''וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים...'' (שייך לנדרים לא:)

אבינועם

משתמש ותיק
זמן רב שאני תוהה מה עניין המשפט 'וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים' שאנו אומרים בשחרית של שבת, הלא שבת אינה כקרבן פסח, וערל חייב לשבות.
אך ראיתי שאיתא בנדרים לא: (במשנה ג, יא)
קונם שאני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי נכרים. שאני נהנה למולים, אסור בערלי ישראל ומותר במולי נכרים.
שאין הערלה קרויה אלא לשם נכרים, שנא' כי כל הגוים ערלים... ואומר והיה הפלשתי הערל הזה, ואומר... פן תעלוזנה בנות הערלים. ע''כ.

והובן לי
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אבינועם אמר:
זמן רב שאני תוהה מה עניין המשפט 'וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים' שאנו אומרים בשחרית של שבת, הלא שבת אינה כקרבן פסח, וערל חייב לשבות.
אך ראיתי שאיתא בנדרים לא: (במשנה ג, יא)
קונם שאני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי נכרים. שאני נהנה למולים, אסור בערלי ישראל ומותר במולי נכרים.
שאין הערלה קרויה אלא לשם נכרים, שנא' כי כל הגוים ערלים... ואומר והיה הפלשתי הערל הזה, ואומר... פן תעלוזנה בנות הערלים. ע''כ.

והובן לי
יישר כח זה ביאור יפה.
אמנם לכאורה עדיין צריך ביאור למה נקט כאן "ערלים", ואיזה שייכות יש בין זה שהגויים נקראים ערלים לזה שאסור להם לשבות בשבת.
ועל פי המשנה שהבאת אולי יש לפרש שהפשט הוא שהרי שבת הוא אות בין עם ישראל להקב"ה, וכן מילה נקראת אות בין עם ישראל להקב"ה, וכמו שאומרים שנכרי נקרא ערל אף אם נימול, ופשטות הביאור בזה הוא שאע"פ שהוא נימול אבל חסר לו ה"אות" של ברית מילה, שהרי לא היה בברית מילה אלא ברית בין ישראל להקב"ה ולא לגויים, ולכן עדיין הוא נקרא ערל, כמו כן בשבת אפילו אם הנכרי שובת מ"מ אין לו את ה"אות" והברית של שבת, שנאמר בזה שהוא ברית עולם רק "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם".
לכן כשמדברים ע"ז שאין שייך שמירת שבת אצל הגויים משתמשים בתואר "ערלים", לומר שעניינם שווים זה לזה.
 

בשלמא

משתמש ותיק
יש להעיר שבנדרים ההלכה כן מפני שהולכים אחר לשון בנ"א וגוי נקרא ערל בלשון בנ"א
אבל התפילות בדרך כלל נתקנו בלשון הכתובים (אבודרהם).
"גויי הארצות" נזכר בפסוק "עובדי פסילים"? אבל נזכר גם בתפילת נחם (לפי הנוסחא המקורית) ערלים הגמרא הנ"ל מביאה ע"ז פסוק אלא שמשמעות הפסוק הפשוט שהגויים הם ערלים ולא שהערלים הם גויים, וכנראה גם זה נכלל בלשון הכתובים.
 

ישראל הכהן

משתמש ותיק
יש בזה ביאורים שונים,
אבל אני חשבתי שזה מרמז על גוי ששבת שחייב מיתה,
ואגב, ידוע המעשה שהיה בירושלים בגר ששבת ומל ולא טבל, שהיה בזה מחלוקת גדולה אם צריך לחלל שבת או לא.
ואולי יש לדייק שאף גוי שמל ועדיין לא טבל, יכול לשבות, וצ"ע.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
יש לפרש שהפשט הוא, שהרי הן שבת והן מילה אותות ברית הן בין עם ישראל ובין הקב"ה, לכן כשאומרים שאין שייך שמירת שבת אצל הגויים, משתמשים בתואר "ערלים", לומר שעניינם שוה.
דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן.​
ובפירוש 'מגיד צדק' על סידור התפלה מבאר: 'גויי הארצות' אלה בני נח, 'עובדי פסילים' אלה בני ישמעאל בן אברהם, 'ערלים' אלה בני עשו בן יצחק, שמאסו ברית מילה (כדאיתא בתנא דבי אליהו: זרעו של עשו, כל זמן שהיה יצחק קיים קיימו עליהם את המילה, וכיון שמת בטלוה). כי לישראל עמך נתתו באהבה, לזרע יעקב.
 
חלק עליון תַחתִית