בפרשת השבוע אנו קוראים "ולא תביא תועבה אל ביתך... שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא". בפשטות אני מבין שכוונת התורה במילים "תעב תתעבנו", שצריך למאוס בדבר הזה ומוטל עלינו להמאיס אותו בעינינו.
וצ"ב שהרי מאידך ידועים דברי המדרש אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר, אלא אפשי והתורה אסרה לי. הרי שאל לו לאדם למאוס בחזיר, אדרבה, עליו לומר שאני רוצה בו, אלא שהקב"ה אסר.
ואני מנסה להבין, מתי התורה מבקשת שנמאיס את האיסור בעינינו ומתי לא. האם זהו דוקא בעבודה זרה, מפאת חומרתה?
אשמח לתגובותיכם
וצ"ב שהרי מאידך ידועים דברי המדרש אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר, אלא אפשי והתורה אסרה לי. הרי שאל לו לאדם למאוס בחזיר, אדרבה, עליו לומר שאני רוצה בו, אלא שהקב"ה אסר.
ואני מנסה להבין, מתי התורה מבקשת שנמאיס את האיסור בעינינו ומתי לא. האם זהו דוקא בעבודה זרה, מפאת חומרתה?
אשמח לתגובותיכם