מהרי"ט אלגאזי הלכות בכורות פרק ב דף יב עמוד א (בדפוס וילנא)
והנה כי כן קצת קשה דמאי הוקשה להו הכא דמספק יביאו ב' העגלות, כיון דאם אנו מחייבים אותם להביא עגלה ערופה אחרת הוא הפסד ממון דעגלה ערופה אסורה בהנאה, וכל כה"ג שייך למימר דבספק זה העמד ממון בחזקתו כדין מצות עריפה בפטר חמור. וי"ל והוא פשוט ומבואר, דשאני מצות עריפה דפטר חמור דאינו בא לכפרה אלא במקום פדיון הוא, ואם פודה אותו בממון נפקעת מצות עריפה, וכל כה"ג דע"י ממון הפדיון נפקעת מצות עריפה, כל דממון הפדיון אין מוציאין ממנו מספק, גם מצות עריפה דבמקום ממון קאי אין מפסידין אותו מספק, משא"כ בעגלה ערופה דלכפרה היא באה ואינה נפקעת ע"י ממון, פשיטא דאין לומר דאין מפסידין מהם ממון מספק כיון דאין הדבר תלוי בממון וזה פשוט. ועי' במ"ש התוס' בפרק ואלו נערות (דף ל' ע"ב) בסוף ד"ה זר שאכל תרומה ודו"ק.