ברכות יד. "מטעמת" וסיגריה אלקטרונית

[תנא היכא קאי]

באשכול הזה viewtopic.php?f=46&t=8215 מישהו העלה שאלה לגבי סיגריה אלקטרונית, מדוע ישנם כאלה שאינם מקפידים על הכשר, והרי הטעם מתפשט והופך לנוזלי בפה.
חשבתי (שכתוב בגמרא "מטעמת אינה טעונה ברכה והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום) שאולי אפשר לפשוט את זה ממטעמת, שהרי זה ברור שכל מי שטועם (גם אם הוא פולט וכדעת הפוסקים) נכנס לו מעט טעם ונוזלים לגוף, ואם מותר בתענית אלמא לאו אכילה מיקרי, ואינו טעון הכשר.

[תנא היכא קאי]

וכן באשכולות הבאים כתבו על "ברכה" ו"תענית". והשתא דאתינא להכא שדין סיגריה אלקטרונית לא גרע מ"מטעמת", נפשט לנו ש"סיגריה אלקטרונית אינה טעונה ברכה והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום".
viewtopic.php?f=8&t=4789
viewtopic.php?f=8&t=8041

[HaimL]

באשכול הזה viewtopic.php?f=46&t=8215 מישהו העלה שאלה לגבי סיגריה אלקטרונית, מדוע ישנם כאלה שאינם מקפידים על הכשר, והרי הטעם מתפשט והופך לנוזלי בפה.
חשבתי (על אף שזה דף היומי רק של מחר) שאולי אפשר לפשוט את זה ממטעמת, שהרי זה ברור שכל מי שטועם (גם אם הוא פולט וכדעת הפוסקים) נכנס לו מעט טעם ונוזלים לגוף, ואם מותר בתענית אלמא לאו אכילה מיקרי, ואינו טעון הכשר.

לאו דווקא. בתענית היא לא אכילה דלאו מייתבא דעתיה בהאי פורתא. אבל באיסור אפילו משהו אסור מן התורה
 

[תנא היכא קאי]

חילוקך ודאי יתכן, אבל תפשוט מיהא שאין צריך לברך ושהשרוי בתענית יכול לעשן אלקטרונית

[HaimL]

חילוקך ודאי יתכן, אבל תפשוט מיהא שאין צריך לברך ושהשרוי בתענית יכול לעשן אלקטרונית

אין צריך לברך, מילתא דפשיטא. תענית, נראה שכן הוא, אולי מלבד תשעה באב (נדמה לי שדנו בזה כאן בפורום )
 

[תנא היכא קאי]

מאי דפשיטא לך איבעי לחברך
viewtopic.php?f=8&t=4789
viewtopic.php?f=8&t=4683
ועוד הרבה
וגם הרבה שפשיטא להם שמותר ואינו צריך ברכה לא ביארו למה
ולדעתי יש מכאן הסבר לזה

[אח שלך]

אני לא מאמין!!
היתה לכם הוא אמינא שמותר לאכול תמציות מרוכזות מחזיר ושפן וארנבת - רק טיפ טיפה ורק טעימה קלה?

מה זה קשור ל"מטעמת אינה טעונה ברכה" ???

[תנא היכא קאי]

ט"ז יו"ד צ"ח ס"ק ב'

"יטעמנו עובד כוכבים. כתב בדרישה מדאסר בישראל למטעם בו יש ללמוד שפעמים שקונין בשר מן הקצב ואין ידוע אם מלוח הוא אם לא אסור לטעום בלשונו עד כאן לשונו והוא תמוה מאד דהא בסי׳ מ״ב גבי מרה כ׳ בהדיא דטועמו בלשונו וע״כ נראה דבטעימ׳ בלשון אין בו חשש איסור במקום ספק ומשום הכי הזכיר בפירוש גבי מרה שיטעום בלשון כמ״ש שם ב״י בשם מרדכי וה״נ מותר אם לקי שם מדם ושאני הכא דהיה צריך לטעום ע״י אכילה ממש כדי להרגיש אם יש שם טעם וע״כ צריך שיטעמנו עובד כוכבים וגבי תענית בא״ח סי׳ תקס״ז מבואר פשוט בזה דאין איסור בטעימה בלשון לחוד דלא הוזכר שם אלא לענין טעימה ליקח לתוך פיו ובזה יש חילוק בין תענית לשאר איסורים"
אעפ"י שהוא אינו מתיר אלא במקום ספק, מ"מ לא אני המצאתי את ההשואה בין איסורים לתעניות.

[תנא היכא קאי]

והנה הט"ז התיר "לאכול תמציות מרוכזות מחזיר ושפן וארנבת - רק טיפ טיפה ורק טעימה קלה" (לשון הרב אח שלך ) במקום ספק. ומדין מטעמת דתענית.

[אח שלך]

לא! ללאאא!
הט"ז מדבר על טעימה בלי לבלוע. וכלשונו "טעימה בלשון". 

[תנא היכא קאי]

תודה על שהבהרת את כוונתי (וכדעת חלק מהראשונים ורוב הפוסקים שגם במטעמת מדובר בלא בולע), שהרי גם באלקטרונית לא בולעים. רק טועמים בפה לא במעים (ואולי תלוי בהנאת גרונו או מעיו).

[תנא היכא קאי]

ולשים לב שמדובר רק על הוא אמינא, לא שאמרתי שמותר (ואני עצמי מקפיד על כשרות למהדרין, על אף ששאלתי את רבי אשר וויס לגבי האלקטרונית, ואמר לי שמסתמא מותר)

[תנא היכא קאי]

ועכשיו מצאתי שבשו"ת הריב"ש דימה דין טעימה בתענית לאיסורים!!!
וז"ל (סימן רפ"ח)
רפ״ח
אעוד הוקשה לך במאי דמסקינן (ברכות י"ד.) דשרוי בתענית אכילה קביל עליה טעימה לא קביל עליה אפי' גבי אסורי אכילה נימא דשריא בהו טעימה וכ"ת אין ה"נ א"א לומר כן דהא מסקינן התם בחולין (צ"ז.) מין בשאינו מינו בקפילא ותירצת דאפשר לומר דכיון דבאסורי אכילה מרבינן חצי שעור מכל חלב אפשר דטעימה בכלל ע"כ
בואני אומר אף אם היה דבשאר אסורים שריא בהו טעימה ההיא דחולין לא קשיא דיכילנא לשנויי לך שאפשר שאין סומכים על טעימת קפילא בלא אכילה לאכול אכילה גמורה שהרי אפשר שיש בו טעם באכילה גמורה ולא יוכר בטעימה בלא אכילה ומאי לטעמיה קפילא באכילה גמורה קאמר אלא דקרי לה טעימה כיון שבא להכיר הטעם וגם שאכילה מועטת קרויה טעימה כדאמרינן (סוכה כ"ו.) כדטעים בר בי רב ועייל לכלה וכן בלשון הכתוב כי טעמתי מעט הדבש הזה וכ"ת א"כ למה לי קפילא כל אדם יכיר הטעם באכילה אפשר לפי שאין סומכין על אחר דלא מהימן לן א"נ שהוא בקי יותר בהכר הטעמים מיהו שנויי דחיקי לא משנינא לך אבל האמת הוא דבשאר איסורין טעימה אסורה ולא התירו אותה אלא בתענית יחיד משום דטעימה לא קביל עליה וראיה לזה מבת תיהא (ע"ג ס"ו:) דפליגי בה אביי ורבא כפי מה שפירש בה ר"ח ז"ל או פירוש בעל הערוך ז"ל שטועמים הריח בפיהם ועד כאן לא שרי רבא אלא משום דריחא לאו מילתא היא ואין כאן אלא טעימת הריח אבל טעימת גוף האיסור אפילו לרבא אסורה ואע"ג דאיכא לדחוקי דשאני התם משום דאסור בהנאה ונהנה מגוף האסור אבל באסור אכילה לא דהא דמייתי רבא סייעתא למילתיה מההיא דתנור שהסיקוהו בכמון של תרומה דהוי אסור אכילה היינו משום דהתם שרי הפת באכילה ועל כרחין טעמא משום דריחא לאו מילתא היא מ"מ לא משמע הכי אלא אפילו באסורי אכילה טעימה אסורה כדמשמע נמי מלישנא דההיא דברכות דמשום דליתיה בכלל קבלתו הוא דשריא טעימה לא מחית נפשיה למיסר כולי האי ומיהו משמע דלא אסיר מדאורייתא כמו חצי שיעור דהא טעמא דחצי שעור משום דחזי לאצטרופי כמש"כ למעלה ואין לומר כן בטעמו ולא בממשו. ועוד דאי דאורייתא כמו חצי שיעור ליבעי ברכה אלמה תניא (ברכות שם) מטעמת אינה צריכה ברכה ואפילו לדעת ר"ת ז"ל דטעם כעקר דאורייתא היינו באכילה גמורה דכיון שאוכל דבר שיש לו טעם אסור דמי לאוכל עקר האסו' אבל במי שאינו אוכל כלל אין הטעימה אסורה כיון שאינו אוכל גוף האסור דהא לא חזי לאצטרופי ואפשר דטעמא דטעימה אסורה אפילו באסורי אכילה היינו כדי שלא יבא לבלוע מעט ואתי לידי אסורא דאורייתא כדאמרינן לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב * נאום יצחק ב"ר ששת זלה"ה:

[תנא היכא קאי]

ובקצרה הריב"ש אומר שיש מקום ללמוד מתענית על איסורים, ודוחה ואומר שבאיסורים אסור, אבל רק מדרבנן שמא יבלע. וא"כ ההו"א שאמרתי לעיל היא הו"א של הריב"ש

[HaimL]

תודה על שהבהרת את כוונתי (וכדעת חלק מהראשונים ורוב הפוסקים שגם במטעמת מדובר בלא בולע), שהרי גם באלקטרונית לא בולעים. רק טועמים בפה לא במעים (ואולי תלוי בהנאת גרונו או מעיו).

נכון, אבל לפי דברי הט"ז שהבאת, יש בזה שלושה גדרים

אכילה עם בליעה. זוקקת ברכה בכלשהו, ואכילת איסור היא בכ"ש, ואסורה בתעניות בכ"ש. 

מטעמת, להכניס מאכל לפיו ולפלוט. לא זוקקת ברכה עד רביעית (?), מותרת בתעניות עד רביעית (?), ואכילת איסור היא בכ"ש. 

טעימה בקצה הלשון, לא להכניס לפה. לא זוקקת ברכה כלל ועיקר, מותרת בתעניות, ומותרת באיסורים. 

אבל לפי דברי הרב שהזכרת בפתיח, העישון האלקטרוני הזה דומה יותר למטעמת, ולא לטעימה בקצה הלשון.
 

[תנא היכא קאי]

כבר הזכרתי שאני מסכים שיתכן החילוק בין תעניות לשאר איסורים. ולא עניתי אלא על מה שהקשה עלי הרב אח שלך, כיצד תיתכן כזו הו"א שמותר להכניס איסור לפה ללא בליעה, והראיתי שבריב"ש זו גם מסקנא, חוץ מחשש שמא יבלע. (ואולי ע"ז סמך הט"ז, ולכן חילק בין טעימה בלשון כשלא מכניס לפה לכשמכניס).

[תנא היכא קאי]

ומלבד זאת סיגריה אלקטרונית לא שייך לבלוע כ"כ, שאין זה אלא אדים, ואולי דומה לטעימה בלשון

[HaimL]

ומלבד זאת סיגריה אלקטרונית לא שייך לבלוע כ"כ, שאין זה אלא אדים, ואולי דומה לטעימה בלשון

אתה הזכרת את דברי הרב שאמר שנעשה מים מתוקים
 

[תנא היכא קאי]

המציאות היא שבדר"כ זה רק אדים אך פעמים שנכנס מעט שבמעט מים מתוקים לפה, ונ"ל שאם נחוש לזה המעט, א"כ בכל טעימה בלשון יש חשש שיכנס טיפה.

[HaimL]

המציאות היא שבדר"כ זה רק אדים אך פעמים שנכנס מעט שבמעט מים מתוקים לפה, ונ"ל שאם נחוש לזה המעט, א"כ בכל טעימה בלשון יש חשש שיכנס טיפה.

אני כנראה הבנתי את המציאות אחרת. בטעימה בלשון אין כלום חוץ מאשר טעם (לא הבנתי אם הטעימה היא מותרת רק בדבר יבש, או גם בלח. ואם בדבר שדרכו להיות נדבק או לא).
אבל באדים שמכניס לפיו, הרי הם חוזרים ונעשים זיעה של איסור וגם אם לא בולע יש בו הנאת החיך מהאיסור, וזה לא חשש בעלמא, אלא כך היא הדרך בכלי ההוא של העישון. אבל אם ידוע שאין זה כך, אלא המים המתוקים האמורים הם לא דבר המוכרח בשימוש בסיגריה, אם כן, לא הבנתי כך את המציאות.