למה מותר לומר 'בריך שמיה' בשבת ואין בזה משום שאלת צרכיו

יושב אוהלים

משתמש ותיק
למה מותר לומר 'בריך שמיה' בשבת הלא יש בזה כמה קטעים של שאלת צרכיו?
ואף שחלק מהם הם על עניינים רוחניים שיש היתר לבקש צרכים רוחניים בשבת, אבל חלק ממנו הוא גם על צרכים גשמיים.
ואבקש לא להביא מקורות לנוהגים שאינם אומרים בריך שמיה בשבת, שאלתי הוא למנהגים שכן אומרים. ובפרט שבזוהר עצמו שזהו המקור לתפילת 'בריך שמיה' כתוב לאומרו במנחה בשבת.
 

איש קטן

משתמש ותיק
ראתי פעם בבא'ח כימדומני בתורה לשמה שמה שאסרו שאלת צרכיו דווקא באופן שיכול לבוא לידי צער על חיסרון שלו וכו..
אבל בדברים קבועים כבריך שמיה והרחמן מותר שמכיוון שרגיל בהם אין חשש צער בשבת
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
למה מותר לומר 'בריך שמיה' בשבת הלא יש בזה כמה קטעים של שאלת צרכיו?
ואף שחלק מהם הם על עניינים רוחניים שיש היתר לבקש צרכים רוחניים בשבת, אבל חלק ממנו הוא גם על צרכים גשמיים.
ואבקש לא להביא מקורות לנוהגים שאינם אומרים בריך שמיה בשבת, שאלתי הוא למנהגים שכן אומרים. ובפרט שבזוהר עצמו שזהו המקור לתפילת 'בריך שמיה' כתוב לאומרו במנחה בשבת.
עד שאתה תמה על בריך שמיה, תמה על היהי רצון של ברכת החודש.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
יושב אוהלים אמר:
למה מותר לומר 'בריך שמיה' בשבת הלא יש בזה כמה קטעים של שאלת צרכיו?
ואף שחלק מהם הם על עניינים רוחניים שיש היתר לבקש צרכים רוחניים בשבת, אבל חלק ממנו הוא גם על צרכים גשמיים.
ואבקש לא להביא מקורות לנוהגים שאינם אומרים בריך שמיה בשבת, שאלתי הוא למנהגים שכן אומרים. ובפרט שבזוהר עצמו שזהו המקור לתפילת 'בריך שמיה' כתוב לאומרו במנחה בשבת.
עד שאתה תמה על בריך שמיה, תמה על היהי רצון של ברכת החודש.

"עד"??
1 - בריך שמיה זה כל שבת ברכת החודש זה פעם ב4 שבתות.
2 - בריך שמיה הוא לפני ברכת החודש אז כל הקודם זכה.
 

חכם

משתמש רגיל
איש קטן אמר:
אבל בדברים קבועים כבריך שמיה והרחמן מותר
וכן מוכח ממה שאומרים 'רצה ד' אלוקינו בעמך....' 'שים שלום טובה וברכה....' וכהנה רבות.
אלא שעדיין יש לברר איך מותר לומר 'רבון כל העולמים' קודם קידוש ליל שבת, שהוא מלא וגדוש בשאלת צרכיו.
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
יושב אוהלים אמר:
למה מותר לומר 'בריך שמיה' בשבת הלא יש בזה כמה קטעים של שאלת צרכיו?
ואף שחלק מהם הם על עניינים רוחניים שיש היתר לבקש צרכים רוחניים בשבת, אבל חלק ממנו הוא גם על צרכים גשמיים.
ואבקש לא להביא מקורות לנוהגים שאינם אומרים בריך שמיה בשבת, שאלתי הוא למנהגים שכן אומרים. ובפרט שבזוהר עצמו שזהו המקור לתפילת 'בריך שמיה' כתוב לאומרו במנחה בשבת.
עד שאתה תמה על בריך שמיה, תמה על היהי רצון של ברכת החודש.

"עד"??
1 - בריך שמיה זה כל שבת ברכת החודש זה פעם ב4 שבתות.
2 - בריך שמיה הוא לפני ברכת החודש אז כל הקודם זכה.
כן, אבל השני יהא רעווא של בריך שמיה לא כוללים שום בקשה על פרנסה, משא"כ היה"ר של ברכת החודש (רק מוזכר שם אתה זן לכלא ומפרנס לכלא וכו' אבל לא לשון בקשה).
 
 

נבשר

משתמש ותיק
HaimL אמר:
כן, אבל השני יהא רעווא של בריך שמיה לא כוללים שום בקשה על פרנסה, משא"כ היה"ר של ברכת החודש (רק מוזכר שם אתה זן לכלא ומפרנס לכלא וכו' אבל לא לשון בקשה).
למה לא שאלת על יקום פורקן?
 

HaimL

משתמש ותיק
נבשר אמר:
HaimL אמר:
כן, אבל השני יהא רעווא של בריך שמיה לא כוללים שום בקשה על פרנסה, משא"כ היה"ר של ברכת החודש (רק מוזכר שם אתה זן לכלא ומפרנס לכלא וכו' אבל לא לשון בקשה).
למה לא שאלת על יקום פורקן?
א. שכחתי.
ב. בברכת החודש, ישנם נוסחים שמשמיטים את היה"ר (וחלק ניכר מהפסקה יחדשהו הקב"ה וכו'), ולדעתי, הוא מטעם שאילת צרכים בשבת. אבל על היקום פורקן לא שמעתי.
ג. כהמשך לב., לדעתי, ישנו הבדל, אבל זאת רק השערה שלי. אני משער שברכת החודש בעבר התחילה (בדומה לנוסחים שהזכרתי) בהכרזה על המולד, ומי שעשה נסים לאבותינו וכו' ר"ח פלוני ביום פלוני וכו' יחדשהו הקב"ה עד גמירא. ואז, הנהיגו לומר כל אחד את היה"ר שלפניו. וכאן התמיהה. משא"כ יקום פורקן ומי שברך, הוא אכו"ר לשליח ציבור (ותימה בכך שאנחנו נוהגים לאמרו כאו"א בפ"ע). ומכיוון שהוא עניין לציבור, התירו בדוחק שאילת צרכים.
 
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
HaimL אמר:
ב. בברכת החודש, ישנם נוסחים שמשמיטים את היה"ר (וחלק ניכר מהפסקה יחדשהו הקב"ה וכו'), ולדעתי, הוא מטעם שאילת צרכים בשבת. אבל על היקום פורקן לא שמעתי.
עיין בערוך השולחן סי' תיז סעיף ט
תמיהני היאך מותר להתפלל בשבת תפילה חדשה, מה שאינה בטופס ברכות, אלא תפילה בפני עצמה ומבקשים על פרנסה ושארי צרכים, ואיך מותר בשבת, ותפילה זו הוא תפילת רב בכל השנה בברכות (טז א). והתחלתה שתתן לנו חיים ארוכים, ובכאן הוסיפו בתחילתו שתחדש עלינו החודש הזה לטובה ולברכה. ולכן יש בסידורים בסופו בזכות תפילת רב. אבל זהו דברי בורות: מה שייך בזכות תפילת רב ונראה שהמדפיסים טעו בזה, שהמציין ציין שזהו תפילת רב, ולא ידעו הכוונה, והוסיפו תיבת בזכות. אבל מכל מקום מי התיר לנו לקבוע תפילה חדשה בשבת ואי איישר חילי אבטלנה. אך קשה לשנות המנהג, וצריך עיון גדול.
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
על גוף הענין יש כמה מהלכים לתרצו
כי יש כמה וכמה תפילות כנ"ל וי"ר דקריאת שמע שעל המיטה מי שברך וירפא לכל גופן רבון כל העולמים לפני קידוש אלו-ה נצור וכו'וכו'
והנה לך לשון הריב"ש
מכל מקום המנהג הטוב והישר בעיני הוא מנהג ברצלונה, שלא לאומרו כלל בשום שבת אף ביום הכפורים, שכיון שאין זה מנוסח התפלה עצמה והוא נוסח שאלת צרכיו, אין לאומרו בשבת, אבל שאר הסליחות והבקשות הנהוגות לומר בתפלה עצמה בשאר יום הכיפורים, אין צריך לשנותן מפני שחל בשבת, אף אם יש בהן שאלת צרכים, וזהו שאמרו בירושלמי תני אסור לשאול צרכיו בשבת. רבי זעירא שאל לר' חייא בר אבא מהו מימר רעינו פרנסינו כלומר בברכת המזון, אמר ליה טופוס ברכות כך היא, כלומר, כיון שהוא צריך לומר ברכה זו, אין לשנות מטבע הברכה ממה שאומר בחול, שאין אסור שאלת הצרכים אלא להוסיף על מטבע הברכה או כששואל לעצמו שלא בתוך הברכה הצריכה לו
ועיין באור זרוע
ושוב ראיתי ששלח רבי' יהודה בר' קלונימוס בר' משה לרבי' אפרים בר"י הודיעני איך מתפללים בשבת אלהי נצור לשוני מרע, דאסור לאדם שישאל צרכיו, דבשלמא שים שלום טופס ברכות הוא, כדאמר בירו' גבי רוענו זוננו, אבל אלקי נצור דאמורא היה רגיל לאומרה אחר תפילתו והורגלו גם בנ"א כן, מי קבעו ותקנו בתפלה לאומרו גם בשבת. והשיב לו, ואשר שאל אדוני על אלהי נצור שאדם מתפלל אחר תפילתו, אחרי כי ראה בירוש' המדבר על רענו היה לאדוני לשאול דומיא דההיא אם יש להרבות בשבת בהרחמן יצילנו מדקדוקי עניות וינקום נקמת דם עבדיו. כל זה לא תקנו חכמים לדבר. אלא מאי אית לך למימר, הואיל ותקנו והנהיגו העולם לאמר ואין כאן בית מיחוש הכא נמי לא שנא". כלומר שהוא מפרש טופס ברכה, לאו דוקא מטבע ברכה ממש, אלא כל שהוא נוסח קבוע בפי כל כגון אלהי נצור, או הרחמן נחשב כטופס ברכה, ואין בו משום איסור שאלת צרכיו בשבת
 

ששמואל

משתמש ותיק
עד כמה שידוע לי מה שכלול בסדר התפילה אינו אסור בשבת.
גם מה שבשבת לא מתפללים י"ח הוא משום טירחא ולא משום שאילת צרכיו.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
אבל השני יהא רעווא של בריך שמיה לא כוללים שום בקשה על פרנסה
אבל יש שם עוד בקשות דתוריך לן חיים בטיבותא, ואין לתרץ משום דזה לצורך רוחניות שהרי כל מה שיהודי צריך זה לצורך רוחניות וגם פרנסה זה כדי שיוכל לעבוד את השם, וא"כ ביטלת כל הדין של בקשת צרכיו בשבת כי הכל זה רוחניות.
ואם הוא אינו מכוון כן זה בעיה שלו וזה לא סיבה שלא יתקנו לאומרו בשבת.
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
אבל השני יהא רעווא של בריך שמיה לא כוללים שום בקשה על פרנסה
אבל יש שם עוד בקשות דתוריך לן חיים בטיבותא, ואין לתרץ משום דזה לצורך רוחניות שהרי כל מה שיהודי צריך זה לצורך רוחניות וגם פרנסה זה כדי שיוכל לעבוד את השם, וא"כ ביטלת כל הדין של בקשת צרכיו בשבת כי הכל זה רוחניות.
ואם הוא אינו מכוון כן זה בעיה שלו וזה לא סיבה שלא יתקנו לאומרו בשבת.
אבל גם בעל ערוך השולחן (שהביאו כאן) תמה בדבר, וכתב שמזכירים פרנסה ושארי צרכים.
והלא גם בתפילת שבת גופא מבקשים בקשות, רצה נא במנוחתנו וכו' והנחילנו ה"א באהבה וברצון שבת קדשך וכו', אלא שמשמע לאנשי לחלק בין סתם בקשה כללית כמו דתוריך לן חיי בטיבו וכו' לבין בקשה כה"ג שתובעים בפה, ותתן לנו חיים ארוכים וכו' חיים של פרנסה וכו' חיים של עושר וכבוד וכו'
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
לחלק בין סתם בקשה כללית כמו דתוריך לן חיי בטיבו וכו' לבין בקשה כה"ג שתובעים בפה, ותתן לנו חיים ארוכים
לא זכיתי להבין מה ההבדל בין "דתוריך לן חיי בטיבו" ל-"ותתן לנו חיים ארוכים" ?? זה אותו בקשה ותביעה בפה - רק שזה בארמית וזה בלשון הקודש.
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
ששמואל אמר:
עד כמה שידוע לי מה שכלול בסדר התפילה אינו אסור בשבת.
גם מה שבשבת לא מתפללים י"ח הוא משום טירחא ולא משום שאילת צרכיו.

יש ג' סיבות בראשונים למה אין אומרים תפילות בשבת, אין עיתותי בידי עתה, אבל בקיצור: יש שאמרו שלא לעשות צער בשבת ע"י אריכות התפילה יש שאמרו שיש בזה היפך עונג שבת שכל מלאכתך עשוייה ויש עוד, אולי מאוחר יותר אסדר את הדברים.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
משבט הכהונא אמר:
ששמואל אמר:
עד כמה שידוע לי מה שכלול בסדר התפילה אינו אסור בשבת.
גם מה שבשבת לא מתפללים י"ח הוא משום טירחא ולא משום שאילת צרכיו.

יש ג' סיבות בראשונים למה אין אומרים תפילות בשבת, אין עיתותי בידי עתה, אבל בקיצור: יש שאמרו שלא לעשות צער בשבת ע"י אריכות התפילה יש שאמרו שיש בזה היפך עונג שבת שכל מלאכתך עשוייה ויש עוד, אולי מאוחר יותר אסדר את הדברים.
בטעם שאין אומרים ברכות חול בשבת
 בגמרא ברכות כא, א, אמר רב נחמן: "כי הוינן בי רבה בר אבוה, בען מיניה, הני בני בי רב דטעו ומדכרי דחול בשבת, מהו שיגמרו? ואמר לן: גומרין כל אותה ברכה". וביארה הגמרא שהטעם לכך כי "גברא בר חיובא הוא, ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת", ולכן אם כבר התחיל את הברכה – יסיים. וכ"כ הרי"ף (יג, א), הרא"ש (ג, יז), הרשב"א והריטב"א בחידושיהם שם, ושו"ת או"ז (ח"א סימן צה), ועוד.
 מאידך מצאנו טעם אחר, שלא מתאים לבקש בשבת על ענייני חול, שהעיסוק בבקשות הללו עלול להביא את האדם לידי צער.
 כמובא בתנחומא וירא א (ורשא): "אתה מוצא שמונה עשרה מתפללים בכל יום ואינן כולן לשבחו של הקב"ה, אלא ג' ראשונות וג' אחרונות, ושתים עשרה ברכות כולן לצרכו של אדם, ולפיכך אין מתפללים בשבת שמונה עשרה, שאם יהיה לו חולה בתוך ביתו, נזכר ברופא חולי עמו ישראל והוא מיצר, והשבת ניתנה לישראל לקדושה לעונג ולמנוחה ולא לצער, לכך מתפלל ג' ברכות ראשונות וג' אחרונות והמנוחה באמצע".
 וכן כתב רש"י במחזור ויטרי (סי' קמ): "ילמדינו רבינו, למה מתפללים בחול י"ח ברכות, ובשבת שאנו בטילים אין אנו מתפללים אלא ז' ברכות. כך למדונו רבותינו, למה אין מתפללים י"ח ברכות בשבת, אמר רב הונא מפני שאסור לו לאדם לתבוע צרכיו בשבת, ואמר האלקים, שבת זו מנוחה היא לישראל, שנאמר (מלכים א ח): ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל… ובתפילה שאנו מתפללים בחול יש דברים דחול. כיצד, אם היה אדם כסיל אומר חונן הדעת, אם היה בעל תשובה אומר הרוצה בתשובה, ואם היה בשבייה אומר גאל, אם היה חולה אומר רופא חולי, וכן כל שאר תפילות, ואמר האלקים למנוחה ניתנה שבת לישראל, ואם הוא מתפלל י"ח תפילות הוא נזכר מעשיו ומיצר ונמצא שם שמים מתחלל, שמחלל את השבת. לפיכך תקינו רבנן תפילה שאין בה צער משום דבר שבעולם". וכן מובא בסידור רש"י (תקטו). ונדמה שלא ידוע כיום היכן מובאים דברי רב הונא שהזכיר, אבל בירושלמי (שבת פרק טו, ה"ג) מובא היסוד הזה. "אמר רבי חייא בר בא: רבי שמעון בן יוחי כד הוה חמי לאימיה משתעיא סגין (כאשר היה רואה שאמו מתפללת הרבה), הוה אמר לה: אימא שובתא היא (אמא, שבת היא). תני, אסור לתבוע צרכיו בשבת". וכ"כ בכלבו לז.
 וכן כתב הרמב"ם בשו"ת פאר הדור סי' קל: "ולא מנעו ברכות אמצעיות של שמונה עשרה כי אם מפני שהיא רחמים ותחנונים, והטעם, כי התפילה עבודה נכונה לכבוד הא-ל יתברך, וצריך להזכיר בכל יום ענייני דיומא, ובבוא יום שבת ויום טוב, צריך להיות שמח ונעלוז ולהודות לא-ל אשר נתן מנוחה לעמו ישראל שבתות ומועדים בשמחה, לא שיהיה יום תענית וזעקה ויגון. ואל יאמר בהם אלא הדברים הנאותים והמשמחים ולהזכיר נפלאותיו אשר עשה עם אבותינו ולנו".
 וכתב המנהיג (הלכות שבת יא), ששני ההסברים עניינם אחד, שמשום כבוד השבת לא הטריחו חכמים להתפלל את הברכות האמצעיות, היינו, שמשום כבוד השבת אין ראוי להצטער על הבקשות שבחול.
 וכתב בשו"ת אז נדברו (יד, כג), שרק מחיבור שני הטעמים, התבטלו ברכות החול. שכן מפני החשש שמא יהיה לו חולה ויצטער, לא היו מבטלים את ברכות החול, לכן צירפו את הטעם שלא רצו להטריח. ומנגד גם הרצון שלא להטריח לבדו לא היה מספיק, אילולי היה בזה לפעמים צער שאינו מתאים לשבת.

הדברים הועתקו מכאן 
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
לחלק בין סתם בקשה כללית כמו דתוריך לן חיי בטיבו וכו' לבין בקשה כה"ג שתובעים בפה, ותתן לנו חיים ארוכים
לא זכיתי להבין מה ההבדל בין "דתוריך לן חיי בטיבו" ל-"ותתן לנו חיים ארוכים" ?? זה אותו בקשה ותביעה בפה - רק שזה בארמית וזה בלשון הקודש.
נכון מאוד אי משום הא לא איריא. אני רציתי רק להדגיש את חיים של פרנסה, חיים של עושר וכבוד, שהם בקשות להדיא על פרנסה וממון.
 
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
כדאי לציין כי בשו"ע הרב הביא שני חילוקים א. מותר ברכה ולא תפילה ב. גם תפילה מותר וטוב על מחילת עוונות ודוקא על צרכיו פירוש שיש לו איזה צורך של פרנסה וכדו' ומתפלל עתה על צורך פרטית זו זו אסור כנלענ"ד בכוונתו.
וא"כ בריך שמיה ואלו-ה נצור הוא תפילה על רוחניות יקום פורקן ברכה ולא תפילה ותפילת החודש אולי יש לומר שתפילה להבא הוא ולא על צורך פרטית שלו עתה שכואב לו.
על יקום פורקן כתוב בשו"ע הרב סי' רפד ס"יד
נָהֲגוּ לְהַזְכִּיר אַחַר קְרִיאַת הַתּוֹרָה נִשְׁמַת הַמֵּתִים וּלְבָרֵךְ הָעוֹסְקִים בְּצָרְכֵי צִבּוּר, וְכָל מָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ. וְנוֹהֲגִים לוֹמַר "יְקוּם פּוּרְקָן". וְאֵין בְּכָל זֶה מִשּׁוּם אִסּוּר תְּחִנָּה בְּשַׁבָּת, שֶׁאֵין זוֹ תְּחִנָּה אֶלָּא בְּרָכָה.
ועיי"ש סימן רפח סעף ח
הַמִּתְעַנֶּה תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּשַׁבָּת – צָרִיךְ לוֹמַר "עֲנֵנוּ" אַחַר סִיּוּם תְּפִלָּתוֹ בְּלֹא חֲתִימָה. וְטוֹב לְכָלְלוֹ בֵּ"אלֹהַי נְצוֹר כוּ'". וְטוֹב לוֹמַר גַּם כֵּן "רִבּוֹן הָעוֹלָמִים גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ וְכוּ'", כְּמוֹ בְּחֹל. וּמֻתָּר לוֹמַר גַּם כֵּן "אֱלֹהַי עַד שֶׁלֹּא נוֹצַרְתִּי כוּ'", אוֹ שְׁאָר בַּקָּשׁוֹת עַל מְחִילַת עֲוֹנוֹת. וְיָכוֹל גַּם כֵּן לְהִתְוַדּוֹת וְלוֹמַר "חָטָאתִי, עָוִיתִי, פָּשַׁעְתִּי". וְלֹא אָסְרוּ לוֹמַר תַּחֲנוּנִים בְּשַׁבָּת אֶלָּא לְבַקֵּשׁ בָּהֶם עַל צְרָכָיו, כְּגוֹן עַל פַּרְנָסָה, אוֹ עַל רְפוּאָה לְחוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּבֵיתוֹ, וְכַיּוֹצֵא בָהֶם מִצָּרְכֵי הַגּוּף. אֲבָל חֲרָטַת עֲוֹנוֹת טוֹב לוֹמַר בְּכָל יוֹם:
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
ד שאתה תמה על בריך שמיה, תמה על היהי רצון של ברכת החודש.
נבשר אמר:
למה לא שאלת על יקום פורקן?
HaimL אמר:
בברכת החודש, ישנם נוסחים שמשמיטים את היה"ר (וחלק ניכר מהפסקה יחדשהו הקב"ה וכו'), ולדעתי, הוא מטעם שאילת צרכים בשבת
HaimL אמר:
אבל גם בעל ערוך השולחן (שהביאו כאן) תמה בדבר, וכתב שמזכירים פרנסה ושארי צרכים.
והלא גם בתפילת שבת גופא מבקשים בקשות, רצה נא במנוחתנו וכו' והנחילנו ה"א באהבה וברצון שבת קדשך וכו',

אודה לקל הפוקח עורים שהאיר את עיני לראות דברי התוספות בברכות דף מח: ד"ה מתחיל בנחמה שהביא מירושלמי מפורש וז"ל ואין להקפיד אפילו אי הוי לשון בקשה כדאמר בירושלמי דשבת בפרק אלו קשרים מהו לומר רוענו זוננו פרנסנו בשבת א''ל טופס ברכות כך הוא ומנהג שטות הוא המשנה ברכה של חול.
ולפי דברי ירושלמי אלו מובן למה מותר לומר בריך שמיה בשבת!

[ומ"מ יש מקום לפקפק בזה דבריך שמיה לאו טופס ברכה הוא כמו רענו זוננו פרנסנו וכלכלנו, ואין זה נקרא "משנה ברכה של חול"]
 

שלומי טויסיג

משתמש ותיק
זמן אמירתה
יש מן האחרונים שסברו שהתפילה נאמרת בשבת דווקא ולא ביום חול, ויש שסברו שהיא נאמרת גם בימי חול. האריז"ל נהג לאומרה בשחרית של שבת, ותו לא; ויש שסברו לאומרה רק בתפילת מנחה של שבת. (המבורגר, שרשי מנהג אשכנז). עדות המזרח אומרים אותה רק ביום שבו יש תפילת מוסף כגון שבת, ראש חודש וכדומה.
 

HaimL

משתמש ותיק
שלומי טויסיג אמר:
זמן אמירתה
יש מן האחרונים שסברו שהתפילה נאמרת בשבת דווקא ולא ביום חול, ויש שסברו שהיא נאמרת גם בימי חול. האריז"ל נהג לאומרה בשחרית של שבת, ותו לא; ויש שסברו לאומרה רק בתפילת מנחה של שבת. (המבורגר, שרשי מנהג אשכנז). עדות המזרח אומרים אותה רק ביום שבו יש תפילת מוסף כגון שבת, ראש חודש וכדומה.
השתא דהוברר הדבר שאין מניעה לאומרה בשבת, א"כ, מסתבר שיאמרוה דווקא בשבת, דביום חול הוא טירחא דציבורא, שעסוקים במלאכתן. ואולי מי שכתב שאומרים גם בחול, ייתכן שאין לש"צ לשהות באמירתה, אלא יוציא הס"ת מיד ויוליכו (ובשבת במנחה ג"כ אין להאריך, דאית ביה ביטול ביהמ"ד).
 
 

ASZ

משתמש רגיל
רציתי להוסיף בביאור הענין מהו ההיתר של "טופס ברכות כך הוא" דהלא סו"ס זו בקשת תחנונים?
וישנם המפרשים {קרבן העדה ועוד} שמה שהוא טופס ברכות התירו שמא יתבלבל בתפילתו אם ישנה מהנוסח הרגיל,
ומקשים ע"ז דהא "אלוקי נצור" הוא בסוף התפילה ואין חשש שיתבלבל ורק יקצר בתפילתו?
ומטו משמיה דתלמיד הרעק"א דכשמוסיף בקשות פרטיות גורם לו יותר צער ועוגמת נפש ולכך אסרו אך בטופס ברכות שרגיל לומר כן אי"ז כ"כ מביא לידי צער ולכך התירו.
 

ב. זעירא

משתמש ותיק
חכם אמר:
אלא שעדיין יש לברר איך מותר לומר 'רבון כל העולמים' קודם קידוש ליל שבת, שהוא מלא וגדוש בשאלת צרכיו.
זכורני שמעיקרא נתקן לאמרו בערב שבת עם בואו לבית הכנסת,
ויעידו על כך המילים 'ובאתי לביתך להפיל תחינתי...'
ונדמה לי שיש עדיין הנוהגים לאמרו אז.
 
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
היו כאן באשכול כמה בלבולים ואבקש לתקנם (חלקם הוזכרו כבר)
א. אין איסור בברכות בשבת (יקום פורקן ושאר מי שברך)
ב. אין איסור על שאלת צרכים בתוך טופס ברכות (ולכן הסיבה שא"א י"ח בשבת היא משום טורח) אבל לא כל סדר התפילה נחשב טופס ברכות
ג. איסור בקשות בשבת הינו איסור שהוכרע רק בשלב מאד מאוחר בש"ס וכמו שהובא בירושלמי (כמובן כוונתי לשאלה בדרך תפילה דבלא זה הן גם בירושלמי מצינו שאסור שאילת צרכים בשבת ט"ו ל"ג) (ועצם ד' הירושלמי הוא מח' רש"י תוס' ורא"ש עם הרי"ף בעניין ברכת נחמנו ואכמ"ל) ע"כ אין להביא ראיה לזה מזוהר שקדם לזה ויתכן מאד שנפסק בבבלי שלא כמוהו (אמנם עי' בהגהות הגרא"ל בא"נ מח: שהקשה כן ונשאר בצ"ע ועי' בד' החיד"א בזה שכ' לחלק קצת)
ולעניין מעשה הואיל שלכאו' יש כאן מח' זוהר וגמ' הרי שחזרנו לנושא הידוע של מח' הש"ס והקבלה (לכאו' גם מי שבכ"מ נוהג כש"ס כאן יכול "לצנזר" את בריך שמיה מהבקשות האישיות וכן אני נוהג)
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
למה מותר לומר 'בריך שמיה' בשבת הלא יש בזה כמה קטעים של שאלת צרכיו?
ואף שחלק מהם הם על עניינים רוחניים שיש היתר לבקש צרכים רוחניים בשבת, אבל חלק ממנו הוא גם על צרכים גשמיים.
ואבקש לא להביא מקורות לנוהגים שאינם אומרים בריך שמיה בשבת, שאלתי הוא למנהגים שכן אומרים. ובפרט שבזוהר עצמו שזהו המקור לתפילת 'בריך שמיה' כתוב לאומרו במנחה בשבת.
עיין בסידור 'אזור אליהו' בסוף שמביא את השיטות בזה ואת עיקרי הכללים מתי מותר לבקש ומתי אסור, ומבאר את מחלוקת הגר"א [של"א הרחמן ואלוקי נצור בסוף שמו"ע וברכת החודש ועוד] לבין שאר השיטות.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
אחד מן הגולה אמר:
עיין בסידור 'אזור אליהו' בסוף שמביא את השיטות בזה ואת עיקרי הכללים מתי מותר לבקש ומתי אסור, ומבאר את מחלוקת הגר"א [של"א הרחמן ואלוקי נצור בסוף שמו"ע וברכת החודש ועוד] לבין שאר השיטות.

יישר כחכם
 

עמנואל

משתמש ותיק
לפעמים שאלת צרכים היא בעצמה מכלל עונג שבת, כפי שר"ע בכה בשבת ומהטעם הזה. ואולי כך יש להבין את מה שקבעו קצת בקשות ומי שברך לחולים וכו' ולא חששו לשאלת צרכים.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
עמנואל אמר:
לפעמים שאלת צרכים היא בעצמה מכלל עונג שבת, כפי שר"ע בכה בשבת ומהטעם הזה. ואולי כך יש להבין את מה שקבעו קצת בקשות ומי שברך לחולים וכו' ולא חששו לשאלת צרכים.

לגבי בכיה או בקשות לעצמו יש סברא זו, אבל יש ראיה מגמ' שלעשות משהו בשביל עונג שבת לאחרים אסור, כגון באיסור לרוץ בשבת שכתוב שאת מתענג מהריצה מותר, כתבו הפוסקים שלרותת כדי לעשות עונג שבת לאחרים אינו בכלל היתר זה. וא"כ לבקש רפואה לעצמו יהיה מותר אבל לאחרים לא.
אמנם יש פוסקים שכתבו שאם הוא מתענג מזה שהשני מתענג לא גרע מעונג של עצמו, וא"כ ה"נ אולי יהיה הבדל בין אם מתפלל על בן משפחתו וכדומה שזה גם צורך עצמו לבין גבאי שעושה מי שבירך לכל מי שמבקש ממני, לכאורה קשה לומר שהוא מתענג מרפואתם של אנשים כאלה שהוא בכלל לא מכיר.
ויל"ע אם הוא מתענג מלעשות טובה למתפללים ולעשות עבורם מי שבירך לחוליהם אולי מותר, וצע"ע.
ובכל אופן במי שברך יש את ההיתר שכבר הזכירו פה שלברך לא נקרא תפילה, ולא אסרו אלא בקשות ולא ברכות, וכן שמעתי שב"קופת העיר" כששולחים שליחים להתפלל על התורמים ל40 יום, אז פסק להם הגרח"ק שבשבת יאמרו השמות בלשון מי שברך ולא בלשון תפילה משום איסור בקשה בשבת, אבל לברך מותר.
 

ASZ

משתמש רגיל
מהו באמת המקור לכך שמותר לבקש על רוחניות בשבת?
 
חלק עליון תַחתִית