הערות והארות בגמרא ורש״י עמ״ס ברכות

שמואל דוד

משתמש ותיק
שלום וברכה! 

ברכות ג. 

רש״י ד״ה ושמר – והמתין, כמו לא יאמר אדם לחברו שמור לי בצד עבודה זרה פלוני (סנהדרין סג ב) ובבא קמא בפרק החובל (דף צ' ב') שמרה עומדת על פתח חצרה וכן ואביו שמר את הדבר(בראשית לז)שומר אמונים (ישעיהו כו)

צ״ע מדוע הביא כ״כ הרבה דוגמאות. 
גם צ״ע בסדר דנקט רש״י, דהכי הול״ל בראשית, ישעיה, בבא קמא וסנהדרין.
 

HaimL

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
שלום וברכה! 

ברכות ג. 

רש״י ד״ה ושמר – והמתין, כמו לא יאמר אדם לחברו שמור לי בצד עבודה זרה פלוני (סנהדרין סג ב) ובבא קמא בפרק החובל (דף צ' ב') שמרה עומדת על פתח חצרה וכן ואביו שמר את הדבר(בראשית לז)שומר אמונים (ישעיהו כו)

צ״ע מדוע הביא כ״כ הרבה דוגמאות. 
גם צ״ע בסדר דנקט רש״י, דהכי הול״ל בראשית, ישעיה, בבא קמא וסנהדרין.

בפשטות, בגלל שבגמרות מוכרחים לפרש ככה, אבל לא בפסוקים. ובעצם, רש"י גילה על הפסוקים שגם הם לשון המתנה, כמו שמוכח מהגמרות
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
ט.

עיין רש״י ד״ה שם שבערב = מחצות היום ואילך

להלן בגמרא מבואר שבערב היינו חצות הלילה ואילך (עיין רש״י ד״ה הכל מודים)

אשמח בביאור בזה.
 

מסיח לפי תומו

משתמש ותיק
ט. 
מבואר שאם לא קרא קרי"ש  של ערבין עד עלוה"ש יקרא לאחר מכן. וכך נפסק בשולחן ערוך. בשעת הדחק כמובן.

וצ"ע דהרי בגמ' מבואר דהלכה כר"ג, ורבן גמליאל חולק על הדין הנ"ל, כדתנן "אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות", ולא אמר להם שאפילו אם עבר, חייבים בדיעבד.
 

אוריאל

משתמש ותיק
מסיח לפי תומו אמר:
ט. 
מבואר שאם לא קרא קרי"ש  של ערבין עד עלוה"ש יקרא לאחר מכן. וכך נפסק בשולחן ערוך. בשעת הדחק כמובן.

וצ"ע דהרי בגמ' מבואר דהלכה כר"ג, ורבן גמליאל חולק על הדין הנ"ל, כדתנן "אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות", ולא אמר להם שאפילו אם עבר, חייבים בדיעבד.
הרא"ש הוכיח מכח קושיא זו [בדף ט'], דדוקא מי שנאנס מותר לו לקרוא לאחר עלות השחר, ורבן גמליאל שאמר לבניו אם לא עלה עמוד השחר היינו מפני שבני ר"ג לא היו אנוסים אלא נמשכו אחר המשתה.
 
 

תנא היכא קאי

משתמש רגיל
מסיח לפי תומו אמר:
ט. 
מבואר שאם לא קרא קרי"ש  של ערבין עד עלוה"ש יקרא לאחר מכן. וכך נפסק בשולחן ערוך. בשעת הדחק כמובן.

וצ"ע דהרי בגמ' מבואר דהלכה כר"ג, ורבן גמליאל חולק על הדין הנ"ל, כדתנן "אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות", ולא אמר להם שאפילו אם עבר, חייבים בדיעבד.


עיין ברי"ף וברבינו יונה עליו, שביאר שהרי"ף פסק הלכה כר"ג בדיעבד וכרשב"י בשעת הדחק.
והיינו שאם לא קרא ואפילו במזיד, יכול לקרא עד עלות השחר, אמנם מעלות השחר אינו יכול לקרא אלא א"כ הוי שעת הדחק (כגון שהיה בחתונה וכיו"ב), אבל אם הזיד ועבר הזמן, לא.
 
 

מסיח לפי תומו

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
מסיח לפי תומו אמר:
ט. 
מבואר שאם לא קרא קרי"ש  של ערבין עד עלוה"ש יקרא לאחר מכן. וכך נפסק בשולחן ערוך. בשעת הדחק כמובן.

וצ"ע דהרי בגמ' מבואר דהלכה כר"ג, ורבן גמליאל חולק על הדין הנ"ל, כדתנן "אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות", ולא אמר להם שאפילו אם עבר, חייבים בדיעבד.
הרא"ש הוכיח מכח קושיא זו [בדף ט'], דדוקא מי שנאנס מותר לו לקרוא לאחר עלות השחר, ורבן גמליאל שאמר לבניו אם לא עלה עמוד השחר היינו מפני שבני ר"ג לא היו אנוסים אלא נמשכו אחר המשתה.
תודה. נפלא.
ומה יענה הרא"ש על דברי הגמ' שפסקה הלכה כרשב"י גם במקרה דומה של ההוא זוגא דרבנן דאשתכור בהילולא?
וכי הם כן נחשבים אנוסים?
 
 

אוריאל

משתמש ותיק
מסיח לפי תומו אמר:
אוריאל אמר:
מסיח לפי תומו אמר:
ט. 
מבואר שאם לא קרא קרי"ש  של ערבין עד עלוה"ש יקרא לאחר מכן. וכך נפסק בשולחן ערוך. בשעת הדחק כמובן.

וצ"ע דהרי בגמ' מבואר דהלכה כר"ג, ורבן גמליאל חולק על הדין הנ"ל, כדתנן "אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות", ולא אמר להם שאפילו אם עבר, חייבים בדיעבד.
הרא"ש הוכיח מכח קושיא זו [בדף ט'], דדוקא מי שנאנס מותר לו לקרוא לאחר עלות השחר, ורבן גמליאל שאמר לבניו אם לא עלה עמוד השחר היינו מפני שבני ר"ג לא היו אנוסים אלא נמשכו אחר המשתה.
תודה. נפלא.
ומה יענה הרא"ש על דברי הגמ' שפסקה הלכה כרשב"י גם במקרה דומה של ההוא זוגא דרבנן דאשתכור בהילולא?
וכי הם כן נחשבים אנוסים?
אכן, כן כתב במעדני יום טוב (סי' ט' אות פ'), דההוא זוגא דאשתכור, נרדמו מחמת שכרותם, והיו כמו אנוסים, משא"כ בני ר"ג היו נעורין ולכן היה זה קרוב ליותר למזיד, ושכן מדוקדק בל' רש"י שכתב על ההוא זוגא דאשתכור "וישנו ונרדמו", ושכן כתב לבאר בבית יוסף סי' נט [ויש להעיר שגם בפמ"ג בהקדמה להלכות ק"ש כתב שבני ר"ג לא היו אנוסים, כיעו"ש].
 
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
ט.

רש"י ד"ה דאשתכור – וישנו ונרדמו עד לאחר עמוד השחר

צ״ע בכפילות הלשון ״וישנו ונרדמו״ ומה החילוק ביניהם.
 

מלמד להועיל

משתמש ותיק
דף י. שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם,
לא הבנתי את הפשט הפשוט בגמרא, מה הראיה של ברוריה מסיפיה דקרא, הרי אם אנחנו מפרשים יתמו חטאים כמו שרבי מאיר הבין שהכוונה שיתמו החוטאים, א"כ ודאי שלכן לא יהיו עוד רשעים, ואיך יש לה ראיה משם לשיטתה

וגם לא הבנתי מה הכוונה "כלום יש עבד מורד ברבו", ואשמח אם יסבירו לי 
 

אוריאל

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
ט.

רש"י ד"ה דאשתכור – וישנו ונרדמו עד לאחר עמוד השחר

צ״ע בכפילות הלשון ״וישנו ונרדמו״ ומה החילוק ביניהם.
אולי יש לבאר זה עם מה שהבאתי בהודעה הקודמת https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=78&t=8131&p=107455#p107320 מדברי המעדני יום טוב והבית יוסף, שההוא זוגא דאשתכור היו אנוסים, והמעדיו"ט דקדק את זה מלשון רש"י.
ודקדוקך עולה עם זה יפה, שהרי ידוע שההבדל בין שינה לבין תרדמה, ששינה היא מה שאדם באופן טבעי מתאמץ הרבה ומתעייף ונרדם, וגם מקיץ ממנה בנקל יחסית, אבל תרדמה היא השינה הבאה לאדם בהשפעה חיצונית, כמו שכתוב ויפל אלקים תרדמה על האדם, ומתרדמה קשה להתעורר [ולכן אומרים בן אדם מה לך נרדם].
ואולי לזה דקדק רש"י ואמר "וישנו ונרדמו", דהיינו לא היתה זו שינה כדרך בני אדם, אלא היתה זו שינה של "נרדמו", שינה שקשה להתעורר ממנה ובאה בהשפעה חיצונית, ולכן היו אנוסים גמורים והתירו להם לקרוא ק"ש אפילו לאחר עלות השחר.
[זהו מדרשו, אבל לע"ד אי"ז דקדוק מוכרח, כי כן דרך המפרש לתת טעם ותבלין בדברים, וכופל הענין במילים שונות].
 

תנא היכא קאי

משתמש רגיל
מלמד להועיל אמר:
דף י. שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם,
לא הבנתי את הפשט הפשוט בגמרא, מה הראיה של ברוריה מסיפיה דקרא, הרי אם אנחנו מפרשים יתמו חטאים כמו שרבי מאיר הבין שהכוונה שיתמו החוטאים, א"כ ודאי שלכן לא יהיו עוד רשעים, ואיך יש לה ראיה משם לשיטתה

וגם לא הבנתי מה הכוונה "כלום יש עבד מורד ברבו", ואשמח אם יסבירו לי 


א. אני הבנתי שהמילים "ורשעים עוד אינם" משמע ממילא, ואם יתמו חטאים הכוונה היא חוטאים איך נגרר מזה שרשעים עוד אינם? היה צריך לכתוב ורשעים ימותו או משהו בסגנון, אלא ודאי שהכוונה היא שכיון שיתמו חטאים, ממילא האנשים הרשעים אינם עוד רשעים.
ב.לגבי  "כלום יש עבד מורד ברבו" נ"ל שהכוונה היא שכתוב (בפרק למה רגשו) "נוסדו יחד על ה'" שמשמע שהם יבואו להילחם בהדיא על ה', ואיך מישהו יכול לחשוב להילחם בו כשהוא שולט עלינו, והראיה מאבשלום שאנשים עושים גם דברים לא הגיוניים לפעמים, כמו למרוד באבא, כך גם למרוד בקב"ה
 

תנא היכא קאי

משתמש רגיל
משה נפתלי אמר:
י, ב
'קָדוֹשׁ הוּא'. מְנָא יְדַעָה? שֶׁלֹּא רָאֲתָה זְבוּב עוֹבֵר עַל שֻׁלְחָנוֹ.
אתשיל בבי מדרשא: ומנין ידע הזבוב?
חשבתי שהשאלה מצד "עבדו את ה' בשמחה"
אבל פתאום ראיתי ב"חברותא" והנה ציטוט. "הגר"ח שמואלביץ [מאמר נח] העיר שנידון הגמרא היה רק מנין ידעה האשה, אך פשיטא לה שהזבובים ידעו, כי בעלי חיים חשים בדבר שאין בנ"א יכולים לחוש, משום שהאדם מקלקל השגתו ע"י מעשיו, וביותר, כי לא ניתנה להם בחירה ולכן יכולים להשתמש בכוחות שלא ניתנו לאדם, כדי שיעמול עליהם להשיגם."

 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
אכן מאמר זה שאהבה נפשי בקשתי, בקשתיו ועתה מצאתיו, יישר כחכם!
עדיין מהדהד באזנינו קריאתו האלמותית של רוענו עליו השלום:
אַ פְלִיג הָאט אַ שְׂמֶעק!!!
 

משכנות יעקב

משתמש רגיל
שמואל דוד אמר:
ט.

עיין רש״י ד״ה שם שבערב = מחצות היום ואילך

להלן בגמרא מבואר שבערב היינו חצות הלילה ואילך (עיין רש״י ד״ה הכל מודים)

אשמח בביאור בזה.
הלשון בין הערביים - מוכיח על עצמו שיש כמה ערבים.
ובאמת יש יותר משתיים, כי אנו פוסקים שבין הערביים כאן מתחיל מחצות, שהוא הערב הראשון, ואח"כ יש עוד שקיעה ראשונה ושנייה ועוד.
ולכן הלשון ערב משמש על כמה זמנים שונים.
וראה בקטע הראשון בספר קהלת יעקב ברכות ב. (להרב בעל משכנות יעקב, נמצא בהיברו בוקס), שביאר עפ"ז את השאלה הידועה מה ביאור לשון המשנה: "מאימתי קורין את שמע בערבין" - מהו בערבין למה לשון רבים, ואילו להלן כתוב בשחרית ולא בשחרים.
וביאר שיש הרבה ערבים בכל לילה, וזה המחלוקת תנאים באיזה ערב הוא זמן קר"ש. עיי"ש.
 
 

אוריאל

משתמש ותיק
משכנות יעקב אמר:
וראה בקטע הראשון בספר קהלת יעקב ברכות ב. (להרב בעל משכנות יעקב, נמצא בהיברו בוקס), שביאר עפ"ז את השאלה הידועה מה ביאור לשון המשנה: "מאימתי קורין את שמע בערבין" - מהו בערבין למה לשון רבים, ואילו להלן כתוב בשחרית ולא בשחרים.
וביאר שיש הרבה ערבים בכל לילה, וזה המחלוקת תנאים באיזה ערב הוא זמן קר"ש. עיי"ש.
וכיו"ב בתוס' חדשים על המשנה, שפירש ערבין - "ייתכן מאד לפירוש רבינו תם שיש לשמש שתי שקיעות התחלת השקיעה וסופה שהיא בצאת הכוכבים הוא זמן ק"ש וכל אחת מהנה נקרא בשם ערב והשתא שפיר קאמר ערבין דכבר עברו ב' ערבין", עכ"ל.
 

משכנות יעקב

משתמש רגיל
אכן, אבל הרווח בדברי הקהלת יעקב, שזה לאו דווקא לשיטת ר"ת.
ובכלל צריך לדעת שהמושג שיש שתי שקיעות הוא לא המצאה של ר"ת, אלא יסודו ממשמעות המושג עצמו "בין השמשות". שהוא בעצם העתק של המושג "בין הערביים".
ולכן זה מושג מוסכם על הכל.
ואיידי דאירינן בדברי הרב קהלת יעקב על כמה שקיעות, יש לציין שמה שחושבים שלפי הגאון השקיעה היא הרגע האחד שנתכסה מעינינו כפשוטו, לא כך חשב רביה של הקהלת יעקב ותלמידו המובהק של הגר"א הלא הוא רבינו חיים מוואלזין, וכמבואר משמו בכתר ראש שנהג שהשקיעה היא כמה דקות אחרי שנכסה מעינינו, בגלל שיש את האור על ראשי ההרים, וכן כתב הגר"ז בסידורו.
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
מלמד להועיל אמר:
דף י. שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם,
לא הבנתי את הפשט הפשוט בגמרא, מה הראיה של ברוריה מסיפיה דקרא, הרי אם אנחנו מפרשים יתמו חטאים כמו שרבי מאיר הבין שהכוונה שיתמו החוטאים, א"כ ודאי שלכן לא יהיו עוד רשעים, ואיך יש לה ראיה משם לשיטתה
כבר יישבו לעיל, אך אוסיף באופ"א די"ל דאם יתמו חטאים קאי אחוטאים א"כ ורשעים עוד אינם למה לי הרי זו כפילות, ולכך ע"כ מורשעים עוד אינם דחטאים היינו עוונות.
 
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
רש״י דף י:

כדרכו - או בקימה או בשכיבה או בישיבה או מהלך

צריך עיון קצת מדוע נקט רש״י בסדר זה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
רש״י דף י:

כדרכו - או בקימה או בשכיבה או בישיבה או מהלך

צריך עיון קצת מדוע נקט רש״י בסדר זה.
הערה יפה.
ואולי אפשר לומר שהרי בית הלל בא לאפוקי מדברי ב"ש שבשכבך ובקומיך היינו דוקא בצורת שכיבה ובצורת קימה.
והתחיל רש"י לפרש בתחילה לגבי הדברים שנחלקו ב"ה להדיא עם ב"ש, דהיינו שכיבה וקימה, וכסדר הפסוק ובשכבך ובקומיך, ופירש"י דלב"ה אפשר לקרות בערב גם דרך קימה, אע"ג דכתיב בשכבך, וגם אפשר לקרות ביום גם דרך שכיבה אע""ג דכתיב ובקומיך, ואח"כ המשיך ואמר גם על שאר הדברים הנאמרים בפסוק, דאפשר לקרות גם בדרך ישיבה [בשבתך בביתך], וגם בהליכה [ובלכתך בדרך].
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
ברכות יא.

רש״י ד״ה לאחד שאמרו לו זקנך מגודל אמר להם יהיה זה כנגד המשחיתים - משל שלך דומה לאחד שאומרים לו זקנך נאה ומגודל והוא אומר להם הואיל וקלסתם אותו אף הוא יהיה כנגד המשחיתים הגדול הזה יהיה נתון לתער ״ולמספרים״ שאביא עליו ואשחיתנו

יש לעיין מדוע כתב רש״י מספריים הרי בתער לחוד סגי.
 

HaimL

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
ברכות יא.

רש״י ד״ה לאחד שאמרו לו זקנך מגודל אמר להם יהיה זה כנגד המשחיתים - משל שלך דומה לאחד שאומרים לו זקנך נאה ומגודל והוא אומר להם הואיל וקלסתם אותו אף הוא יהיה כנגד המשחיתים הגדול הזה יהיה נתון לתער ״ולמספרים״ שאביא עליו ואשחיתנו

יש לעיין מדוע כתב רש״י מספריים הרי בתער לחוד סגי.
בפשטות זה כדי להורות על הגוזמה שבמשל. כלומר כ"כ אני לא רוצה בקיומו מאחר וקילסתם אותו, שאחתוך את זקני בכל מה שאמצא לחתכו. 
 
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
יפה יישר כח! וראיתי בכמה אחרונים שהוכיחו מזה שמספרים אסורים כמו תער..
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
פותח הנושא
ברכות יב.

רש״י ד״ה אלא אי אמרת - הך ברכה דקאמרי אהבה רבה היכי ש"מ דאין מעכבות זו את זו דלמא האי דלא אמרי יוצר אור משום דלא מטא זמניה הוא וכי מטא זמניה אמרי לה ואע"ג דקרו אינהו ק"ש לא מטא זמניה כדאמרינן *״בעלמא״* (יומא לז:) הקורא את שמע עם אנשי משמר לא יצא שאנשי משמר
מקדימין

יש להעיר קצת מדוע כתב רש״י בעלמא ולא כתב בהדיא מסכת יומא.

עיין לעיל יא: רש״י ד״ה וברכת כהנים - לברך את העם ובשאר תפלה לא היה להם פנאי ואף זמן קריאת שמע לא הגיע כדאמר במסכת יומא (דף לז ע"ב) הקורא את שמע עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא לפי שאנשי משמר מקדימין וכו'
 
חלק עליון תַחתִית