בקשת ביאור דברי רש"י בשליחות קטן והגדיל לגט, דף כ"ג ע"א

מתלבט

משתמש ותיק
במתני' שם דקטן והגדיל פסול,
וברש"י שם כ' והגדיל קודם שנתנו לה, וכן הוא בפי' הרע"ב ובעוד ראשונים ומפרשים,
ולכאו' צ"ב מה החידוש בזה הרי ודאי איירי בהגדיל קודם שנתנו לה, ומה הוצרכו לפרש זאת וכי הו"א לפרש מתני' שהגדיל אחר שנתנו לה,
 

HaimL

משתמש ותיק
יש לדחוק ולומר, שפירש כן, כדי שלא נטעה לפרש כמו בסומא, דאיירי במביא גט ממדינת הים, וא"י לומר בפ"נ ובפ"נ, ומה שלא מהני שהגדיל, הוא מפני שאינו נאמן להעיד בפ"נ ובפ"נ, שהיה בקטנותו. אבל בא"י יהיה כשר, כיוון שהגדיל לפני שמסרו לה. אבל זה דוחק. בפשטות הוא משום החידוש שבסיפא היכא דאיכא דעת בתחילה ובסוף, לאפוקי קטן דיש בו דעת רק בסוף
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
ועיין חת"ס
קיבל הקטן והגדיל. עיין בטור ושו"ע סי' קמ"א סעיף כ"ה ובב"ש שם סקל"ז ע"ש. ואמנם במשנה למלך פ"ו מגירושין הל' ג' ד"ה העולה ממה שכתבנו וכו' כתב ליישב דס"ל להטור דקטן יכול לקדש שיחולו לכשיגדיל דזמן ממילא עבר וה"ה יחזור ויגרש ויחול לכשיגדיל וכשיחולו הקידושין אז יחולו הגירושין. ואמנם אם משלחו ע"י שליח ואין שליחות לקטן נמצא לכשיגדיל יחולו הקידושין. והגט שע"י שליח לא יחול דאין קטן עושה שליח ע"ש. וצ"ל דהשליח של הקטן הלז מסר הגט בקטנותו של המגרש ליד האשה משו"ה פסול אבל אי היה ממתין עד שיגדול הבעל אזי כשם שהקידושין שמסר בקטנותו גדלו עמו ויחולו לכשיגדיל ה"ה השליחות מתגדל עמו ויכול השליח למסרו להאשה אחר שיתגדל הבעל אע"פ שמיניהו שליח בקטנותו. כן נראה לכאורה וא"כ לפ"ז ה"ה גדול הממנה שליח קטן ויגדיל אח"כ ועדיין השליחות בידו מ"ט לא נימא דיכול ליתנו לאשה בגדלותו. ואולי י"ל בחו"ל עסקינן דצריך לומר בפ"נ ובפ"נ דאע"ג דבעדות דרבנן מעידין בגדלן מה שראו בקטנותן בספ"ב בכתובות מ"מ האי עדות דעיקור הימנותי' משום דמעיקרא מידק דייק כדלעיל ג' ע"א וקטן לאו בר דייקא הוא אבל מדינא הי' כשר להביא וצ"ע לדינא:
 

מתלבט

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
יש לדחוק ולומר, שפירש כן, כדי שלא נטעה לפרש כמו בסומא, דאיירי במביא גט ממדינת הים, וא"י לומר בפ"נ ובפ"נ, ומה שלא מהני שהגדיל, הוא מפני שאינו נאמן להעיד בפ"נ ובפ"נ, שהיה בקטנותו. אבל בא"י יהיה כשר, כיוון שהגדיל לפני שמסרו לה. אבל זה דוחק. בפשטות הוא משום החידוש שבסיפא היכא דאיכא דעת בתחילה ובסוף, לאפוקי קטן דיש בו דעת רק בסוף

אכן חשבתי על הכיוון הזה קצת בשונה,
דהרי נאמן להעיד בגדלותו על מה שראה בקטנותו בעדות דרבנן, וא"כ היה הו"א שעיקר הנידון כאן במתני' הוא משום בפני נכתב ובפני נחתם, וזה מה שרש"י בא להפקיע דהוא מדין שליחות,
אך הרי גם בפני נכתב ובפני נחתם צריך לומר תוך כדי דיבור,
ומה ששמתי לב כי הרבה מהראשונים כתבו כן, והדגישו זאת שהגדיל קודם שנתנו לה, ויל"ע מה רצו להפקיע,
 

HaimL

משתמש ותיק
מתלבט אמר:
HaimL אמר:
אך הרי גם בפני נכתב ובפני נחתם צריך לומר תוך כדי דיבור,
אבל, אם רש"י לא היה מפרש בשהגדיל קודם שנתנו לה, הייתי יכול להעמיד את המשנה שנתנו לה קודם שהגדיל ואפשר לצמצם, שהגדיל בתוך זמן התוכ"ד, ואז הוא כשר לעדות, ואעפ"כ פסול להעיד בפ"נ ובפ"נ, שהיה בקטנותו
 

מתלבט

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
מתלבט אמר:
HaimL אמר:
אך הרי גם בפני נכתב ובפני נחתם צריך לומר תוך כדי דיבור,
אבל, אם רש"י לא היה מפרש בשהגדיל קודם שנתנו לה, הייתי יכול להעמיד את המשנה שנתנו לה קודם שהגדיל ואפשר לצמצם, שהגדיל בתוך זמן התוכ"ד, ואז הוא כשר לעדות, ואעפ"כ פסול להעיד בפ"נ ובפ"נ, שהיה בקטנותו
אך כמובן דוחק ליישב בציור זה,
אך שוב חשבתי לולי דברי החת"ס דאינו נאמן בזה,
אפשר לומר להיפך, דהו"א דעיקר דינא דמתני' איירי משום בפני נכתב ובפני נחתם, והיינו דלא נימא דהגדיל לאחר נתינת הגט יהא כשר כשיאמר אז בפני נכתב ובפני נחתם, משום מעיד בגדלותו על מה שראה בקטנותו, דהרי האמירה צריך להיו תוך כדי דיבור,
וא"כ תנא דמתני' דקטן והגדיל פסול, היינו בהגדיל לאחר נתינת הגט, ופסול משום דצריך לומר תוך כדי דיבור,
אך אם הגדיל קודם שנתנו יהא כשר משום דמעיד בגדלותו על מה שראה בקטנותו,
לכן ביאר רש"י דמתני' איירי בהגדיל קודם שנתנו, ואעפ"כ פסול משום שליחות,
 
 
חלק עליון תַחתִית