פרשת מקץ - וחג החנוכה

יפה מראה

משתמש ותיק
ידוע מהשל"ה הקדוש שהפרשה שקוראים בתורה בשבת היא קשורה לחג שחל בשבת.

ויש להבין מה השייכות בין פרשת מקץ לחג החנוכה.

ונראה שהדרך להבין את הקשר זה דווקא מההפטרה של פרשת מקץ [שע"פ רוב לא קוראים אותה, מכיון שקוראים במקומה את הנרות בנביא זכריה.]

ושם מסופר את הסיפור הידוע ששתי נשים מתווכחות של מי התינוק, ואז שלמה המלך נותן עצה לחתוך את הילד לשתים ושכל אחת תקבל חצי. וכו'.
מלכים א פרק ג, טז- כ"ז.
אז תבאנה שתים נשים זנות אל המלך ותעמדנה לפניו: ותאמר האשה האחת בי אדני אני והאשה הזאת ישבת בבית אחד ואלד עמה בבית: ויהי ביום השלישי ללדתי ותלד גם האשה הזאת ואנחנו יחדו אין זר אתנו בבית זולתי שתים אנחנו בבית: וימת בן האשה הזאת לילה אשר שכבה עליו: ותקם בתוך הלילה ותקח את בני מאצלי ואמתך ישנה ותשכיבהו בחיקה ואת בנה המת השכיבה בחיקי: ואקם בבקר להיניק את בני והנה מת ואתבונן אליו בבקר והנה לא היה בני אשר ילדתי: ותאמר האשה האחרת לא כי בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי ותדברנה לפני המלך: ויאמר המלך זאת אמרת זה בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי: פ

ויאמר המלך קחו לי חרב ויבאו החרב לפני המלך: ויאמר המלך גזרו את הילד החי לשנים ותנו את החצי לאחת ואת החצי לאחת: ותאמר האשה אשר בנה החי אל המלך כי נכמרו רחמיה על בנה ותאמר בי אדני תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתהו וזאת אמרת גם לי גם לך לא יהיה גזרו: ויען המלך ויאמר תנו לה את הילוד החי והמת לא תמיתהו היא אמו:

והנה בזכות החכמה הזאת שהייתה לשלמה עם ישראל קיבל אותה למלך, אך לא מצד סתם חכמה אלא העם ראה בזה חכמה אלוקית.
 
כמו שכתוב שם פרק ג' פסוק כ"ח
וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך ויראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט: ס 
ולפני כן מבואר ששלמה המלך מבקש מהקב"ה חכמה כדי לשפוט את העם.
מלכים א פרק ג, ד-יד
וילך המלך גבענה לזבח שם כי היא הבמה הגדולה אלף עלות יעלה שלמה על המזבח ההוא: בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן לך: וכו'

:ונתת לעבדך לב שמע לשפט את עמך להבין בין טוב לרע כי מי יוכל לשפט את עמך הכבד הזה: וייטב הדבר בעיני אדני כי שאל שלמה את הדבר הזה: ויאמר אלהים אליו יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך עשר ולא שאלת נפש איביך ושאלת לך הבין לשמע משפט: הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך: וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עשר גם כבוד אשר לא היה כמוך איש במלכים כל ימיך: ואם תלך בדרכי לשמר חקי ומצותי כאשר הלך דויד אביך והארכתי את ימיך: ס 

ויש לעיין מה הקשר בין ההפטרה הזאת לפרשת מקץ.

ולפי הנ"ל מיושב היטב שהרי גם יוסף הצדיק זכה למלוך במצרים מחמת החכמה שהייתה לו, ועל פיה ידע לפתור חלומות.
וגם יוסף הצדיק כל החכמה שהייתה לו לפתור חלומות באה לו בזכות הקב"ה ולא ע"י הטבע ואדרבה כל החרטומים למיניהם ולסוגיהם לא הצליחו.
וגם שאת כל הצלחתו הוא משייך להקב"ה.
בראשית פרק מא, טז
ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה: 
בראשית פרק מא, כה
ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה: 
בראשית פרק מא, כח
הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלהים עשה הראה את פרעה: 
ויוסף הצדיק מכונה אברך
בראשית פרק מא, מג
וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים: 
ופירש רש"י 
אברך - ובדברי אגדה דרש ר' יהודה אברך זה יוסף שהוא אב בחכמה ורך בשנים, 
כלומר הוא היה מאד חכם אע"פ שהיה צעיר, וזה משום שחכמתו לא הגיע מצד נסיון החיים, אלא מהקב"ה.

[והנה רבותינו המפרשים התקשו מדוע יוסף הצדיק מייעץ למלך מצרים [בראשית פרק מא, פסוק לג] "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים": ותרצו שזה כבר מופיע בחלום וכו', וע"פ דברינו נראה לומר שבדווקא כל מה שיוסף אמר צריך להיות מונח בחלום מכיון שהוא אינו רוצה לומר סתם חכמה טבעית אלא דווקא חכמה אלוקית שמפענחת את החלום דייקא, ולכן גם נתקשו רבותינו היכן מופיע העצה הזאת בחלום.]
ונראה לענ"ד שיש בזה עוד תוספת שהחכמה האלוקית מתייחדת דווקא בפתרון חלומות.
דאיתא בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף נז עמוד ב
חלום - אחד מששים לנבואה. 
נמצא א"כ שחלום ונבואה השורש אחד, וכמו שאין אדם יכול לקבל נבואה אם אינו ירא שמים, ככה גם אדם שאינו ירא שמים דהיינו שאין לו חכמה אלוקית גם לא יכול לפתור חלום שענינו בשורש כמו נבואה. ודו"ק.

ומעתה נבין את הדמיון לחנוכה שהיוונים חללו את קדושת התורה, ואדרבה ההיפך הוא הנכון התורה היא כולה קדושה וא"א להשיג אותה אלא ע"י יראת שמים, וזה בייחוד מתגלה בפתרון חלומות שבשורש הם כמו נבואה, ככה פתרונם לא יכול להיות אלא רק למי שיש בו יראת שמים.

וגם הדיין ששופט כמו "שלמה המלך" וצריך עצה כדי לדעת שהדין לא מרומה וכדו', בל נחשוב שזה חכמה טבעית אלא צריך לזה תפילה ובקשה מה' שיתן את העצה וכמו ששלמה המלך עצמו ביקש זאת בחלום בגבעון כמו שהבאנו לעיל. [ולפי הנ"ל גם מובן מדוע בקשתו הייתה דווקא בדרך חלום.]
והנה איתא בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף לא עמוד א
בחנוכה בנשיאים, ומפטירין בנרות דזכריה. ואי מיקלעי שתי שבתות, קמייתא בנרות דזכריה, בתרייתא בנרות שלמה. 
והנה יש להתבונן מדוע למשה רבינו היה רק מנורה אחת ולשלמה המלך היה עשרה מנורות. [ועי' משך חכמה שמות פרק כ"ז פסוק כ'.] 
כמו שכתוב מלכים א פרק ז', פסוקים מ"ט-נ'
ואת המנרות חמש מימין וחמש משמאול לפני הדביר זהב סגור והפרח והנרת והמלקחים זהב: 
ונראה לפי שלשלמה המלך היה שלימות בחכמה עוד יותר ממשה רבינו לכן הדליק עשרה מנורות.
כמו שכתוב מלכים א פרק ג, פסוק י"ב
הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך
והשתא דאתינא להכי מובן מה שכתוב 
זכריה פרק ט', פסוק ט"ז
והושיעם ה' אלהיהם ביום ההוא כצאן עמו כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו: 
ופירש רש"י 
כצאן עמו - כצאן שהסיע ממצרים להיות לו לעם:
כי אבני נזר - כי הכהנים בני חשמונאים המתפארים באבני נזר בטורי חושן ואפוד יהיו מתנוססים בניסים על אדמתן: 
 ויש להבין מדוע דווקא כינה את הכהנים "אבני נזר" על שם אבני החושן והאפוד, ולא שאר בגדים.
וביותר שהרי במקדש שני כבר לא היו אורים ותומים.
והנה איתא בתלמוד בבלי מסכת זבחים דף פח עמוד ב
חושן מכפר על הדינין, שנא' ועשית חושן משפט. 
ונראה לפי הנ"ל לבאר שהרי פעמים שעיוות הדין והמשפט באה מחוסר חכמה ועצה מאלוקים שהיה צריך להיות לדיין כמו שמצאנו גבי שלמה המלך ולכן צריך את החושן שתכפר ע"ז, ומעתה מובן מדוע דווקא מוזכר "אבני החושן" כי כנגד זה נלחמו היוונים והכהנים נצחו מחמת שהחזיקו בחושן דהיינו שלמדו את חכמת התורה כחכמה אלוקית ועי"ז לא נוצר עיוות במשפט.

[נ.ב. ואכן גם בשעה שהיה אורים ותומים כדי לפענח מה שכתוב בהם היה צריך חכמה שבאה ע"י רוח הקודש, וכמו שמצאנו גבי עלי וחנה שחשב שמה שכתוב באורים ותומים זה שהיא "שכרה", כאשר למעשה היה צריך לפענח "כשרה", וזה מה שהיא אמרה לו שאינו אדון ואין רוח הקודש שורה עליך כדאיתא במס' ברכות דף ל"א עמוד ב' ובספר קול אליהו] 

ואם הגענו עד הלום נראה להוסיף ולהתבונן איך זכה יוסף הצדיק להחכמה זאת.
ונראה לענ"ד מנסיון אשת פוטיפר.
דאיתא בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו עמוד ב
ותתפשהו בבגדו לאמר וגו' באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות דכתיב ורועה זונות יאבד הון. 
נמצא שאבני החושן דהיינו חכמת המשפט ועצות ותחבולות זוכים להם דווקא מצדקות ופרישות וזהירות מעריות ואיננה חכמה טבעית אלא היא מהקב"ה.
ויש להוסיף גם מה שכתב הריטב"א מסכת יומא דף עג עמוד ב
כיצד היו האותיות כתובות בשתי אבני שוהם כי רש"י ז"ל פי' שהיו כתובין על האבן הראשון ראובן שמעון לוי יהודה דן נפתלי שזה סדר תולדותן ועל האבן השנית לצד שמאל גד אשר יששכר זבולן יוסף בנימן הרי היו כ"ה אותיות בכל אחת והיה כותב יהוסף מלא כדי שיהא כ"ה אותיות, 
ויוסף הצדיק זכה שיוסיפו לו את האות ה' אחרי הניסיון עם אשת פוטיפר.
כדאיתא בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף י עמוד ב
היינו דאמר רב חנין בר ביזנא א"ר שמעון חסידא: יוסף שקדש ש"ש בסתר - זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא, דכתיב: עדות ביהוסף שמו. 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
אברהם העברי אמר:
לעולם אין קוראים את הפטרת מקץ כיון שלעולם מקץ יוצא בחנוכה.
אם כה זאטוט מר, שמעודו לא הפטיר בפרשת מקץ ב'ויקץ שלמה', אין לו להתבגר כי אם בשנה אחת בלבד.
 
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
שו"ת עשה לך רב חלק ו - שאלות ותשובות בקיצור סימן נט

אין לקרוא "חגים" אלא לשלשה רגלים בלבד
הנני מאשר קבלת מכתבך מיום ח' אייר דנא, בשאלתך אם אפשר להצמיד את המלה "חג" לימים - טובים שאינם כתובים בתורה, כגון חג הפורים, חג חנוכה וכו' וכו'. לא ניתן לקרוא לימים הנ"ל חגים, משום הטעם הפשוט, ששם חג נקרא על - שם קרבן חגיגה שהיו מקריבים במקדש בשלשה רגלים, פסח שבועות וסוכות, ולכן הם בלבד נקראים חגים, ורק בהם אומרים בתפלה "ותתן לנו,,, מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון". ואילו בראש - השנה ויוהכ"פ, אף שהם ימים - טובים מקראי קודש הכתובים בתורה, כיון שלא הקריבו בהם קרבן חגיגה, לא נקראו חגים, ולכן פשוט שאין לקרוא וכו' ולימי חנוכה ופורים ימי חג.
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
האבן עזרא באמת הקשה כן על דרשת חז"ל:

(ד) תקעו בחדש - תחלת חדוש הלבנה כמו חדשיכם ומועדיכם חדש ושבת וכתובה בתורה תקיעת החצוצרות ונכון הוא שהיו תוקעים גם בשופרות, ורבותי' ז"ל פירשוהו על יום ר"ה וטעם בכסה שהלבנה מתכסה בו, והנה כן משפט כל חדש, ומלת חגינו זביחת הכשבים כמו חגים ינקופו אסרו חג בעבותים. ולפי דעתי שמלת כסה כמו זמן קבוע או מועד ידוע וככה ליום הכסא יבוא ביתו:


ולפירוש האלשיך מיושבת קושייתו:

עם כל זה תקעו בחדש הידוע שופר, כי בראש השנה אפילו נהיה צדיקים יום תרועה והכנעה הוא ואין בו כי אם שופר תרועה. ולא מפני שיום צרה הוא ליעקב, כי אדרבה יום שמחה ונצחון הוא, אלא שהוא יום מכוסה ענינו [עד] ליום החג, כי אז ביום חגנו של סכות מתגלה.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
אברהם העברי אמר:
לעולם מקץ יוצא בחנוכה.
שנה שסימן קביעותה הוא 'זח' (ראש השנה חל בשבת והשנה חסרה), חל יום א דחנוכה בערב שבת פרשת וישב, ואז מפטירין בפרשת מקץ ב'ויקץ שלמה'.​
לאחרונה היתה זו שנת תשס"א, ובקרוב תהיה זו שנת תשפ"א הבאה עלינו לטובה.
 
 

הכהן

משתמש ותיק
קצת קשה למצוא שהקשר לחנוכה הוא מההפטרה שלא נקראת בחנוכה
 

שניאור

משתמש ותיק
יפה מראה אמר:
אם ההפטרה קשורה לפרשה, והפרשה קשורה לחנוכה, 1+1=2
זה לא 1 ועוד 1 אלא 1 מינוס 1 כי ההפטרה הזאת היא רק כשהפרשה היא לא בחנוכה.
 

יפה מראה

משתמש ותיק
פותח הנושא
יש מקום להתווכח לכאן או לכאן. ויש עוד להאריך.

עכ"פ זה ששלמה המלך מבקש חכמה מה' ומשפט שלמה וכנ"ל זה לא ההיפך מגלות יון.

ועוד יש להוסיף שפעמים שקוראים גם בנרות של שלמה, 
וכתוב מלכים א פרק ז, מט
ואת המנרות חמש מימין וחמש משמאול לפני הדביר זהב סגור והפרח והנרת והמלקחים זהב: 
ויש להבין מדוע אצל משה רבינו היה רק מנורה אחת ואצל שלמה המלך היה עשרה מנורות.
ולפי הנ"ל נראה משום שאצל שלמה המלך היה השלימות של החכמה עוד יותר ממשה רבינו לכן היה עשרה מנורות. וע"ע משך חכמה שמות פרק כ"ז פסוק כ'.
 

יפה מראה

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמעתי שלפי המקובלים או בחסידות אומרים "שחנוכה כנגד יוסף"

אשמח אם משהו מחכמי הפורום יוכל למצוא לי את זה.
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
אברהם העברי אמר:
לעולם מקץ יוצא בחנוכה.
שנה שסימן קביעותה הוא 'זח' (ראש השנה חל בשבת והשנה חסרה), חל יום א דחנוכה בערב שבת פרשת וישב, ואז מפטירין בפרשת מקץ ב'ויקץ שלמה'.​
לאחרונה היתה זו שנת תשס"א, ובקרוב תהיה זו שנת תשפ"א הבאה עלינו לטובה.

אכן צדקת ממני
ייש"כ
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
אברהם העברי אמר:
לעולם אין קוראים את הפטרת מקץ כיון שלעולם מקץ יוצא בחנוכה.
אם כה זאטוט מר, שמעודו לא הפטיר בפרשת מקץ ב'ויקץ שלמה', אין לו להתבגר כי אם בשנה אחת בלבד.

אי"צ להיות כה זאטוט כדי שלא לזכור ההפטרה משנת תשס"א...
ייש"כ על התיקון אכן טעיתי ועם הקוראים הסליחה
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
יפה מראה אמר:
שמעתי שלפי המקובלים או בחסידות אומרים "שחנוכה כנגד יוסף"

אשמח אם משהו מחכמי הפורום יוכל למצוא לי את זה.
שם משמואל בראשית פרשת מקץ [שנה תרעב]
וע"כ תמיד חל חנוכה בפרשתו של יוסף שזוהי מדתו כשמו יוסף ה' לי בן אחר. 

שם משמואל בראשית פרשת מקץ [שנה תרעז]
נראה דזמן חנוכה הוא לעומת יוסף, 
 
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
ראש־השנה קרוי חג - 'בכסה ליום חגנו'.
לבוש אורח חיים סימן תקפב:
וגם לא מצינו בתורה שנקראו ראש השנה ויום כיפור חגים, אף על פי שכתוב בתהילים [פא, ד] בכסא ליום חגנו ומיירי בראש השנה, מדברי קבלה לא ילפינן, ועוד שהרי לא הוזכר שם ראש השנה בפירוש, 


וע"ע העמק דבר ויקרא כג.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
אברהם העברי אמר:
אי"צ להיות כה זאטוט כדי שלא לזכור ההפטרה משנת תשס"א...
בזמן מתן תורה היו נדב ואביהוא בעשור הרביעי של חייהם, והם מכונים 'זאטוטים'.

מקורות:
פרק קמא דמגילה: וְהִסְכִּימוּ כֻּלָּן לְדַעַת אַחַת, וְכָתְבוּ לוֹ 'וְאֶל זַאֲטוּטֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ'.
רש"י שמות כד, יא: הֵם נָדָב וַאֲבִיהוּא וְהַזְּקֵנִים.
במדבר רבה פרשה ז: הָיָה אֶלְעָזָר עַד שֶׁלֹּא נִגְזְרָה הַגְּזֵרָה (של מרגלים) בֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה אוֹ יוֹתֵר.
 

נבשר

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
וגם לא מצינו בתורה שנקראו ראש השנה ויום כיפור חגים, אף על פי שכתוב בתהילים [פא, ד] בכסא ליום חגנו ומיירי בראש השנה, מדברי קבלה לא ילפינן,
צ"ב הא ילפינן מקרא זה כמה הלכות, שהוי ר"ה לכל באי עולם, ועוד שאין תוקעים בחצוצרות, ואולי הוי גילוי מילתא, וצ"ב.
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
ראש־השנה קרוי חג - 'בכסה ליום חגנו'.
יש לציין את דברי הנצי"ב שכ' שלפי פשוטו של מקרא קאי 'חגנו' על סוכות.


העמק דבר ויקרא פרק כג
וכל זה תליא בשופר דר"ה שקודם לו, כפשטא דקרא תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו (תהלים פא), ומשמעות חגנו אינו אלא סכות שהוא סתם חג, משא"כ ר"ה לא מיקרי בלשון תורה חג כלל, והא שדרשו חז"ל רה"ש ד' ח' ע"ז המקרא איזה חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה, אינו אלא מדיוק לשון בכסה בה"א דמשמע לשון כסוי, והכי מבואר בזוה"ק, אבל מכ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו שר"ה והשופר הכנה ליום החג של סוכות, ופי' בכסה לשון הכנה כמו [משלי ז' כ'] ליום הכסא יבוא ביתו, והכי מבואר בסנהדרין דף צ"ו ב' אין כסא אלא זמן כמש"כ בכסה ליום חגינו. ופי' שמשפט זה היום הוא הכנה לחג הסכות שאז נידונין על המים שבזה תלוי פרנסת כל השנה. וזה דבר הנביא (הושע ט') לא יסכו לה' יין ולא יערבו לו זבחיהם כלחם אונים וגו' ומה תעשו ליום מועד וליום חג ה', פי' אחר שהקרבנות אינם באים לרצון מה תעשו ליום מועד זה ר"ה, וליום חג, זה סוכות, שבאלו הימים תלוי פרנסת ישראל, וכו'.
 
חלק עליון תַחתִית