ישוב קו' רע"א על תוס' בנזיר יב. בענין דשלב"ע

הערשל

משתמש ותיק
כ' התוס' דהכלל שכל מילתא דאיהו לא מצי עביד לא מצי לשוויי שליח שייך גם בדבר שבידו להיות מצי עביד דכיון דעתה אינו מצי עביד א"י למנות שליח והוכיחו זאת מהגמ' ביבמות דהאומר לחבירו כתוב גט ליבמתי לכשאכנסנה אגרשנה הגט פסול דהשליח לא נתמנה בזמן שיכול לכתוב גט, דבזמן שא"י לגרש א"י לכתוב, כש"כ רש"י שם, דבעי' בזמן שנכתב שיהי' ראוי לגירושין, והרי שם כשממנה השליח הרי"ז בידו לקנותה בביאה ולכתוב גט, ומוכח דל"מ בידו.
והק' רע"א שאם נחשב בידו א"כ מ"ט הוא עצמו א"י עתה לכתוב הגט דהא דבר שבידו אין בו חסרון של אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. וכ' התוס' ביבמות דלמ"ד אדם מקנה יכול לכתוב גט עוד קודם הקידושין. וממילא יוכל גם לעשות שליח.
והנראה דהנה לכא' ק' מ"ט למ"ד אדם מקנה יכול עכשיו לכתוב הרי גם אם עתה נותן הגט הגירושין אינם חלים עד אחר הנישואין וא"כ אינה ראוי' לגירושין. וי"ל דאף שגירושין בפועל ל"ש קודם הנישואין, אבל שייך היכ"ת שכבר נגמר המעשה גירושין וזה ע"י שעושה מעכשיו ולכשאקחך וכ' התוס' בב"מ יז. דכשעושה מעכשיו אפי' בלא בא לעולם ל"ש בזה כלתה קנינו ואף אם נשרף הגט מגורשת, ולענין כתיבת הגט י"ל שמועיל מה שהוא כבר יכול לעשות עמו מעשה גירושין (עדיין ק' לפי השי' שיש כלתה בכה"ג)  
וי"ל דלמ"ד א"א מקנה דשלב"ע גם בדבר שבידו אבל מעכשיו אינו יכול לעשות. דלא ניתן לו כח יותר ממה שהוא בידו ואין בידו לעשות גירושין דמעכשיו. ומעתה הדר דינא  דאינו ראוי לכתיבה. וא"ש קו' רע"א.
 

HaimL

משתמש ותיק
לדעתי, יש לקיים את קושיית רע"א, דאין אדם מקנה דשלב"ל, יש לומר שהסברא היא שאין כאן גמירות דעת במעשה הקניין, שמא לא יהיה הדבר בעולם (ולכן יש מ"ד שאדם מקנה פירות דקל דעבידי דאתו). וה"נ בגט, שמא לא יהיו קידושין ולא סמכה דעתה לקנות את הגט. אבל אם נגיד שאדם מקנה דשלב"ל, משמע שהקניין חל מעצם המעשה של הקניין. ואם הוא בידו, אומר הרע"א הרי יש בזה סמיכות דעת לכולי עלמא, וצריך להועיל הקניין, ונהי דקודם הקידושין נקרא דבר שלב"ל, דשמא לא תתרצה לו, ולכן למ"ד א"א מקנה דשלב"ל לא יכול להקנות לה גט. אבל ביבמה, הרי יכול לקנותה בע"כ, וחשיב בידו לגמרי
 
חלק עליון תַחתִית