נזיר כג. - האם "נתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה צריך כפרה" הוא גם כשלא ידע שאסור לאכול חזיר?

יושב אוהלים

משתמש ותיק
נזיר דף כג.:
מתני' האשה שנדרה בנזיר והיתה שותה ביין ומטמאה למתים ה"ז סופגת את הארבעים הפר לה בעלה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה ביין ומטמאה למתים אינה סופגת את הארבעים רבי יהודה אומר אם אינה סופגת את הארבעים תספוג מכת מרדות:
גמ' ת"ר (במדבר ל, יג) אישה הפרם וה' יסלח לה באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר שהיא צריכה כפרה וסליחה
וכשהיה מגיע ר"ע אצל פסוק זה היה בוכה ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה טעון כפרה וסליחה המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה
כיוצא בדבר אתה אומר (ויקרא ה, יז) ולא ידע ואשם ונשא עונו - ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר כגון חתיכה ספק של שומן ספק של חלב אמר קרא ונשא עונו מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר עאכ"ו
איסי בן יהודה אומר ולא ידע ואשם ונשא עונו ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר כגון שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ונשא עונו המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה
על דבר זה ידוו הדווים
וכל הני למה לי צריכין דאי תנא גבי אשה התם הוא דבעיא כפרה וסליחה משום דמעיקרא לאיסורא איכוון אבל חתיכה ספק של חלב ספק של שומן דלהיתרא איכוין לא בעי כפרה וסליחה, ואי איתמר הדא דאיכא איסורא אבל אשה דהפר לה בעלה דהתירא לא תיבעי כפרה וסליחה
ואי איתמר הני תרתי הוה אמינא הני תרתי הוא דסגי להון בכפרה וסליחה דלא איקבע איסורא אבל שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן דאיקבע איסורא לא סגי ליה בכפרה וסליחה קמ"ל דלא שנא:

הגמ' מביאה ג' אופנים:
א. אשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה ועברה על נדרה, וע"ז אמרו שצריכה כפרה אע"פ שבפועל לא עברה על איסור, כיון שנתכוונה לאיסור. ומכאן בנתכון להעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה שטעון כפרה וסליחה.
ב. חתיכה ספק של שומן ספק של חלב, צריך כפרה (קרבן חטאת) כשהתברר שזה חלב. וזה נקרא "להתירא נתכוון, שהתכוון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר". 
ג. שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן - ואכל א' מהם (אשם תלוי), שיש כאן "איקבע איסורא", מריך כפרה, ומ"מ גם זה נקרא "שהתכוון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר".

ויש לעיין מה יהיה הדין באדם שיש לו חתיכה אחת של בשר, והוא חושב שזה בשר חזיר, אבל אינו יודע שאסור לאכול חזיר, ואכלו, ונמצא שזה היה בשר טלה, האם צריך כפרה. או האשה שנדרה בנזיר והפר לה בעלה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה ביין ומטמאה למתים, רק שלא ידעה שאסור לנזיר לשתות יין ולהטמא למתים, (נ.ב. אולי י"ל שלא חלה הנזירות משום "האדם בשבועה", אבל לולא זה), הרי מצד אחד זה פחות חמור מכל המקרים הנ"ל, שהרי גם לא נתכוון לאיסור, וגם לא עלה בידו איסור, אבל מצד שני הוא כן ידע שזה בשר חזיר, ובמעשה שלו התכוון לאכול בשר חזיר, אז אולי עדיין צריך כפרה.
 

יד אבשלום

משתמש ותיק
לזה שאדם שמתכוון לעבור אמימרא דרחמנא הוא נקרא חוטא לא צריך ללמוד מפסוק ולכאו' כוונת הדרשה מהפסוק שיש בזה איזה עבר אמימרא דרחמנא וא"כ זה שייך גם בשוגג
 

הגלילי

משתמש רגיל
עיין בהקדמה לתרומת הכרי דביאר הא דנתכוון לאכול בשר חזיר דצריך כפרה הוא משום דעצם המחשבה אינה איסור, רק כשקיים מחשבתו ע"י מעשה הוא האיסור בזה דלא חזר בו ממחשבתו הרעה דהרי כשאכל חשב שהוא בשר חזיר, עי"ש דביאר החילוק בין זה לבין מה שאמרו בקידושין נתכוין לעשות עבירה ונאנס ולא עשאה לא מיענש, ולפי"ז היכא שלא ידע שהוא איסור לא הוה מחשבה רעה שיכול לחזור בו ממנה ולא חזר, וא"כ לא בעי כפרה.
 

שמעיה

משתמש ותיק
לדעתי ברור כי סוגיית נתכוון לאכול בשר חזיר אינו אלא במי שמתכוון לעשות איסור ועלה בידו היתר. אך מי שנתכוון לעשות היתר, והתברר שפעולה זו שרצה לעשות היא איסור, ולמעשה התברר שהיה היתר - אינו נוגע לסוגיה זו אלא לסוגיה דמנחות סד ע"א וקי''ל דבתר מעשיו אזלינן ואינו צריך כפרה.
ועיין בכלי חמדה פרשת ויחי.
ולפי מש''כ מתיישב דברי האוה''ח הק' שכתב על אחי יוסף שלא היו צריכים כפרה מאחר והוו כמוזג לחבירו כוס סם המוות והתברר שהוא יין, והקשו עליו מנתכוון לאכול וכו'. אלא שברור שאחי יוסף לא רצו לעשות איסור, אלא שרצו לעשות רעה כי טעו לחשוב שכן הדין. ולכן, מאחר שלא עלה בידם - שוב אי''צ כפרה. ודו''ק היטב.
 
חלק עליון תַחתִית