"יומא דמחייך ביה רבי אתיא פורענותא לעלמא א"ל לבר קפרא לא תבדיחן ויהיבנא לך ארבעין גריוי חיטי".
במהרש"א כתב שהיינו לפי שרבי בר יסורין הוה ויסוריו הגינו על הדור [כנראה הכוונה לאותן י"ג שנים שבאו עליו יסורין], ובר קפרא ידע מזה, אלא שאעפ"כ רצה לשמח את רבי כי אמרו על אותם דבדחי לאינשי שהם בני העולם הבא.
ולכאו' מחודש שעשה כן כדי לזכות לעולם הבא, אחר שידע שיבוא עי"ז פורענותא לעלמא.
והנה יש שאלה, על מה שכתוב בגודל מעלת השמח ביסורין, שלכאורה אם הוא שמח א"כ אינו מתייסר. וידוע הביאור בזה, כי אין הדברים סותרים זה לזה, משום שאין השמחה מבטלת את יסורי הגוף, אלא אך את יסורי הנפש, ולכן יש בזה מעלה גדולה [ויש הסברים אחרים, וכמדומני שהיה על זה אשכול בפורום בעבר].
ולפ"ז לכאורה יש לדון מה מקום יש לומר שיומא דמחייך בה רבי אתיא פורענותא לעלמא, הלא גם אם רבי ישמח, עדיין אין זה מהווה ביטול לייסורי הגוף הנוראים שהיו לו.
וצריך לבאר שיש חילוק בין "שמחה", כההיא דשמח ביסורין, לבין "הנאה" של מי שנהנה ממלתא דבדיחותא, ודוק.
השאלה אם ייתכן לומר שזו היתה סברתו של בר קפרא, שחשב שאעפ"י שודאי רבי ביסוריו מגן על הדור, מכל מקום בשמחתו שישמח אין זה מבטל את היסורין, שסוף סוף קיימים הם, אלא ששמח הוא לצידם, ודו"ק.
במהרש"א כתב שהיינו לפי שרבי בר יסורין הוה ויסוריו הגינו על הדור [כנראה הכוונה לאותן י"ג שנים שבאו עליו יסורין], ובר קפרא ידע מזה, אלא שאעפ"כ רצה לשמח את רבי כי אמרו על אותם דבדחי לאינשי שהם בני העולם הבא.
ולכאו' מחודש שעשה כן כדי לזכות לעולם הבא, אחר שידע שיבוא עי"ז פורענותא לעלמא.
והנה יש שאלה, על מה שכתוב בגודל מעלת השמח ביסורין, שלכאורה אם הוא שמח א"כ אינו מתייסר. וידוע הביאור בזה, כי אין הדברים סותרים זה לזה, משום שאין השמחה מבטלת את יסורי הגוף, אלא אך את יסורי הנפש, ולכן יש בזה מעלה גדולה [ויש הסברים אחרים, וכמדומני שהיה על זה אשכול בפורום בעבר].
ולפ"ז לכאורה יש לדון מה מקום יש לומר שיומא דמחייך בה רבי אתיא פורענותא לעלמא, הלא גם אם רבי ישמח, עדיין אין זה מהווה ביטול לייסורי הגוף הנוראים שהיו לו.
וצריך לבאר שיש חילוק בין "שמחה", כההיא דשמח ביסורין, לבין "הנאה" של מי שנהנה ממלתא דבדיחותא, ודוק.
השאלה אם ייתכן לומר שזו היתה סברתו של בר קפרא, שחשב שאעפ"י שודאי רבי ביסוריו מגן על הדור, מכל מקום בשמחתו שישמח אין זה מבטל את היסורין, שסוף סוף קיימים הם, אלא ששמח הוא לצידם, ודו"ק.