המציאות של ריבית בימינו

בן של רב

משתמש ותיק
בפרשת בהר "את כספך לא תתן לו בנשך" - משמע שהעיקר זה המלוה.

וצ"ע שלא נהגו לחלק בפועל בין המלוה שהוא >נושך - ללווה שהוא >ננשך. 
​​​​​​ולכאורה היה ראוי שגם אלו המקילים כיום לקחת/להינשך בהיתר עיסקה לא יקלו להלוות/לנשוך. 

ומלבד שזה משמעות הפסוק,
ומלבד שכל הקללות בחז"ל מדברות על המלווה/נושך, 
כן מצאנו גם ברשב"א שכ' באיזהו נשך שכל האיסור של הלווה הוא רק להיות לעזר למלווה וכמו האיסור של העדים והסופר והערב. 
​​​​
וכ' הרשב"א שם שכשהמלוה לא עובר = גם הלווה לא! 

נ. ב. האשכול פתוח גם לכל חידוש פרקטי אקטואלי בהלכות ריבית המצויות. 
 

בר בי רב

משתמש ותיק
שמעתי בשם אחד מחשובי הרבנים שאמר שהבנקים היום זה סופרמרקט של דבר אחר של ריבית, או משהו כעין זה.
 

ברל

משתמש ותיק
אחד המכשולות המצויות של ריבית בדורינו הוא שכאשר אדם לוקח הלוואה מהבנק לחברו והחבר מחזיר לו את ההלואה כולל הריביותשלהבנק הם עוברים על ריבית והם צריכיםלעשות התיר עיסקה בינייהם חוץ מההתיר עיסקה של הבנק
 

בר בי רב

משתמש ותיק
יש גם בעיה בבנקים שנותנים ריבית "במתנה" על הפלוס.
וצריך לעבור פרוצדורות בשביל לבטל את זה. מי שלא רוצה להסתמך על הי"ע
 

הנופל

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
וצ"ע שלא נהגו לחלק בפועל בין המלוה שהוא >נושך - ללווה שהוא >ננשך. 
​​​​​​ולכאורה היה ראוי שגם אלו המקילים כיום לקחת/להינשך בהיתר עיסקה לא יקלו להלוות/לנשוך. 
זכורני שהחפץ חיים כתב שהוא לוה בהיתר עיסקא
אבל לא מוכן להלוות בהיתר זה
מי שיודע מקור לזה שיכתוב
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
כמדו׳ שיש בעי׳ להכנס למינוס אפי׳ לרגע משום שמתחייבים גם לפני שנגמר היום
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
חלק א׳ ממעל אמר:
כמדו׳ שיש בעי׳ להכנס למינוס אפי׳ לרגע משום שמתחייבים גם לפני שנגמר היום
​​​​​​
אם כונתך לחיוב לפי שעות - זה לא שמעתי, אולי חדש. 
אם כונתך שיש שטר שיש בו ריבית זה שמעתי. 
כך אמר מו"ר הגרש"צ רוזנבלט שבעצם החתימה עם הבנק ביום היותך לקוח אתה חותם על התחייבות לריבית וזה איסור דרבנן. 
אלא מאי? אינך מתכוין להיות אף פעם במינוס ולכן זה מותר.
כי זה כמו שאתה חותם "אם אני אקח הלואה אני מתחייב ריבית לכשאקח".
אבל ברגע שבאמת אתה במינוס רק לדקה אחת - כבר לווית. 
ואז בעצם השטר ההוא כבר חל ומחייב, אלא שעדיין לא הצטבר זמן של ריבית דאורייתא וכבר החזרת. 
אבל את האיסור דרבנן כבר עברת שהרי כבר לווית והינך מחוייב אם לו יצוייר שתתעכב בלהחזיר. 

בקיצור: 'שטר שיש בו ריבית' זה רק ברגע שחלה הלואה בפועל. 
ולא משנה אם תחול ריבית בפועל. 

 
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
חלק א׳ ממעל אמר:
כמדו׳ שיש בעי׳ להכנס למינוס אפי׳ לרגע משום שמתחייבים גם לפני שנגמר היום
​​​​​​
אם כונתך לחיוב לפי שעות - זה לא שמעתי, אולי חדש. 
אם כונתך שיש שטר שיש בו ריבית זה שמעתי. 
כך אמר מו"ר הגרש"צ רוזנבלט שבעצם החתימה עם הבנק ביום היותך לקוח אתה חותם על התחייבות לריבית וזה איסור דרבנן. 
אלא מאי? אינך מתכוין להיות אף פעם במינוס ולכן זה מותר.
כי זה כמו שאתה חותם "אם אני אקח הלואה אני מתחייב ריבית לכשאקח".
אבל ברגע שבאמת אתה במינוס רק לדקה אחת - כבר לווית. 
ואז בעצם השטר ההוא כבר חל ומחייב, אלא שעדיין לא הצטבר זמן של ריבית דאורייתא וכבר החזרת. 
אבל את האיסור דרבנן כבר עברת שהרי כבר לווית והינך מחוייב אם לו יצוייר שתתעכב בלהחזיר. 

בקיצור: 'שטר שיש בו ריבית' זה רק ברגע שחלה הלואה בפועל. 
ולא משנה אם תחול ריבית בפועל. 
בדיוק לזה התכוונתי ובשמו
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
בפרשת בהר "את כספך לא תתן לו בנשך" - משמע שהעיקר זה המלוה.

וצ"ע שלא נהגו לחלק בפועל בין המלוה שהוא >נושך - ללווה שהוא >ננשך. 
​​​​​​ולכאורה היה ראוי שגם אלו המקילים כיום לקחת/להינשך בהיתר עיסקה לא יקלו להלוות/לנשוך. 

ומלבד שזה משמעות הפסוק,
ומלבד שכל הקללות בחז"ל מדברות על המלווה/נושך, 
כן מצאנו גם ברשב"א שכ' באיזהו נשך שכל האיסור של הלווה הוא רק להיות לעזר למלווה וכמו האיסור של העדים והסופר והערב. 
​​​​
וכ' הרשב"א שם שכשהמלוה לא עובר = גם הלווה לא! 

נ. ב. האשכול פתוח גם לכל חידוש פרקטי אקטואלי בהלכות ריבית המצויות. 
לא הבנתי מה הדברי הבל האלו 
בלי להכנס מה הרעיון ההלכתי סוף סוף שנייהם גם הלווה וגם המלווה עוברים בלאו גם אם נניח שהמלווה חמור יותר ובשביל להקל בזה צריך התר בר סמכא להתיר איסור דאורייתא ומה לי לאו זה ומה לי לאו זה אין אלו אלא דברי עמי הארצות ואין דעת חכמים נוחה מטענות מעין אלו 
 
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש ווילנא אמר:
בן של רב אמר:
בפרשת בהר "את כספך לא תתן לו בנשך" - משמע שהעיקר זה המלוה.

וצ"ע שלא נהגו לחלק בפועל בין המלוה שהוא >נושך - ללווה שהוא >ננשך. 
​​​​​​ולכאורה היה ראוי שגם אלו המקילים כיום לקחת/להינשך בהיתר עיסקה לא יקלו להלוות/לנשוך. 

ומלבד שזה משמעות הפסוק,
ומלבד שכל הקללות בחז"ל מדברות על המלווה/נושך, 
כן מצאנו גם ברשב"א שכ' באיזהו נשך שכל האיסור של הלווה הוא רק להיות לעזר למלווה וכמו האיסור של העדים והסופר והערב. 
​​​​
וכ' הרשב"א שם שכשהמלוה לא עובר = גם הלווה לא! 

נ. ב. האשכול פתוח גם לכל חידוש פרקטי אקטואלי בהלכות ריבית המצויות. 
לא הבנתי מה הדברי הבל האלו 
בלי להכנס מה הרעיון ההלכתי סוף סוף שנייהם גם הלווה וגם המלווה עוברים בלאו גם אם נניח שהמלווה חמור יותר ובשביל להקל בזה צריך התר בר סמכא להתיר איסור דאורייתא ומה לי לאו זה ומה לי לאו זה אין אלו אלא דברי עמי הארצות ואין דעת חכמים נוחה מטענות מעין אלו 
אחר קבלת הנזיפה על ה'עמהארצות' שלי, הנני להסב את תשומת לבך לכך שבכל התורה יש מושג הקל הקל תחילה. 
ונפק"מ שגם מי שכבר סומך על היתר עיסקא וכדו' באיסור הקל - עדיין לא יקל לעצמו באיסור החמור של הנשיכה.

מי עוד היה עם הארץ כמוני? 
אולי הנביא שאמר את כל הקללות הנוראות על מי שמלוה בריבית,
ולא אמרם על הלווה והערב והעדים. 

וכן השו"ע שקבע להלכה שמפקיעי שערים הם כמלוי בריבית. 
אף שאינם עוברים אלא על לא תונו = ממון. 
אבל בשורה התחתונה גם הם נושכים.
 
וזה מה שאומר הנביא שהנושך את חבירו לא יחיה בתחיית המתים.
[כנרא  מידה כנגד מידה - כי הוא חי מלמצוץ דם של השני] 
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
איש ווילנא אמר:
בן של רב אמר:
בפרשת בהר "את כספך לא תתן לו בנשך" - משמע שהעיקר זה המלוה.

וצ"ע שלא נהגו לחלק בפועל בין המלוה שהוא >נושך - ללווה שהוא >ננשך. 
​​​​​​ולכאורה היה ראוי שגם אלו המקילים כיום לקחת/להינשך בהיתר עיסקה לא יקלו להלוות/לנשוך. 

ומלבד שזה משמעות הפסוק,
ומלבד שכל הקללות בחז"ל מדברות על המלווה/נושך, 
כן מצאנו גם ברשב"א שכ' באיזהו נשך שכל האיסור של הלווה הוא רק להיות לעזר למלווה וכמו האיסור של העדים והסופר והערב. 
​​​​
וכ' הרשב"א שם שכשהמלוה לא עובר = גם הלווה לא! 

נ. ב. האשכול פתוח גם לכל חידוש פרקטי אקטואלי בהלכות ריבית המצויות. 
לא הבנתי מה הדברי הבל האלו 
בלי להכנס מה הרעיון ההלכתי סוף סוף שנייהם גם הלווה וגם המלווה עוברים בלאו גם אם נניח שהמלווה חמור יותר ובשביל להקל בזה צריך התר בר סמכא להתיר איסור דאורייתא ומה לי לאו זה ומה לי לאו זה אין אלו אלא דברי עמי הארצות ואין דעת חכמים נוחה מטענות מעין אלו 
אחר קבלת הנזיפה על ה'עמהארצות' שלי, הנני להסב את תשומת לבך לכך שבכל התורה יש מושג הקל הקל תחילה. 
ונפק"מ שגם מי שכבר סומך על היתר עיסקא וכדו' באיסור הקל - עדיין לא יקל לעצמו באיסור החמור של הנשיכה.

מי עוד היה עם הארץ כמוני? 
אולי הנביא שאמר את כל הקללות הנוראות על מי שמלוה בריבית,
ולא אמרם על הלווה והערב והעדים. 

וכן השו"ע שקבע להלכה שמפקיעי שערים הם כמלוי בריבית. 
אף שאינם עוברים אלא על לא תונו = ממון. 
אבל בשורה התחתונה גם הם נושכים.
 
וזה מה שאומר הנביא שהנושך את חבירו לא יחיה בתחיית המתים.
[כנרא  מידה כנגד מידה - כי הוא חי מלמצוץ דם של השני] 
סוף סוף כשאנו באים לקבוע הלכה הרי יש לנו כללים ולמשל להקל באיסור דאורייתא אי אפשר על פי סברא בעלמא מפני שאנו מדמים נעשה מעשה אבל לעולם לא נראה בספרי הפוסקים שיקבעו הלכה על פי שיקול כזה שבגלל שהוא איסור קל או חמור בקלילות יותר נקל על כל פנים וודאי לא כשיטה קבוע וזה נשמע מגוחך לבוא בצורה כזו לומר בשלמא הלווה סומך על התר עיסקא מיילא אבל מה עם המלווה. וזה שהמלווה נשמע לך עושה עוול והלווה לא ועליו צועק הנביא סוף סוף לא מצאנו לזה משמעות בקביעת ההלכה כפי המקובל 

אגב אם אתה כל כך מחובר לנביאים הרי היה לך להקל טובא באיסור ריבית שאיסור ריבית מבוסס על כך שהלווה נעשה עשוק ורצוץ כל הימים והמלווה מוצץ את דמו כמו שאתה כותב אבל כסף שניתן להשקעות אינו חמור כל כך ולכן כל ההלוואות של ההשקעות שהלווה רק מעשיר ומעשיר במשך הזמן אין האיסור חמור כל כך ומכל מקום ההלכה ניתנה חתוכה ואוי לדיין או למורה שישקול שיקולים כאלו בקביעת ההלכה כי יעקור את מסורת ההלכה מדור דור אף שמצד הרעיון וודאי יש צדק בדבריך אבל אין זה נוגע לקביעת ההלכה 

ואפילו שיהא נפקא מינה לגבי הקל הקל תחילה לא מצאנו להדיא שמתחשבים בשיקולים כאלו רק הדרגות של עשה לאו חיוב כרת מיתת בית דין וכיוצא בו וצריך עיון אם יש מקום לחשב כאלה חישובים 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
אם כעת זה כבר צ"ע - אז התקדמנו.
כבוד בן של רב שליט"א 
דבריך בדברי אגדה מים מתוקים הם  וממיסים לב קשה כאבן והכל מתענגים עליו 
ועליך אני קורא כל מקום שאתה מוצא בן של רב בדברי אגדה עשה אזניך כאפרכסת  
אבל בעירב דברי אגדה בדברי הלכה נעשים מים עכורים 
מה לך אצל הלכה כלך אצל אגדה ושלום איש וילנא 
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש ווילנא אמר:
בן של רב אמר:
אם כעת זה כבר צ"ע - אז התקדמנו.
כבוד בן של רב שליט"א 
דבריך בדברי אגדה מים מתוקים הם  וממיסים לב קשה כאבן והכל מתענגים עליו 
ועליך אני קורא כל מקום שאתה מוצא בן של רב בדברי אגדה עשה אזניך כאפרכסת  
אבל בעירב דברי אגדה בדברי הלכה נעשים מים עכורים 
מה לך אצל הלכה כלך אצל אגדה ושלום איש וילנא 
קודם כל זה יפה שיש לך את כח הפרגון ועוד בכזו נדיבות
אבל איש וילנא אמור לדעת את דברי הגאון מוילנא שתורת ה' תמימה וצדקו יחדיו ולא יתכן הלכה שאין שורשה באגדה. 
ולכן אינספור פעמים כולם חושבים שזו הלכה והגר"א מוכיח בקצרה כדרכו שזה מקביל וגם נובע משורש מה שאנו קוראים אגדה.
וכן גם להיפך כידוע בפשיטות לעוסקים ברצינות בתורתו. 

ראה גם מה שכתבו רבים מרבותינו על תפוחי זהב במשכיות כסף. 

​​​​​​יעויין גם בספר תלמוד בבלי שכתב כן. 
שהרי כל הש"ס קופץ מהלכה לאגדה ומגדה להלכה ומביא ראיות מכאן לשם. 
כנראה הגזמנו בפיצולים. 
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
איש ווילנא אמר:
בן של רב אמר:
אם כעת זה כבר צ"ע - אז התקדמנו.
כבוד בן של רב שליט"א 
דבריך בדברי אגדה מים מתוקים הם  וממיסים לב קשה כאבן והכל מתענגים עליו 
ועליך אני קורא כל מקום שאתה מוצא בן של רב בדברי אגדה עשה אזניך כאפרכסת  
אבל בעירב דברי אגדה בדברי הלכה נעשים מים עכורים 
מה לך אצל הלכה כלך אצל אגדה ושלום איש וילנא 
קודם כל זה יפה שיש לך את כח הפרגון ועוד בכזו נדיבות
אבל איש וילנא אמור לדעת את דברי הגאון מוילנא שתורת ה' תמימה וצדקו יחדיו ולא יתכן הלכה שאין שורשה באגדה. 
ולכן אינספור פעמים כולם חושבים שזו הלכה והגר"א מוכיח בקצרה כדרכו שזה מקביל וגם נובע משורש מה שאנו קוראים אגדה.
וכן גם להיפך כידוע בפשיטות לעוסקים ברצינות בתורתו. 

ראה גם מה שכתבו רבים מרבותינו על תפוחי זהב במשכיות כסף. 

​​​​​​יעויין גם בספר תלמוד בבלי שכתב כן. 
שהרי כל הש"ס קופץ מהלכה לאגדה ומגדה להלכה ומביא ראיות מכאן לשם. 
כנראה הגזמנו בפיצולים. 
אבקש מחילתך על ההתקפות כי יצאתי מן השורה 
ועם כל זה אחשוב שהלכה יש לה דרכי חשיבה משלה 
ועוד חזון למועד לברר זאת 
המשך בפורום מי שיש לו 2 דקות להתפלל 
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
אין צורך.
מחול מראש על כל התקפה.
אדרבה מעכשיו אני פותח גמ"ח ייחודי:
כל מי שרוצה לתקוף אנשים שיתקוף רק אותי וכך לא יכשל לצער יהודים יקרים ונורמלים כאן שזה מכאיב להם.

אני עוף מוזר. 
 

מאן דהו

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
אין צורך.
מחול מראש על כל התקפה.
אדרבה מעכשיו אני פותח גמ"ח ייחודי:
כל מי שרוצה לתקוף אנשים שיתקוף רק אותי וכך לא יכשל לצער יהודים יקרים ונורמלים כאן שזה מכאיב להם.

אני עוף מוזר. 

בארקל..

בנימה אישית אתה אולי עוף מוזר..
אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממך...
את הלהט ואת האמת [לא אמת אינטלקטואלית מזוייפת ושכלתנית המבקשת לעקור כל דבר טוב, כזו שבאה מחשיפה למקורות חיצונים ופקפוק באמונה בכללה...] שאתה מחפש להגיע בכדי לעבוד את ה'
 

איש קטן

משתמש ותיק
חברים לא קראתי הכל אבל אולי קדמוני
לפותח הנושא 'משמע שרק המלווה עובר' אז נכון שאולי משמע כך אבל הגמרא אומרת מפורש מהפסוק 'לאחיך לא תשיך' שגם הלווה עובר בלאו ומלא תשימון עליו נשך גםהערב והעדים
ב'מ פרקא איזהו נשך אם תרצה נבדוק גם איזה דף
 

איש קטן

משתמש ותיק
איש קטן אמר:
חברים לא קראתי הכל אבל אולי קדמוני
לפותח הנושא 'משמע שרק המלווה עובר' אז נכון שאולי משמע כך אבל הגמרא אומרת מפורש מהפסוק 'לאחיך לא תשיך' שגם הלווה עובר בלאו ומלא תשימון עליו נשך גםהערב והעדים
ב'מ פרקא איזהו נשך אם תרצה נבדוק גם איזה דף

גם צריך להוסיף שעובר בליפני עיוור
 

עוד א'

משתמש רגיל
שמעתי ממומחה לכלכלה שהריבית הנוספת שהבנקים לוקחים [דהיינו חוץ מהריבית הקבועה והפריים]זה בגלל הסיכון שלא יחזיר ההלואה וזה מתומחר כמו כל ביטוח [שלכן זה משתנה מלווה ללוה לפי ההכנסות וכדו']
ולפי"ז לכאורה זה לא ריבית כי זה לא בעבור המתנת המעות.
אמנם זה לא נ"מ כי תמיד יש את הריבית הקבועה
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לעניות דעתי יל"ע בשורש הענין, הלא כל הכלכלה תלויה באפשרות להלוות בריבית, אם לא תהיה אפשרות להלוות בריבית אנשים לא ירצו להלוות את כספם בלא ריבית אלא יעדיפו להשקיע אותו באופן אחר שיתן להם רווחים, ואם כן נמצא שכל מי שרוצה לפתוח עסק יתקשה מאד לקבל הלוואה (הגמ"חים לא יכולים לתפקד בקנה מידה עסקי ענק של מליארדים מהסיבה הנ"ל), ונמצא אתה נועל דלת בפני לווין. מסתבר שהתורה כן התירה אופן של נטילת הלוואות בתשלום כשההלוואה נועדה למטרת עסק, וזאת ע"י שהמלוה יקבל חלק מהרווחים, וזהו באמת היסוד של עיסקא. אלא שמאחר והמלוים לא מאמינים ללווים שינהלו את הכסף באופן אחראי מספיק, צריך למצוא תחבולות שיהיה להם יותר בטחון בקרן ועדיין לא הייה בגדר ריבית גמורה, ולזה מצאו הפוסקים תקנה בדמות היתר עיסקא.
 
חלק עליון תַחתִית