ז"ל הרא"ש פאה א ג
'ושכר המפורש בהם הן הפירות משא''כ בשאר המצות אמרינן היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם אלא לעוה''ב ובגמ' פרכי' בשלוח הקן נמי כתיב למען ייטב לך והארכת ימים ומפיק מהך קרא אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב אלא טוב לשמים וטוב לבריות זהו צדיק טוב ועל זה נאמר כי פרי מעלליהם יאכלו
כי הקב''ה חפץ יותר במצות שיעשה בהם גם רצון הבריות מבמצות שבין אדם לקונו'
ומרן זצ"ל שהיום מלאו שנתיים להסתלקותו, היה חוזר על זה בכל הזדמנות.
אמנם מצאתי למרן הסבא קדישא מקעלם, שמדגיש פעמיים את ההיפך.
א - בחלק א' עמוד רפג, מביא ממרן הגרי"ס לבאר למה התורה לא האריכה בכל מעשי הכנסת אורחים של אברהם אבינו, רק כתבה 'ויטע אשל' ר"ת אכילה שתיה לינה, ובעקידת יצחק התורה האריכה פרשה שלימה - ואמר: ללמדך שבין אדם למקום גדול מבין אדם לחברו! [דברי רי"ס שכל ימיו עמל להחדיר את ההתחשבות בזולת גם תוך כדי קיום מצוות כידוע].
ב - בחלק ב עמוד קפג, מביא בפשטות רמב"ן כזה, שגדול בין אדם למקום מאשר בין אדם לחברו, והוא מביא את זה בהקשר של עריות למול גזל], אולם הוא לא מציין מקור, וזה פלא.
ועוד יש בזה ידיעה מעניינת, רש"י בשה"ש פ"ד פסוק ה, שמעמיד את כל החמשה של לוח שמאל, כביטוי של החמשה מימין [ז"א שגם הבין אדם לחברו, גודל הפגם שלו הוא מצד בין אדם למקום], ורק באופן זה הוא אומר שהם שוים.
כשני עפרים תאומי צביה - דרך צביה להיות יולדת תאומים כך שניהם [משה ואהרן] שוים שקולים זה כזה, דבר אחר שני שדיך על שם הלוחות תאומי צביה שהם מכוונות במדה אחת וחמשה דברות על זו וחמשה על זו מכוונין דבור כנגד דבור, אנכי כנגד לא תרצח שהרוצח ממעט את הדמות של הקדוש ברוך הוא, לא יהיה לך כנגד לא תנאף שהזונה אחר עבודה זרה דרך אשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים, לא תשא כנגד לא תגנוב שהגונב סופו לישבע לשקר, זכור כנגד לא תענה שהמחלל את השבת מעיד שקר בבוראו לומר שלא שבת בשבת בראשית, כבד כנגד לא תחמוד שהחומד סופו להוליד בן שמקלה אותו ומכבד למי שאינו אביו:
כמובן, כל זה מבלי להכנס לדיון עצמו, להבין בדיוק מה הצדדים, מה זה בין אדם לחברו, והאם יתכן שיש משהו כזה מבלי שהוא בין אדם למקום, וכן מה כוונת הרא"ש וכו'.