ידוע מהשל"ה הקדוש שהפרשה שקוראים בתורה בשבת היא קשורה לחג שחל בשבת.
ויש להבין מה השייכות בין פרשת מקץ לחג החנוכה.
ונראה שהדרך להבין את הקשר זה דווקא מההפטרה של פרשת מקץ [שע"פ רוב לא קוראים אותה, מכיון שקוראים במקומה את הנרות בנביא זכריה.]
ושם מסופר את הסיפור הידוע ששתי נשים מתווכחות של מי התינוק, ואז שלמה המלך נותן עצה לחתוך את הילד לשתים ושכל אחת תקבל חצי. וכו'.
והנה בזכות החכמה הזאת שהייתה לשלמה עם ישראל קיבל אותה למלך, אך לא מצד סתם חכמה אלא העם ראה בזה חכמה אלוקית.
ויש לעיין מה הקשר בין ההפטרה הזאת לפרשת מקץ.
ולפי הנ"ל מיושב היטב שהרי גם יוסף הצדיק זכה למלוך במצרים מחמת החכמה שהייתה לו, ועל פיה ידע לפתור חלומות.
וגם יוסף הצדיק כל החכמה שהייתה לו לפתור חלומות באה לו בזכות הקב"ה ולא ע"י הטבע ואדרבה כל החרטומים למיניהם ולסוגיהם לא הצליחו.
וגם שאת כל הצלחתו הוא משייך להקב"ה.
[והנה רבותינו המפרשים התקשו מדוע יוסף הצדיק מייעץ למלך מצרים [בראשית פרק מא, פסוק לג] "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים": ותרצו שזה כבר מופיע בחלום וכו', וע"פ דברינו נראה לומר שבדווקא כל מה שיוסף אמר צריך להיות מונח בחלום מכיון שהוא אינו רוצה לומר סתם חכמה טבעית אלא דווקא חכמה אלוקית שמפענחת את החלום דייקא, ולכן גם נתקשו רבותינו היכן מופיע העצה הזאת בחלום.]
ונראה לענ"ד שיש בזה עוד תוספת שהחכמה האלוקית מתייחדת דווקא בפתרון חלומות.
ומעתה נבין את הדמיון לחנוכה שהיוונים חללו את קדושת התורה, ואדרבה ההיפך הוא הנכון התורה היא כולה קדושה וא"א להשיג אותה אלא ע"י יראת שמים, וזה בייחוד מתגלה בפתרון חלומות שבשורש הם כמו נבואה, ככה פתרונם לא יכול להיות אלא רק למי שיש בו יראת שמים.
וגם הדיין ששופט כמו "שלמה המלך" וצריך עצה כדי לדעת שהדין לא מרומה וכדו', בל נחשוב שזה חכמה טבעית אלא צריך לזה תפילה ובקשה מה' שיתן את העצה וכמו ששלמה המלך עצמו ביקש זאת בחלום בגבעון כמו שהבאנו לעיל. [ולפי הנ"ל גם מובן מדוע בקשתו הייתה דווקא בדרך חלום.]
וביותר שהרי במקדש שני כבר לא היו אורים ותומים.
[נ.ב. ואכן גם בשעה שהיה אורים ותומים כדי לפענח מה שכתוב בהם היה צריך חכמה שבאה ע"י רוח הקודש, וכמו שמצאנו גבי עלי וחנה שחשב שמה שכתוב באורים ותומים זה שהיא "שכרה", כאשר למעשה היה צריך לפענח "כשרה", וזה מה שהיא אמרה לו שאינו אדון ואין רוח הקודש שורה עליך כדאיתא במס' ברכות דף ל"א עמוד ב' ובספר קול אליהו]
ואם הגענו עד הלום נראה להוסיף ולהתבונן איך זכה יוסף הצדיק להחכמה זאת.
ונראה לענ"ד מנסיון אשת פוטיפר.
ויש להבין מה השייכות בין פרשת מקץ לחג החנוכה.
ונראה שהדרך להבין את הקשר זה דווקא מההפטרה של פרשת מקץ [שע"פ רוב לא קוראים אותה, מכיון שקוראים במקומה את הנרות בנביא זכריה.]
ושם מסופר את הסיפור הידוע ששתי נשים מתווכחות של מי התינוק, ואז שלמה המלך נותן עצה לחתוך את הילד לשתים ושכל אחת תקבל חצי. וכו'.
מלכים א פרק ג, טז- כ"ז.
אז תבאנה שתים נשים זנות אל המלך ותעמדנה לפניו: ותאמר האשה האחת בי אדני אני והאשה הזאת ישבת בבית אחד ואלד עמה בבית: ויהי ביום השלישי ללדתי ותלד גם האשה הזאת ואנחנו יחדו אין זר אתנו בבית זולתי שתים אנחנו בבית: וימת בן האשה הזאת לילה אשר שכבה עליו: ותקם בתוך הלילה ותקח את בני מאצלי ואמתך ישנה ותשכיבהו בחיקה ואת בנה המת השכיבה בחיקי: ואקם בבקר להיניק את בני והנה מת ואתבונן אליו בבקר והנה לא היה בני אשר ילדתי: ותאמר האשה האחרת לא כי בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי ותדברנה לפני המלך: ויאמר המלך זאת אמרת זה בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי: פ
ויאמר המלך קחו לי חרב ויבאו החרב לפני המלך: ויאמר המלך גזרו את הילד החי לשנים ותנו את החצי לאחת ואת החצי לאחת: ותאמר האשה אשר בנה החי אל המלך כי נכמרו רחמיה על בנה ותאמר בי אדני תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתהו וזאת אמרת גם לי גם לך לא יהיה גזרו: ויען המלך ויאמר תנו לה את הילוד החי והמת לא תמיתהו היא אמו:
והנה בזכות החכמה הזאת שהייתה לשלמה עם ישראל קיבל אותה למלך, אך לא מצד סתם חכמה אלא העם ראה בזה חכמה אלוקית.
ולפני כן מבואר ששלמה המלך מבקש מהקב"ה חכמה כדי לשפוט את העם.כמו שכתוב שם פרק ג' פסוק כ"ח
וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך ויראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט: ס
מלכים א פרק ג, ד-יד
וילך המלך גבענה לזבח שם כי היא הבמה הגדולה אלף עלות יעלה שלמה על המזבח ההוא: בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן לך: וכו'
:ונתת לעבדך לב שמע לשפט את עמך להבין בין טוב לרע כי מי יוכל לשפט את עמך הכבד הזה: וייטב הדבר בעיני אדני כי שאל שלמה את הדבר הזה: ויאמר אלהים אליו יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך עשר ולא שאלת נפש איביך ושאלת לך הבין לשמע משפט: הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך: וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עשר גם כבוד אשר לא היה כמוך איש במלכים כל ימיך: ואם תלך בדרכי לשמר חקי ומצותי כאשר הלך דויד אביך והארכתי את ימיך: ס
ויש לעיין מה הקשר בין ההפטרה הזאת לפרשת מקץ.
ולפי הנ"ל מיושב היטב שהרי גם יוסף הצדיק זכה למלוך במצרים מחמת החכמה שהייתה לו, ועל פיה ידע לפתור חלומות.
וגם יוסף הצדיק כל החכמה שהייתה לו לפתור חלומות באה לו בזכות הקב"ה ולא ע"י הטבע ואדרבה כל החרטומים למיניהם ולסוגיהם לא הצליחו.
וגם שאת כל הצלחתו הוא משייך להקב"ה.
ויוסף הצדיק מכונה אברךבראשית פרק מא, טז
ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה:
בראשית פרק מא, כה
ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה:
בראשית פרק מא, כח
הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלהים עשה הראה את פרעה:
כלומר הוא היה מאד חכם אע"פ שהיה צעיר, וזה משום שחכמתו לא הגיע מצד נסיון החיים, אלא מהקב"ה.בראשית פרק מא, מג
וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים:
ופירש רש"י
אברך - ובדברי אגדה דרש ר' יהודה אברך זה יוסף שהוא אב בחכמה ורך בשנים,
[והנה רבותינו המפרשים התקשו מדוע יוסף הצדיק מייעץ למלך מצרים [בראשית פרק מא, פסוק לג] "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים": ותרצו שזה כבר מופיע בחלום וכו', וע"פ דברינו נראה לומר שבדווקא כל מה שיוסף אמר צריך להיות מונח בחלום מכיון שהוא אינו רוצה לומר סתם חכמה טבעית אלא דווקא חכמה אלוקית שמפענחת את החלום דייקא, ולכן גם נתקשו רבותינו היכן מופיע העצה הזאת בחלום.]
ונראה לענ"ד שיש בזה עוד תוספת שהחכמה האלוקית מתייחדת דווקא בפתרון חלומות.
נמצא א"כ שחלום ונבואה השורש אחד, וכמו שאין אדם יכול לקבל נבואה אם אינו ירא שמים, ככה גם אדם שאינו ירא שמים דהיינו שאין לו חכמה אלוקית גם לא יכול לפתור חלום שענינו בשורש כמו נבואה. ודו"ק.דאיתא בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף נז עמוד ב
חלום - אחד מששים לנבואה.
ומעתה נבין את הדמיון לחנוכה שהיוונים חללו את קדושת התורה, ואדרבה ההיפך הוא הנכון התורה היא כולה קדושה וא"א להשיג אותה אלא ע"י יראת שמים, וזה בייחוד מתגלה בפתרון חלומות שבשורש הם כמו נבואה, ככה פתרונם לא יכול להיות אלא רק למי שיש בו יראת שמים.
וגם הדיין ששופט כמו "שלמה המלך" וצריך עצה כדי לדעת שהדין לא מרומה וכדו', בל נחשוב שזה חכמה טבעית אלא צריך לזה תפילה ובקשה מה' שיתן את העצה וכמו ששלמה המלך עצמו ביקש זאת בחלום בגבעון כמו שהבאנו לעיל. [ולפי הנ"ל גם מובן מדוע בקשתו הייתה דווקא בדרך חלום.]
והנה יש להתבונן מדוע למשה רבינו היה רק מנורה אחת ולשלמה המלך היה עשרה מנורות. [ועי' משך חכמה שמות פרק כ"ז פסוק כ'.]והנה איתא בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף לא עמוד א
בחנוכה בנשיאים, ומפטירין בנרות דזכריה. ואי מיקלעי שתי שבתות, קמייתא בנרות דזכריה, בתרייתא בנרות שלמה.
ונראה לפי שלשלמה המלך היה שלימות בחכמה עוד יותר ממשה רבינו לכן הדליק עשרה מנורות.כמו שכתוב מלכים א פרק ז', פסוקים מ"ט-נ'
ואת המנרות חמש מימין וחמש משמאול לפני הדביר זהב סגור והפרח והנרת והמלקחים זהב:
והשתא דאתינא להכי מובן מה שכתובכמו שכתוב מלכים א פרק ג, פסוק י"ב
הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך:
ויש להבין מדוע דווקא כינה את הכהנים "אבני נזר" על שם אבני החושן והאפוד, ולא שאר בגדים.זכריה פרק ט', פסוק ט"ז
והושיעם ה' אלהיהם ביום ההוא כצאן עמו כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו:
ופירש רש"י
כצאן עמו - כצאן שהסיע ממצרים להיות לו לעם:
כי אבני נזר - כי הכהנים בני חשמונאים המתפארים באבני נזר בטורי חושן ואפוד יהיו מתנוססים בניסים על אדמתן:
וביותר שהרי במקדש שני כבר לא היו אורים ותומים.
ונראה לפי הנ"ל לבאר שהרי פעמים שעיוות הדין והמשפט באה מחוסר חכמה ועצה מאלוקים שהיה צריך להיות לדיין כמו שמצאנו גבי שלמה המלך ולכן צריך את החושן שתכפר ע"ז, ומעתה מובן מדוע דווקא מוזכר "אבני החושן" כי כנגד זה נלחמו היוונים והכהנים נצחו מחמת שהחזיקו בחושן דהיינו שלמדו את חכמת התורה כחכמה אלוקית ועי"ז לא נוצר עיוות במשפט.והנה איתא בתלמוד בבלי מסכת זבחים דף פח עמוד ב
חושן מכפר על הדינין, שנא' ועשית חושן משפט.
[נ.ב. ואכן גם בשעה שהיה אורים ותומים כדי לפענח מה שכתוב בהם היה צריך חכמה שבאה ע"י רוח הקודש, וכמו שמצאנו גבי עלי וחנה שחשב שמה שכתוב באורים ותומים זה שהיא "שכרה", כאשר למעשה היה צריך לפענח "כשרה", וזה מה שהיא אמרה לו שאינו אדון ואין רוח הקודש שורה עליך כדאיתא במס' ברכות דף ל"א עמוד ב' ובספר קול אליהו]
ואם הגענו עד הלום נראה להוסיף ולהתבונן איך זכה יוסף הצדיק להחכמה זאת.
ונראה לענ"ד מנסיון אשת פוטיפר.
נמצא שאבני החושן דהיינו חכמת המשפט ועצות ותחבולות זוכים להם דווקא מצדקות ופרישות וזהירות מעריות ואיננה חכמה טבעית אלא היא מהקב"ה.דאיתא בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו עמוד ב
ותתפשהו בבגדו לאמר וגו' באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות דכתיב ורועה זונות יאבד הון.
ויוסף הצדיק זכה שיוסיפו לו את האות ה' אחרי הניסיון עם אשת פוטיפר.ויש להוסיף גם מה שכתב הריטב"א מסכת יומא דף עג עמוד ב
כיצד היו האותיות כתובות בשתי אבני שוהם כי רש"י ז"ל פי' שהיו כתובין על האבן הראשון ראובן שמעון לוי יהודה דן נפתלי שזה סדר תולדותן ועל האבן השנית לצד שמאל גד אשר יששכר זבולן יוסף בנימן הרי היו כ"ה אותיות בכל אחת והיה כותב יהוסף מלא כדי שיהא כ"ה אותיות,
כדאיתא בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף י עמוד ב
היינו דאמר רב חנין בר ביזנא א"ר שמעון חסידא: יוסף שקדש ש"ש בסתר - זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא, דכתיב: עדות ביהוסף שמו.