אשת סריס שותה. ובגמרא: פשיטא? מהו דתימא מבלעדי אישך אמר רחמנא וסריס לאו בר הכי הוא, קמ"ל.
והנה יש לשאול, דהלא מבואר במשנה דאלמנה לכ"ג או גרושה וחלוצה לכהן הדיוט לא היו שותות, לפי דכי תשטה אשתו הכתוב מדבר, הראויה לאישות, ואלו הרי אסור לקיימן.
ואם אשת סריס זו, עוד לא ילדה, לכאו' לא קיימה מצוות "לשבת יצרה", ורמיא עליה חיוב להתגרש מבעלה ולישא בן בנים, וא"כ הוי כאינה ראוי לקיימה. והגם שזהו עשה רק מדברי קבלה, מאי שנא מחלוצה לכהן הדיוט דזה איסור דרבנן להרבה שיטות [או נתינה לבת ישראל כמבואר במשנה].
ויש לעמוד כאן בכמה נקודות: א. האם באמת אשה מצווה על שבת. עיין בב"ש אה"ע סי' א' שאינו ברור כל כך. הקושיא לפי השיטה דאשה מצווה.
ב. יל"ד באמת באישה שאינה יכול הבעל ללדת, אם כופין אותו לגרש כדי שהיא תוכל לקיים המצוה המוטלת עליה של "לשבת יצרה". ואי נימא דאין לו חיוב לגרשה, א"כ אולי נחשב זה שראוי לקיימה.
באמת בלא"ה יש להעיר, דלשיטת ר"י בן ברוקה שאשה מצווה על פריה ורביה, האם בעל בכה"ג מחוייב לגרש את אשתו. אי נימא דכן, לכאו' קשה למה היא שותה, והלא אינה ראויה לקיימה? - ואי משום שמתני' רבנן היא, יכלו לומר דזה גופא החידוש לאפוקי מר"י בן ברוקה, ויל"ע.
והנה יש לשאול, דהלא מבואר במשנה דאלמנה לכ"ג או גרושה וחלוצה לכהן הדיוט לא היו שותות, לפי דכי תשטה אשתו הכתוב מדבר, הראויה לאישות, ואלו הרי אסור לקיימן.
ואם אשת סריס זו, עוד לא ילדה, לכאו' לא קיימה מצוות "לשבת יצרה", ורמיא עליה חיוב להתגרש מבעלה ולישא בן בנים, וא"כ הוי כאינה ראוי לקיימה. והגם שזהו עשה רק מדברי קבלה, מאי שנא מחלוצה לכהן הדיוט דזה איסור דרבנן להרבה שיטות [או נתינה לבת ישראל כמבואר במשנה].
ויש לעמוד כאן בכמה נקודות: א. האם באמת אשה מצווה על שבת. עיין בב"ש אה"ע סי' א' שאינו ברור כל כך. הקושיא לפי השיטה דאשה מצווה.
ב. יל"ד באמת באישה שאינה יכול הבעל ללדת, אם כופין אותו לגרש כדי שהיא תוכל לקיים המצוה המוטלת עליה של "לשבת יצרה". ואי נימא דאין לו חיוב לגרשה, א"כ אולי נחשב זה שראוי לקיימה.
באמת בלא"ה יש להעיר, דלשיטת ר"י בן ברוקה שאשה מצווה על פריה ורביה, האם בעל בכה"ג מחוייב לגרש את אשתו. אי נימא דכן, לכאו' קשה למה היא שותה, והלא אינה ראויה לקיימה? - ואי משום שמתני' רבנן היא, יכלו לומר דזה גופא החידוש לאפוקי מר"י בן ברוקה, ויל"ע.