סלקא דעתך אמר:יש"כ על האסיפה של המקורות.בן של רב אמר:אני מצרף סיכום של שאר מקומות בש"ס שמוזכר לשון זה.
דנתי שם בקצרה בכל אחד מהם האם זה הגיוני להסביר כפשוטו ממש.
ידקר בחרב.pdf
אבל הפרשנות מאוד מגמתית, כל מקום שלא מסתבר לך שזה היה, יש לך פרשנות שזה לא היה.
ובעניין פלטי בן ליש, הייתי הולך לשיטתכם שלא היה חרב אלא רק ציור.
ואני שואל מדוע על מישע מלך מואב ועקידת יצחק ברור שזה היה ולא רק משל ואילו על יפתח רק משל היה.
וכבר אמר הגר"ח לעניין שור המועד, מניין שהוא נהיה מועד בשלוש נגיחות, אולי פעם אחת עצבנו אותו, פעם שניה הוא התבלבל, ופעם שלישית ממש בטעות. ותי' שעל שלוש קושיות לא עונים שלוש תשובות שונות.
אף כאן עלינו למצוא דרך ליישב בתשובה אחת מדוע היה מותר להם להרוג ולא לדחוק כל מקור "לשיטתינו".
הטיעון שלך מדברי הגר"ח הוא נכון מאד, אבל הוא מהווה ראייה לצד ההפוך. אם יש מקום אחד שחז"ל אמרו דבר הנראה תמוה ביותר ונגד השכל הישר ונגד המציאות הנראית לעין, אזי נוכל לדחוק ולומר איזה הסבר או להשאיר הענין בצ"ע, אבל כשהדבר חוזר על עצמו מאות ואלפי מקומות - אזי ההגיון אומר שיש לענות על הכל תשובה אחת, והיא - שאין להבין הדברים בהכרח* כפשוטן, אלא שיש כאן כוונה להעביר מסר מסויים (וכבר הוזכרו לעיל דברי הרמב"ם החריפים על אלו שמתנגדים למסקנה זו).
*אין זה מכריח שתמיד הכוונה לא כפשוטו, אלא הכל לפי הענין מה שיותר מסתבר.