שובבי"ם

ספר וסופר

משתמש ותיק
בבית המדרש המוסרי, השקיעו בימים אלו בעבודה על המחשבה.

ולא הכוונה לחלק ההרהור של המחשבה, אלא על המחשבה עצמה, שתהיה תפוסה מדברי תורה.

כי הקושי האמיתי לחשוב בדברי תורה זמן ארוך, הוא לא מצד חוסר 'קשב וריכוז', אלא בגלל שהעולם הרוחני והמופשט זר לנו, ואנחנו אוהבים להשתעשע בחיים המוחשיים שעל פני האדמה ולהתענג עליהם.

וכאשר האדם מרגיל את עצמו ואת מחשבותיו להיות 'תפוסות' בעניינים שכליים ותורניים, בעומק, ובירידה לפרטים, הוא עוקר את עצמו מתענוגי העולם והגוף, להיות נטוע בחיי עולם, ובזה הוא מתקדש ומיטהר מכל זוהמא וחטא.

יש עוד דברים בזה, אולם זה מה שראיתי לנכון לכתוב כעת.
 

אח שלך

משתמש ותיק
אני הקטן מצאתי הרבה תורה בכל מה שזז.
גם בכל פרטי המציאות ניתן לראות את ה'.
ואני לא רואה שום גריעותא בכך שזה מוחשי חי ותוסס.
כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים וכו' 

מי שחושב שתורה ענינה סתם לברוח מהחומר (ולא לנהל אותו לפי סדרי הבורא) ילך לו אל הנצרות הארורה ופתאום הוא יבין מהיכן נשאבו דבריו.
 

הנופל

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
כי הקושי האמיתי לחשוב בדברי תורה זמן ארוך, הוא לא מצד חוסר 'קשב וריכוז', אלא בגלל שהעולם הרוחני והמופשט זר לנו, ואנחנו אוהבים להשתעשע בחיים המוחשיים שעל פני האדמה ולהתענג עליהם.

וכאשר האדם מרגיל את עצמו ואת מחשבותיו להיות 'תפוסות' בעניינים שכליים ותורניים, בעומק, ובירידה לפרטים, הוא עוקר את עצמו מתענוגי העולם והגוף, להיות נטוע בחיי עולם, ובזה הוא מתקדש ומיטהר מכל זוהמא וחטא.

הקושי המתואר כאן אינו שייך בדוקא לד''ת אלא לכל חכמה הדורשת מחשבה.
גם הפילוסוף או הפיזיקאי השקוע בהגיגיו עוקר עצמו מתענוגי העולם הזה.
נראה ששכחנו כיצד נראתה התורה כנתינתה, יצא האדם עם בנו אל השדה והראה לו בעבודתו דיני כלאים ולקט שכחה ופאה.
לקחו אל החנות ובשעת המסחר לימדו דיני המשקלות. וכהנה וכהנה.
אמנם בעת גלותנו הפכה התורה לספונה בבית המדרש אך אל לנו לנתקה מהחיים עצמם.
 

הנופל

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
וכאשר האדם מרגיל את עצמו ואת מחשבותיו להיות 'תפוסות' בעניינים שכליים ותורניים, בעומק, ובירידה לפרטים, הוא עוקר את עצמו מתענוגי העולם והגוף, להיות נטוע בחיי עולם, ובזה הוא מתקדש ומיטהר מכל זוהמא וחטא.

עיקר הנקודה בעבודה על המחשבה אינו משום שבזה עוקר עצמו מתענוגי עוה''ז וכו',
אלא כיון שהחטא הוא במחשבה צריך התיקון להיות במחשבה. ואין מעשה יכול לתקן מחשבה.
ורק דברי תורה קיומם הוא במחשבה.
 

הנופל

משתמש ותיק
דוידי חיים אמר:
אתם צודקים שעיקר היושא זה המחשבהאבל לא לשכוח את המעשה שמירת העינים

שמירת העינים זה התשובה.
אבל התיקון למה שנעשה זה במחשבה של ד''ת. (כיון שבחטא זה נאמר שתשובה רגילה אינה מתקנת)
 

לייבל

משתמש ותיק
ויקרא-רבה (כה, א): "אם נכשל אדם בעבירה ונתחייב מיתה בידי שמים מה יעשה ויחיה אם הוא למוד להיות קורא דף אחד יקרא שני דפים לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים"
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
אח שלך אמר:
אני הקטן מצאתי הרבה תורה בכל מה שזז.
גם בכל פרטי המציאות ניתן לראות את ה'.
ואני לא רואה שום גריעותא בכך שזה מוחשי חי ותוסס.
כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים וכו' 

מי שחושב שתורה ענינה סתם לברוח מהחומר (ולא לנהל אותו לפי סדרי הבורא) ילך לו אל הנצרות הארורה ופתאום הוא יבין מהיכן נשאבו דבריו.

מי דיבר על 'סתם לברוח מהחומר' לעומת לנהל אותו לפי סדרי הבורא?
לא היה אדם אחד ממעמד הר סיני, ועוד יותר - מזמן האבות, ועוד יותר - מזמן אדם הראשון, שחשב שניתן להוציא קדושה מהעולם בלא 'עבודה', והעבודה היא לקשר בין עולם התורה, שהוא עולם 'נבדל' בלא ספק, לעולם שלנו החי והתוסס.
הקדושה עצמה בלא ספק נוגעת עד הגוף עצמו, ומי לנו קדושה יותר מהשבת, שכל עניינה מגע בגוף עצמו.
אולם עדיין, הקדושה זקוקה לעבודה [ולא לשכוח שאנחנו מדברים על תיקון להתנהגות של מה שנקרא בתורה 'רע' בעצם, שיא השפלות והטומאה האפשרית], והקדושה עצמה היא בסופו של דבר 'השראה' מלמעלה, וכמו שהשריש הרמח"ל - תחילתה עבודה וסופה מתנה [וזאת אומרת שאין שום שלב של 'ממילא']. ובית המקדש, שהוא מקום השראת הקדושה, הוא כולו 'מקום עבודה', והקדושה בפועל הוא השראה הבאה מלמעלה, 'וכבוד ה' נראה בענן'.

ובהחלט, כדי להשתייך לעולם של קדושה, הדבר הגדול ביותר שניתן לעשות זה להשתמש בכח המחשבה, כי התורה היא עולם מתוקן, שקיים לעצמו, והיא כמטר המצמיח קדושה מקרקע עולם [עיין תיקוני זהר תיקון נא ובגר"א שם, ובעוד אינספור מקומות], והיכולת לראות את העולם בעינים של תורה, הוא רק בידי מי שעמל בכל כוחו ליצור עולם של תורה במחשבתו, שבכח 'המוחין' שלו הוא זוכה להחיל את מדרגתו הפנימית על כל סביבתו, ובסוד 'עיניך בשדה אשר יקצורון והלכת אחריהן', אולם מי שלא זכה בזה והולך אחרי עיניו, עליו נאמר - 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם' [דברי הגר"א ספ"ד פ"ב עיי"ש].

ונא לא למהר לשפוט את הנהגתם של גדולי המוסר, ר' ישראל סלנטר, הסבא מקלם ור' ירוחם - כנצר' הארורה. גדולי עולם אלו ידעו יותר טוב מכל אחד מה זה קדושה ומה זה טומאה.

וככלל, דברי התורה עדינים אלו, אינם תלויים בהתלהבות והזדהות נעורים עם דבר כזה או אחר, אלא נקנה ברוב עמל ויגיעה בספרים העסוקים בעניינים אלו מהשורש.

ודי בזה.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
הנופל אמר:
ספר וסופר אמר:
כי הקושי האמיתי לחשוב בדברי תורה זמן ארוך, הוא לא מצד חוסר 'קשב וריכוז', אלא בגלל שהעולם הרוחני והמופשט זר לנו, ואנחנו אוהבים להשתעשע בחיים המוחשיים שעל פני האדמה ולהתענג עליהם.

וכאשר האדם מרגיל את עצמו ואת מחשבותיו להיות 'תפוסות' בעניינים שכליים ותורניים, בעומק, ובירידה לפרטים, הוא עוקר את עצמו מתענוגי העולם והגוף, להיות נטוע בחיי עולם, ובזה הוא מתקדש ומיטהר מכל זוהמא וחטא.

הקושי המתואר כאן אינו שייך בדוקא לד''ת אלא לכל חכמה הדורשת מחשבה.
גם הפילוסוף או הפיזיקאי השקוע בהגיגיו עוקר עצמו מתענוגי העולם הזה.
נראה ששכחנו כיצד נראתה התורה כנתינתה, יצא האדם עם בנו אל השדה והראה לו בעבודתו דיני כלאים ולקט שכחה ופאה.
לקחו אל החנות ובשעת המסחר לימדו דיני המשקלות. וכהנה וכהנה.
אמנם בעת גלותנו הפכה התורה לספונה בבית המדרש אך אל לנו לנתקה מהחיים עצמם.
מטעות זאת בדיוק באתי להפקיע, כשאמרתי שזה לא בעיה של קשב וריכוז.

בתורה מלבד בעיית קשב, יש בעיה של טומאה מול קדושה.

התורה מזמן נתינתה ניתנה בבית המדרש [שבמדבר!] ולא בשדה, היא 'מתקיימת' בשדה, עשיו כידוע היה איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים.

ומי שחושב שהתורה צריכה את השדה, חושב שהשדה קדמה לתורה, ולא היא - התורה קדמה לעולם.

[אף אחד לא דיבר על ניתוק מהחיים, אולי אצל הכותב הנכבד עולם המחשבה מנותק מהחיים??? אדרבה, ככל הידוע לי נאמר בפסוק (תורה שבכתב - למי שזקוק) 'החכמה תחיה בעליה'].
 

הנופל

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
מטעות זאת בדיוק באתי להפקיע, כשאמרתי שזה לא בעיה של קשב וריכוז.

בתורה מלבד בעיית קשב, יש בעיה של טומאה מול קדושה.

טוב שהתבארו הדברים, מכיון שבהודעה הקודמת הרב @ספר וסופר כתב שהקושי הוא מחמת המופשטות של הדברים וניתוקם מהגשמי, ועל זה כתבתי ששייך בכל חכמה.
עכשיו הוא מבאר את דבריו שיש כאן ענין מיוחד משום קדושת התורה.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
הנופל אמר:
ספר וסופר אמר:
מטעות זאת בדיוק באתי להפקיע, כשאמרתי שזה לא בעיה של קשב וריכוז.

בתורה מלבד בעיית קשב, יש בעיה של טומאה מול קדושה.

טוב שהתבארו הדברים, מכיון שבהודעה הקודמת הרב @ספר וסופר כתב שהקושי הוא מחמת המופשטות של הדברים וניתוקם מהגשמי, ועל זה כתבתי ששייך בכל חכמה.
עכשיו הוא מבאר את דבריו שיש כאן ענין מיוחד משום קדושת התורה.

יש באמת בכל חכמה משהו מזה, אולם כל חכמה היא 'שכל של המציאות', ולכן המופשטות והזרות היא לא 'בעצם', וסוף סוף עסוקים בשכל של החוש עצמו.
אולם 'תורה' זה 'עולם של שכל' שיש לו קיום בפני עצמו, וזה 'זר' לנו [מצד הכוחות השליליים שבנו] כמו שאנחנו 'זרים' ביחס לכל קדושה שמעבר אלינו.

[בפילוסופיה יש משהו שעוד יותר דומה לתורה בחלק הזה, ולכן היא 'צרה' לתורה, וכאשר זה לא נעשה באופן שזה להדיא טפל לתורה זה באמת אבי אבות הטומאה].
 

ישראל גליס

משתמש ותיק
אגלי טל הקדמה
ועפ"י זה יובן נחיצת הלימוד בהלכות שבת לתיקון פגם זה. כי תיקון הברית תלוי ביותר בלימוד התורה. וביותר בלימוד התורה בעיון. עפ"י מה ששמעתי מאדומו"ר זצ"ל בפי' דברי הזוה"ק שעל חטא שז"ל אינו מועיל תשובה משום דתשובה הוא מלב כדכתיב ולבבו יבין ושב וגו'. ופגם שבזרע הוא במוח והרי הקלקול למעלה ממקום התיקון. וכן מצאתי בס' זרע קודש. וע"כ עיון הלכה שהוא במוח. וכ"ש מי שמחדש חדושים הרי התיקון ג"כ במוח. ובזוה"ק דבגלותא בתראה אתקיים בהו וימררו את חייהם בעבודה קשה זו קושיא בחומר דא ק"ו ובלבנים דא ליבון הלכה ובכל עבודה בשדה דא ברייתא את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך דא תיקו. הרי דכמו שהיה התיקון במצרים מפגם הוצאת שז"ל כידוע ע"י שיעבוד ועבודה גופנית. כ"כ נעשה התיקון ע"י יגיעה ועיון בלימוד התורה והטעם כנ"ל מפני שהתיקון הוא במוח. ומעתה יובן שהלימוד ועיון בהלכות שבת שמצות שבת בעצמה היא תיקון על פגם הברית על אחת כמה וכמה שהלימוד הזה הוא תיקון עצום לחטא זה. ואף שלאו כל אדם זוכה ללמוד תורה לשמה כבר אמרו חכמינו ז"ל [פסחים נ ב] לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה [ובלבד שלא ילמוד לקנתר ח"ו שבזה עוד מוסיף כח בחיצונים חלילה והוא ממש חטא שז"ל ר"ל]:
ומדי דברי זכור אזכור מה ששמעתי קצת בני אדם טועין מדרך השכל בענין לימוד תוה"ק ואמרו כי הלומד ומחדש חדושים ושמח ומתענג בלימודו אין זה לימוד התורה כ"כ לשמה כמו אם היה לומד בפשיטות שאין לו מהלימוד שום תענוג והוא רק לשם מצוה. אבל הלומד ומתענג בלימודו הרי מתערב בלימודו גם הנאת עצמו. ובאמת זה טעות מפורסם. ואדרבא כי זה היא עיקר מצות לימוד התורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו ואז דברי תורה נבלעין בדמו. ומאחר שנהנה מדברי תורה הוא נעשה דבוק לתורה. [ועיין פירש"י סנהדרין נ"ח. ד"ה ודבק]. ובזוה"ק דבין יצה"ט ובין יצה"ר אינן מתגדלין אלא מתוך שמחה. יצה"ט מתגדל מתוך שמחה של תורה. יצה"ר כו'. ואם אמרת שע"י השמחה שיש לו מהלימוד נקרא שלא לשמה או עכ"פ לשמה ושלא לשמה. הרי שמחה זו עוד מגרע כח המצוה ומכהה אורה ואיך יגדל מזה יצה"ט. וכיון שיצה"ט מתגדל מזה בודאי זה הוא עיקר המצוה. ומודינא דהלומד לא לשם מצות הלימוד רק מחמת שיש לו תענוג בלימודו הרי זה נקרא לימוד שלא לשמה כהא דאוכל מצה שלא לשם מצוה רק לשם תענוג אכילה ובהא אמרו לעולם יעסוק אדם כו' שלא לשמה שמתוך כו'. אבל הלומד לשם מצוה ומתענג בלימודו הרי זה לימוד לשמה וכולו קודש כי גם התענוג מצוה:
 
חלק עליון תַחתִית