מתוך תבואות שמש י"ד עג (והלאה):
מתוך שאלתו של הרב משה מלכה זצ"ל (לימים רבה של פ"ת):
"כבוד מעלת הרב הגאון מעוז ומגדול כבוד קדושת שם תפארתו וכבוד מורינו הרב הגאון רבי שלום משאש שליט"א, רב ראשי וראש בית הדין בעיר ואם בישראל קזבלנקא יגן עליה א-לוהים.
רב מאוד נעלה.
ברגשי כבוד הראויים הנני להגיש לפני רום מעלתו את שאלתי דלקמן, ומבקש את חוות דעתו הרחבה בקשר לעניין והנני אסיר תודתו לנצח.
חדשים מקרוב באו, בחורי הישיבות וסתם בני אדם, הנהיגו לבטא את השמות א-ל וא-לוהים בקו"ף במקום הה"א, כך שלא יזכירו את שם שמיים לבטלה, ולהיות, שלעניות דעתי, דבר זה כמו זר נחשב להקל בכבודו של מקום חלילה, ולבטא את שמו ביטוי לא הגון כזה, ולהיות שבמקום חלול השם אין חולקין כבוד לרב, לכן הוכרחתי לבוא לפני מעלת כבוד תורתו בשאלתי זאת, והנני מציע לפני מעלתו מה שנראה לי בזה, והוא בשכלו הזך ידון עליה לחיוב או לשלילה.
לעניות דעתי הקלה נראה ברור שהביטוי קל ואלוקים אינם אלא הקלה בכבודו של מקום, וכל המרשה לעצמו לבטא כן לא חס על כבוד קונו ויצא שכרו בהפסדו, כי המלות מורים על הקלה ומלקות, ולא נעלם ממעלת כבוד תורתו את רוב השימוש בש"ס ובפוסקים במקור הקיל, שממנו בונים פעלים, מקיל, הקיל, אקיל, להקל וכמותם, וכולם הוראתם הקלה וחסרון כבוד חלילה, גם בנוגע לביטוי אלוקים כידוע שהאל"ף היא מאותיות אהו"י, ואינה נרגשת במבטא, וישנם בני אדם הבולעים אותה לגמרי, ונמצא שיכול השומע לשמוע לוקים, וזה מחייב את המבטא מלקות.
אמת הוא שהרמב"ם זכרו לברכה פסק בהלכות שבועות פרק י"ב הלכה י"א שלאו דווקא שבועת שווא, אלא אפילו להזכיר שם מהשמות המיוחדים לבטלה אסור וכולי לפיכך אם טעה הלשון והוציא שם שמיים לבטלה, ימהר מייד וישבח ויפאר וכולי כדי שלא יזכר שם שמיים לבטלה וכולי, עד כאן לשונו...
ועיין משנה ברורה אורח חיים סימן רט"ו סעיף קי"ט ועיין הריב"ש סימן ת"ח שכן דעתם להלכה שלאו דווקא שם בן ארבע אלא כל השמות שאינם נמחקים בכלל האיסור, ואמנם הדבר פשוט וברור שלא אמרו חז"ל אלא במזכירו לבטלה ככה סתם בלי שום חיוב ובלי סיבה, אבל אם מזכיר את השם דרך קריאה בתורה או דרך שבח והודאה, בקשה ותחנונים, ודאי שזה מותר, ולא עוד אלא שהוא עושה מצווה גדולה, והלוואי שיהיה אדם מהלל ומשבח כל היום ליוצר נשמתו, וכן תקנו לנו חז"ל אנשי כנסת הגדולה שירות ותשבחות בתפילה.
והגם שלעניות דעתי דבר זה אינו צריך ראיה, מכל מקום, מצאתי לו ראיה מפורשת מדברי רש"י זכרו לברכה, בפרשת תולדות שכתב על פסוק גשה נא ואמושך בני וזה לשונו, אמר אין דרך עשו שיהיה שם שמיים שגור בפיו וכולי, הרי ששבח הוא לאדם שיהיה שם שמיים שגור בפיו כמו שהיה יעקב, ולהיפך כתוב מפורש ושם א-לוהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך, עיין רמב"ן על התורה שם...
ממנו לנדון שלנו, שאין אנו רגילין להזכיר שמות הללו אלא באמצע קריאה כמו בקריאת פסוק או שיר לכבוד השם, הדבר פשוט שאין בהם משום הזכרת שם שמיים לבטלה, שאלו בסיפורים והגדות כבר הניחו לנו אבותינו ורבותינו ביטויים רבים ונכבדים שמהם אנו משתמשים לתאר את השם יתברך, כמו בורא עולם, הקדוש ברוך הוא, השם יתברך, וכדומה, אבל ביטויים מעין אלה מעולם לא שמענו.
ובכל אופן, אף מי שירצה להתחסד הרבה ולשמור את עצמו גם מזה שלא להזכיר את שם שמיים כלל, אף דרך שבח והודאה מחשש התרגלות, הרשות בידו, אמנם לא לכנותו בביטוי שכזה, שנשמע כמחרף ומגדף חלילה ויצא שכרו בהפסדו.
זהו אדוני הרב מה שנראה לעניות דעתי הקלה, ואני מבקש ממעלת כבוד תורתו להודיעני את דעתו הרמה, ואם נמצא איזה פוסק או איזה ספר שגילה דעתו בזה, כך יעמידנו על האמת ויבא שכרו כפול מהשמיים.
כה דברי ידידו הצעיר, החותם בהערכה נאמנה ובכבוד רב, עבד ה' משה מלכה סופו טוב."
מתוך תשובת הרב שלום משאש
למעלת ידידי הרב המופלא אחד מאיתנו כבוד מורינו ורבינו הרב רבי משה מלכה ישמרך צור ויחייך.
ראיתי דברי כבוד תורתו בעניין חדשים מקרוב באו לבטא שם א-ל א-לוקים בקו"ף במקום ה"א, ולפי דעתו כמו זר נחשב וכו', ופנה אלי אני הצעיר לחוות דעתי בזה, ואם נזכר זה בדברי הפוסקים. ואם כי מה מני יהלוך ובפרט כי אינני מופנה כלל ועתותי ספורות, עם כל זה לעשות רצונו חפצתי ודחקתי מעתותי לחפש בזה. ובצאתי לחפש בדברי הפוסקים ראיתי להרב שדי חמד בהרבה מקומות דרך חידושיו כותב אלוקינו בקו"ף, ובהרבה מקומות כתוב שם א-לוהינו ככתבה. מוכח שהן ולאו רפויה בידו (לפעמים אומר כך לפעמים אומר כך); גם לא הזכיר מזה בפירוש לאסור להזכיר שם א-לוהינו כי אם בקו"ף, מוכח שלא הקפיד על זה. ואנו בשלנו אין מנהג זה נוהג בינינו כלל, ומעולם לא ראינו ולא שמענו מאבותינו ורבותינו שהזכירו מעולם שם א-לוהים בקו"ף. רק במקום שצריך לאומרו כמו בקריאת פסוקים או שירים ותשבחות אומרים אותו על נכון, וכשמדברים בדברי חול וכיוצא אומרים ברוך ה', השם יתברך, יתברך שמו לעד, בורא עולם וכיוצא. זולת בשם הוי"ה לבד גם בדרך קריאה בפתיחת אליהו או בלשם יחוד קודשא בריך הוא מקפידים לומר יו"ד ק"ה וא"ו ק"ה, או יו"ד ד"ה וא"ו ד"ה ולקמן נדבר בזה.
ומה שכתב הרמב"ם זכרו לברכה בהלכות שבועות פרק י"ב הלכה י"א אלא אפילו להזכיר שם מן השמות המיוחדים לבטלה אסור, פשוט שבכלל זה גם שם א-לוהים וכל השמות שאינם נמחקים, שהם מיוחדים לבורא, ולהוציא שאר הכינויים רחום וחנוך וכולי, שאלה מותר למוחקם...
אמנם הדבר פשוט שכל זה הוא דווקא בדברים של חול בעלמא שאין בהם שום קדושה, אבל אם אומר פסוקים או שירים ותשבחות או תפילה יכול להזכירו כראוי, ואין בזה חשש, ולא עוד אלא שצריך לאומרו כך ולא ישנה, שאין זה דרך כבוד כלפי ה', וכן מצאתי להרב קשל"ה דף ק' עמוד א', הביא דבריו הרב זכו"ל אורח חיים אות א' אזכרה, וזה לשונו, אף על פי שכשמזכיר את ה' לבטלה עברה היא בידו, אם מזכירו דרך לימודו מצווה להזכירו בפירוש אדנ"י ולא לכנות לו אדוש"ם וכיוצא, שאין דרך כבוד כלפי מעלה לכנות עד כאן לשונו הבהיר...
ועוד אני אומר שעדיף, שגם בדיבור בעלמא שאינו דרך לימוד רק שיהיה בו צורך קצת ( שאם לא כן הוי מזכיר שם שמיים לבטלה), יכול להזכיר שם שמיים, והוא ממה שמצינו גבי בועז ששאל לקוצרים ה' עמכם, ויאמרו לו יברכך ה', ובפסוק אחר גבי גדעון נאמר ה' עמך גיבור החיל. ואין לומר שהפסוק קבעו כך אבל בועז לא אמר שם של ד', רק אמר השם עימכם... וראיה לזה ממה שכתוב במסכת ברכות דף נ"ד התקינו שיהא אדם שואל בשלום חברו בשם, שנאמר ויאמר לקוצרים ה' עימכם ואומר ה' עמך גיבור החיל מזה מוכח שאומר הזכרת ה' כתקנה...
אך נראה ברור שאין מותר להזכיר מן הדין בדיבור בעלמא, אלא בכיוצא באלו - שהם לצורך, שרוצה להזכיר שם שמיים על הקורבן, וכמו שכתוב בש"ס ומה זה שלא נתכוון אלא להזכיר שם שמיים על הקורבן אמרה תורה קורבן לה', מוכח שיש לו בזה כוונה טובה להזכיר שם שמיים על הקורבן, גם בברכת חברו יש בזה צורך אהבת הבריות ואהבת חברים וכמו שכתוב ואהבת לרעך כמוך, ורוצה לברכו בשם ה' כראוי, אבל באין צורך כלל רק בדברים בטלים, פשוט שאסור להזכירו לבטלה.
ומדברי רש"י זכרו לברכה על פסוק גשה נא ואמושך שכתב שאין דרך עשו להיות שם שמיים שגור בפיו, אין ראיה לומר שיעקב אבינו עליו השלום היה שגור שם שמיים בפיו גם בדברים בעלמא כמו שם, שיש לומר שגם שם מצדקתו של יעקב לא רצה לתלות הדבר בכוחו ובגבורתו, ונתכוון לשבח לבורא שהוא הוא שהקרה לפניו ולא מידו היתה זאת לו.
וכל זה מצד הדין, אבל מנהג העולם שלא להזכיר ה' גם בדברים כאלו, כי אם אומרים השם יתברך או בורא עולם הוא ישמרך, ברוך אתה בני לשם וכיוצא, וכל שהוא פסוק בתורה או לימוד דרך תחנון או שיר בכל זה אומרים השם שלם כראוי ואין מוחה, ואדרבא חובה לומר כך וכמו שכתבתי לעיל... ומנהגינו הספרדים מיוסד על פי דברי מרן זכרו לברכה הנזכר לעיל...
סיכום דעתו של הרב משאש מתוך תגובת הרב משה מלכה:
"כבוד מעלת אור עיני, גאון עולם, ראש בית הדין החביב, כבוד קדושת שם תפארתו וכבוד מורינו הרב הגאון רבי שלום משאש שיבדל לחיים טובים וארוכים ויאריך ימים על ממלכתו אמן כן יהיה רצון.
רבינו הגדול!
תשובתו הרמתה בעניין ביטוי האזכרות, קראתי בתשומת לב רבה וראיתי איך מעלת כבוד תורתו,
האריך הרחיב כרוב חכמתו וכרוח מבינתו,
בסברה נכונה וברוח מתונה,
בדברים ערבים מפי סופרים וספרים,
וזו הלכה העלה, על כל ברכה ותהילה,
בדרך קריאה ותפילה, שירה ושבחה כלולה,
אין כל חשש חלילה, להזכיר אל נורא עלילה,
ואין זה כלל לבטלה, אלא תפארת וגדולה, למלך הכבוד והממשלה,
וכל הפונה מזו המסילה, העולה למעלה,
להחליף הא' המעולה, בקו"ף הקלה,
יגע לריק וילד לבהלה,
כי כל חכמה זולה, וכל עצה טפלה, כלפי כבוד מעלה,
וכל שינוי או כינוי תפילה, יש בו משום מעילה,
והנני אסיר תודתו, על אשר הואיל ברוב ענוותנותו,
לכבדני בתשובתו, יואיל אלוה וירים מעלתו,
ולהאריך ימיו על ממלכתו, הוא ובניו ובני ביתו אמן כן יהי רצון..."
מתוך דברי הפוסקים הללו נראה שיש בשימוש בכינוי "אלוקים" משום חשש בזיון וחומרא דאתיא לידי קולא (וכמובן גם בשיחת רעים סתמית אין היתר להשתמש בכינוי מזלזל). ומדבריהם עולה שהרוצה להחמיר ישתמש בכינוי "ה'".