עגלה ערופה

רואים שקוף

משתמש ותיק
מכספי מי באה?
אם משל אותה העיר, כיצד בספק יכולים לחייבם להביא עגלה אחת ולהתנות, הא המע"ה.
ואולי שייך לבכורות יח
 

ישיב לרבות

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
אם משל אותה העיר, כיצד בספק יכולים לחייבם להביא עגלה אחת ולהתנות, הא המע"ה.
לכאורה אין כאן מוציא, זה לא שהם צריכים ממונית להביא עגלה למישהו אלא יש עליהם חיוב מהתורה להביא עגלה ערופה כדי לכפר.

עריכה: ובפרט שכך משמע מל' רש"י בכורות יז:
אפשר לצמצם - ולמדוד יפה כיוונו שתיהן קרובות זו כזו וקסבר קרובה דכתב בקרא (דברים כא) הקרובה אל החלל אפילו קרובות משמע שאם יש שתים קרובות לו בשוה שתיהן עורפות דאי אי אפשר לצמצם אלא ודאי אחת קרובה מחברתה אמאי מביאות שתי עגלות יביאו אחת בשותפות כדאמרינן לקמן ויתנו ויאמרו בני האחת אם אתם קרובים ממנו יהא חלקנו מחול לכם ותכפר עליכם ואם אנחנו קרובים מכם חלקכם יהא שלנו ותכפר עלינו:
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
ישיב לרבות אמר:
כדאמרינן לקמן ויתנו ויאמרו בני האחת אם אתם קרובים ממנו יהא חלקנו מחול לכם ותכפר עליכם ואם אנחנו קרובים מכם חלקכם יהא שלנו ותכפר עלינו:
זה גם לשון הרש"י בסוטה עליו דיברתי, רק למעשה, הרי אין חיוב ודאי על אף אחת מהעיירות, אז מטעם זה לכאו' א"א לחייב אף אחת מן העיירות לשלם על כך.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
ישיב לרבות אמר:
כדאמרינן לקמן ויתנו ויאמרו בני האחת אם אתם קרובים ממנו יהא חלקנו מחול לכם ותכפר עליכם ואם אנחנו קרובים מכם חלקכם יהא שלנו ותכפר עלינו:
זה גם לשון הרש"י בסוטה עליו דיברתי, רק למעשה, הרי אין חיוב ודאי על אף אחת מהעיירות, אז מטעם זה לכאו' א"א לחייב אף אחת מן העיירות לשלם על כך.
זה איסור זה לא ממון, דרך משל מי שספק אם יצא ידי חובת מצה חייב להוציא ממון לקנות עוד מצה, ופשוט.
 
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
זה איסור זה לא ממון, דרך משל מי שספק אם יצא ידי חובת מצה חייב להוציא ממון לקנות עוד מצה, ופשוט.
אך לחייב אותם לשלם לעירה האחרת?
 

דוד ה.

משתמש ותיק
מהרי"ט אלגאזי הלכות בכורות פרק ב דף יב עמוד א (בדפוס וילנא)
והנה כי כן קצת קשה דמאי הוקשה להו הכא דמספק יביאו ב' העגלות, כיון דאם אנו מחייבים אותם להביא עגלה ערופה אחרת הוא הפסד ממון דעגלה ערופה אסורה בהנאה, וכל כה"ג שייך למימר דבספק זה העמד ממון בחזקתו כדין מצות עריפה בפטר חמור. וי"ל והוא פשוט ומבואר, דשאני מצות עריפה דפטר חמור דאינו בא לכפרה אלא במקום פדיון הוא, ואם פודה אותו בממון נפקעת מצות עריפה, וכל כה"ג דע"י ממון הפדיון נפקעת מצות עריפה, כל דממון הפדיון אין מוציאין ממנו מספק, גם מצות עריפה דבמקום ממון קאי אין מפסידין אותו מספק, משא"כ בעגלה ערופה דלכפרה היא באה ואינה נפקעת ע"י ממון, פשיטא דאין לומר דאין מפסידין מהם ממון מספק כיון דאין הדבר תלוי בממון וזה פשוט. ועי' במ"ש התוס' בפרק ואלו נערות (דף ל' ע"ב) בסוף ד"ה זר שאכל תרומה ודו"ק.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
זה איסור זה לא ממון, דרך משל מי שספק אם יצא ידי חובת מצה חייב להוציא ממון לקנות עוד מצה, ופשוט.
אך לחייב אותם לשלם לעירה האחרת?


הם לא משלמים לעיר האחרת, הם משלמים לקב"ה, אין כאן תובע ונתבע אלא מצוה דרמיא עלייהו, והוי ככל המצוות.
 
 
חלק עליון תַחתִית