תנועות בתפילה

האם יש עניין בתנועות בתפילה? כגון מה שמתנדנדים, או שעושים תנועות עם הידיים וכדומה. או שמא זה רק תוצאה מהכוונה והרגש ואין בזה באמת עניין?
 

בן ברוך

משתמש חדש
כמדומני שהמנ"ב מביא את הענין להתנדנד מדין כל עצמותי תאמרנה
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
יישר כח!
חיפשתי ומצאתי במ"ב סימן צה ס"ק ז: "באימה - ויש להתנועע בשעת תפלה משום כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך [פר"ח בשם כמה פוסקים וכן הסכים במגן גבורים]".
ועדיין יש לעיין מה שעושים עם הידים, שפושט ידיו וכדומה, מה המקור לזה?
 

דער עמעס

משתמש רגיל
כמדומני שיש שמחלקים בין שמונה עשרה לשאר התפילה במיוחד שצריך עומד לפני המלך.
 

וחי בהם

משתמש ותיק
שו"ע אורח חיים - סימן מח
ונהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקורין בתורה, דוגמת התורה שנתנה ברתת, וכן בשעה שמתפללים, על שם כל עצמותי תאמרנה י"י מי כמוך (תהילים לה, י) (אבודרהם).

מגן אברהם על או"ח סימן מח סק"ד:
להתנועע. היינו בפסוקי דזמרה אבל בתפילה אין להתנועע [מ"ע בתשו' סי' קי"ג] ובס' י"מ מאכ"ח ח"א סי' ל"ג כתב שקצת פרושים נהגו להתנועע בנחת בחתימות הברכות בלבד לקיים מפני שמי ניחת הוא ובמהרי"ל כתוב שהיה מתנועע בתפילה מלפניו לאחריו ומאחריו לפניו ע"ש ובד"מ כתב שהרקנ"ט פרשת יתרו נתן טעם ע"ד קבלה להתנועע בתפלה וכ"כ בזוהר עכ"ל ודעביד כמר עביד וכמר עביד ובלבד שיכוין:
 

וחי בהם

משתמש ותיק
ובמשנה ברורה שם:
(ה) בשעה שמתפללים - ויש (א) פוסקים שחולקין ע"ז ואומרים דבתפלה אין להתנענע ורק בפסוקי דזמרה וברכת ק"ש ולימוד התורה אפילו שבע"פ המנהג להתנענע. וכתב המ"א ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. והכל לפי (ב) מה שהוא אדם אם מכוין היטב ע"י תנועה יתנענע וא"ל יעמוד כך ובלבד שיכוין לבו.
 

יהודי

משתמש ותיק
המ"ב סי' מח סק"ה (ואגב, הרמ"א שם הביא מה שהביאו לעיל מהמ"ב) הביא כן בשם י"א. אך הסיק שאם מכוין כך טפי, עדיף.
שו"ר שכבר הקדימוני, לפחות אוסיף שכתב שם המחזיק ברכה (סק"ו, הובא שם בכה"ח סק"ח): אפילו המתנועע יהיה בנחת לא בתנועות גדולות וקולות משונים, וידעו שעומדים למי מלך הכבוד. ע"כ.  
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
אגב יש להעיר שכתב המשנ"ב (מח,ה): "וקצת מתנענעים תנועה משובשת שהגוף עומד על עמדו ורק בראש הופך פעם לימין ופעם לשמאל דרך גאוה, אין לעשות כן".
 

וחי בהם

משתמש ותיק
יהודי אמר:
ראה שם בכה"ח סק"ז בשם מהר"י סרוק, שרק שפתיו יהיו נעות.
והחיד"א במחזיק ברכה או"ח - סימן סימן מח, כותב:
[ה] להתנועע וכו'. אבל בתפלה אין להתנועע, הרמ"ע בתשובותיו סי' קיג. וכן כתב עוד הרמ"ע באלפסי זוטא פרק אין עומדין רק שפתיה נעות, מסתברא לן ד'רק' אתא למעוטי נענוע הגוף, לא אמרו כ'ל עצמותי תאמרנה' אלא בפסוקי דזמרה ודומיהם עכ"ל. ובשיטת רבו אמרה הרב המקובל מהר"ר ישראל סרוק שכן כתב בהגהותיו דלא יתנועע בתפלה רק שפתיו נעות. והגם דכל דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד כמ"ש הרב מגן אברהם (סק"ד), מכל מקום שפרא מילתא להנהיג עצמו שלא להתנועע בתפלה שהוא כעומד לפני המלך וכמ"ש מהר"י סרוק והרמ"ע. עכ"ל החיד"א.
וכנראה הכף החיים נקט כהחיד"א שעדיף שיטה זו, אולם כמדומה שכל הפוסקים האשכנזיים נקטו כהמג"א שפסק דעביד כמר עביד וכו' ובלבד שיכוון לבו.
 

יעקב1

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
האם יש עניין בתנועות בתפילה? כגון מה שמתנדנדים, או שעושים תנועות עם הידיים וכדומה. או שמא זה רק תוצאה מהכוונה והרגש ואין בזה באמת עניין?

תנועות בידים לא מצאתי מקור כנראה רק מרוב הרגש ומאידך מי שהתיר ענין תנועה בתפילה משום כל עצמותי אין סיבה לאסור את זה ובפרט שזה מאפשר יותר להביע בקשתו וצערו לפני קוב"ה 
 
חלק עליון תַחתִית