ברכות לה. - המוציא לחם מן הארץ - תרתי משמע?

ה' רועי

משתמש רגיל
מסכת ברכות פרק ו' משנה א' (הדגשתי את החלק אליו אני רוצה להתייחס):
כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת?
עַל פֵּרוֹת הָאִילָן - אֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. חוּץ מִן הַיַּיִן, שֶׁעַל הַיַּיִן - אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.
וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ - אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. חוּץ מִן הַפַּת, שֶׁעַל הַפַּת אוֹמֵר - הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.
וְעַל הַיְּרָקוֹת - אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בּוֹרֵא מִינֵי דְּשָׁאִים:

בזמן שלמדתי את זה עלה לי רעיון - אולי חז"ל התכוונו ב"הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ" לא רק לכך שהלחם מקורו מן האדמה,
אלא גם מוציא מן הכלל של דברים שגידולם מן ארץ?

אולי יש מקור מסוים שמכוון למה שאמרתי?
 

מוטי

משתמש ותיק
כוונתך שתיבת "המוציא" במטבע הברכה הוא מלשון "יוצא מן הכלל"??
שלפי"ז כוונת הברכה היא "המוציא את הלחם מכלל שאר פירות הארץ"??
זה אכן הברקה!
אולם האם הדבר מסתבר?
עי' ריטב"א שם (לה ע"א) שכתב שמקור ברכת "המוציא לחם מן הארץ" הוא מלשון הכתוב "להוציא לחם מן הארץ" (תהלים קד,יד),
ועיין גם בדף לח ע''א שנחלקו אם מוציא לשון עבר או לשון עתיד ולפי דבריך אין לזה מקום.
אא"כ נתכוונת, כמו שמשמע מכותרת הודעתך, שחז"ל תפסו ב' צפרים במכה אחת בתקנם נוסח זה, ועדיין...
 

מה אדבר

משתמש ותיק
עי' בב"ח שחילק בין המוציא לחם מן הארץ לבורא פרי האדמה, דיש חילוק בין ארץ לאדמה, שארץ הוא ארץ ישראל, וא"כ נפל הך פירושא.
 

מוטיוועב

משתמש רשום
אני ראיתי שהחילוק בין ארץ לאדמה הוא שארץ מכנה כדור הארץ מקום מגורי האדם בניגוד לשמים
אדמה היא החומר של העפר זה נקרא אדמה
לכן על פירות הצומחים מהאדמה עצמה אומרים ״בורא פרי האדמה״ אבל הלחם אינו צומח ישר מהאדמה ואי אפשר לומר לחם מהאדמה כי נעשה ע״י יד האדם לכן אומרים לחם מן הארץ כי הוא בא מכדור הארץ בניגוד למן שהוא לחם מן השמים
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
לדעת רוב המפרשים, המשמע של 'לחם' בפסוק 'לחם מן הארץ' הוא 'מזון' (שהרי אין מוציא ככרות לחם מן הארץ). 'לחם מן הארץ' לעומת 'לחם מן השמים'. וכן הוא אומר: 'נותן לבהמה לחמה'.​
וכן כתב רש"י בפרשת ויצא: 'לֶאֱכָל־לָחֶם' – כָּל דְּבַר מַאֲכָל קָרוּי 'לֶחֶם', כְּמוֹ 'עֲבַד לְחֶם רַב', 'נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ'. ובפרשת ויקרא: 'לֶחֶם אִשֶּׁה לַייָ' – 'לֶחֶם' לְשׁוֹן מַאֲכָל, וְכֵן 'נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ', 'עֲבַד לְחֶם רַב', 'לִשְׂחוֹק עֹשִׂים לֶחֶם'.
נמצא שמשמעות ברכת 'המוציא' היא ברכה על כלל המזון שהוא מזיננו בו, ומברכים אותה על הפת בגלל היותה המזון העיקרי והיסודי של האדם.
וכן בברכה שלאחריה מברכים אותו יתברך שהוא הנותן לחם (=מזון) לכל בשר, והוא הזן את הכל.
 
חלק עליון תַחתִית