הירושלמי מביא מחלוקת האם המעשרות שעזרא עלה לארץ בביאה שניה היו דאורייתא או דרבנן, לדברי ר"י היו דאורייתא ולדברי ר"א היו דרבנן.
ומקשה הגמ' על ר"א והכתיב "בכורות בקרנו וצאננו" (דבכור הוי דאורייתא) ומתרצת הגמ' מכיוון שקיבלו עליהן דברים שלא היו מחויבים עליהם אפי' דברים שהיו מחויבים עליהם העלה עליהן כאילו מאליהן קיבלו עליהם.
ומקשה שוב הגמ' ומה מקיים ר"י "בכל זאת" (שמשמע מהפסוק שהם קיבלו עליהם ולא הוי דאורייתא) ומתרצת הגמ' מכיון שקיבלו עליהן בסבר פנים יפות, העלה עליהן כאילו מאליהן קיבלו עליהן (ירושלמי שביעית ו-א)
ולכ' משמע מהירושלמי שמי שקיבל על עצמו, יותר במעלה מהמחויב והמצווה.
ואיך זה מסתדר עם הידוע לנו שגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה?
ומקשה הגמ' על ר"א והכתיב "בכורות בקרנו וצאננו" (דבכור הוי דאורייתא) ומתרצת הגמ' מכיוון שקיבלו עליהן דברים שלא היו מחויבים עליהם אפי' דברים שהיו מחויבים עליהם העלה עליהן כאילו מאליהן קיבלו עליהם.
ומקשה שוב הגמ' ומה מקיים ר"י "בכל זאת" (שמשמע מהפסוק שהם קיבלו עליהם ולא הוי דאורייתא) ומתרצת הגמ' מכיון שקיבלו עליהן בסבר פנים יפות, העלה עליהן כאילו מאליהן קיבלו עליהן (ירושלמי שביעית ו-א)
ולכ' משמע מהירושלמי שמי שקיבל על עצמו, יותר במעלה מהמחויב והמצווה.
ואיך זה מסתדר עם הידוע לנו שגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה?