ולכאורה צריך לומר דלפי דברי התוס' אלו דאצטריך צריכותא, למה מעט קרא בבכור ובקדשים, דנראה דס"ל דלא אמרינן בעלמא מילתא דאתיא מגזירה שוה טרח וכתב לה קרא, כדאמרינן בק"ו. וכן מתבאר נמי ממ"ש התוס' שם בד"ה השתא וכו', שכתבו, דהשתא דקרא דעז למעט נדמה ע"כ לא בא למעט כי אם נדמה דדומה קצת במקצת סימנין, דבאינו דומה כלל לא צריך שום מיעוט, דהא ילפינן בגזירה שוה, ואי אמרינן דמילתא דאתיא בגזירה שוה טרח וכתב לה קרא, מה הכרח יש לומר דאתא למעט דומה קצת, אכתי י"ל דלא מעט אלא אינו דומה כלל, ואף דאתי מגזירה שוה טרח וכתב לה קרא, וכן כתב הר"ב משנה למלך בפרק ד' מהלכות מלוה סוף דין א' ד"ה גרסינן, דדעת התוס' באיזהו נשך [בבא מציעא סא ע"א ד"ה גזירה שוה], הכי הוי, דלא אמרינן בגזירה שוה טרח וכתב לה קרא.
אבל דעת הר"ן בנדרים דף ג' [ע"א ד"ה לנדור], דאפילו בגזירה שוה אמרינן דטרח וכתב לה קרא, יע"ש. וכן נראה מדברי התוס' בבכורות בפרק קמא דף י"ב ע"א ד"ה קמ"ל תחת תחת וכו', דטרחו שם לישב הא דאצטריך מיעוט בבכור וקדשים ולא ילפינן זה מזה בגזירה שוה, אלא שדברי התוס' שם נראים כסותרים לדברי התוס' דפרק מרובה הנזכרים, דהתם מתבאר מדבריהם דאילו היה אפשר לכתוב בבכור רבויא דמקצת סימנין בלא מיעוט אין הכי נמי דהוה שתיק קרא ממיעוט דבכור והוה יליף נדמה גמור דאינו דומה מקדשים, ומדברי התוס' דמרובה לא הוי הכי, דאי הוה כתיב רבוי לחודיה בבכור ולא מיעוט הוה מרבינן ליה נמי בקדשים דילפינן מהדדי בגזירה שוה, ודוק.
באופן דדעת התוס' דבגזירה שוה לא שייך למימר מילתא דאתיא בגזירה שוה טרח וכתב לה קרא...