תלוי בפלוגתא דאביי ורבא אם יאוש שלא מדעת הוי יאוש או לא הוי יאוש, והואיל והלכתא כאביי אין אי-יאושו שלא מדעת אי-יאוש, והרי האבידה של מוצאהּ.שומר שבת אמר:יש לחקור אדם שאיבד כסף שאין בו סימן במקום מסויים והתייאש, לבסוף נבדק על ידי המצלמות מי מצא את הכסף [לא מדובר בגנב], השאלה היא האם המוצא זכה בכסף משום שהתייאש, או שנאמר שאם היה יודע שיתברר על ידי מצלמות המקום לא היה מתייאש?
מה הקשר? שם היאוש היה אמיתי כי אכן היתה קיימת אפשרות שעכום יטלנה ועל כן הוא מתייאש בודאות, זה שלבסוף זה לא קרה הוא לא סיבה שלא התייאש.הכהן אמר:ומאי שנא ממי שאבד ברוב עכו"ם ואח"כ התברר שהמוצא ישראל?
משה נפתלי אמר:תלוי בפלוגתא דאביי ורבא אם יאוש שלא מדעת הוי יאוש או לא הוי יאוש, והואיל והלכתא כאביי אין אי-יאושו שלא מדעת אי-יאוש, והרי האבידה של מוצאהּ.שומר שבת אמר:יש לחקור אדם שאיבד כסף שאין בו סימן במקום מסויים והתייאש, לבסוף נבדק על ידי המצלמות מי מצא את הכסף [לא מדובר בגנב], השאלה היא האם המוצא זכה בכסף משום שהתייאש, או שנאמר שאם היה יודע שיתברר על ידי מצלמות המקום לא היה מתייאש?
לא דומה לעדים, בגלל שעדים אינן תלויין בידו וצריכים הם לבוא ולהעיד.בן המתחטא אמר:כבר נודע החילוק בין מי שסמך על רוב וטעה, לבין סמך על עדים וטעה. שבסמך על רוב הוא לקח בחשבון את צד האיסור אלא שההיתר מרובה ממנו. ואין זה טעות כלל כי זה גופא הנדון שדן בו לאיזה צד להתיחס . ובסיבת ההכרעה לא התבררה טעות, כי לא התברר שלא היה כאן רוב. משא"כ בעדים שסמך על אמיתת הסיפור. והוברר שאינו נכון. ואותו החילוק שייך גם כאן. אלא שמ"מ יש להסתפק ולא מטעם רוב עכו"ם. אלא מפני שאין המצלמות גדר ומצב בדרגת האיבוד, אלא תקוה חיצונית לסיכוי למצוא. ויתכן שטעות בידיעת הסיכויים למצוא, אינה בגדר יאוש בטעות. ולא עדיף מנודע לאחר יאוש שיש עדים שראו מי המוצא, שמסתבר דהוי יאוש. ואין טעם לומר שהמצלמות הם דבר ומצב קיים, משא"כ עדים.
איש ווילנא אמר:עי' בספר תרומת הכרי סימן רסב בהגה"ה שהאריך בדין יאוש בטעות
מדוע יחשב בעיניך לכלות את הזמן להתאמץ להבין את תורתו של בעל התרומת הכרי?משה נפתלי אמר:איש ווילנא אמר:עי' בספר תרומת הכרי סימן רסב בהגה"ה שהאריך בדין יאוש בטעותלמה תעשׂ֦ה כה לחבריך, לכלות את זמנם בהפנייה לדברים חשׁכים אשר אין נוגה להם?
איש ווילנא אמר:עי' בספר תרומת הכרי סימן רסב בהגה"ה שהאריך בדין יאוש בטעות
אמנם הנלפענ"ד בזה דבאמת אף דסובר שם ר"ל דיאוש בטעות לא מהני היינו דוקא היכא דרוצה הלה לזכות בו אחר שנתברר הטעות כמו התם דקודם שהוזמו עדיו אין אדם זוכה בו דאין זכי' באה"נ ועיי' בקצה"ח סי' רנ"ה וע"כ מיירי רק אחר שזכה (צ"ל שהוזמו) עדיו ואז כבר נתגלה הטעות אבל היכא דזכה בו כבר קודם שנתברר הטעות אף היכי דהוי טעות לשעתו הוי יאוש ולא נתבטלה זכייתו ע"י שנתברר כעת הטעות וא"כ שפיר פריך הש"ס וע"ז משני דזה אינו רוצה לקנות וכיון דאין כאן זכי' ממילא היאוש בטל מצד יאוש בטעות ולא נפיק כלל מרשות גזלן (צ"ל נגזל) ודוק היטיב.
נוסח השאלה היא: לבסוף התברר שיש שם מצלמות.HaimL אמר:סוף סוף כולי עלמא יודעים שיש שם צילום.
משה נפתלי אמר:נוסח השאלה היא: לבסוף התברר שיש שם מצלמות.HaimL אמר:סוף סוף כולי עלמא יודעים שיש שם צילום.
דבריך הינם מילי דכדי.משה נפתלי אמר:איש ווילנא אמר:עי' בספר תרומת הכרי סימן רסב בהגה"ה שהאריך בדין יאוש בטעותלהלן קטע הסיום בהגהה שם:אמנם הנלפענ"ד בזה דבאמת אף דסובר שם ר"ל דיאוש בטעות לא מהני היינו דוקא היכא דרוצה הלה לזכות בו אחר שנתברר הטעות כמו התם דקודם שהוזמו עדיו אין אדם זוכה בו דאין זכי' באה"נ ועיי' בקצה"ח סי' רנ"ה וע"כ מיירי רק אחר שזכה (צ"ל שהוזמו) עדיו ואז כבר נתגלה הטעות אבל היכא דזכה בו כבר קודם שנתברר הטעות אף היכי דהוי טעות לשעתו הוי יאוש ולא נתבטלה זכייתו ע"י שנתברר כעת הטעות וא"כ שפיר פריך הש"ס וע"ז משני דזה אינו רוצה לקנות וכיון דאין כאן זכי' ממילא היאוש בטל מצד יאוש בטעות ולא נפיק כלל מרשות גזלן (צ"ל נגזל) ודוק היטיב.כלל נקוט בידינו: דברים שיש בהם טעויות סופר גסות – מילי דכדי נינהו.ואם נפשך לדעת, לפי דבריו יוצא, שאם נתברר שיש שם מצלמות קודם שנמצאת האבידה – היאוש בטל מעיקרא משום שהיה בטעות, ואין המוצא זוכה באבידה; אך אם זכה המוצא באבידה קודם שנתבררה המציאות – אע"פ שהיה היאוש בטעות, זכייתו שרירה וקיימת.
מריה דאברהם! אם יאוש בטעות לא הוי יאוש, מה לי אימתי נתגלה הדבר שהיאוש יאוש של טעות היה? הלוא סוף סוף אין כאן יאוש בעולם כלל!שומר שבת אמר:לגופה של סברא, גם אני הקטן חשבתי לחלק כן.
משה נפתלי אמר:איש ווילנא אמר:עי' בספר תרומת הכרי סימן רסב בהגה"ה שהאריך בדין יאוש בטעותלהלן קטע הסיום בהגהה שם:אמנם הנלפענ"ד בזה דבאמת אף דסובר שם ר"ל דיאוש בטעות לא מהני היינו דוקא היכא דרוצה הלה לזכות בו אחר שנתברר הטעות כמו התם דקודם שהוזמו עדיו אין אדם זוכה בו דאין זכי' באה"נ ועיי' בקצה"ח סי' רנ"ה וע"כ מיירי רק אחר שזכה (צ"ל שהוזמו) עדיו ואז כבר נתגלה הטעות אבל היכא דזכה בו כבר קודם שנתברר הטעות אף היכי דהוי טעות לשעתו הוי יאוש ולא נתבטלה זכייתו ע"י שנתברר כעת הטעות וא"כ שפיר פריך הש"ס וע"ז משני דזה אינו רוצה לקנות וכיון דאין כאן זכי' ממילא היאוש בטל מצד יאוש בטעות ולא נפיק כלל מרשות גזלן (צ"ל נגזל) ודוק היטיב.כלל נקוט בידינו: דברים שיש בהם טעויות סופר גסות – מילי דכדי נינהו.ואם נפשך לדעת, לפי דבריו יוצא, שאם נתברר שיש שם מצלמות קודם שנמצאת האבידה – היאוש בטל מעיקרא משום שהיה בטעות, ואין המוצא זוכה באבידה; אך אם זכה המוצא באבידה קודם שנתבררה המציאות – אע"פ שהיה היאוש בטעות, זכייתו שרירה וקיימת.
HaimL אמר:אין לזה שייכות כלל ועיקר עם ייאוש שלא מדעת, שהרי שם מדובר באבידה שהבעלים עדיין לא ידע שנפל ממנו, וצדדי המחלוקת הם אם אומרים כיוון שיתייאש לכשיידע הוא מתייאש מעכשיו, או שמאחר ואינו יודע עדיין אין ייאושו ייאוש.
אבל כאן הדיון הוא אם לא ידע שיש סימנים באבידה (אם דנים צילום כסימן), ולכן התייאש.
ונניח שתראה במצלמה ממי נפל, איך תאתר אותו ?דרורי אמר:וכעת מתיאוריה למעשה. לפני כמה שעות הלכתי לבקר חולה בשכונה מרוחקת. ומצאתי סמוך לבנין החולה שטר של 100 ש"ח
למעשה השאלה האם מוטל עלי לטרוח ולבדוק במצלמות למי נפל או לא? בפרט שהיה בקרבת מכולת שמסתבר שיש שם מצלמה
המוצא אבידה - חייב להכריז עליה ותו לא.דרורי אמר:האם מוטל לטרוח ולבדוק במצלמות למי נפל או לא?
ברור שהוא חייב לעשות כל טצדקי כדי לברר את הבעלים.משה נפתלי אמר:המוצא אבידה - חייב להכריז עליה ותו לא.דרורי אמר:האם מוטל לטרוח ולבדוק במצלמות למי נפל או לא?
לא מחכמה אמרת זאת.שומר שבת אמר:ברור שהוא חייב לעשות כל טצדקי כדי לברר את הבעלים.
בתורה לא כתוב חיוב הכרזה. המוצא חייב לעשות כל טצדקי כדי לקיים את מצוות ההשבה.משה נפתלי אמר:לא מחכמה אמרת זאת.שומר שבת אמר:ברור שהוא חייב לעשות כל טצדקי כדי לברר את הבעלים.
משה נפתלי אמר:המוצא אבידה - חייב להכריז עליה ותו לא.דרורי אמר:האם מוטל לטרוח ולבדוק במצלמות למי נפל או לא?
משה נפתלי אמר:לא מחכמה אמרת זאת.שומר שבת אמר:ברור שהוא חייב לעשות כל טצדקי כדי לברר את הבעלים.
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:ונניח שתראה במצלמה ממי נפל, איך תאתר אותו ?דרורי אמר:וכעת מתיאוריה למעשה. לפני כמה שעות הלכתי לבקר חולה בשכונה מרוחקת. ומצאתי סמוך לבנין החולה שטר של 100 ש"ח
למעשה השאלה האם מוטל עלי לטרוח ולבדוק במצלמות למי נפל או לא? בפרט שהיה בקרבת מכולת שמסתבר שיש שם מצלמה
מניסיון גם אחרי שמוצאים במצלמה את התמונה של המאבד, מאוד קשה לזהות אותו ולאתר אותו.
שאלה נכבדה שיש לדון עליה כשלעצמה: האם הכלל שאמרו חכמים באבידה 'כל דבר שאין בו סימן – הרי זה בחזקת שנתיאשו ממנו בעליו', נשתנה בעידן המצלמות הפזורות בכל פינה?דרורי אמר:וכשאין סימנים?
דרורי אמר:גלה את חכמתך ומקורך, בבקשה!