דוידי חיים
משתמש רגיל
מה לעשות בימי השובבים כדי לתקן פגם הברית
ספר וסופר אמר:כי הקושי האמיתי לחשוב בדברי תורה זמן ארוך, הוא לא מצד חוסר 'קשב וריכוז', אלא בגלל שהעולם הרוחני והמופשט זר לנו, ואנחנו אוהבים להשתעשע בחיים המוחשיים שעל פני האדמה ולהתענג עליהם.
וכאשר האדם מרגיל את עצמו ואת מחשבותיו להיות 'תפוסות' בעניינים שכליים ותורניים, בעומק, ובירידה לפרטים, הוא עוקר את עצמו מתענוגי העולם והגוף, להיות נטוע בחיי עולם, ובזה הוא מתקדש ומיטהר מכל זוהמא וחטא.
ספר וסופר אמר:וכאשר האדם מרגיל את עצמו ואת מחשבותיו להיות 'תפוסות' בעניינים שכליים ותורניים, בעומק, ובירידה לפרטים, הוא עוקר את עצמו מתענוגי העולם והגוף, להיות נטוע בחיי עולם, ובזה הוא מתקדש ומיטהר מכל זוהמא וחטא.
דוידי חיים אמר:אתם צודקים שעיקר היושא זה המחשבהאבל לא לשכוח את המעשה שמירת העינים
אח שלך אמר:אני הקטן מצאתי הרבה תורה בכל מה שזז.
גם בכל פרטי המציאות ניתן לראות את ה'.
ואני לא רואה שום גריעותא בכך שזה מוחשי חי ותוסס.
כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים וכו'
מי שחושב שתורה ענינה סתם לברוח מהחומר (ולא לנהל אותו לפי סדרי הבורא) ילך לו אל הנצרות הארורה ופתאום הוא יבין מהיכן נשאבו דבריו.
מטעות זאת בדיוק באתי להפקיע, כשאמרתי שזה לא בעיה של קשב וריכוז.הנופל אמר:ספר וסופר אמר:כי הקושי האמיתי לחשוב בדברי תורה זמן ארוך, הוא לא מצד חוסר 'קשב וריכוז', אלא בגלל שהעולם הרוחני והמופשט זר לנו, ואנחנו אוהבים להשתעשע בחיים המוחשיים שעל פני האדמה ולהתענג עליהם.
וכאשר האדם מרגיל את עצמו ואת מחשבותיו להיות 'תפוסות' בעניינים שכליים ותורניים, בעומק, ובירידה לפרטים, הוא עוקר את עצמו מתענוגי העולם והגוף, להיות נטוע בחיי עולם, ובזה הוא מתקדש ומיטהר מכל זוהמא וחטא.
הקושי המתואר כאן אינו שייך בדוקא לד''ת אלא לכל חכמה הדורשת מחשבה.
גם הפילוסוף או הפיזיקאי השקוע בהגיגיו עוקר עצמו מתענוגי העולם הזה.
נראה ששכחנו כיצד נראתה התורה כנתינתה, יצא האדם עם בנו אל השדה והראה לו בעבודתו דיני כלאים ולקט שכחה ופאה.
לקחו אל החנות ובשעת המסחר לימדו דיני המשקלות. וכהנה וכהנה.
אמנם בעת גלותנו הפכה התורה לספונה בבית המדרש אך אל לנו לנתקה מהחיים עצמם.
ספר וסופר אמר:מטעות זאת בדיוק באתי להפקיע, כשאמרתי שזה לא בעיה של קשב וריכוז.
בתורה מלבד בעיית קשב, יש בעיה של טומאה מול קדושה.
הנופל אמר:ספר וסופר אמר:מטעות זאת בדיוק באתי להפקיע, כשאמרתי שזה לא בעיה של קשב וריכוז.
בתורה מלבד בעיית קשב, יש בעיה של טומאה מול קדושה.
טוב שהתבארו הדברים, מכיון שבהודעה הקודמת הרב @ספר וסופר כתב שהקושי הוא מחמת המופשטות של הדברים וניתוקם מהגשמי, ועל זה כתבתי ששייך בכל חכמה.
עכשיו הוא מבאר את דבריו שיש כאן ענין מיוחד משום קדושת התורה.
ועפ"י זה יובן נחיצת הלימוד בהלכות שבת לתיקון פגם זה. כי תיקון הברית תלוי ביותר בלימוד התורה. וביותר בלימוד התורה בעיון. עפ"י מה ששמעתי מאדומו"ר זצ"ל בפי' דברי הזוה"ק שעל חטא שז"ל אינו מועיל תשובה משום דתשובה הוא מלב כדכתיב ולבבו יבין ושב וגו'. ופגם שבזרע הוא במוח והרי הקלקול למעלה ממקום התיקון. וכן מצאתי בס' זרע קודש. וע"כ עיון הלכה שהוא במוח. וכ"ש מי שמחדש חדושים הרי התיקון ג"כ במוח. ובזוה"ק דבגלותא בתראה אתקיים בהו וימררו את חייהם בעבודה קשה זו קושיא בחומר דא ק"ו ובלבנים דא ליבון הלכה ובכל עבודה בשדה דא ברייתא את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך דא תיקו. הרי דכמו שהיה התיקון במצרים מפגם הוצאת שז"ל כידוע ע"י שיעבוד ועבודה גופנית. כ"כ נעשה התיקון ע"י יגיעה ועיון בלימוד התורה והטעם כנ"ל מפני שהתיקון הוא במוח. ומעתה יובן שהלימוד ועיון בהלכות שבת שמצות שבת בעצמה היא תיקון על פגם הברית על אחת כמה וכמה שהלימוד הזה הוא תיקון עצום לחטא זה. ואף שלאו כל אדם זוכה ללמוד תורה לשמה כבר אמרו חכמינו ז"ל [פסחים נ ב] לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה [ובלבד שלא ילמוד לקנתר ח"ו שבזה עוד מוסיף כח בחיצונים חלילה והוא ממש חטא שז"ל ר"ל]:
ומדי דברי זכור אזכור מה ששמעתי קצת בני אדם טועין מדרך השכל בענין לימוד תוה"ק ואמרו כי הלומד ומחדש חדושים ושמח ומתענג בלימודו אין זה לימוד התורה כ"כ לשמה כמו אם היה לומד בפשיטות שאין לו מהלימוד שום תענוג והוא רק לשם מצוה. אבל הלומד ומתענג בלימודו הרי מתערב בלימודו גם הנאת עצמו. ובאמת זה טעות מפורסם. ואדרבא כי זה היא עיקר מצות לימוד התורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו ואז דברי תורה נבלעין בדמו. ומאחר שנהנה מדברי תורה הוא נעשה דבוק לתורה. [ועיין פירש"י סנהדרין נ"ח. ד"ה ודבק]. ובזוה"ק דבין יצה"ט ובין יצה"ר אינן מתגדלין אלא מתוך שמחה. יצה"ט מתגדל מתוך שמחה של תורה. יצה"ר כו'. ואם אמרת שע"י השמחה שיש לו מהלימוד נקרא שלא לשמה או עכ"פ לשמה ושלא לשמה. הרי שמחה זו עוד מגרע כח המצוה ומכהה אורה ואיך יגדל מזה יצה"ט. וכיון שיצה"ט מתגדל מזה בודאי זה הוא עיקר המצוה. ומודינא דהלומד לא לשם מצות הלימוד רק מחמת שיש לו תענוג בלימודו הרי זה נקרא לימוד שלא לשמה כהא דאוכל מצה שלא לשם מצוה רק לשם תענוג אכילה ובהא אמרו לעולם יעסוק אדם כו' שלא לשמה שמתוך כו'. אבל הלומד לשם מצוה ומתענג בלימודו הרי זה לימוד לשמה וכולו קודש כי גם התענוג מצוה: