מה מים - וואס וואסער

יואל נהרי

משתמש ותיק
פותח הנושא
הכהן אמר:
שומר שבת אמר:
טוב, אני לא הולך להיכנס למוחו הקודח של בן יהודה ועל מה הסתמך, רק כתבתי שבהחלט יתכן שיש לזה מקור מנברשת בל' ארמי, ואז הכל מתהפך.
ברור שמברשת בא מ-brush (ואגב, רוב המילים החדשות בעברית אינן תוצרת 'מוחו הקודח של בן יהודה')
ומה הקשר בין מברשת לנברשת?

אחזור לרשימה הנ"ל:
רשימה - resum: 'רשימה' זו מילה חדשה, אין אותה במשמעות זו במקרא או בחז"ל. יש רק 'רושם'.
קושיא - question זו מילה ארמית
דניאל פרק י, כא
אֲבָל֙ אַגִּ֣יד לְךָ֔ אֶת־הָרָשׁ֥וּם בִּכְתָ֖ב אֱמֶ֑ת 

מצו"ד
הרשום - מל' רושם ור"ל כתיבה: 

כנראה שהשורש מארמית
והוא ביסודו סימון וגם חריטה וחקיקה.  "וּכְתָבָא דְנָה רְשִׁים" (דניאל ה, כד) פרש"י "וזה המכתב אשר חקק".
 
 

בר נש

משתמש ותיק
עת לדבר אמר:
לעבדיג יענקל אמר:
אם אין זכרוני מטעה בי היה לפני כמה שנים מאמר מר' יעקב לויפר בהמודיע על נושא זה שהעיקרון בו היה ע"ז שבזמן בנית המגדל נתפזרו לשבעים לשונות או שכיון שכל הלשונות תלויים בלשה"ק ע"כ אנו מוצאים כעין זה
דרשות אבן שועיב סוף פר' נח.
והודיענו הכתוב בענין דור הפלגה ועונשם כי השם יתברך עיניו פקוחות על כל דרכי איש לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו כי הם יזמו לעשות להם עיר ומגדל ועניינם ידוע ולכן אמר אשר בנו בני האדם בהא הידיעה להודיענו כי במקצת יזמו לעשות בחטא אביהם וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל כי קצצו בנטיעות והוא דעת רבותינו ז"ל וכמו שלמדו בסנהדרין כתיב הכא שם וכתיב התם ושם אלהים אחרים לא תזכירו.
ולכן היה עונשם להפרידם בלשון ובארצות מדה כנגד מדה וזהו בנסעם מקדם מקדמונו של עולם ולכן נענשו בבלבול שפה כי תחלה היה להם שפה אחת ודברים אחדים.
כי יש בעמים שיש להם שפה אחת ואין להם דברים אחדים כמו בספרד וצרפת שיש להם לעז אחר ואינן מדברי' לשון אחד כי אין אלו מבינים את אלו אלא בדוחק וכן עמים אחרים בלונברדיאה אבל דור הפלגה הכל היה שפה אחת ודברים אחדים והוא לשון הקדש כי כלם היו מדברים בו וכשנפרדו בעונם נתקלקל הלשון ונתפרדו לע' אומות ולשבעים לשון.
ונשאר לשון הקדש בישראל ובזרעם ואבדנו ממנו הרבה ונשאר ממנו קצת בפי האומות וזהו אמרם ז"ל ריש פרקין דסנהדרין טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים כי הוא לשון הקדש וכן בראש השנה שכן בערביא קורין לדכרא יובלא כי חלילה שנלמוד מצותינו הקדושות מלשונות הגוים ושנביא ראיה מלשונם הגרוע אבל הוא לשון קדש נשאר בידם והיתה הקבלה ביד חכמי ישראל כי אותו לשון הוא לשון הקדש.
 
שמות יג טז פירוש תלמיד הרשב"א.
רש"י טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים. לשון הקדש לכל ניתנה וכל הע' אומות היו מדברים בו קודם הפלגה וכאשר בלל האל לשונם (לעולם) [לע'] לשון נשאר לכל עם ועם שם מן השמות מפני רגילותם בו ולכן נביא ראיה מלשונות הגוים. וחלילה שנביא ראיה מן הטפל אל העיקר רק שנסכים בפי' המקובל בתיבות המסופקות לסמוך על יתר הלשונות ונאמר כי לשון הקדש נשאר בידם.
פירוש האגדות לרבינו עזריאל ברכות נה א
כי מרדכי בלשן מפני שהיה יודע בע' לשונות לא הלך אנה ואנה ללמוד לשון כל עם ועם אלא שלמד מפתח לצרף בו אותיות כל לשון הנכללים בתורה כמו שאמרינן טט בגדפי שתים פת באפריקי שתים ואם כן טט פת הם ד' וזה הדבר מוכיח שכל הלשונות רמוזים בתורה שאם (לא) כן לא היה לפרש לשון הקדש מלשון הגוים.
של"ה תורה שבעל פה כלל י"ד פה קדוש
ובכלל פה קדוש הוא להציל מטעות כשתראה בדברי רז"ל שמפרשים תיבה ואומרים שכן הוא לשון יוני או לשונות אחרים של גוי כגון אתהן בפ' קדושים שפרש"י אתהן אחת הן לשון יוני הוא וכן בפ' בא טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים אל יעלה בדעתך שהתורה כתבה אלו הלשונות שאינם לשון קודש אלא הכי פירושו כשברא הקב"ה עולמו לא היה רק לשון הקודש כמ"ש רש"י ז"ל בכמ' דוכתי וכשבלל הקב"ה הלשונות בדור הפלגה בא לשון הקודש ג"כ בשאר הלשונות והתיבות הנ"ל הם לשון קודש ונבללו בלשון יוני או בכתפי או באפריקי.
ושם מסכת פסחים דרוש שלישי לשבת הגדול
והענין הוא כי כל שבעים לשונות אין לך שום לשון שאינו מעורב בו איזה תבות מלשון קודש כמו ט"ט בכתפי שתים פת באפריקי שתים וכן יש הרבה וכי סלקא דעתך שיהיה מעורב בתורתנו הקדושה מלשונות הגוים אלא אלו התבות הם לשון קודש ונתערבו בין הנזכרים לעיל ואין לך כל אומה משבעים אומות שלא נתערבו בלשונם איזה תבות מלשון קודש אמנם ישראל זכו ללשון קודש כלו. זהו שאמר ורוממנו מכל לשון והענין כי האומות אף שהם מסטרא דמסאבא מכל מקום יש להם בשרשם איזה אחיזה למעלה בקדושה כנודע אמנם ישראל הם בפנימיות וישראל כלם קדושים על כן להם לשון קודש כלו.
צדה לדרך שמות יג טז
וכתב רמ"מ ז"ל ויש לשאול לדעת רז"ל למה קורא אותם על שם הלשון דכתפי ואפריקי.
ושם. ולי נראה שהקושיא מעיקרא ליתא כי מצינו בכמה מקומות שסמכו לשוננו הקודש בלשונות נכריות כמו שפירש רש"י לקמן בפרשת קדושים בפסוק ישרפו אותו ואתהן מהו ואתהן את אחת מהן ולשון יוני הוא הן אחת וכן פירש רש"י לעיל בפרשת מקץ בפסוק בי אדוני בלשון ארמי בייא בייא וכאלה רבות ואין הכוונה שלשוננו לקחו מהם ח"ו אלא להיפך ובכל המקומות היה להם הפירוש בקבלה איש מפי איש עד משה רבינו ולא הביאו לראיה מלשונות נכריות אלא דרך אסמכתא בעלמא.
ט"ז עה"ת דברים ו ח
טט בכתפי שתים. אין הפשט שהתורה תדבר בלשון כתפי ובלשון אפריקי ח"ו לומר כן אלא טט הוא לשון הקודש אלא שאין אנו יודעים פירושו ואמרינן כיון שמצינו בלשון כתפי ואפריקא שטט הוא שתים ופת הוא שתים אמרינן דגם בלשון הקודש הוא כן וכן מצינו בהרבה מקומות שיש בלשון הקודש ובלשון לעז פירוש אחד.
הון עשיר אבות פ"ג מי"ח.
וגמטריאות. כתב התי"ט שנראה שהוא שם מושאל ולקוח מלשון יון ע"כ ואני בער ולא אדע מ"ט נקט הכתוב לשון מלשונות הנכרים כגון טטפת דע"י פירושו בלשון נכרי אנו יודעים מספר הבתים וכן הן לה' אלקינו וגו' שאמרו ז"ל הן בלשון יוני אחד וכן רז"ל דשינו לשונם הקדוש בתוך המשנה לדבר בלשון חול כגון זה של גמטריאות וכל כיוצא בו דא"א לומר דא"א לפרש אותו הענין בלשון הקדש שאין לו שם בלשון הקדש אלא בשאר הלשונות דזה א"א ודאי שהרי העולם ומלואו נברא בלשון הקדש וא"כ א"א לשום דבר קטון או גדול שלא יהיה לו שם בלשון הקדש כפי טבעו הנחצב מצרופי אותיות ועוד שיש כמה דברים שיש להם שם מפורש בלשון הקדש ואעפ"כ באיזה מקומות נכתבו או נשנו בלשונות אחרות.
לכן נראה בעיני שהדבר הוא הפך ממ"ש התי"ט שתיבות אלו אף הם לשון הקדש והם שרש אותו לשון הנכרי שא"א לכל לשון ולשון שלא יהיה לו שרש בלשוננו הקדש הקדום והקב"ה להראות תפארת גדולת לשון הקדש שבו תלוי כל הלשונות כתב בתורתו קצת תיבות הרגילות בלשונות הנכרים להראות שאע"פ שהם מדברים בו מ"מ הוא לשון הקדש שהרי נכתב בתורה.
וכמו כן עשו חז"ל בדבריהם שהם דברי אלהים חיים ובזה ידעו ויבינו כי אותיות תיבות אלו הם שרשי אותו הלשון חול מלבד שבאותה מצוה או סיפור שנכתבו תיבות אלו הוצרכו לכך מחמת הגמטריא או הנוטריקון או הצירוף היוצא מהם הראוי לאותה מצוה או סיפור.
ובספרו יושר לבב בית שני חדר שני
פרק ג'. ולא עשה כן לכל גוי אשר אין נשמותיהם משם אלא למען ידעו כי מלכותו בכל משלה השריש לשונות כל אומה אומה בתורתו כגון טוטפות ודומה לו וצוה להם שבע מצות ואפשר דהם כנגד שבעה מלכים שמתו שמן הסיגים אשר מהם נפרדו במיתתם נשמותיהם נעשו וכו'.
פרק ז'. ולכן השמר אל תפן אל און בראות כמה דברים סותרים זה את זה בתורתנו הקדושה באמור שקצתם שקר הם כי כלם במקומם הם עומדים חיים קיימים נכונים ואמיתיים ואף לשונות הגוים אשר תמצא בה כגון טוטפות שהם שני לשונות כתפי ואפריקי שמהם אנו לומדים הארבעה בתים שבתפילין וכגון הן לה' אלהיך שאנו מפרשים אותו אחד כי כן הוא בלשון יון וכן יגר שהדותא שהוא תרגום וכיוצא בו וכמו שאמרו רז"ל וגם התורה שבע"פ שאנו מוצאים כיוצא בזה אל תהא סבור שאותו לשון נכרי הוא ומפני שלא היה נמצא בלשון הקדש שם לאותו דבר לכך נצרך אותו לשון נכרי כי טעות גדולה אתה טועה בזה חדא כי מאחר שהעולם ומלואו נברא בלשון הקדש כמשא"זל א"א שימצא בו דבר גדול או קטון שלא תהיה לה זכרון בלשון הקדש ועוד דבעינינו אנו רואים בכמה מדברים אלו המתבארים בלשון נכרי שיש להם שם כלשון הקדש. ולכן אל תתן דופי בתורתנו הקדושה בסברא זו אלא הפוך בה והפוך בה דכלא בה ולשונות נכרים שבה לשון הקדש הם שנשתמשו בהם הנכרים והם שורש הקדושה שבלשונם דמבלעדם לא היה להם קיום והעמדה וכמ"ש בפ"ג וכמו שהארכתי בספרי הון עשיר במס' אבות בפירוש גמטאריות על זה ולכן א"א לשום לשון מהם שלא יתערב בו איזו תיבה של לשון הקדש שאותה התיבה או תיבות הם שורש הקדושה שבלשון ההוא וכפי בחינתם כן היא השרשתם בענין אחד מן התורה ולא בענין אחר ועיין עוד מזה בספרי הון עשיר הנ"ל.
אגרות רבי עקיבא איגר סי' נד
ובכמה מקומות ראו חכמים ז"ל לעשות סמך על הקרא כמו דאחכז"ל בסוכה פ"ג פרי עץ הדר טעם עצו ופריו שוה זה אתרוג ר' אומר הדר הדיר וכו' בוודאי עיקר הקבלה שזה אתרוג וסמכו על הקרא וכן מה שדרשו במנחות בתפילין טטפת טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים זה דרך אסמכתא והשרש בקבלה אמיתית.


בכל זאת יש כמה מקומות שרש''י נעזר בלע''ז לפרש מילה בפסוק ז''א שכשרואים מילים דומות אפשרי שפירושם זהה וזה לא מגרע קדושת לשון עבר. אלא שאפילו  כשהפירוש נשמע טוב ומתקבל הוא נשאר השערה וא''א לקבוע ע''י הלכה.
 

שומר שבת

משתמש רגיל
יואל נהרי אמר:
הכהן אמר:
שומר שבת אמר:
טוב, אני לא הולך להיכנס למוחו הקודח של בן יהודה ועל מה הסתמך, רק כתבתי שבהחלט יתכן שיש לזה מקור מנברשת בל' ארמי, ואז הכל מתהפך.
ברור שמברשת בא מ-brush (ואגב, רוב המילים החדשות בעברית אינן תוצרת 'מוחו הקודח של בן יהודה')
ומה הקשר בין מברשת לנברשת?

אחזור לרשימה הנ"ל:
רשימה - resum: 'רשימה' זו מילה חדשה, אין אותה במשמעות זו במקרא או בחז"ל. יש רק 'רושם'.
קושיא - question זו מילה ארמית
דניאל פרק י, כא
אֲבָל֙ אַגִּ֣יד לְךָ֔ אֶת־הָרָשׁ֥וּם בִּכְתָ֖ב אֱמֶ֑ת 

מצו"ד
הרשום - מל' רושם ור"ל כתיבה: 

כנראה שהשורש מארמית
והוא ביסודו סימון וגם חריטה וחקיקה. את המילים "וּכְתָבָא דְנָה רְשִׁים" (דניאל ה, כד) מבאר רש"י "וזה המכתב אשר חקק".
וכידוע שרוב [או כל] שורשי ארמית הינן בלשון הקודש.
 
 

הכהן

משתמש ותיק
שומר שבת אמר:
הקשר בין מברשת לנברשת? בשתיהם יש בסיס שממנו יוצאים קנים לכל עבר. '[את המילה מברשת חידש אליעזר בן-יהודה[1] עכ"ל ויקיפדיה]
קשר די חלש. גם במזלג יש בסיס וקנים יוצאים...
ואם אתה יודע מה כתוב בויקיפדיה, שפיל לסיפא "המילה נגזרה ממילים זרות (brush האנגלית, Bürste הגרמנית וכדומה)"
שומר שבת אמר:
'רשימה זו מילה חדשה' יש רושם בחז"ל כפי שאתה עצמך כתבת, ומשמעותו סימון על גבי מה שלא יהיה. כך שזה אותו פירוש.
אותו פירוש כמו רשימת מכולת? אתמהה. סימון על משהו זה ממש לא דומה ל-resum (שזה סיכום).
שומר שבת אמר:
'קושיא מילה בארמית' אין צורך לומר ששורשו הוא 'קשה' המופיע בתנ"ך אין ספור פעמים.
אבל אין כל קשר בין זה ל-question שפירוש שאלה.
 

במבי

משתמש ותיק
הפלא יועץ שואל מה המקור שהכהנים מברכים "וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה" היכן מצינו שמצווים לברך באהבה?
ומתרץ ש"אמור" בצרפתית ובספרדית זה אהבה ! וכתוב "אמור להם"
 

מכון קול יוסף

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
מכון קול יוסף אמר:
יואל נהרי אמר:
באידיש -            לשון יחיד: וואס - לשון רבים: וואסער
באנגלית -       לשון רבים water לשון יחיד what
בר נש אמר:
בלטינית מים-AQUA מה-QUOD
בר נש אמר:
בשוודי VAD VADEN
כל לשונות הללו מקור אחד להם ולכן אין זה כמה שאלות אלא שאלה אחת בלבד. וא"כ אין זה שאלה, שבלה"ק מים זה לא רבים של מה, וכן בלטינית, אלא שכפי שנזכר לעיל יש מילים שנלקחו מן העברית וזהו ההקשר היחיד.
איפה בדיוק אתה רואה את הדמיון בין 'וואסער' באידיש ל'מים' בלה"ק? אלא מה, אתה לא רואה, וכמו ברוב המילים אנחנו לא רואים את הקשר, ובכל זאת, משום מה, גם בלה"ק 2 מילים אלו דומות וגם באידיש הן דומות.
בכ"א הכל ע"ד ההשערה.
מקובל.
אז לכאו' יוצא מכאן הנחת יסוד שיש קשר הגיוני בין המילה 'מה' למילה 'מים'. או"ד שמאיזו שהיא סיבה דימו ביניהם מה עוד שכאן באמת המילה באנגלית לא לקוחה מלטינית כך שבכ"א נראה שיש קשר ביניהם.
 
 

מכון קול יוסף

משתמש ותיק
מצאתי היום עוד משהו- שניה (מלשון 1-2) ושניה (שבשעון) גם באנגלית נקראים שניהם - סקנד (סעקענד)
 

הכהן

משתמש ותיק
כיון ש"שניה" שבשעון היא החלוקה השניה
וכן בחלוקת המעלות - עי' רמב"ם פי"א מקדוה"ח ה"ז
 
חלק עליון תַחתִית