בין אדם לחבירו זה אש - האם? ועד כמה?

[אלימלך]

בשיחות מוסר תשלב' מאמר ב' חידש הגר"ח שמואלביץ שבין אדם לחבירו זה כמו אש טבעית ואפ' כשלא מגיע לפוגע עונש נכוה.
והביא ראיות
א. מכך שמתו בניה של פנינה ואע"פ שכיונה לשם שמים.
ב. מהגמ' שרב רחומי נתעכב מלחזור לביתו בערב יו"כ והזילה אשתו דמעות ומת, ואם היה זה עונש משמים למה משמים הענישו אותו בעונש שגרם לאשתו צער כה גדול.
ג. מהגמ' שר"י חשב שרב כהנא שוחק עליו, חלשה דעתו ומת רב כהנא, ומה עונש הגיע לרב כהנא.
ד. ממה שדרשו חז"ל "מפני מה לא נאמר כי טוב בשני צפה הקב"ה משה קרוי טוב ועתיד ליטול את שלו ע"י המים לפיכך לא נאמר במים כי טוב", וכי מה אשמים המים.
ה. יעקב אבינו ציוה את יוסף "אל נא תקברני במצרים" ופירשו חז"ל מפני "שכשם שנפרעין מעובדי ע"ז כך נפרעין ממנה" ומה אשם יעקב בכך שהמצרים היו עובדים אותו.
ו. ממה שכתוב בגמ' גבי נבות שרצה להעניש את אחאב ואמר לו הקב"ה צא ממחיצתי, ואע"פ שהיתה כונת נבות לשם שמים.
ולכאו' יש לדון בדבריו-
על הראיה הא', י"ל שאכן היה זה עונש כי לא היה לפנינה לצערה. על הב' יש לתמוה, אפשר שהיתה סיבה שאשתו תיענש [אולי מפני שהזילה דמעות על כך שבעלה נשאר ללמוד] ומה ראיה איכא. על הג' יש לחלק בין ת"ח לסתם אדם שהרי קללת חכם אפ' על חינם באה. [וחילוק זה משיב גם על ראיה א' ד' וז'] על הד' י"ל שמחמת שמשה לקה ע"י המים לא ראה בהם הקב"ה "כי טוב". על הה' יש לתמוה והרי היה על יעקב טענה שהיה לו לבקש מיוסף שלא יקבור אותו במצרים, ועוד שם אין זה מחמת שהע"ז היתה תקלה אלא מפני שהקב"ה בא להראות שאין בה ממש. על הו' יש לתמוה מנ"ל שכונת נבות היתה לשם שמים, והרי מכך שמכל הרוחות התנדב דוקא הוא מוכיח את ההפך.
ויש להקשות עליו, וכי כל דיין שדן ומצער את זולתו במלקות וכדומה יכוה??

[מנין]

וכי כל חובש שתופר פצע ייענש?

[יהודי]

ברוך הבא ר' מנין, חסרת פה מאוד.

[יעבץ]

אכן לכולהו אית להו פרכא בר מרב רחומי.
מי שרוצה לחלוק על דברי השיחות מוסר צריך קודם כל לתת ביאור טוב בגמ' שם, ולדעתי מה שכתבת שהיא נענשה על זה שבכתה, כבר יותר קל להגיד שבאל"ח זה אש...
לגבי השאלה שגם רופא יענש - זה פשוט שאם עושה לרצון האדם אין כאן צער. לא נכון לקחת את ר"ח קיצוני לגמרי ואז לשאול עליו. הכוונה שלו היא שנגרם צער לאדם כתוצאה אפילו לא מכוונת. אבל לא שאם כחלק מהטבה לשני נגרם צער זה יחשב פגיעה. וזה פשוט לענ"ד.
אמנם השאלה שאני הייתי שואל, הרי עינינו הרואות שזה לא אש, ואנשים מצערים ופוגעים הרבה יותר מרב רחומי ולא נשבר מתחתם שום תקרה, ואם אמנם אין בידינו חשבונות שמיים אבל אש זה לא!
ועוד השופט כל הארץ לא יעשה משפט? איך יתכן כדבר הזה שרב כהנא יענש על דבר שלא עשה?
והעלתי שאלות אלו, וגם מה שנכתב פה ע"י החברים לפני א' מהת"ח בירושלים, אשר היה משומעי ר' חיים שמואלביץ' בימים מקדם (ומיד הגיב אוי, בן אדם לחבירו אצל ר' חיים היה אש!). ההסבר שנתן היה (מסברא דנפשיה ולא בשם ר"ח) שאכן וודאי שרב רחומי ורב כהנא וכד' נגזר עליהם מה שנגזר גם לולי הפגיעה. ומה שניזוקו כתוצאה מזה הוא שלפעמים גם כשנגזר יש חשבונות המעכבים את הפורענות וכנגדם חשבונות הממהרים את הפורענות (וכדוג' הביא העובר ליד קיר נטוי וכד'). ועניין זה המוגדר "קפידא" הוא סיבה למהר את הפורענות אפי' שמצד עצמו אין כאן עבירה כלל אבל כיוון שנגרם על ידו צער לזולת יכול להביא עליו את הדין ג"כ. ולכן מוגדר דבר זה אצל רח"ש 'אש טבעית'.
כ"ז כתבתי בקיצור רב כי העניין עמוק רק לתת מעט ביאור בדבר.

[אלימלך]

אכן לכולהו אית להו פרכא בר מרב רחומי.

יש עוד ראיות לר'ח, מבנימין שנפרעו לו על מה שהאחים קרעו שמלותם, ראה במאמר שם. וגם מכך שנפרע מיעקב על מה שעשיו זעק צעקה גדולה ומרה, בלקיחת הברכות.

לגבי השאלה שגם רופא יענש - זה פשוט שאם עושה לרצון האדם אין כאן צער. לא נכון לקחת את ר"ח קיצוני לגמרי ואז לשאול עליו. הכוונה שלו היא שנגרם צער לאדם כתוצאה אפילו לא מכוונת. אבל לא שאם כחלק מהטבה לשני נגרם צער זה יחשב פגיעה.

יש כאן שני תי' [רצון/הטבה] או אחד?. זכורני שהתפרסם פעם במוסף ש"ק [יתד] שר' רפאל שמואלביץ שאל זאת את אביו והוא השיב לו שיש ב' חילוקים [איני זוכרם, אולי אפשר לבדוק באוצה"ח]

אמנם השאלה שאני הייתי שואל, הרי עינינו הרואות שזה לא אש, ואנשים מצערים ופוגעים הרבה יותר מרב רחומי ולא נשבר מתחתם שום תקרה, ואם אמנם אין בידינו חשבונות שמיים אבל אש זה לא!

שאלה עצומה, לפי פשוטו י"ל שה' עושה נס [נסתר] ע"מ שתישאר בחירה.

ועוד השופט כל הארץ לא יעשה משפט? איך יתכן כדבר הזה שרב כהנא יענש על דבר שלא עשה?

ההבנה הפשוטה בר"ח היא שה' הטביע בעולמו שמי שפוגע בחבירו נכוה ע"מ שיזהרו עד מאוד שלא לבוא אפ' לידי אונס ושוגג, ואמנם לפעמים נפגע מי שאינו חייב. [לולי דבריו של ר"ח הייתי אומר שהיתה על רב כהנא לפי דרגתו תביעה שהיה לו לחשוב על כך שנראה כשוחק]

ההסבר שהבאת בשם ת"ח אחד יפה אבל הוא מחודש בלשון ר"ח, גם צריך להבין איך זה עובד, אמנם אכן מצאנו שיש דברים המעכבים את הפורענות ויש דברים שממהרים.

[אלימיר]

בשיחות מוסר תשלב' מאמר ב' חידש הגר"ח שמואלביץ שבין אדם לחבירו זה כמו אש טבעית ואפ' כשלא מגיע לפוגע עונש נכוה.
והביא ראיות
א. מכך שמתו בניה של פנינה ואע"פ שכיונה לשם שמים.
ב. מהגמ' שרב רחומי נתעכב מלחזור לביתו בערב יו"כ והזילה אשתו דמעות ומת, ואם היה זה עונש משמים למה משמים הענישו אותו בעונש שגרם לאשתו צער כה גדול.
ג. מהגמ' שר"י חשב שרב כהנא שוחק עליו, חלשה דעתו ומת רב כהנא, ומה עונש הגיע לרב כהנא.
ד. ממה שדרשו חז"ל "מפני מה לא נאמר כי טוב בשני צפה הקב"ה משה קרוי טוב ועתיד ליטול את שלו ע"י המים לפיכך לא נאמר במים כי טוב", וכי מה אשמים המים.
ה. יעקב אבינו ציוה את יוסף "אל נא תקברני במצרים" ופירשו חז"ל מפני "שכשם שנפרעין מעובדי ע"ז כך נפרעין ממנה" ומה אשם יעקב בכך שהמצרים היו עובדים אותו.
ו. ממה שכתוב בגמ' גבי נבות שרצה להעניש את אחאב ואמר לו הקב"ה צא ממחיצתי, ואע"פ שהיתה כונת נבות לשם שמים.
ולכאו' יש לדון בדבריו-
על הראיה הא', י"ל שאכן היה זה עונש כי לא היה לפנינה לצערה. על הב' יש לתמוה, אפשר שהיתה סיבה שאשתו תיענש [אולי מפני שהזילה דמעות על כך שבעלה נשאר ללמוד] ומה ראיה איכא. על הג' יש לחלק בין ת"ח לסתם אדם שהרי קללת חכם אפ' על חינם באה. [וחילוק זה משיב גם על ראיה א' ד' וז'] על הד' י"ל שמחמת שמשה לקה ע"י המים לא ראה בהם הקב"ה "כי טוב". על הה' יש לתמוה והרי היה על יעקב טענה שהיה לו לבקש מיוסף שלא יקבור אותו במצרים, ועוד שם אין זה מחמת שהע"ז היתה תקלה אלא מפני שהקב"ה בא להראות שאין בה ממש. על הו' יש לתמוה מנ"ל שכונת נבות היתה לשם שמים, והרי מכך שמכל הרוחות התנדב דוקא הוא מוכיח את ההפך.
ויש להקשות עליו, וכי כל דיין שדן ומצער את זולתו במלקות וכדומה יכוה??

מקובלנו שלא עונים 6 תירוצים אלא תי' אחד על הכל, ואף שהתירוץ מחודש הרי יש כאן 6!! קושיות.

[הפקדתי שומרים]

מקובלנו שאם אין תירוץ אחד טוב על הכל, אזי מסתפקים בשש תירוצים על שש שאלות.

[אריך]

הרב גולדווסר דחה את ראיות הגרח"ש, בספרו צרופה אמרתך.

[יהודי]

באמת המנהג היום שבנ"א לחבירו זה לא אש ולצערינו רחוק מלהיות אש.

[אמלתרא]

אני שמעתי כעין אמרא זו בשם אחד מצדיקי החסידות בזמנינו, אבל לא על סתם צער 'בין אדם לחבירו' אלא על ענין התוכחה לשם שמים, באופן שחבירו נכווה בתוכחתו
וכלשו"ק, 'הקב"ה הטביע הטבע שכל מי שנותן מכה מקבל בחזרה, אך הצדיק האמת מוכן לקבל מכה עבור כבוד שמים'

[ירושלמי]

אני לא זכיתי להבין נקודה אחרת.
מה המסר מהחידוש של ר' חיים שבן אדם לחברו זה אש?
אם אנחנו מדברים למישהו שחושב שכעת הדרך הנכונה לעשות רצון הקב"ה היה לפגוע במישהו, בשביל מה אנחנו צריכים לומר לו שזה אש? כדי שימנע מלעשות את הדרך הנכונה? מה נקודת החידוש? וכי החידוש הוא במדעי העולם שכשם שאש שורפת כך בן אדם לחברו שורף? הרי ודאי שהוא מתכוון לחדש חידוש ערכי, ואם אכן כך, מהו?
ומסתבר שהכוונה להראות גודל חומרת העניין שהקב"ה טבע כזה טבע שזה כמו אש, למרות שעושים שהיתר, אבל עדיין צ"ע. (אש היא הרי לא דבר חמור מבחינה ערכית, ועוד).

[י.א.ל]

בשיחות מוסר תשלב' מאמר ב' חידש הגר"ח שמואלביץ שבין אדם לחבירו זה כמו אש טבעית ואפ' כשלא מגיע לפוגע עונש נכוה.
והביא ראיות
א. מכך שמתו בניה של פנינה ואע"פ שכיונה לשם שמים.
ב. מהגמ' שרב רחומי נתעכב מלחזור לביתו בערב יו"כ והזילה אשתו דמעות ומת, ואם היה זה עונש משמים למה משמים הענישו אותו בעונש שגרם לאשתו צער כה גדול.
ג. מהגמ' שר"י חשב שרב כהנא שוחק עליו, חלשה דעתו ומת רב כהנא, ומה עונש הגיע לרב כהנא.
ד. ממה שדרשו חז"ל "מפני מה לא נאמר כי טוב בשני צפה הקב"ה משה קרוי טוב ועתיד ליטול את שלו ע"י המים לפיכך לא נאמר במים כי טוב", וכי מה אשמים המים.
ה. יעקב אבינו ציוה את יוסף "אל נא תקברני במצרים" ופירשו חז"ל מפני "שכשם שנפרעין מעובדי ע"ז כך נפרעין ממנה" ומה אשם יעקב בכך שהמצרים היו עובדים אותו.
ו. ממה שכתוב בגמ' גבי נבות שרצה להעניש את אחאב ואמר לו הקב"ה צא ממחיצתי, ואע"פ שהיתה כונת נבות לשם שמים.
ולכאו' יש לדון בדבריו-
על הראיה הא', י"ל שאכן היה זה עונש כי לא היה לפנינה לצערה. על הב' יש לתמוה, אפשר שהיתה סיבה שאשתו תיענש [אולי מפני שהזילה דמעות על כך שבעלה נשאר ללמוד] ומה ראיה איכא. על הג' יש לחלק בין ת"ח לסתם אדם שהרי קללת חכם אפ' על חינם באה. [וחילוק זה משיב גם על ראיה א' ד' וז'] על הד' י"ל שמחמת שמשה לקה ע"י המים לא ראה בהם הקב"ה "כי טוב". על הה' יש לתמוה והרי היה על יעקב טענה שהיה לו לבקש מיוסף שלא יקבור אותו במצרים, ועוד שם אין זה מחמת שהע"ז היתה תקלה אלא מפני שהקב"ה בא להראות שאין בה ממש. על הו' יש לתמוה מנ"ל שכונת נבות היתה לשם שמים, והרי מכך שמכל הרוחות התנדב דוקא הוא מוכיח את ההפך.
ויש להקשות עליו, וכי כל דיין שדן ומצער את זולתו במלקות וכדומה יכוה??

ייש ר כח על השאלה הנפלאה וצריך בירור אבל מה שבגמ' כתוב שפנינה כיוונה לשם שמים כלומר הגמ' הקדושה מעידה עליה שלא היה במעשה הצער שלה על חנה שום צד אישי ומידות מושחתות רק רצון אמיתי לעורר את חנה לתפילה לה' ולולא דברי הגמ' הינו יכולים לחשוב שאופן כזה התורה לא אסרה , ומה קל בעיינים המגושמות שלנו העונש שהיא קיבלה ?? אדרבה תן לה פרס שגם בזכותה תפילת חנה היתה זכה ועלתה לרצון,
ועוד מה היתה כוונתו בהערה על הדיין ? האם אדם שחטא במזיד ועבר בשאט נפש אחרי שהתרו בו שהמעשה שהוא עתיד לעשות אסור על פי התורה ובכל זאת קם כבודו ועבר עליו והתורה מחייבת אותו בכזה עונש איך אתה בטענה על הדיין אדרבה אשרינו שיש לנו תורת אמת וחוקים ישרים ודיינים אמיתים שנעשים שותפים לקב'ה בפסיקתם. וכן כידוע לנו כמה הזהירה התורה את הדין ובחז'ל על חקירות כהנה וכו .

[חכ''א]

הרב גולדווסר דחה את ראיות הגרח"ש, בספרו צרופה אמרתך.

יש להוכיח מדברי הרמב"ם והמלבי"ם כיסוד הגר"ח שמואלביץ ממה שכתבו דברים דומים ליסוד זה:
במס' אבות פ"ב משנה ו' מסופר על הלל הזקן שראה גולגולת אחת שצפה על פני המים ואמר 'על דאטפת אטפוך, וכתב שם הרמב"ם בפיה"מ "ומאמר החכמים: "במידה שאדם מודד בה מודדין לו". וזה נראה לעין בכל זמן ובכל מקום, שכל מי שיעשה הרעות ויחדש מיני העוול והפחיתויות - הוא עצמו ישיגהו נזק מאותן הרעות גופן אשר חידש, לפי שהוא ילמד פעולה שתיעשה לו ולזולתו. וכן כל מלמד מעלה, ומי שיתחיל בפועל טוב מן הטובות - תגיע לו תועלת זה הפועל, לפי שהוא ילמד דבר שייעשה לו ולזולתו. ולשון הכתוב בזה חכם מאד, אמר: (איוב לד יא) "כי פועל אדם ישלם לו".
והמלבי"ם באיוב שם כתב על הפס' הנ"ל " ...וא"כ יפלא למה לא יסכון גבר ברצותו עם אלהים? ולמה לא ישלם לו גמולו. הלא חלילה לאל מרשע? מזה הוכיח שהמשפט הפרטיי האישיי אינו יוצא מאת ה'. כי הוא אינו משגיח על הפרטים. רק מסר הנהגה זאת אל המערכת שהיא לא תבדיל בין צדיק לרשע. ואחר שהנהגה זו היא לצורך כללות המציאות שהוא עולם ההויה וההפסד הכללי". עכ"ד.
ומבואר מזה שהעושה רע לזולת גורר רע על עצמו והעושה טוב לזולת גורר טוב על עצמו ואי"ז בתורת שכר ועונש אלא שכך שהיא המציאות בטבע, וכדביאר הגר"ח שמואלביץ שזה כמו מי שמכניס ידו לאש ונכווה מכך שכך הוא הטבע, וכן האוכל ושבע אין השובע שכר על האכילה אלא כך הטביע השי"ת מציאות בעולם, וכך פועל יוצא למי שעושה מעשה טוב או רע לזולתו שממשיך על עצמו כפי מעשהו.

[אלימלך]

לא הבנתי איך מבואר מדבריהם כרח"ש, את הרמב"ם ניתן לפרש שזה שכר ועונש, והמלבי"ם פי' את טענת איוב אבל לא שזה אכן כך וא"כ מוכח הימנו דלא כרח"ש.

[אברעמעלע]

שמעתי מהג' ר' אברהם הלוי שארר שליט"א כמדומני בשם התפארת שלמה, על מה שאמרו רז"ל "יש ששים רבוא אותיות לתורה" שלכל איש ישראל יש אות בתורה כנגדו, וס"ת שב' אותיות נוגעות זו בזו זה פסול, והתורה נכתב אש שחורה ע"ג אש לבנה...

[ישראל12345]

בפשטות, אין כוונת הגר"ח שכל קפידא זה אש, אלא זה תלוי בכח הקפידא של הבן אדם, כמו שראינו שיש אחד שעינו רעה ומזיקה יותר, ויש אחד שעינו רעה פחות, ומזיקה פחות. וזה תלוי בכח הרוחני והמזל של האדם המזיק, וגם בכל הרוחני של האדם הניזוק. ויש גם לזה ראיות, אין בי כח לחפש כעת.
בכל אופן מהמושג עין הרע רואים ששייך שאדם ינזק בלא משפט. וידוע שזו מחלוקת האור החיים והנו"ב(?) האם אדם יכול להרוג את חבירו בלא שנגזר על חבירו עונש מיתה. וזה ממש נידונו של הגר"ח, כמבואר למבין.

[שאר לעמו]

עיקרו מהפסוק והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, ופירש"י שמההרים להיפרע.
וגם אם יש ת"ח שחשב שפרך את דברי ר' חיים סטוצ'ינער, הנה הגאון זצוק"ל לא צריך הסכמות ליסודו, הרגשים שלו נעלים מפרכות של ת"ח בן דורינו.

[אלימלך]

בפשטות, אין כוונת הגר"ח שכל קפידא זה אש, אלא זה תלוי בכח הקפידא של הבן אדם, כמו שראינו שיש אחד שעינו רעה ומזיקה יותר, ויש אחד שעינו רעה פחות, ומזיקה פחות. וזה תלוי בכח הרוחני והמזל של האדם המזיק, וגם בכל הרוחני של האדם הניזוק. ויש גם לזה ראיות, אין בי כח לחפש כעת.

מדובר בביאור נפלא [וכנראה לא באת לישב הקושיות בראש האשכול] אבל ברבי חיים עצמו קשה לומר זאת כי הוא לא מזכיר כלל ענין של קפידא, ראה נא בשיחות מוסר תשל"א כד' ותשל"ב ב'.

[פרלמן משה]

ר' אלימלך מביא מהגרח"ש:
יעקב אבינו ציוה את יוסף "אל נא תקברני במצרים" ופירשו חז"ל מפני "שכשם שנפרעין מעובדי ע"ז כך נפרעין ממנה" ומה אשם יעקב בכך שהמצרים היו עובדים אותו.

לא זכיתי להבין מה זה קשור לבין אדם לחברו?

[הפקדתי שומרים]

אני לא זכיתי להבין נקודה אחרת.
מה המסר מהחידוש של ר' חיים שבן אדם לחברו זה אש?
אם אנחנו מדברים למישהו שחושב שכעת הדרך הנכונה לעשות רצון הקב"ה היה לפגוע במישהו, בשביל מה אנחנו צריכים לומר לו שזה אש? כדי שימנע מלעשות את הדרך הנכונה? מה נקודת החידוש? וכי החידוש הוא במדעי העולם שכשם שאש שורפת כך בן אדם לחברו שורף? הרי ודאי שהוא מתכוון לחדש חידוש ערכי, ואם אכן כך, מהו?
ומסתבר שהכוונה להראות גודל חומרת העניין שהקב"ה טבע כזה טבע שזה כמו אש, למרות שעושים שהיתר, אבל עדיין צ"ע. (אש היא הרי לא דבר חמור מבחינה ערכית, ועוד).

בשיחות מוסר תשלב' מאמר ב' חידש הגר"ח שמואלביץ שבין אדם לחבירו זה כמו אש טבעית ואפ' כשלא מגיע לפוגע עונש נכוה.

[ישראל12345]

בפשטות, אין כוונת הגר"ח שכל קפידא זה אש, אלא זה תלוי בכח הקפידא של הבן אדם, כמו שראינו שיש אחד שעינו רעה ומזיקה יותר, ויש אחד שעינו רעה פחות, ומזיקה פחות. וזה תלוי בכח הרוחני והמזל של האדם המזיק, וגם בכל הרוחני של האדם הניזוק. ויש גם לזה ראיות, אין בי כח לחפש כעת.

מדובר בביאור נפלא [וכנראה לא באת לישב הקושיות בראש האשכול] אבל ברבי חיים עצמו קשה לומר זאת כי הוא לא מזכיר כלל ענין של קפידא, ראה נא בשיחות מוסר תשל"א כד' ותשל"ב ב'.

מה אתה מתכוין במה שכתבת שלא באתי ליישב את הקושיות בראש האשכול?
בנוסף אני לא רואה אפשרות להבין באופן אחר שאדם יענש על משהו שעשה כדין

[יעבץ]

עיקרו מהפסוק והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, ופירש"י שמההרים להיפרע.
וגם אם יש ת"ח שחשב שפרך את דברי ר' חיים סטוצ'ינער, הנה הגאון זצוק"ל לא צריך הסכמות ליסודו, הרגשים שלו נעלים מפרכות של ת"ח בן דורינו.

לא הבנתי את פשר נימת הזלזול בדבריך. ובפרט מה שכתבת 'ת"ח בן דורינו", וכי הגר"ח זצ"ל לא היה בן דורינו?! ואכן ההרגשים נעלים מאד אבל הגר"ח טרח כן להביא הסכמות לדבריו מחז"ל, לדעתך זה מיותר?

[הפקדתי שומרים]

עיקרו מהפסוק והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, ופירש"י שמההרים להיפרע.
וגם אם יש ת"ח שחשב שפרך את דברי ר' חיים סטוצ'ינער, הנה הגאון זצוק"ל לא צריך הסכמות ליסודו, הרגשים שלו נעלים מפרכות של ת"ח בן דורינו.

אכן צודק ר' חיים שייך לדור הנפילים ולא ישווה לו ת"ח בן דורינו, בלא ראיה מספקת ומכרעת.
ולגבי הפסוק שהזכרת, אין ראיה לעצם חידוש הגר"ח שדבריו אמורים גם באופן שלא מגיע עונש לפוגע. ואילו בד' הפסוק אנו למדים באופן שמגיע לפוגע עונש, הוא יגיע במהרה. וזאת מלבד שהפסוק מיירי ביתום ואלמנה שהתורה הקפידה על מי שמצערם.

[שאר לעמו]

עיקרו מהפסוק והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, ופירש"י שמההרים להיפרע.
וגם אם יש ת"ח שחשב שפרך את דברי ר' חיים סטוצ'ינער, הנה הגאון זצוק"ל לא צריך הסכמות ליסודו, הרגשים שלו נעלים מפרכות של ת"ח בן דורינו.

לא הבנתי את פשר נימת הזלזול בדבריך. ובפרט מה שכתבת 'ת"ח בן דורינו", וכי הגר"ח זצ"ל לא היה בן דורינו?! ואכן ההרגשים נעלים מאד אבל הגר"ח טרח כן להביא הסכמות לדבריו מחז"ל, לדעתך זה מיותר?

הגר"ח הוא בן דורינו? (ובדורו מי היה שישווה לו מלבד הרב שך והסטייפלער? אתה אולי זוכר את הלוויתו בתשל"ח)
גם אחרי שהוא הביא ראיות מחז"ל זה לפי ההבנה שלו. ופשוט.

דברי הרב הפקדתי שומרים נכונים שהפסוק מיירי בממהר להיפרע ממי שמגיע לו. ולא ממי שאינו בר עונש. אבל יחד עם זאת שומה עלינו לדעת שגם אותה אשה שנהרג בעלה בערב יו"כ לא היתה נקיה ממידת הדין, שאל"כ מידת הדין לא היתה נותנת לפגוע בה. (והיסוד הזה ידוע, עם ר"א הגדול ור"ע, שאילו לא היה קפידא על ר"ע שלא הלך ללמוד אצל ר"א אחרי שנידוהו חכמים - מידת הדין לא היתה נותנת לפגוע בר"ע).

[אלימלך]

מה אתה מתכוין במה שכתבת שלא באתי ליישב את הקושיות בראש האשכול?

בהודעה הראשונה באשכול קושיא מדיין (אנשים מקפידים..) וכן הקושיות על הראיות

[ירושלמי]

אני לא זכיתי להבין נקודה אחרת.
מה המסר מהחידוש של ר' חיים שבן אדם לחברו זה אש?
אם אנחנו מדברים למישהו שחושב שכעת הדרך הנכונה לעשות רצון הקב"ה היה לפגוע במישהו, בשביל מה אנחנו צריכים לומר לו שזה אש? כדי שימנע מלעשות את הדרך הנכונה? מה נקודת החידוש? וכי החידוש הוא במדעי העולם שכשם שאש שורפת כך בן אדם לחברו שורף? הרי ודאי שהוא מתכוון לחדש חידוש ערכי, ואם אכן כך, מהו?
ומסתבר שהכוונה להראות גודל חומרת העניין שהקב"ה טבע כזה טבע שזה כמו אש, למרות שעושים שהיתר, אבל עדיין צ"ע. (אש היא הרי לא דבר חמור מבחינה ערכית, ועוד).

בשיחות מוסר תשלב' מאמר ב' חידש הגר"ח שמואלביץ שבין אדם לחבירו זה כמו אש טבעית ואפ' כשלא מגיע לפוגע עונש נכוה.

לא הבנתי כוונתך.

[גבריאל פולארד]

עיקרו מהפסוק והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, ופירש"י שמההרים להיפרע.
וגם אם יש ת"ח שחשב שפרך את דברי ר' חיים סטוצ'ינער, הנה הגאון זצוק"ל לא צריך הסכמות ליסודו, הרגשים שלו נעלים מפרכות של ת"ח בן דורינו.

לא הבנתי את פשר נימת הזלזול בדבריך. ובפרט מה שכתבת 'ת"ח בן דורינו", וכי הגר"ח זצ"ל לא היה בן דורינו?! ואכן ההרגשים נעלים מאד אבל הגר"ח טרח כן להביא הסכמות לדבריו מחז"ל, לדעתך זה מיותר?

דברי הרב @יעבץ ברורים. זה עלבון גדול לגר''ח לומר על יסוד שחידש "הרגש". ברור שהגר"ח לא אין דרכו להמציא יסודות בדרכי הנהגת הקב"ה על פי הרגש, אלא בראיות מדברי חז"ל כמו שכל ספרו מלא מזה.
וממילא כיון שהיסוד מוקשה מאוד מסברא, ודאי שפיר שייך לדחות את ראיותיו, כדרכה של תורה.
והרב גולדווסר אינו היחיד בזה. אמר לי פעם ת"ח גדול שליט"א [היום הוא ראש ישי"ג] שמעולם לא הבין את ראיית הגר''ח מרב רחומי. הלא על כל אדם שנענש על עבירה יש להקשות מה עם צער אשתו. אלא ע"כ הצור תמים פעלו וכו' וגם כאן.
ורק דבר אחד רואים מרב רחומי- שב"א לחבירו זה עבירה ככל העבירות, ואין התביעה משמיא רק כדי לרצות את האדם המצטער, אלא היא תביעה של הקב"ה על העבירה שב"א לחבירו. ואם לזה התכוין הגר"ח א"כ באותה מידה אפשר לומר שבין אדם למקום זה אש.

[בנציון]

עיקרו מהפסוק והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, ופירש"י שמההרים להיפרע.
וגם אם יש ת"ח שחשב שפרך את דברי ר' חיים סטוצ'ינער, הנה הגאון זצוק"ל לא צריך הסכמות ליסודו, הרגשים שלו נעלים מפרכות של ת"ח בן דורינו.

רוח חיים על אבות א, ד: ואסור לו לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו קושיות עליהם, ולפעמים יהיה האמת עם התלמיד...
וניתן לנו רשות להתאבק וללחום בדבריהם ולתרץ קושייתם, ולא לישא פני איש, רק לאהוב האמת.

חוט המשולש" [למרן הגר"ח מוולאז'ין] סי' ח' ט': כי אף שתלמידיהם אנו ומימיהם הכינו לנו... בתורה דכתיב בה אמת, הלא בלתי אל האמת עינינו

[יעבץ]

עיקרו מהפסוק והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, ופירש"י שמההרים להיפרע.
וגם אם יש ת"ח שחשב שפרך את דברי ר' חיים סטוצ'ינער, הנה הגאון זצוק"ל לא צריך הסכמות ליסודו, הרגשים שלו נעלים מפרכות של ת"ח בן דורינו.

לא הבנתי את פשר נימת הזלזול בדבריך. ובפרט מה שכתבת 'ת"ח בן דורינו", וכי הגר"ח זצ"ל לא היה בן דורינו?! ואכן ההרגשים נעלים מאד אבל הגר"ח טרח כן להביא הסכמות לדבריו מחז"ל, לדעתך זה מיותר?

הגר"ח הוא בן דורינו? (ובדורו מי היה שישווה לו מלבד הרב שך והסטייפלער? אתה אולי זוכר את הלוויתו בתשל"ח)
גם אחרי שהוא הביא ראיות מחז"ל זה לפי ההבנה שלו. ופשוט

לא צריך לזכור ההלוויה כדי להחשב בדורינו, והדור הוא מילה כללית מאד. וגם על הסטייפלער והרב שך אפשר לחלוק בראיות, ובסוד אגלה לך שדרך התורה היא לחלוק ולשאול גם על גדולים שלא מבני דורינו. ובוודאי שאין הדברים כאן להלכה, ופלא הסברא כאילו אפשר לקבוע מסמרות בעניינים מוסריים שכאלו.
ותשו"ח ל @בנציון שהקדים והביא כאן מקורות לדבר.

[שאר לעמו]

שניכם כאחת מתעקשים על דבר שהוא במושכלות, והראיות מן התלמוד היא כדי לאמץ את המושכלות.
ופירכה של ממש אין בהם.