למה אין מברכים על מליחת בשר וצליית כבד?

יצחק

משתמש ותיק
כיסוי הדם לא שייך כלל, זה לא מתקן ולא מתיר, זה נטו מצוה.
שחיטה וכן נט"י מברכים משום שזה "מעשה דתי" כלומר מעשה עבודה להשם, משא"כ מליחת בשר לא נתקנה כמצוה אלא האיסור הוא לאכול דם והפתרון שאתה ממציא הוא מליחה (יש גם אפשרויות אחרות), אותו הדבר ניקור הגיד וכו'.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
סבא אמר:
ראיתי בספרים הגדרה מעניינת, ואולי זה הסימן, והסיבה היא כמו שכתב @יצחק
שתלוי אם אפשר לעשותו ע"י עכו"ם או לא.
ראה במצו"ב
מענין החילוק. אם אפשר לצרף את הדף המתאים.
ולפו"ר יש לדחות החילוק אם אפשר ע"י גוי או לא. ולתלות זאת גבי מליחה שאפשר ע"י גוי. אם יהודי מפקח וכו'. שכן יש שי' המחנה אפרים ועוד שגוי יכול להטביל כלים, ומ"מ מברכים על הטבלת כלים. כך שצריך להגיע לחילוק של ר' יצחק. כמו"כ אפשר להביא תימוכין לסברת ר' יצחק ממה דלא מצינו ברכה על בדיקת תולעים, וההגדרה שכתב הנ"ל, קולעת ומנמקת היטב גם מדוע.
 

סבא

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
סבא אמר:
ראיתי בספרים הגדרה מעניינת, ואולי זה הסימן, והסיבה היא כמו שכתב @יצחק
שתלוי אם אפשר לעשותו ע"י עכו"ם או לא.
ראה במצו"ב
מענין החילוק. אם אפשר לצרף את הדף המתאים.
ולפו"ר יש לדחות החילוק אם אפשר ע"י גוי או לא. ולתלות זאת גבי מליחה שאפשר ע"י גוי. אם יהודי מפקח וכו'. שכן יש שי' המחנה אפרים ועוד שגוי יכול להטביל כלים, ומ"מ מברכים על הטבלת כלים. כך שצריך להגיע לחילוק של ר' יצחק.
אכן טעיתי, והנה הקובץ המתאים-
הצג קובץ מצורף בעניין המליחה הדף המתאים.PDF
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
מה שכתב שם (בדף שצירף ר' סבא) לחלק בין מעשה ע"י גוי או לאו. כבר הערנו כנ"ל.
אולם מש"כ שם גבי שחיטה, למ"ד וזבחת שכל ענינה לסלק איסור אבמ"ה א"כ מדוע מברכים, שאלה שעומדת לכאורה גם לחי' שכתב ר' יצחק.

ולכן נראה ליישב בהגדרה קצת שונה ממש"כ הנ"ל. נשתמש בהגדרה היפה שטבע ר"י ונחלק אותה על שני פנים: -מעשה דתי באופן ישיר, ומעשה דתי באופן עקיף.
נסביר. שחיטה הינה מעשה דתי באופן ישיר שלא כמו מליחה שהיא מעשה דתי רק באופן עקיף. שכן מעשה דתי ניכר דווקא כשאין הגיון בהכרח לעשות אותו מעשה לולי התוה"ק, וכך בשחיטה שהתורה עצמה קבעה את הדרך לסלק את "שאינה זבוחה" דווקא ע"י שחיטה ה"ז מעשה שנעשה אך מכח התורה. משא"כ במליחה וכו'. שהתורה לא קבעה בה כללים וחוקים איך לסלק את האיסור. אם כך כל מעשה סילוק שעושה האדם הוא מעשה שלו עצמו. ולא ניכר בזה 'מעשה דתי' עכ"פ באופן ישיר. אלא כתוצאה נלוית ממה שאסור לו לאכול את הדם.
לפ"ז אין החילוק בין סילוק איסור או לאו כמש"כ ר' יצחק. אלא גם לסלק איסור, אם הדרך מסוייגת ואין אפשרות אחרת לעשות שלא כחק התורה, ז"א בדרך שציותה התורה, ה"ז מעשה מכח התורה שגם מברכים עליו.
 

יצחק

משתמש ותיק
שחיטת עכו"ם יש פלוגתא למה פסולה, לרוב הראשונים משום "וזבחת ואכלת" מה שאתה זובח אתה אוכל, וא"כ עכו"ם מופקע משחיטה, ולפ"ז באמת מתאים מה שכתבו לעיל. אבל שיטת הר"מ משום שיש בה סרך עבודה זרה, וא"כ אדרבה בגלל שיש בזה שם "שחיטה" לכן זה נאסר, השתא נתבונן דלולי הענין של "עבודה זרה" השחיטה היתה כשרה ואפ"ה היא היתה "מצוה".
(לכאורה ראיה עצומה לר"מ מזה שעכו"ם יכול להקריב קרבן בבמה ובהכרח שיש שחיטה לעכו"ם).
 
פרלמן משה אמר:
כמו שמברכים על השחיטה ועל כיסוי הדם
יצחק אמר:
כיסוי הדם לא שייך כלל, זה לא מתקן ולא מתיר, זה נטו מצוה.
שחיטה וכן נט"י מברכים משום שזה "מעשה דתי" כלומר מעשה עבודה להשם, משא"כ מליחת בשר לא נתקנה כמצוה אלא האיסור הוא לאכול דם והפתרון שאתה ממציא הוא מליחה (יש גם אפשרויות אחרות), אותו הדבר ניקור הגיד וכו'.
אני רק רוצה להוסיף שמליחה וצליה הם דברים שגם הגויים עושים רק שהם לא שמים כל כך הרבה מלח, אבל בכלל לא ניכר פה מעשה המצווה.
דבר נוסף דם מבושל הוא מדרבנן לרוב השיטות ולא מברכים על איסור דרבנן רק על מצווה דרבנן.
 

שלמה בן דוד 15

משתמש ותיק
יצחק אמר:
כיסוי הדם לא שייך כלל, זה לא מתקן ולא מתיר, זה נטו מצוה.
שחיטה וכן נט"י מברכים משום שזה "מעשה דתי" כלומר מעשה עבודה להשם, משא"כ מליחת בשר לא נתקנה כמצוה אלא האיסור הוא לאכול דם והפתרון שאתה ממציא הוא מליחה (יש גם אפשרויות אחרות), אותו הדבר ניקור הגיד וכו'.
אפשר להפריש את הדם בעזרת סוכר במקום מלח לדעת כמה מהפוסקים. בספר הלכות קטנות סימן ריח התיר זאת אמנם רק בקרבנות, אבל בספר עיקרי הד”א סימן יד הכשיר בדיעבד, ובשו"ת אבני נזר או”ח סימן תקלב כתב בשם החוות דעת שהכשיר זאת בשעת הדחק. כמובן שדעת רוב רובם של הפוסקים לאסור ע"י סוכר
 

יצחק

משתמש ותיק
כשכתבתי אפשרויות אחרות לא התכוונתי לסוכר במקום מלח
התכוונתי לצליה במקום מליחה. ובזמן הגמ' היו עושים גם חליטה
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
לכאו' כל מה שכתבו נכון מאושד ויותר מזה הרשב"א בתשו' סימן יח' שמביא כל המצות שאין מברכים עליהם אינו מביא זאת כלל והביאור לכאו' הוא כעין מש"כ שאין זה מצוה למלוח להוציא הדם חדא שאפשר לאכלו חי או צלוי ועוד שאין ענין למלחו רק שיהיחה מלוח דאפשר שיפול עליו הדם ואי"ז מצוה ולא דמי לשחיטה שהיא מצוה גופא וחלות גם שאין זה אלא משום איסור ולא בקום ועשה
אמנם בב"י או"ח ס"ס קע"ג מביא דברי התוס' וז"ל

כתבו התוס' בפרק כל הבשר (קה.) וא"ת מים אמצעים כגון בין גבינה לבשר שהם לצורך מצוה יהיו טעונין ברכה וי"ל דאין זה כי אם הכשר אכילה כמו ניקור חלב ומליחת בשר
ולפי התוס' זו הגדרה בהכשר אכילה ולכאו' צ"ע מאי שנא משחיטה וכמדומה לי שאחד הראשונים כותב בענין אחר שזה שמברכים על שחיטה שכתוב באופן וזבחת ורק משום זה יש לברך ואם אינני טועה זו אפי' תוס' בפסחים ולכשאזכרנו אכתוב 
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
שלמה בן דוד 15 אמר:
אפשר להפריש את הדם בעזרת סוכר במקום מלח לדעת כמה מהפוסקים. בספר הלכות קטנות סימן ריח התיר זאת אמנם רק בקרבנות, אבל בספר עיקרי הד”א סימן יד הכשיר בדיעבד, ובשו"ת אבני נזר או”ח סימן תקלב כתב בשם החוות דעת שהכשיר זאת בשעת הדחק. כמובן שדעת רוב רובם של הפוסקים לאסור ע"י סוכר
כמדומה שבמשנ"ב דרשו יש בזה שהיה מעשה אצל החוו"ד וכו' והגר"מ פיינשטיין התירו בדיעבד והג"י מסאטמער אסרו
וראוי לדעת שעכ"פ מהני הדחה ומליחה שנית כי עם זה פועל פועל לגמרי ואם לא עשה ולא כלום
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
משבט הכהונא אמר:
וכמדומה לי שאחד הראשונים כותב בענין אחר שזה שמברכים על שחיטה שכתוב באופן וזבחת ורק משום זה יש לברך
הרא"ש כתובות פ"א הי"ב ולא דמי לשחיטה שאינו מחוייב לשחוט ולאכול ואפ"ה כשהוא שוחט לאכול מברך דהתם אי אפשר לו לאכול בלא שחיטה אבל הכא אפשר לקיים פריה ורביה בלא קידושין וגם התם אפקיה קרא בלשון ציווי דכתיב וזבחת ואכלת אבל הכא כתיב כי יקח איש ועוד דבקדשים אי אפשר בלא שחיטה הילכך מברכין על כל שחיטה.
הרי לך סיבה נוספת למה לא דמי שחיטה למליחה
ובאמת נחלקו הראשונים אי הוי מצוות עשה בחולין וז"ל הרמב"ם בספר המצוות מצו"ע קמו היא שצונו לשחוט בהמה חיה ועוף ואחר יאכל בשרם, ושלא יהיה היתר אכילתם אלא בשחיטה, והוא אמרו יתברך "וזבחת מבקרך ומצאנך" (דברים יב, כא). ולשון ספרי: "וזבחת" מה מוקדשין בשחיטה, אף חולין בשחיטה. "כאשר צויתיך" מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו ודקדוקיה במסכת חולין עכ"ל
וכ"כ בריש הל' שחיטה וכ"ה בסמג עשין סג וכ"ה בספר החינוך מצוות עשה תנא אמנם הראב"ד כתב דזה אין לו טעם ואולי לאו הבא מכלל עשה עשה וכן ס"ל ברמב"ן בהשגותיו על הרמב"ם ועיין במנחת חינוך במצוה הנ"ל שהביא דעת הריצב"א דאי"ז מצו"ע אלא תיקון ללאו דנבילה ואבר מ"ה עיי"ש ויש כמה וכמה חקירות בהאחרונים בזה ועיין בקובץ הערות נט-ה וידועים דברי בגר"ח דיש דין דאינו זבוחה דהיינו כשזובח עושה גם מצות שחיטה וגם שאינה אבר מ"ה וגם הצפנת פענח יש לו חקירה בזה.
ועיין ברמב"ן עה"תדברים יב, כא. וז"ל "וטעם וזבחת וגו' כאשר צויתיך" - על דעת רבותינו (חולין כח א) כאשר צויתיך על פה מהלכה למשה מסיני מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה ודע כי שחיטה בלשון הקדש הוא הכרת סימני הצואר ואל תחוש בעבור שאמר וישחטם במדבר (במדבר יד טז) כי היא מליצה שזבח אותם כצאן והנה צוה בקרבנות "ושחט" "ושחטו" שהוא בסימני הצואר והנה מתחלה צוה שיהיה כל מה שהם אוכלים שלמים והם שחוטים כמשפט הקרבנות ועתה כשבא להתיר בשר החולין אמר וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך בהיותם קרבנות ותאכל אותם חולין בכל תאות נפשך לומר שיתירם חולין בכל מקום ובלבד שיהיו זבוחין כאשר צוה מתחלה בהיותם כולם קרבנות וזהו פשוטו של מקרא זה על הנכון ושמא רבותינו נתכונו בזה כשאמרו בספרי (ראה לט) כאשר צויתיך מה קדשים בשחיטה אף חולין בשחיטה והנה מצות השחיטה מפורשת בכאן ומבוארת מדברי רבותינו בקבלה
עכ"פ הבאתי כל הנ"ל בהמשך לברים של אתמול שרציתי להסביר דברי התוס' שאין מברכים על דבר שהוא הכשר אכילה ולכאו' קשה מאי שנא משחיטה אז באמת להסוברים שיש מצו"ע בשחיטה פשיטא ולהסוברים דאינו מצו"ע או דהוי לאו הבא מכלל עשה יש לומר כמוש"כ הרא"ש או דסוף סוף אפקיה רחמא בלשון של קום ועשה או דלא חילקו בין קדשים לחולין ובאמת  צ"ע אי ס"ל להרא"ש דשחיטה לאו מצוות עשה הוא. 
 
חלק עליון תַחתִית