היכן המקור? | אשכול מרכזי לבקשת מקורות

יושב אוהלים

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
ע"ש מעריב ערבים
כמו הולכים ל'כל נדרי'..

לא שאלתי למה זה נקרא כך. ומאוד הגיוני ומסתבר שדבריך נכונים.
רק שאלתי 1- מתי התחיל שינוי זה? ומה המקור הכי קדום לקרותו 'מעריב' במקום 'ערבית'
 
 

שלמה בן דוד 15

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
מבקש אמת אמר:
מעניין שרבקה ורחל אמנו שרכבו על גמלים לא הרגישו בזה חסרון צניעות...

הסיבה שהוא זצ"ל הרגיש שיש בזה חסרון צניעות היא משום שבמקומות בהם גדל וחי להיות נהג היה "חלות" של "הנהגה" וע"כ אם אשה תנהג יש בזה גבריות מסויימת, וכמו שבכל מקום אין זה מקובל שאשה נוהגת על משאית וזה נתפס (אפילו אצל הגויים) כדבר גברי. אבל אילו היה חי במקומות בהם לנהוג הוא דבר סתמי כמו הליכה, כדוגמת ארה"ב שאין בה תחבורה ציבורית ואין דרך להגיע ממקום למקום בלי לנהוג ברכב, לא היה מרגיש כן. (ובאמת סיפר לי יהודי חסידי הדר בלייקווד שיש לו חמשה מכרים חסידיים שהסבירו להגר"ש וואזנר זצ"ל את המציאות שם ואמר להם שאין בעיה) וכך אמר הגרי"ש אלישיב לשואלים אותו בענין זה - שהצניעות בזה תלויה במה שמקובל.
הרב וואזנער לא דיבר על 'גבריות' הוא דיבר על צניעות. כל מי שבעל הרגשה, יכול להרגיש שיש בכך חסרון שאשה נוהגת ברכב בפרהסיא ובתוך ים של רכבים. [ויש לחלק בין זה להנהגת גמל..]
בנוגע לסיפורים נוסח 'סיפר לי מישהו' מצטער מאוד אבל עד שאני לא רואה בעיניים את התשובה, הסיפור הוא כמאן דליתא.

מה בדיוק ההבדל בין נהיגה ברכב בפרהסיא בתוך ים של רכבים, לנהיגה בגמל בפרהסיא בתוך ים של גמלים?

תמיד התפלאתי כשהביאו ראייה מרכיבת גמלים בידי נשים (הדוגמא הידועה היא רבקה אמנו) לשאלה בנהיגת אישה על רכב
הרי בזמנם האפשרות היחידה לחצות מדבריות וודאיות היתה בעזרת גמל שהאישה תרכוב עליו או אישה אחרת תנהיג אותו אבל בדורינו המשוכלל שיש אפשרויות אחרות בלי שהאישה תצטרך לנהוג בעצמה אז מה הראיה שמותר?
וכל זאת בלי להכנס לעצם הדיון אם מותר או אסור. שמסתבר יותר שאין בזה איסור ממש אלא רגשות צניעות וכל מקום לפי ענינו
 

יאיר119

משתמש חדש
יושב אוהלים אמר:
ממתי התחילו (האשכנזים) לקרוא "לתפילת ערבית" "תפילת מעריב" - ומה המקור הכי קדום לשם זה? ולמה שינו את השם?

לי ידוע שכבר מאמצע תקופת הראשונים האשכנזים נקרא כך.
לדוגמא עי' ספר האגודה שהוא מתלמידי תלמידיו של המהר"מ מרוטנבורג. וחי בגרמניה.
ראה לדוגמא: מו"ק פ"ג דף כ ע"א ד"ה מעשה באחד.
 
 

יאיר119

משתמש חדש
יאיר119 אמר:
יושב אוהלים אמר:
ממתי התחילו (האשכנזים) לקרוא "לתפילת ערבית" "תפילת מעריב" - ומה המקור הכי קדום לשם זה? ולמה שינו את השם?

לי ידוע שכבר מאמצע תקופת הראשונים האשכנזים נקרא כך.
לדוגמא עי' ספר האגודה שהוא מתלמידי תלמידיו של המהר"מ מרוטנבורג. וחי בגרמניה.
ראה לדוגמא: מו"ק פ"ג דף כ ע"א ד"ה מעשה באחד.
האמת היא, שכבר הראבי"ה שהיה כמאה חמישים שנה קודם לאגודה, אף הוא בגרמניה, כותב כך.
ראה תשובות סי' תתקסט ד"ה 'ומדקאמר קודם' ועוד.
 
 

יאיר119

משתמש חדש
יושב אוהלים אמר:
שאר לעמו אמר:
ע"ש מעריב ערבים
כמו הולכים ל'כל נדרי'..

לא שאלתי למה זה נקרא כך. ומאוד הגיוני ומסתבר שדבריך נכונים.
רק שאלתי 1- מתי התחיל שינוי זה? ומה המקור הכי קדום לקרותו 'מעריב' במקום 'ערבית'
פשוט שזה הטעם.
וכן נראה מפורש מדברי ה'מנהגים ישנים' שהוא מתלמידי מהר"מ מרוטנבורג. 
ציטוט דבריו "וכללו של דבר שאין אומרין תתקבל [אלא] אחר סיום תפילה. כגון סיום תפילת המנחה ואחר מעריב ואחר יוצר ואחר מוסף." 
הרי שקורא לתפילה על שם הברכה הראשונה, כמו תפילת יוצר.
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
שלמה בן דוד 15 אמר:
מבקש אמת אמר:
זקן ויושב בישיבה אמר:
הרב וואזנער לא דיבר על 'גבריות' הוא דיבר על צניעות. כל מי שבעל הרגשה, יכול להרגיש שיש בכך חסרון שאשה נוהגת ברכב בפרהסיא ובתוך ים של רכבים. [ויש לחלק בין זה להנהגת גמל..]
בנוגע לסיפורים נוסח 'סיפר לי מישהו' מצטער מאוד אבל עד שאני לא רואה בעיניים את התשובה, הסיפור הוא כמאן דליתא.

מה בדיוק ההבדל בין נהיגה ברכב בפרהסיא בתוך ים של רכבים, לנהיגה בגמל בפרהסיא בתוך ים של גמלים?

תמיד התפלאתי כשהביאו ראייה מרכיבת גמלים בידי נשים (הדוגמא הידועה היא רבקה אמנו) לשאלה בנהיגת אישה על רכב
הרי בזמנם האפשרות היחידה לחצות מדבריות וודאיות היתה בעזרת גמל שהאישה תרכוב עליו או אישה אחרת תנהיג אותו אבל בדורינו המשוכלל שיש אפשרויות אחרות בלי שהאישה תצטרך לנהוג בעצמה אז מה הראיה שמותר?
וכל זאת בלי להכנס לעצם הדיון אם מותר או אסור. שמסתבר יותר שאין בזה איסור ממש אלא רגשות צניעות וכל מקום לפי ענינו
אולי בנוגע לגמל אתה צודק, אבל לא בנוגע לחמור, שם אפשר לרתום אותו (או סוס) לעגלה ושהאשה תיסע בעגלה.

אבל כפי שכתבת אין טעם להתווכח בענין זה, כי זה תלוי בעיני המתבונן. בכל העולם בימינו - עכ"פ זה המערבי בו מצויים רכבים - אף אחד לא רואה בנהיגה מעשה גברי כלל וכלל, והאומר כן אינו אלא מן המתמיהין. רק אצל הערביים שסוגרים נשותיהם בבית ולא מרשים להם אפילו להוציא דרכון בלי רשות הבעל אסור לנשים לנהוג, ואפילו אצלם התירו לפני כמה שנים (בערב הסעודית).
 
 

יהודה בן יעקב

משתמש ותיק
ראש השנה ד, א
אלא מעתה הא דכתיב "ועל מרא שמיא התרוממת ולמאניא די ביתיה היתיו קדמך ואנת ורברבנך שגלתך ולחנתך חמרא שתין בהון", ואי שגל כלבתא היא כלבתא בת משתיא חמרא היא ?
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
יהודה בן יעקב אמר:
ראש השנה ד, א
אלא מעתה הא דכתיב "ועל מרא שמיא התרוממת ולמאניא די ביתיה היתיו קדמך ואנת ורברבנך שגלתך ולחנתך חמרא שתין בהון", ואי שגל כלבתא היא כלבתא בת משתיא חמרא היא ?

יישר כחכם!
(האם ראית את הסיפור שהבאתי מהגרח"ק שליט"א בעניין זה?)
 

שלמה בן דוד 15

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
שלמה בן דוד 15 אמר:
מבקש אמת אמר:
מה בדיוק ההבדל בין נהיגה ברכב בפרהסיא בתוך ים של רכבים, לנהיגה בגמל בפרהסיא בתוך ים של גמלים?

תמיד התפלאתי כשהביאו ראייה מרכיבת גמלים בידי נשים (הדוגמא הידועה היא רבקה אמנו) לשאלה בנהיגת אישה על רכב
הרי בזמנם האפשרות היחידה לחצות מדבריות וודאיות היתה בעזרת גמל שהאישה תרכוב עליו או אישה אחרת תנהיג אותו אבל בדורינו המשוכלל שיש אפשרויות אחרות בלי שהאישה תצטרך לנהוג בעצמה אז מה הראיה שמותר?
וכל זאת בלי להכנס לעצם הדיון אם מותר או אסור. שמסתבר יותר שאין בזה איסור ממש אלא רגשות צניעות וכל מקום לפי ענינו
אולי בנוגע לגמל אתה צודק, אבל לא בנוגע לחמור, שם אפשר לרתום אותו (או סוס) לעגלה ושהאשה תיסע בעגלה.

אבל כפי שכתבת אין טעם להתווכח בענין זה, כי זה תלוי בעיני המתבונן. בכל העולם בימינו - עכ"פ זה המערבי בו מצויים רכבים - אף אחד לא רואה בנהיגה מעשה גברי כלל וכלל, והאומר כן אינו אלא מן המתמיהין. רק אצל הערביים שסוגרים נשותיהם בבית ולא מרשים להם אפילו להוציא דרכון בלי רשות הבעל אסור לנשים לנהוג, ואפילו אצלם התירו לפני כמה שנים (בערב הסעודית).
אתה שוכח שדרך העולם היתה לנהוג במקומות מסויימים עם גמל ובאחרים עם חמור. וכי הגיונך אומר שכל אישה שתרצה לעבור ממקום למקום תצטרך לרתום לחמור עגלה בעוד שאין דרך לרתום עגלה לחמור?! ולכן אם מדברים על הגיון אז תשתדל להיצמד להגיון

מה שכתבת שהרואה בנהיגה מעשה גברי אינו אלא מן המתמיהין. הזכירו באשכול בשם הרב וואזנר שבראיתו התמוהה (כך יוצא לדבריך) הבין שזהו מעשה גברי

 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
שלמה בן דוד 15 אמר:
מבקש אמת אמר:
שלמה בן דוד 15 אמר:
תמיד התפלאתי כשהביאו ראייה מרכיבת גמלים בידי נשים (הדוגמא הידועה היא רבקה אמנו) לשאלה בנהיגת אישה על רכב
הרי בזמנם האפשרות היחידה לחצות מדבריות וודאיות היתה בעזרת גמל שהאישה תרכוב עליו או אישה אחרת תנהיג אותו אבל בדורינו המשוכלל שיש אפשרויות אחרות בלי שהאישה תצטרך לנהוג בעצמה אז מה הראיה שמותר?
וכל זאת בלי להכנס לעצם הדיון אם מותר או אסור. שמסתבר יותר שאין בזה איסור ממש אלא רגשות צניעות וכל מקום לפי ענינו
אולי בנוגע לגמל אתה צודק, אבל לא בנוגע לחמור, שם אפשר לרתום אותו (או סוס) לעגלה ושהאשה תיסע בעגלה.

אבל כפי שכתבת אין טעם להתווכח בענין זה, כי זה תלוי בעיני המתבונן. בכל העולם בימינו - עכ"פ זה המערבי בו מצויים רכבים - אף אחד לא רואה בנהיגה מעשה גברי כלל וכלל, והאומר כן אינו אלא מן המתמיהין. רק אצל הערביים שסוגרים נשותיהם בבית ולא מרשים להם אפילו להוציא דרכון בלי רשות הבעל אסור לנשים לנהוג, ואפילו אצלם התירו לפני כמה שנים (בערב הסעודית).
אתה שוכח שדרך העולם היתה לנהוג במקומות מסויימים עם גמל ובאחרים עם חמור. וכי הגיונך אומר שכל אישה שתרצה לעבור ממקום למקום תצטרך לרתום לחמור עגלה בעוד שאין דרך לרתום עגלה לחמור?! ולכן אם מדברים על הגיון אז תשתדל להיצמד להגיון

מה שכתבת שהרואה בנהיגה מעשה גברי אינו אלא מן המתמיהין. הזכירו באשכול בשם הרב וואזנר שבראיתו התמוהה (כך יוצא לדבריך) הבין שזהו מעשה גברי
יפה, אז דרך העולם הוא שאדם מגיע למקומות שונים על ידי נהיגה עצמאית, ואינו נוסע במוניות שעולות הון רב, או מטריח אדם אחר להסיע אותו. (להזכירך, בחלק גדול מהעולם התחבורה הציבורית אינה מפותחת דיה בכדי להגיע ממקום למקום כדבעי. במקרה, הציבור החרדי בארץ גר בערים בהן התחבורה מפותחת וזמינה).

כתבתי שבכל העולם למעט זה הערבי רואים במי שאומר שנהיגה הוא מעשה גברי כמתמיה, ואכן העובדה שהרב וואזנר אמר כן לא תשנה את המציאות. אלא שהוא היה גר בבני ברק, שהיא סוג של מובלעת תרבותית עצמאית משאר העולם (יחד עם עוד כמה אזורים חרדיים בארץ), ושם באמת אינו מן המתמיהין, משום שהמוסכמות שם שונות.
(יש שם עוד כמה מוסכמות שנראות תמוהות בכל העולם המפותח בימינו, כמו העובדה שמקום בו גרים אנשים בעלי רמה אינטלקטואלית ונפשית גבוהה במיוחד הוא די מלוכלך, או שהאנשים בעלי הרמה הגבוהה הנ"ל נוהגים לעשן, מפחדים מכלבים, ולובשים כובעים באופנה שהיתה נהוגה לפני מאה שנה. נקטתי דברים אלו שאינם קשורים לדת, בכדי להראות שמדובר בתרבות בעלת מוסכמות חברתיות שונות גם בדברים שאינם קשורים לדת, וממילא אין לחשוב כביכול כל מוסכמה חברתית נגזרת ישירות מהתורה. ודו"ק).
 
 

שלמה בן דוד 15

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
שלמה בן דוד 15 אמר:
מבקש אמת אמר:
אולי בנוגע לגמל אתה צודק, אבל לא בנוגע לחמור, שם אפשר לרתום אותו (או סוס) לעגלה ושהאשה תיסע בעגלה.

אבל כפי שכתבת אין טעם להתווכח בענין זה, כי זה תלוי בעיני המתבונן. בכל העולם בימינו - עכ"פ זה המערבי בו מצויים רכבים - אף אחד לא רואה בנהיגה מעשה גברי כלל וכלל, והאומר כן אינו אלא מן המתמיהין. רק אצל הערביים שסוגרים נשותיהם בבית ולא מרשים להם אפילו להוציא דרכון בלי רשות הבעל אסור לנשים לנהוג, ואפילו אצלם התירו לפני כמה שנים (בערב הסעודית).
אתה שוכח שדרך העולם היתה לנהוג במקומות מסויימים עם גמל ובאחרים עם חמור. וכי הגיונך אומר שכל אישה שתרצה לעבור ממקום למקום תצטרך לרתום לחמור עגלה בעוד שאין דרך לרתום עגלה לחמור?! ולכן אם מדברים על הגיון אז תשתדל להיצמד להגיון

מה שכתבת שהרואה בנהיגה מעשה גברי אינו אלא מן המתמיהין. הזכירו באשכול בשם הרב וואזנר שבראיתו התמוהה (כך יוצא לדבריך) הבין שזהו מעשה גברי
יפה, אז דרך העולם הוא שאדם מגיע למקומות שונים על ידי נהיגה עצמאית, ואינו נוסע במוניות שעולות הון רב, או מטריח אדם אחר להסיע אותו. (להזכירך, בחלק גדול מהעולם התחבורה הציבורית אינה מפותחת דיה בכדי להגיע ממקום למקום כדבעי. במקרה, הציבור החרדי בארץ גר בערים בהן התחבורה מפותחת וזמינה).

כתבתי שבכל העולם למעט זה הערבי רואים במי שאומר שנהיגה הוא מעשה גברי כמתמיה, ואכן העובדה שהרב וואזנר אמר כן לא תשנה את המציאות. אלא שהוא היה גר בבני ברק, שהיא סוג של מובלעת תרבותית עצמאית משאר העולם (יחד עם עוד כמה אזורים חרדיים בארץ), ושם באמת אינו מן המתמיהין, משום שהמוסכמות שם שונות.
(יש שם עוד כמה מוסכמות שנראות תמוהות בכל העולם המפותח בימינו, כמו העובדה שמקום בו גרים אנשים בעלי רמה אינטלקטואלית ונפשית גבוהה במיוחד הוא די מלוכלך, או שהאנשים בעלי הרמה הגבוהה הנ"ל נוהגים לעשן, מפחדים מכלבים, ולובשים כובעים באופנה שהיתה נהוגה לפני מאה שנה. נקטתי דברים אלו שאינם קשורים לדת, בכדי להראות שמדובר בתרבות בעלת מוסכמות חברתיות שונות גם בדברים שאינם קשורים לדת, וממילא אין לחשוב כביכול כל מוסכמה חברתית נגזרת ישירות מהתורה. ודו"ק).
 



פעם שלישית שאתה מתקשה להבין את דברי. חמור לא היה נהוג לרתום לעגלה. כיום רוב העולם לפחות חציו נוסע בתחבורה ציבורית.
תשתדל להצמד לאמת ולהמנע מהשוואות מופרכות
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
שלמה בן דוד 15 אמר:
מבקש אמת אמר:
שלמה בן דוד 15 אמר:
אתה שוכח שדרך העולם היתה לנהוג במקומות מסויימים עם גמל ובאחרים עם חמור. וכי הגיונך אומר שכל אישה שתרצה לעבור ממקום למקום תצטרך לרתום לחמור עגלה בעוד שאין דרך לרתום עגלה לחמור?! ולכן אם מדברים על הגיון אז תשתדל להיצמד להגיון

מה שכתבת שהרואה בנהיגה מעשה גברי אינו אלא מן המתמיהין. הזכירו באשכול בשם הרב וואזנר שבראיתו התמוהה (כך יוצא לדבריך) הבין שזהו מעשה גברי
יפה, אז דרך העולם הוא שאדם מגיע למקומות שונים על ידי נהיגה עצמאית, ואינו נוסע במוניות שעולות הון רב, או מטריח אדם אחר להסיע אותו. (להזכירך, בחלק גדול מהעולם התחבורה הציבורית אינה מפותחת דיה בכדי להגיע ממקום למקום כדבעי. במקרה, הציבור החרדי בארץ גר בערים בהן התחבורה מפותחת וזמינה).

כתבתי שבכל העולם למעט זה הערבי רואים במי שאומר שנהיגה הוא מעשה גברי כמתמיה, ואכן העובדה שהרב וואזנר אמר כן לא תשנה את המציאות. אלא שהוא היה גר בבני ברק, שהיא סוג של מובלעת תרבותית עצמאית משאר העולם (יחד עם עוד כמה אזורים חרדיים בארץ), ושם באמת אינו מן המתמיהין, משום שהמוסכמות שם שונות.
(יש שם עוד כמה מוסכמות שנראות תמוהות בכל העולם המפותח בימינו, כמו העובדה שמקום בו גרים אנשים בעלי רמה אינטלקטואלית ונפשית גבוהה במיוחד הוא די מלוכלך, או שהאנשים בעלי הרמה הגבוהה הנ"ל נוהגים לעשן, מפחדים מכלבים, ולובשים כובעים באופנה שהיתה נהוגה לפני מאה שנה. נקטתי דברים אלו שאינם קשורים לדת, בכדי להראות שמדובר בתרבות בעלת מוסכמות חברתיות שונות גם בדברים שאינם קשורים לדת, וממילא אין לחשוב כביכול כל מוסכמה חברתית נגזרת ישירות מהתורה. ודו"ק).



פעם שלישית שאתה מתקשה להבין את דברי. חמור לא היה נהוג לרתום לעגלה. כיום רוב העולם לפחות חציו נוסע בתחבורה ציבורית.
תשתדל להצמד לאמת ולהמנע מהשוואות מופרכות

פעם שלישית שלא ענית על הטענה. אם אתה סובר שזו בעיה בעצם, מה יועיל המנהג. ואם כבר הולכים לפי המנהג, אז המנהג בכל העולם המפותח שכולם משתמשים ברכבים להגיע ממקום למקום, חלקם מדי יום ביומו וחלקם כל כמה ימים. 

אבל דומני שאין פה מה להתווכח. כל מי שטוען שנהיגה זה מעשה גברי כנראה לא יצא מגבולות השכונות החרדיות בארץ, ולא תופס מה מקובל בעולם בזמננו בענין זה (ולא, המוסכמות החברתיות החרדיות בארץ לא ניתנו מסיני ואינן מהוות קביעת הלכה).
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
בעניין עניית ברוך הוא וברוך שמו בברכות ההפטרה:
מה המקור\הטעם לזה שנוהגים (בכל בתי הכנסת האשכנזיים שהייתי ) בברכות הפטרה, שבברכה שלפני ההפטרה אין הציבור עונים ברוך הוא וברוך שמו , לא בתחילת הברכה ולא בסופו, ובברכות שלאחר ההפטרה בתחילת הברכה אין עונין ב"ה וב"ש ובסופי הברכות כן עונין.
 

שלמה בן דוד 15

משתמש ותיק
הכהן אמר:
מה במקור של "יש בתורה כח עליון להשיב נפש"?
לחן לא רע..

יש בתורה כח עליון להשיב נפש - כנגד חילות היצר על פי חז"ל בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין
בגוגל מצאתי ואשר "יש בהם כוח עליון להשיב נפש" - הרבי הנתיבות שלום מסלונים זצוק"ל
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
שמעתי כמה פעמים וגם ראיתי מודפס באחד מהוצאות ספר מסילת ישרים, שהגר"א ז"ל אמר על ספר מסילת ישרים שבכל הספר (או אולי אמר עד מקום מסויים בספר)אין אפילו מילה אחת מיותרת
מישהו יודע איפה זה נמצא בכתבי הגר"א או בכתבי תלמידיו בשמו (ולכה"פ בספר מוסמך קדום שמביא את הדברים בשם הגר"א)
 

ביקורת תהיה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
שמעתי כמה פעמים וגם ראיתי מודפס באחד מהוצאות ספר מסילת ישרים, שהגר"א ז"ל אמר על ספר מסילת ישרים שבכל הספר (או אולי אמר עד מקום מסויים בספר)אין אפילו מילה אחת מיותרת
מישהו יודע איפה זה נמצא בכתבי הגר"א או בכתבי תלמידיו בשמו (ולכה"פ בספר מוסמך קדום שמביא את הדברים בשם הגר"א)

ר' יחזקאל סרנא בראש ספרו עיונים במסילת ישרים.

מצאתי גם: 
מוסף שבת קודש שלח תשס"ג משיחת הגר"ש אויערבך
ושמעתי פעם מרבי אריה לוין זצוק"ל ששמע מרבי זיסל זצוק"ל בשם רבי ישראל סלנטר זצוק"ל שהביא דוגמא להבין במעט את מה שידוע בשם הגר"א זצוקלה"ה שאין מילה ותיבה מיותרת במסילת ישרים וביאר רבי ישראל את יסוד החסידות ושורש העבודה כי אין זה סתם כפל מילים ....
 

יאיר

משתמש ותיק
סיני ועוקר הרים אמר:
היכן המקור שנוהג הבעל לפתוח האר"ק בחודש התשיעי לעיבורה, והאם ראוי שיעשה כאן כמה פעמים?
מסתמא הוצאת הס"ת הוא בסוד הוצאת התינוק
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
יאיר אמר:
מסתמא הוצאת הס"ת הוא בסוד הוצאת התינוק

לענ"ד הקלושה והעניה לא נראה שאפשר לומר "מסתמא" בדבר שהוא על פי סוד, אלא א"כ המסתמא הזה בנוי על פי יסודות מתוך ידעה והבנה ויסודות של חכמת הסוד בעצמה, ולא רק בגלל שזה הוצאה וזה הוצאה אמרינן שמסתמא זה המקשר ביניהם ע"פ סוד.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
יאיר אמר:
מסתמא הוצאת הס"ת הוא בסוד הוצאת התינוק

לענ"ד הקלושה והעניה, אף שאין לי אלא לקיטי וניצוצי של כמה גרגרים ופירורים זעירא דזעירא וגוצא דגוצי בענייני תורת הסוד מ"מ מאוד לא נראה שאפשר לומר "מסתמא" בדבר שהוא על פי סוד, אלא א"כ המסתמא הזה בנוי על פי יסודות מתוך ידיעה והבנה ויסודות של חכמת הסוד בעצמה, ולא רק בגלל שזה הוצאה וזה הוצאה אמרינן שמסתמא זה המקשר ביניהם ע"פ סוד.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
מימי חיפשתי מקור בחז"ל למאמר זה ד"אין מצוה מכבה עברה", ולא זכיתי למצוא אותו:

עיין סוטה כא. דמיירי על צד ההפוך "עברה מכבה מצוה", אבל מובא בכמה ספרים בלשון הנ"ל דאין מצוה מכבה עבירה, לדוג' בספר הכתב והקבלה (דברים י, יז) וז"ל לא יקח שחד. לא יסיר כלל מעונש העברה בשביל זכות מצוה שעשה החוטא, כמאמרם אין מצוה מכבה עברה, ולזה אין לחוטא בטחון להנצל בשום זכות מן העונש, זולתי בתשובה שלמה, עכ"ל:

וחשבתי שאולי יש להביא לזה מקור מגמ' ברכות דף סא. תנו רבנן המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם שנאמר {משלי יא-כא} יד ליד לא ינקה רע לא ינקה מדינה של גיהנם:
הרי דקס"ד דאף אם חטא אם יש לו מצוות ומע"ט יגינו עליו מעונש, וקמ"ל דאין מצוה מכבה עברה.

אשמח מאוד אם מישהו יכול להאיר עיני למקור אחר בדברי חז"ל להאי מימרא.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
 
יושב אוהלים אמר:
מימי חיפשתי מקור בחז"ל דאין מצוה מכבה עבירה, ולא זכיתי למצוא אותו...

חשבתי שאולי יש להביא לזה מקור מגמ' ברכות דף סא. ...יד ליד לא ינקה:
משה נפתלי כתב:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁעָבַר עֲבֵרָה וְנָתַן לְזוֹנָה שְׂכָרָהּ, לֹא הִסְפִּיק לָצֵאת מִמֶּנָּה עַד שֶׁפְּגָעוֹ עָנִי אֶחָד וְאָמַר לוֹ: תֶּן לִי צְדָקָה! וְנָתַן לוֹ. חָשַׁב בְּעַצְמוֹ: אִלּוּלֵי לֹא רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכַפֵּר עֲוֹנוֹתַי לֹא הָיָה שׁוֹלֵחַ לִי אוֹתוֹ עָנִי לָתֶת לוֹ צְדָקָה, אֶלָּא כְּבָר כִּפֶּר לִי עַל אוֹתוֹ עָוֹן שֶׁעָשִׂיתִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רָשָׁע, לֹא תַּחְשֹׁב כָּךְ, אֶלָּא לֵךְ וּלְמַד מֵחָכְמָתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה שֶׁנֶּאֱמַר: 'יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע'. (ילקוט שמעוני משלי יא,כא)
 

יאיר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
מימי חיפשתי מקור בחז"ל למאמר זה ד"אין מצוה מכבה עברה", ולא זכיתי למצוא אותו:

עיין סוטה כא. דמיירי על צד ההפוך "עברה מכבה מצוה", אבל מובא בכמה ספרים בלשון הנ"ל דאין מצוה מכבה עבירה, לדוג' בספר הכתב והקבלה (דברים י, יז) וז"ל לא יקח שחד. לא יסיר כלל מעונש העברה בשביל זכות מצוה שעשה החוטא, כמאמרם אין מצוה מכבה עברה, ולזה אין לחוטא בטחון להנצל בשום זכות מן העונש, זולתי בתשובה שלמה, עכ"ל:

וחשבתי שאולי יש להביא לזה מקור מגמ' ברכות דף סא. תנו רבנן המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם שנאמר {משלי יא-כא} יד ליד לא ינקה רע לא ינקה מדינה של גיהנם:
הרי דקס"ד דאף אם חטא אם יש לו מצוות ומע"ט יגינו עליו מעונש, וקמ"ל דאין מצוה מכבה עברה.

אשמח מאוד אם מישהו יכול להאיר עיני למקור אחר בדברי חז"ל להאי מימרא.
משנה באבות : "שכר מצוה מצוה ושכר עברה עברה" (יש כמובן עוד פירושים למשנה זו).

ועיין בספורנו (דברים י' י"ז):
וְלא יִקַּח שׁחַד. לא יָסִיר כְּלָל מֵענֶשׁ הָעֲבֵרָה בִּשְׁבִיל זְכוּת מִצְוָה שֶׁעָשָׂה הַחוטֵא, כְּאָמְרָם זַ"ל (סוטה כא, א) שֶׁאֵין מִצְוָה מְכַבָּה עֲבֵרָה. וְכָל זֶה יורֶה שֶׁלּא תִּבְטְחוּ, אִם תֶּחֶטְאוּ, לְהִנָּצֵל בְּשׁוּם זְכוּת מִן הָענֶשׁ כְּלָל, זוּלָתִי בַּתְּשׁוּבָה הַשְּׁלֵמָה.
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=156285#p156285
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
יאיר אמר:
משנה באבות : "שכר מצוה מצוה ושכר עברה עברה" (יש כמובן עוד פירושים למשנה זו).
נא להסביר איך מפרשים המשנה הנ"ל שיהא משמעו שאין מצוה מכבה עבירה? ובשם מי הפירוש הזה?

יאיר אמר:
ועיין בספורנו (דברים י' י"ז):
וְלא יִקַּח שׁחַד. לא יָסִיר כְּלָל מֵענֶשׁ הָעֲבֵרָה בִּשְׁבִיל זְכוּת מִצְוָה שֶׁעָשָׂה הַחוטֵא, כְּאָמְרָם זַ"ל (סוטה כא, א) שֶׁאֵין מִצְוָה מְכַבָּה עֲבֵרָה. וְכָל זֶה יורֶה שֶׁלּא תִּבְטְחוּ, אִם תֶּחֶטְאוּ, לְהִנָּצֵל בְּשׁוּם זְכוּת מִן הָענֶשׁ כְּלָל, זוּלָתִי בַּתְּשׁוּבָה הַשְּׁלֵמָה.
זה בדיוק מה שציטטתי בדברי מספר הכתב והקבלה, וכנראה שהוא מצטט את הספורנו ולא שמתי לב.
ואכן הספורנו זה מקור קדום, אבל בלשונו הוא כותב "כְּאָמְרָם זַ"ל (סוטה כא, א) שֶׁאֵין מִצְוָה מְכַבָּה עֲבֵרָה." וזה פלא, כי לא כתוב כן בגמ' בסוטה שם. והנראה שהמקור בסוגריים אינו מהספורנו עצמו אלא מהמדפיס, ושוב חזרנו לשאלנו איפה אמרוה חז"ל לדבר זה?
 

יצחק בן חיים

משתמש רגיל
וע"ע מש"כ המהר"ל דרך פ"ה מכ"ב וז"ל:
והרמב"ם ז"ל מפרש מה שאמר כאן ולא יקח שוחד אין ענינו שלא יקח שוחד להטות הדין, כי זה מן השטות שירוחק מן הש"י מה שלא יצוייר ואף לא ידומה כי איך ינתן לו שוחד ומה יהיה השוחד, אבל ענינו הוא שלא יקח שוחד הטובות כמו שיעשה האדם אלף טובות ורעה אחת שלא ימחול לו הש"י העבירה ההוא לרוב טובותיו ויחסר לו מאלף טובותיו טובה אחת או יותר, אבל יענש על זאת הרעה האחת ויגמלהו על הטובות ההם כולם וזהו לא יקח שוחד, והוא כמו לא ישא פנים שיענש הגדול במעלות על דבר מועט כמו שנענש משה רבינו וכו'.
ויש מקשים על דבריו מה שאמרו במסכת סוטה (כ"א, א') עבירה מכבה מצוה מכל שכן שהמצוה מכבה העבירה, וזה שלא כדברי הרמב"ם ז"ל שאמר שלא ימחול לו הקב"ה עבירה אחת לרוב טובותיו והרי המצוה מכבה עבירה.
וקושיא של כלום היא דמה שמצוה מכבה עבירה היינו כשהקב"ה נותן לו שכר בשביל המצוה או שמגין עליו בשביל המצוה בזה מכבה עונש העבירה, וכך להיפך העבירה מכבה המצוה שאם ראוי שיבא עליו טוב בשביל המצוה העונש שבא בשביל העבירה מכבה הטוב, אף על גב שדבר הזה גורם הרבה פעמים שלא יבא עליו טוב ולא יבא עליו רע ונשאר בינוני, מכל מקום אין דבר זה שלוקח הקב"ה המצוה תחת העונש רק שמצד המצוה ראוי שיהיה לו שכר ובשביל העבירה ראוי שיהיה לו פורענות והאחד מכבה את חבירו וישאר בלא טוב ובלא רע. ואין להקשות סוף סוף יבא המצוה במקום העבירה, דבר זה אין קושיא כי המדה הזאת באדם בינוני, אבל אם אינו בינוני רק הוא צדיק שהקב"ה משלם לצדיק חטאיו בעולם הזה ושכר מצותיו לעולם הבא, אז אין מצו' מכבה העבירה שאין הקב"ה נותן לו שכר מצות בעולם הזה, ועל זה אמר שאין הקב"ה מנכה אחת ממצותיו שהם לו בעולם הזה נגד החטא שלא יביא עליו עונש בעולם הזה על אחד מחטאיו. ועוד שהמצוה שהיא מכבה עבירה אין פירושו שמכבה העבירה מכל וכל, רק נשאר המצוה ונשאר ג"כ העבירה, ואם עשה עבירה ומצוה עבדין ליה יום טוב בשביל המצוה ויום רע בשביל העבירה. ואם לא היה העבירה היה לו הכל טוב בשביל המצוה ואם לא היה המצוה היה לו הכל רע בשביל העבירה, עכשיו עבדינן ליה יום טוב ויום רע כדאיתא בפרק קמא דקידושין (ל"ט, ב') דקאמר דעבדינן לי' יום טוב ויום ביש. אע"ג דרש"י ז"ל לא פירש כך מ"מ כך עיקר הפירוש, על זה אמר שאין הקדוש ב"ה לוקח המצוה שלא יעשה יום ביש כלל ולא יום טוב כלל ואם כן היה לוקח המצוה כנגד העבירה. אבל על דבריו קשיא דמה הכל שלו דקאמר, דודאי הוא נתינת טעם על ולא יקח שוחד ג"כ. אבל לפירוש אשר אמרנו כי השוחד ר"ל שיש אל הש"י כבוד מן הנבראים כלם כי הכל ברא לכבודו, ועל זה אמר שלא יקח שוחד לפטור אותו מן הדין. ואל יקשה לך כי כל שוחד הוא בשביל הדין והשוחד הזה שלא בשביל הדין, דאף אם השוחד בא שלא בשביל הדין ג"כ הוי שוחד, כמו חזא דפרח גדפיה עלויה וסלקיה (שבועות ל', ב') דאע"ג שלא כיון הבעל דין בשביל שוחד נקרא שוחד ופסול ליה לדינא דמקבל השתא טובה מיניה, והכבוד שנותנין הנבראים אל הש"י אף בשעת הדין הם נותנין כבוד אל הש"י ועם כל זה הוא עושה דין בהם. ועדיין קשה דקאמר הכל שלו כלומר שאינו נותן דבר אל השם יתברך והכל שלו, ומשמע שאם היה אפשר לתת דבר אליו היה מקבל שוחד ואיך א"ל שהשם יתברך לא יעשה דין שאף אם היה נותן דבר הוא עושה משפט:
 
חלק עליון תַחתִית