודה לכל המגיבים.
מאותה סיבה שהרמב"ן כותב שכשאברהם אבינו דיבר על פעולת ה' עם אברהם בחו"ל הוא לא קראו בשם אלהי הארץ, אלא קראו בשם אלהי השמים לבד, 
הארץ אינה מתפרשת בהכרח על ארץ ישראל, וזה עשוי להתייחס גם לכללות העולם כמו שהזכירו אחריך, ואין נכון להזכיר שמו ית' על ארץ העמים.
כמו שירמיה לא אמר הנורא כיון שראה נכרים מכרכרים בהיכלו, ודניאל לא אמר הגבור בשעה שראה נכרים משעבדים בבניו, אין השבח מתאים אלא לפי הניכר באותה שעה לעיני האדם. 
וראה עוד בהמשך דברי......
אדרבה, דווקא אז עדיין לא דובר כלל על ארץ כנען ועדיין לא הובטחה לו כלל.
אבל לאחר מכאן, סתם ארץ הינה ארץ ישראל כמו שהוכחתי מכל מטבע הברכות והתפילות.

אם זה כ"כ ברור לך קשה לי להתווכח, (מדקדוק לשון הרמב"ן לא נראה שהחסרון היה כדבריך שטרם דובר על ארץ כנען אלא מפני שהיה בחרן או באור כשדים).
אבל בלאו הכי, טענתי העיקרית שקונה שמים וארץ לא מתאים בחו"ל לא מפני שזה מתפרש על הארץ שבו האדם נמצא, אלא מפני שמי שמצוי בחו"ל לא רואה את הגילוי של אלהי הארץ, 
וכמו שאין מזכירים גבורות גשמים בימות החמה כיון שאינו זמן גשמים, וכמו שבשעה שאינו נגלה לעינים מידות הגבור והנורא, אין מזכירים אותם,  וכמו שהדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה, היינו שאין לו ההתיחסות לבחי' אלהי הארץ, ולכן גם להזכיר בחינה זו בהתייחס לארץ כנען לא מתאים בחו"ל. ביחוד שגם השכינה בגלותא, וזה ענין בפנ"ע וכנראה העיקרי בזה.

אציין דוגמא נוספת שנקלעה לידי בהתאמה לדברי הרמב"ן, שהיא אחר שנבחרה ארץ כנען.
 
עזרא ה, יא-יב  
וּכְנֵמָא פִתְגָמָא הֲתִיבוּנָא לְמֵמַר אֲנַחְנָא הִמּוֹ עַבְדוֹהִי דִי אֱלָהּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא וּבָנַיִן בַּיְתָא דִּי הֲוָא בְנֵה מִקַּדְמַת דְּנָה שְׁנִין שַׂגִּיאָן וּמֶלֶךְ לְיִשְׂרָאֵל רַב בְּנָהִי וְשַׁכְלְלֵהּ:  
לָהֵן מִן דִּי הַרְגִּזוּ אֲבָהָתַנָא לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא יְהַב הִמּוֹ בְּיַד נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל כסדיא כַּסְדָּאָה וּבַיְתָה דְנָה סַתְרֵהּ וְעַמָּה הַגְלִי לְבָבֶל:

הפסוק שמדבר על עולי גולה, בוני המקדש בירושלים מכתיב עליהם את שמו שהוא אֱלָהּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא. והפסוק שאחריו המדבר בגולי הארץ שמלך בבל הגלם לבבל, מזכיר שמו שהכעיסו לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא. ולא מזכיר שהוא אלהי הארץ.

וזה מהטעם הזה שאין מקום להנהגת אלהי הארץ להזכירה על הגלות, 
ואמר לי חכ"א שבמקביל לזה התחדשה בבבל ההזכרה על הגאולה "וְזוֹכֵר חַסְדֵּי אָבוֹת. וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה". ואילו בארץ ישראל הזכירו שהוא מגיננו ומגן אבותינו ומבטחינו וכו'. כי זה מה שנשתייר לבני בבל לקוות ולצפות לביאת הגואל שנשוב לארצינו ואלהי הארץ יתגלה עלינו.
 
חלק עליון תַחתִית