שיקול דעת אמר:
ספר וסופר אמר:
את האשה 'נושאין' - למעלה.
כלומר, בעל טוב הוא מי שיכול לישא את אשתו עימו, וכמאמר חז"ל - עולה עימו ואינה יורדת עימו. וזה גם בדיבורים, אבל בעיקר באופן החיים שלו איתה. וכאשר העליה שלו 'מתורגמת' נכון לעולם שלה, היא מושפעת מזה בהכרח.
כל שאר הדברים לא קשורים ישירות לנישואין, אלא בתור מה שהיא אחת מבני ביתו, מכריו, ידידיו, שכנתו, תחת אחריותו [הלוואי..] - במסגרת זה ניתן 'ללמד' אותה, 'להוכיח' אותה, 'למחות' בה, וכמובן גם ללמוד ממנה, וכו' וכו'. אלא שבנישואין תקינים, כל זה נעשה תחת החותם המיוחד של נישואין.
עוד נקודה יש מיוחדת בין בעל ואשתו, מה שנקרא - לקנא לה, מה שנקרא בלשון חז"ל 'קינוי וכו'', שזה אחד מאופני ההתייחסות שיש רק בין בעל ואשתו [כמובן שאין זה רק בעניני סתירה אלא בכל המסתעף].
לא הבנתי מה אתה בא להגיד. כל 'הענינים' בנישואין אני מכיר ב"ה, אבל לא הבנתי לאיזה מסקנה אתה מגיע, האם חייב להוכיחה כמו כל שאר בני אדם, או לא (מחמת 'חותם המיוחד של הנישואין').
אין כאן 'ענינים' של נישואין, אלא זה גישה פרקטית מציאותית של הנישואין עצמם [כל מה שדיברו בעניני נישואין אינם 'ווארטים', אלא מציאות גמורה, אל אחד נתנן. אותו אחד שהמציא את ההלכה המציא את הנישואין, וממילא הם מכירים אחד
את השני, והאחד
בשני].
ולגופו של ענין, כפי איך שהבנתי, הנידון הוא מהי הדרך הנכונה בין איש לאשתו לשנות את התנהגותה לטובה, ועל זה השבתי מה שהשבתי.
והרי לא שאלת רק האם חייב להוכיחה כשאר בני אדם, אלא הצעת מגוון של אפשרויות [אני חושב שברור לך, שלא הרי 'פעולת' 'חינוך' כפעולת 'תוכחה', וכנ"ל 'מחאה', כי ההבדל ביניהם זה לא רק ב'מחייב' אלא באופן הפעולה].
ולכן אמרתי את דעתי, שכלל 'החיובים' הללו של תוכחה וחינוך ומחאה בין איש לאשתו, מקבלים כולם את הגוון של נישואין, כיון שכוונת כל החיובים הללו הם לשנות את התנהגות החוטא [וגם במחאה תלו את זה חז"ל במי 'שיש בידו למחות', וכוונתם כמובן שבידו ההתנהגות של הנתונים למרותו, ולא שיש לו גישה לאוזנים שלהם].
ממילא כל מקרה נידון לגופו כיצד הדרך הנכונה לעשות זאת, וכבר אמרו חז"ל 'תמהני אם יש מי שיודע להוכיח', והיינו שהבינו היטב שאין בחובת 'תוכחה' רק ענין של 'גילוי דעת' של המוכיח, אלא פעולה שצריכה לישא בכנפיה תוצאות אפקטיביות.
ולכן נפק"מ גדולה בחובות אלו, מה אופן הקשר בין מי שמנסה להשפיע על התנהגותו של השני, שבזה גם תלוי אופן ההשפעה על התנהגותו, וכנ"ל.