לבקשת רבים, עדכנו את כללי פורום הקורונה, לטובת כולנו - נא להקפיד לשמור עליהם
מעתה, בפורום קורונה הראשי יעלו נידונים תורניים בלבד, ובתת הפורום עדכונים נחוצים בלבד
נא לא לערב בין הפורומים, ונא לא להעלות כלל עדכונים שאינם נחוצים ושאר מילי דעלמא, פורומינו - פורום לתורה!
בתקווה להבנה, בברכת "והסירותי מחלה מקרבך"

יום הולדת וחוקות הגויים?


פותח הנושא
טוהר
הודעות: 3
הצטרף: 13 נובמבר 2019, 01:48
נתן תודה: 1 פעמים
סטטוס: לא מחובר

יום הולדת וחוקות הגויים?

שליחה על ידי טוהר » 10 ינואר 2020, 13:34

רציתי את עזרת הציבור בנושא יום הולדת
כלומר יש ענין להימנע מחגיגית היומולדת? משום מה?
ראיתי שיש נוהגים בצורה שונה בנושא אשמח להרחבה גם מהמבט ההלכתי ואף ההשקפתי.

יש נהוגי יומלדת שראיתי שעושים, יתכן שיש בזה בעיה מדין חוקות הגויים?
כגון: להרים את חן הערב על הכיסא לפי מספר שנותיו? להכין עוגה עם נרות ולכבות? לשיר את שיר יומלדת האמרקאי  Happy birthday to you,.או היומיומלדת וכו וכו. מנהג המתנות.
אכן אצל גדולי ישראל לא ראינו חגיגות בנושא....
תודה רבה

 


יעקב שלם
משתמש ותיק
הודעות: 1295
הצטרף: 10 אפריל 2018, 11:52
נתן תודה: 491 פעמים
קיבל תודה: 383 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: יום הולדת וחוקות הגויים?

שליחה על ידי יעקב שלם » 10 ינואר 2020, 13:39

טוהר כתב:
10 ינואר 2020, 13:34
אצל גדולי ישראל לא ראינו חגיגות בנושא....

אצל גדולי ישראל לא ראינו גם שוקולד בלונדי
דווקא כאן בפורום מצאתי....

לגוף השאלה מאמר ארוך ומחכים מאתר דין

http://din.org.il/2012/02/20/%D7%99%D7% ... %93%D7%AA/


מקור למנהג זה-
הנה ב”יום הולדת” נהגו רבים וגדולים לערוך יום הולדת כיום של שמחה ויום מיוחד שעושים בו ג”כ סעודת מצוה גדולה, ועורכים דין וחשבון נפש.

ובתורה (בראשית מ’ כ’) מצינו גבי “פרעה”, כבר מושג זה של יום הולדת של פרעה מלך מצרים כו’,וכנאמר: ויהי ביום השלישי יום הולדת פרעה עשה משתה וכו’. ומבואר שאם התורה טרחה לכתוב ענין זה בפרוש נשמע שיש ביום זה מעלה מיוחדת.

ואם לחשך אדם לומר שמצינו זה רק אצל פרעה שאינו בן ברית, וא”כ אין זה מקור נכון ללמוד על יום זה, אף אתה אמור לו שאמת ויציב שזה נמצא רק גבי פרעה, אבל צא ולמד איך גוי מתנהג ביום הולדתו וביום כזה חשוב ומיוחד לעומת היהודי, שפרעה הרי הוא עושה דין וחשבון לאחרים כלומר שאת שר האופים דן נפשו לתליה ואת שר המשקים משאיר על כנו ואילו היהודי עורך דין וחשבון נפש….

וכן מצינו בנביא הושע (פרק ז’ פס’ ה’) “יום מלכנו החלו שרים חמת מיין”, ומבאר “המצודות”, שנהגו ישראל ביום שמחת המלך, [1]כיום הלידה או יום המלכות, להרבות בשמחה ובשתיית יין, הרי לנו שכבר נהגו בזה בזמן הנבאים ג”כ ושעשו לזה ג”כ סעודה של שמחה, שאין שמחה אלא בבשר ויין וסעודה ממש כמבואר בכמה דוכתי (שבת פ’ ר”א דמילה, כל מצוה שעשו ישראל בשמחה כו’, וברש”י שעשו סעודה ובעוד מקומות)

וכן כתב ב”בן איש חי” (שנה א’ פ’ ראה הל’ יז’) וז”ל: ויש נוהגין לעשות בכל שנה את יום הלידה “ליום טוב” וסימן יפה הוא וכן נוהגין בביתנו עכ”ל.



מנהג זה, וחשיבותו אצל גדולי ישראל
ובאמת מצינו שמנהג זה המשיך לאורך כל הדורות ובפרט אצל גדולי ישראל שחגגו יום זה בפרסום ובמשתה ושמחה.

מצינו בבית האדמור”י רוז’ין שהיו עושים יום הולדת של האדמורי”ם בהשתתפות החסידים במשתה ובאמירת ד”ת ברבים.

ובס’ “תפארת אבות” כותב וז”ל: שמעתי משמו הקדוש (ר’ ישראל) מרוז’ין שחגג יום הולדת. כן ג”כ מצינו שם שמעיד בעל ה”תועפות ראם” את אשר חזה אצל הרה”ק רבי דוד מטשארטקוב שעשה משתה ביום הולדת.

ועוד מצינו התייחסות ליום הזה על ידי מרן ה”חתם סופר” שביום שהי’ יום לידתו (יום ז’ תשרי) השלים החומש עם התלמדים, על שום שהי’ שמח ביום זה, ונתן לכל אחד מתלמידיו הנמצאים שם, מטבע לקנות להם לחמי חלב, (מנהגי חת”ס)[2].

וכן יש שנהגו לערוך “סיום מסכת” ביום זה כדמצינו אצל בנו של החת”ס בעל ה”כתב סופר” שכתב מכתב לבנו, ובתוך דבריו כתב בזה”ל: ועשיתי ביום ההוא (יום הולדתו) זה היום עשה ה’ לי, סיום למסכת פסחים, ע”כ. שו”ת “כתב סופר” יור”ד סי’ קמ”ח.[3]

עוד מצאנו שיש שנהגו דוקא ביום נכבד זה לסיים לכתוב חיבוריהם וגם טרחו לכתוב דבר זה במפורש בהקדמה לסיפרם. וכמו שמצינו להגאון המקובל ר’ דוד פארדו זצ”ל שכתב בסוף ספרו “שושנים לדוד” על המשניות, שסיים ספרו ביום הולדתו בהכנסו לשנת שלושים וחמש מר”ח ניסן. עי”ש.

וכן מצינו אצל מרן ה”חפץ חיים” שייחס חשיבות ליום זה שביום הולדתו התשעים סיים את “קונטרס בית ישראל” (ביום יא’ שנת תרפח’) ובאותו יום הזמין את משפחתו ומקורביו וערך שם “סעודה”.

ובשו”ת גנזי יוסף (סי’ ד’) מביא מאנשי מעשה שבכל שנה ביום הולדת מהדרין לברך “שהחיינו” על פרי או בגד חדש.

ובס’ “צדקה לחיים” להגאון ר’ חיים פלאג’י כתב שביום שנולד בו יהי’ מרבה בצדקה כפי יכלתו.



מהותו וכחו של יום הולדת.

הנה בירושלמי ר”ה (פ”ג הל’ ח’), מצינו אודות מהותו וכחו של יום נשגב זה. ריב”ל אומר: “עמלק כושפן הי’, מה הי’ עושה, הי’ מעמיד בנ”א ביום גינוסיא שלו, כלומר לא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו, מה עשה משה עירבב את המזלות”.



ב”קרבן העדה” כתב לבאר שעמלק הי’ מעמיד למלחמה נגד ישראל בנ”א שהי’ אותו היום יום לידתם שאז המזל שולט ועוזר לו, ולכן משה עירבב את המזלות שלא ישלוט ביום ההוא מזלו ויפול, ע”כ.

ולכאורה מבואר שאיכא ענין מיוחד ביום זה שיפה לשלוט אפי’ במלחמה נגד עם שלם, ואידך זיל גמור.

ורק דיש לחקור ולדעת אי גם זה נוהג אצל ישראל שהרי ידוע שישראל הם למעלה מהמזל.

ויעוין בדברי הרמב”ן בכתביו (ח”א עמ’ שעט’) שהתייחס לענין זה, ונראה מסקנתו שם שבאמת שזה ענין כוכבים והמזלות שולט בעם ישראל, ורק שמעלת עם ישראל משאר העמים הוא, שפעמים הקב”ה עושה נס ליראיו לבטל מהם גזירת הכוכבים, ומוסיף הרמב”ן לומר, וז”ל: וכסבור אני שאסור לבא כנגד המזלות על הנס. (וע”ע רמח”ל בספרו דרך ה’ ח”ב פ”ז).

ושכן רצה להוכיח הכהן הגדול מאחיו רבי צדוק הכהן מלובלין ב”קונטרס דברי חלומות” (המכיל רשימת דברים שנתגלו לו בחלום הלילה) ובאות כ’ כתב, וז”ל: “כי היום שאדם נולד בו אז הוא בר תוקף מזלו ואין לו לירא באותו יום בכל שנה משום דבר שיורע מזלו אז”.

ובהמשך שם כתב: שבהקיצו משנתו עלה במחשבתו שאפשר לומר שרק לצדיקים שלידתם גרם להם ההתרממות מעלה ע”כ יום הלידה הוא תוקף מזלם כו’, עי”ש. ולפי זה כתב לבאר שם דברי הגמ’ במס’ קידושין (לח’) שצדיקים נפטרים ביום שנלדו בו, לפי שאצלם המיתה היא התרוממות מזלו שפושט לבוש שק הגופני ולובש חלוקא דרבנן הרוחני כו’, עי”ש.



וכעין זה מצאתי למש”כ בס’ “חומת אנך” להגאון החיד”א זצ”ל. ח”א קהלת פ”ג אות יא’.) על הפסוק “עת ללדת”, שאפשר להסמיך ולרמוז מ”ש רז”ל שהקב”ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש. ואמרו פ”ק דמגילה דהמן שחיק ומחיק שנפל גורלו באדר ששמח דבשבעה באדר מת מרע”ה, ולא ידע שג”כ נולד בו[4]. וע”ש מ”ש בשם אביו הגאון אברהם יצחק ש”שעת הלידה הוא מזל בריא וחזק”. עי”ש.

ועוד מצינו למ”ש בס’ “חסד לאברהם” דבאותו מידה שיבחר ביום זה, כך מוליכין אותו כל ימיו ושולחין אליו מלאך כמדתו.

וכן מצינו במדרש תנחומא (פרשת בא פסוק ט’) וז”ל: בט”ו בניסן נולד יצחק בט”ו בניסן נגאלו ישראל ממצרים.



השפעת החדש

ויתרה מכן מצינו בפסיקתא שהתיחסו לחודש שבו נולד יצחק ואפי’ לא ליום לידתו בדוקא, ומבואר שם שאפי’ שהי’ המשכן מוכן להקמה כבר בכ”ה בכסלו, עמד מקופל עד אחד בניסן וזאת כדי לערבב שמחת המשכן בחודש שבו נולד יצחק אבינו. עי’ א”ר סי’ תע”ר (ס”ק יז’) ומכאן נמצנו למדים שאפי’ חודש שבו נולד מסוגל להשפעה יתירה (וכמבואר בספר שתים עשרה המזלות (המיוחס להמקובלים) שהחודש שבו נולד משפיע לטובה על האדם.

ובס’ בני יששכר (חדש אייר מאמר לג’ בעומר) כתב לבאר גודל מעלת ההלולא שנהגו רבים לעשותה. ותלה זה ביום לידתו שאותו יום הוא, וז”ל: הנה יום לג’ בעומר יומא דהלולא דרשב”י בו ביום עלה לשמי מרומים, ובודאי גם ביום זה נולד כי הקב”ה ממלא כו’ ובו ביום שנולד התחיל אורו להאיר כו’, ע”ש.



אולם כד הוית חזית, למש”כ “בתורתן של ראשונים” על הירושלמי הנ”ל. וז”ל: שע”פ דת ישראל ביום הולדת הבנים אסור לשמוח ולעשות משתה עכ”ל.

וכנראה זה למדו מהך דעמלק הי’ עושה כן לקחת בנ”א ביום מזלם כלומר ביום שנולדו וזה רק מנהג הגויים. ועוד י”ל שסיוע להם שבתורה מוזכר זה רק אצל פרעה שהי’ גוי.



ועוד נלע”ד לבאר שאפשר שהם ס”ל שישראל מעל המזלות וכמבואר בשו”ת “דברי ישראל” להרה”ג ישראל וועלף, שכתב שענין זה לא שייך אצל העם היהודי שהרי אין מזל וישראל ולכן כתב שבישראל יום הלידה אין בו שום מעלה יתרה לענין הצלחה ואושר או סימן טוב, ע”ש. אמנם זה נוגד לדברי הרמב”ן שזכרנו לעיל שכן ס”ל שישראל בכלל המזלות והכוכבים, ורק שפעמים הקב”ה עושה נס לבטל מהם גזירת הכוכבים. וכן זה ככל האמור לעיל בשם החיד”א, והר’ צדוק הכהן מלובלין, והבא”ח ועוד.



ואולי אפשר עוד שכל מ”ששאין לשמוח ביום זה דהוא ע”פ מה שמבואר בגמ’ עירובין (דף יג’.) במח’ ב”ש וב”ה אי נוח לו לאדם שנברא או לא, שנמנו וגמרו, שנוח לו לאדם שלא נברא, וכ”ז דוקא באדם שאינו צדיק, וע”כ נוח שלא נברא והי’ נקי מחטא, לזה אין יום הלידה התרוממות מזלו כלל, וא”כ גם הוא יש לו לירא מהמיתה ג”כ ביומו שגם לידתו הי’ לו השפלה ממדרגתו הקודמת ולא ההתרוממות, וכמבואר בקונטרס דברי החלומות הנ”ל בתוך דבריו שם שכ”ז ברשעים שנוח שנהפך שלייתם על פיהם ולא נוצרו, אבל בינונים נהי דמצד החטאים קלקל עוד מ”מ אחר שיקבל העונש על החטאים כו’ שפיר הוי אצלו יום הלידה תוקף מזלו, ע”ש. [5](ולכן הי’ מקום לומר שבהא איירי “בתורתן של ראשונים” הנ”ל דמאן יאמר שצדיק הוא, וזה אינו דהא מ”מ מבואר בגמ’ קידושין ועוד שלעולם אדם צריך לראות עצמו שהוא בינוני).



ובאמת בספר “דברי תורה” [ממונקאטש] כ’ טעם שאומות העולם שמחים ביום הולדתם שהם נמנו וגמרו שנוח לו לאדם שנברא, שספרו את מצוות ה”לא תעשה” ומצאום רבים על מצוות “עשה” נמצא שהוא קרוב להפסד ורחוק משכר וכמבואר שם במהרש”א, ובאומות העולם שאין להם אלא ז’ מצוות בני נח, אין שייך אצלם טעם זה ואצלם ניתן לומר טוב לו שנברא שכן נהגו הם יום הולדתם בשמחה.



וע”ע בשו”ת “קנין תורה” (להגאון הורביץ) שכן העלה, וכתב נמצא שבבריאת האדם כו’, וכיון שלב יודע מרת נפשו שאין אדם יוצא ידי חובתו כלפי בראו א”כ לשמחה זו מה עושה על שהזקין, אולי לא זכה לפשפש במעשיו, ע”ש.

ולכן אפשר שזה טעם של “תורתן של ראשונים “שלא לעשות יום הולדת במשתה שזה רק לגויים כדביארנו, שלהם נח שנבראו שאין הפסדם גדול משכרם שיש להם רק ז’ מצוות, משא”כ לישראל.



וכד הוית חזית להגאון ר’ ישראל זאב הורביץ זצ”ל בשו”ת בית ישראל חיו”ד סי’ ע”ו מה שכתב לדון בענין עשיית יום הולדת אי יש בזה משום חוקות הגויים היות ולא נשמע מנהג זה במחנה העבריים אלא רק אצל או”ה. וכ’ להביא יסוד וגדר אימתי אמרינן חוקות הגויים והוא ע”פ מה שכתב הבית יוסף חיו”ד סי’ קע”ח בשם המהר”י קולון דביאר שאין לאסור משום חוקות הגוים אלא בב’ תנאים: א’ אם הוא דבר אשר אין בו טעם נגלה כדמשמע לשון חוק. ב’ אם הוא דבר ששייך בו פריצות ואינו דרך צניעות וענוה עכ”ד. ועתה בעניין נדון דידן גבי יום הולדת אין שייך אחד מב’ תנאים אלו. וכ’ דכאן טעם נגלה הוא ואדרבא יש בזה שבח והכרת טובה להשי”ת על שזכה לצאת מבן אמו בן קיימא ולא נפל ח”ו כו’. וכ’ להביא סמך גדול לזה ממה שהזכריה תורה על ענין יום הולדת פרעה כנזכר לעיל. והוסף שאין להקשות ע”ז איך לומדים הנהגה טובה לישראל מפרעה היות וכבר מצינו בס’ שופטים (פרק ג’ פסוק כ’) גבי אהוד שאמר לעגלון מלך מואב “דבר אלוהים לי אילך ויקם מעל הכסא”, ומזה למדו בירושלמי דכל דבר שבקדושה צריך עמידה, וכן הובא זה לפסק הלכה ברמ”א סי’ נ”ו סעי’ א’ ועי’ במג”א ס”ק ד. הרי להדיא דאנו למדין דין זה מן הגוי עובד ע”ז.



וכ’ ומה שלא מצינו א”כ לפי”ז בגמ’ ובחז”ל ענין ציווי לעשות יום הולדת ושגם בזה אין נשמע במחנה העבריים הוא ע”פ הגמ’ במס’ ערובין יג: שנפסק שנוח לו לאדם שלא נברא משנברא[6]. ומ”מ זה טעם שלא כתבו ציווי לעשות כן אלאבל מ”מ איש פרטי אשר מתבונן בחסדי ה’ ועל כל הטובות אשר גמל אותו מעודו ושמח באותו היום בודאי תע”ב. עכ”ד.



ולענין הלכה: נראה שודאי יכול לעשות ולחוג את יום ההולדת שלו שזה יום גדול ובריא מזלייהו, ורק שיקפיד לפשפש במעשיו ולקבל קבלות לעתיד, וכן ראוי ונכון שירבה בתורה ותפילה ביום זה, כמבואר באחרונים קונטרס “אהל לאה” (נדפס בכתב סופר על התורה). ושכן יתן צדקה כמבואר בס’ צדקה לחיים, ושיברך על פרי חדש “שהחיינו” כמבואר בשו”ת גנזי יוסף (סי’ ד’), או שיסיים מסכתא וכיוצ”ב ביום זה, כדמצינו מעשה רב אצל מרן חת”ס.


פותח הנושא
טוהר
הודעות: 3
הצטרף: 13 נובמבר 2019, 01:48
נתן תודה: 1 פעמים
סטטוס: לא מחובר

Re: יום הולדת וחוקות הגויים?

שליחה על ידי טוהר » 10 ינואר 2020, 13:57

תודה,,
אני מתכוון גדולי ישראל בזמנינו שלא נוהגים...


נבשר
משתמש ותיק
הודעות: 1650
הצטרף: 28 אוגוסט 2018, 00:55
נתן תודה: 307 פעמים
קיבל תודה: 378 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: יום הולדת וחוקות הגויים?

שליחה על ידי נבשר » 11 ינואר 2020, 20:24


שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

חזור אל “הלכה ומנהג”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 2 אורחים