יא כט. ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלים. לא נתפרש בכתוב מפני מה יצא, ואפשר שיצא כיוון שפחד משלמה לאחר שהרים בו יד. ומכל מקום יש בלשון הכתוב רמז שירבעם יוצא מירושלים וכחלק מיציאה זו הוא מקבל את הנבואה שמחזקת את יציאתו והופכת אותו למלך נפרד ממלכות ירושלים.
שם. וימצא אותו אחיה השילוני הנביא. נראה שלא לחינם בחר ה' בנביא משילה לנבא את ביטול מלכות בית דוד, אלא מפני שמלכות דוד הועמדה על ידי שמואל שבא להחליף את שילה ובהמשך להעביר את מקום הקדושה לירושלים וכמו שדרשו חז"ל על דוד ושמואל שישבו בניות ברמה. וכעת בית המקדש איבד את מקומו הראוי לו ושלמה נהג בו שלא כדין ונתן לנשותיו להעמיד במות וה' החליט לקרוע את מלכותו של שלמה ממנו, הרי שכרוך בזה גם ביטול מסויים של יחוד המקדש וכמו שהתרחש בפועל. (ואמנם היה ראוי לישראל להמשיך ולעלות לבית המקדש, אך מבחינת המצב הפשוט פיצול המלכות גורם בהכרח לביטול הבחירה של הקב"ה בירושלים. ויש להאריך בזה). וכיוון במידת מה בטלה קדושת ירושלים ויש עליה ויכוח בעם ישראל, נכון היה הדבר לתת נבואה זו ביד נביא משילה שמרמז על כך שקדושת ירושלים ראויה לחזור במידת מה לשילה.
שם. וימצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך כו' ושניהם לבדם בשדה. הדגיש הכתוב את היותם בדרך ובשדה, וודאי שהיה בזה ענין בגלל הסודיות כדי שלא יהרגם שלמה, אך יש בזה גם חלק מהיציאה מירושלים, שחוזרים מעיר בירה למלכות שדה. ועיין בפסוק הבא מה שדקדקנו רמזים בפסוק זה.
שם. ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלים וימצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה. כל פסוק זה מרמז על האמור ביוסף כאשר יצא לחפש את אחיו. יוסף מסתובב בשדה וטועה בו, וגם ירבעם נמצא בשדה, ירבעם יוצא מירושלים, אך נראה מלשון הכתוב שבעיקרו של דבר הוא יוצא מירושלים ולא מוזכרת איזו מטרה מלבד עצם היציאה מירושלים, והדבר מובן כיוון שהרים יד במלך שלמה נאלץ לברוח והוא תועה בשדה כיוסף בשעתו. אחיה השילוני מוצא אותו כמו "וימצאהו איש" שמוצא את יוסף. הוא מתכסה בשלמה חדשה שבהמשך הסיפור נקרעת ככתונת הפסים שנמצאת על יוסף. וההתמודדות כאן היא בין יוסף ליהודה, והתוצאה של התמודדות זו היא ירידתו של ירבעם למצרים כיוסף בשעתו.
לשון אחיה מורה על אחווה, וכמו הסיפור אצל יוסף שמבוסס על המתח שבאחווה.
שם. וימצא אותו אחיה השילוני. יש להשוות את קריעת המלוכה משאול לקריעתה משלמה. אצל שאול שמואל עושה את שתי הפעולות והקריעה שמבטאת את מעבר המלוכה מתבצעת אצל שאול, לעומת זאת אצל שלמה, לא הזכיר הכתוב שאחיה השילוני הוא זה שאמר את נבואת הקריעה לשלמה, וכמו שכתבנו לעיל פשטות הכתובים היא שהיה זה דיבור ישיר לשלמה. ובזה אפשר להבין מדוע את פעולת הקריעה אי אפשר היה לעשות לשלמה, כיוון שהיה זה הקב"ה בכבודו שדיבר עימו, ולכן עברה פעולת הקריעה אל המלכת ירבעם.
יא ל. ויתפוש אחיה בשלמה החדשה אשר עליו ויקרעה שנים עשר קרעים. נראה שלמרות שירבעם מקבל חלק במלוכה, מכל מקום אינו מקבל אלא קרעים ואין לו בגד שלם כמו שהיה לשלמה, ושני חצאי המלכות ביחד הם פחות מהשלמה השלמה הגדולה שראויה ללבישה.
ונראה שבכך שהיתה זו שלמה חדשה רמז אחיה שמלכות ישראל בעודה חדשה כבר נקרעה לגזרים.
יא לא. ונתתי לך את עשרה השבטים והשבט האחד יהיה לו. לפי החשבון חסר כאן שבט אחד. ולכאורה פירוש הדבר הוא שיהודה אינם צריכים להנתן לשלמה כיוון שהם המליכו את דוד עוד קודם לבקשתם של ישראל להמליך את דוד, כך שמלכות דוד על יהודה אינה נתינה של שבט מתוך ישראל תחת דוד אלא זו מלכות עצמאית שעומדת לעצמה. ולכן לשלמה ישאר שבט אחד מעבר לשבטו הוא, לעומת זאת אצל ירבעם כולל הכתוב גם את שבט אפרים מכיוון ששבט אפרים גם הוא נמצא כעת במלכות בית דוד וצריך להוציאו אל ירבעם.
יא לב. והשבט האחד יהיה לו. עיין מה שכתבנו בקטע הקודם. ולכאורה הסיבה לכך שנתן ה' לרחבעם שבט אחד נוסף על שבט יהודה (שבט בנימין), היא בגלל שעצם המלוכה על יהודה אינה שייכת כלל לבחירת דוד למלך ישראל לתמיד ולמקום המקדש. לעומת זאת המלוכה על שבט נוסף מלבד יהודה מהווה איזשהו ניר של מלכות כללית על ישראל וקיום בסיסי של בחירת ירושלים.
יא לג. יען אשר עזבוני וישתחוו לעשתורת אלהי צידונין וגו'. יש לעיין שהרי למעשה חלוקת המלוכה הביאה לתוצאות קשות ביותר של הקמת העגלים והבמות בכל גבול ישראל ובהמשך לעבודת הבעלים. ואם כן מהו הפתרון של להפריד את המלוכה כתרופה לכך שבבית שלמה עבדו לעשתורת ולמלכום?
ואפשר, שכאשר הבחירה בבית המקדש מוחלטת הרי שכל סטייה היא ממש סכנה גדולה, שהרי "ה"מלך של ישראל שבנה את בית המקדש, הוא עצמו זה שנתן לנשיו לעבוד עבודה זרה, ואם לא יפרקו את בית מלוכה זה יתפס הדבר שאכן מתאים וראוי שתהיה עבודת ה' בכפיפה אחת עם עבודות זרות על ידי נשים נכריות, וכיוון שהמקדש הוא כל כך רשמי ומכובד בימי שלמה, כל טעות ועיוות הופכים להיות הרי גורל ומשמעותיים. אך כאשר בחירת המקדש וירושלים מתערערת, הרי שלמרות שבני ישראל חוטאים בשחוטי חוץ ובעשיית צלמים ומסכות ואף בחטא עבודה זרה, מכל מקום כל החטאים הללו אינם דברים בעצם השראת השכינה שבישראל ונשארים כסרח עודף, אבל אם לא היו מבטלים את מרכזיותו של המקדש היה יוצא שהשראת השכינה כוללת ביחד איתה את מלכום וכמוש.