- תינוק רך. חצי שנה. הלך למטפלת בבוקר ולא קם בצהריים.
קורה. אמרנו לעצמנו. מוות בעריסה.
- האב אברך מוכר ויקר מהשכונה. עדין נפש וירא שמים מרבים. נישאו בגיל מבוגר. והמתינו כמה שנים לילד.
בן בכור ויחיד.
מזעזע. חשבנו, והמשכנו בשגרת היום-יום הדוחקת.
- המטפלת הוותיקה. אשה מסורה וחמה. שגם חייה אינם חיים כעת. היא ומשפחתה. ושלא באשמתה.
איזה צרות יש בדור. ועדיין, נכנס מאוזן אחת ויצא.
ועכשיו זה כבר לא 'קורה'. ופתאום אי אפשר רק להזדעזע ולהמשיך כלעומת שלא היה כלום. והצרות שבדור כבר אינן סיסמאות אלא מציאות נושכת. מדממת.
גם האב איננו. בדמי ימיו. ביום הרביעי לשבעה על הילד.
בני השכונה בהלם. וקלע למטרה הדוד בהספדו, שזה כבר לא כדרך הטבע.
הציבור בלוויה מביטים זה בזה בשתיקה. רחוב חולדה התמלא אדם עוד לפני תחילת הלוויה. ושקט. אנשים לא מחליפים דברים ולא משוחחים. המומים.
משפחה שלמה צועדת ללויה בפעם השניה באותו שבוע; הסבא הישיש, בנו האב הר"ר שמשון, הדודים והאחיינים. כולם אנשים תורניים ומכובדים. ראשונים לתורה ולמצוה. ספסל המזרח בבית הכנסת דברי חיים [ולא במליצה, למי שמכיר]. משפחה שחוטר מגזעה נכרת.
והאלמנה, השכולה, שעולמה חרב.
אישתקיל מילולי. כמו שבכה הרב דאתרא הרב הלברשטם.
ולעילוי נשמתו של האברך הר"ר יצחק מאיר ב"ר שמשון. שייף עייל ושייף נפיק. שנתנסה בכמה נסיונות ועמד בהם ולבסוף נעקד. ושל בנו הפעוט ישראל, ראוי לנו,
בני השכונה, והעיר, ויושבי א"י, ובני ישראל, לעשות דבר מה. אפילו משנה אחת או מחשבה אחת של מוסר.
ולעשות זאת עכשיו.
ושיהיה גם לזכות וס"ד לאלמנה.
[למנהלים. מסתבר שזה שייך לפורום אקטואליה. אם ניתן להעביר לשם]
קורה. אמרנו לעצמנו. מוות בעריסה.
- האב אברך מוכר ויקר מהשכונה. עדין נפש וירא שמים מרבים. נישאו בגיל מבוגר. והמתינו כמה שנים לילד.
בן בכור ויחיד.
מזעזע. חשבנו, והמשכנו בשגרת היום-יום הדוחקת.
- המטפלת הוותיקה. אשה מסורה וחמה. שגם חייה אינם חיים כעת. היא ומשפחתה. ושלא באשמתה.
איזה צרות יש בדור. ועדיין, נכנס מאוזן אחת ויצא.
ועכשיו זה כבר לא 'קורה'. ופתאום אי אפשר רק להזדעזע ולהמשיך כלעומת שלא היה כלום. והצרות שבדור כבר אינן סיסמאות אלא מציאות נושכת. מדממת.
גם האב איננו. בדמי ימיו. ביום הרביעי לשבעה על הילד.
בני השכונה בהלם. וקלע למטרה הדוד בהספדו, שזה כבר לא כדרך הטבע.
הציבור בלוויה מביטים זה בזה בשתיקה. רחוב חולדה התמלא אדם עוד לפני תחילת הלוויה. ושקט. אנשים לא מחליפים דברים ולא משוחחים. המומים.
משפחה שלמה צועדת ללויה בפעם השניה באותו שבוע; הסבא הישיש, בנו האב הר"ר שמשון, הדודים והאחיינים. כולם אנשים תורניים ומכובדים. ראשונים לתורה ולמצוה. ספסל המזרח בבית הכנסת דברי חיים [ולא במליצה, למי שמכיר]. משפחה שחוטר מגזעה נכרת.
והאלמנה, השכולה, שעולמה חרב.
אישתקיל מילולי. כמו שבכה הרב דאתרא הרב הלברשטם.
ולעילוי נשמתו של האברך הר"ר יצחק מאיר ב"ר שמשון. שייף עייל ושייף נפיק. שנתנסה בכמה נסיונות ועמד בהם ולבסוף נעקד. ושל בנו הפעוט ישראל, ראוי לנו,
בני השכונה, והעיר, ויושבי א"י, ובני ישראל, לעשות דבר מה. אפילו משנה אחת או מחשבה אחת של מוסר.
ולעשות זאת עכשיו.
ושיהיה גם לזכות וס"ד לאלמנה.
[למנהלים. מסתבר שזה שייך לפורום אקטואליה. אם ניתן להעביר לשם]