נפק''מ מענין לפי זה,
הגמ' בנזיר דורשת מקרא לחלק בין איסורי נזיר לשמות נפרדים, כגון אכל זג וחרצן שלוקה שתיים, [ ללא שייכות לסוגיא דלאו שבכללות ]
והשאלה היא למאי נפק''מ ? דהיינו למאי נוגע למשל זה ש'זג' נאסר משום האיסור הכללי של היוצא מהגפן או משום האיסור המיוחד שלו של 'זג',
דהרי לגבי התראה לא מסתבר שקמ''ל דבעי' להתרות משום שמו דוקא,
והא ודאי לא נפק''מ לגבי צירוף דהיינו לחלק משאר איסורי נזיר, כי הרי דרשינן להדיא שכל איסורי נזיר מצטרפין זע''ז לחיוב,
אלא דלכא' יש נפק''מ אי נימא דלא כהירושלמי,
והיינו, כמו בשני איסורין שיש בכזית אחד שמתרין משום שני שמות ומחוייב משום שני שמות,
כך אי משום איסור נזיר סתם הרי אין כאן חילוק התראות ועל שני הכזיתים אינו חייב אלא אחת, ואי שמותיהן מחולקין הרי יכול להתרות משום שני שמות דהיינו דהתרו בו אל תאכל זג ואל תאכל חרצן דאז יחוייב שניים רק מכיון שמחולקין שמותיהן,
אלא כנ''ל דלהירושלמי [ ועדיין לא ראיתי חולק להדיא ויעויין להלן ], גם באיסור משום שם אחד והתרו לו משום שני כזיתים איסור – חייב שניים !
דהיינו אמרו לו אל תאכל מאכל זה כי תחוייב ע''ז ג' מלקיות משום חלב או נזיר חייב ג' !
וא''כ הדרינן לקו' למאי נפק''מ לחלק איסורי נזיר,
דבשלמא בעלמא בשני איסורין וכזית אחד יש נפק''מ שמתרין משום שני שמות וחייב שניים, אבל כאן זה הרי שני כזיתים כי אין דבר שהוא גם זג וגם חרצן וא''כ מה מוסיף שזה שם אחר הרי בשני כזיתים לפי הירושלמי והתרו בו משום שניים אפי' מאותו איסור חייב שניים וא'כ תיסגי לך דשם אחד הם, וצ''ע,
אלא דיש נפק''מ, ואיני זוכר אותם כעת,
אבל לפי החקירה שלי יש נפק''מ פשוט,
דהיינו בגוונא שאכל חצי זית זג וחצי זית חרצן במזיד בלי חיוב מלקות כגון דלא קיבל התראה או עדות קרובים וכו' ואח''כ בא לאכול החצי השני של כל איסור ועמדו עדים ומתרין בו – אי שם אחד בלבד אינו חייב אלא אחת כי הכל שם אחד ולא עשה יותר מאיסור אחד כפול,
אבל אי שני שמות הם אזי חייב שניים, כי הרי מתרין בו אל תאכל זג ואל תאכל חרצן ועובר עכשיו על שני איסורים נפרדים בכזית אחד ובשני התראות, בצירוף החצי הראשון שאכל לפנ''כ,
ובשם אחד לא מצרפין כל חצי לחצי הראשון...