מיכה אמר:
ח - א. הגר"א כן קיבל את אזהרת הרח"ו, וכמ"ש בהק' לספד"צ שאחד הסיבות שא"א לסמוך על כהאר"י למעשה הוא מפני שנתערבו בו דברים מן החברים שלא ירדו לסוף דעתו. (אגב, מש"ש שענין י"ב חלות בשבת אינו ממהרח"ו התברר כלא נכון, והוא מפורש בשעה"כ בשם עצמו ולא בשם החברים)
זה ברור שהגר"א סמך ידיו על הרח"ו, ואמר שרק הוא עמד על סודו של האר"י, אבל השאלה היא האם קיבל את ההזהרה שלא לעיין כלל בדברי החברים, מה שיש כאלו שנזהרו לא לעיין בהם כלל.
האמת שהשאלה הזאת תלויה איך קוראים את השורות הללו בהקדמה.
גם על דברת מרן רבינו הקדוש איש האלקים נורא האר"י ז"ל, עיני ראו יקר תפארת קדושת האר"י ז"ל בעיני רבינו הגדול נ"ע, כי מדי דברי עמו אודותיו אירתע כולא גופיה, ואמר מה נאמר ונדבר מקדוש ה איש אלהים קדוש ונורא כמוהו, ונגלו לו תעלומות חכמה, ומעת אשר זכה לגילוי אליהו ז"ל, פעמים הוגדל השגתו למעלה למעלה להפליא.
אפשרות א
גם על כתבי הקדש שלו, התבונן רבינו הרבה עליהם, שיהיו עולים במקורי הדברים בזהר הקדוש ותקונים, והוציאם מאופל שיבושי העתקות.
וגם ההוספות אשר רבו בהם מתלמידים האחרים שלא יצאו מתחת ידי רח"ו ז"ל שלא עמדו בסוד קדוש ה על אמיתות עמקות כוונתו במקורי הדברים [ורח"ו ז"ל לבד שהיה מבין עמקות פכימיות הדברים איה מקום כבודם במקורם כאשר העיד האר"י ז"ל בעצמו ואמר לי אשר גם מחמת ההוספות שנתוספו על כתבי האר"י שאינם מרח"ו ז"ל איו לסמוך עליהם לענין דינא, אמנם] גדלה יקר ערכם הקדוש של כתבי הקודש הנ"ל להתייגע עליהם הרבה שיהיו עולים במקורם.
אפשרות ב
גם על כתבי הקדש שלו, התבונן רבינו הרבה עליהם, שיהיו עולים במקורי הדברים בזהר הקדוש ותקונים, והוציאם מאופל שיבושי העתקות, וגם (צריך להוסיף - מ) ההוספות אשר רבו בהם מתלמידים האחרים שלא יצאו מתחת ידי רח"ו ז"ל שלא עמדו בסוד קדוש ה' על אמיתות עמקות כוונתו במקורי הדברים, ורח"ו ז"ל לבד שהיה מבין עמקות פכימיומ הדברים איה מקום כבודם במקורם כאשר העיד האר"י ז"ל בעצמו ואמר לי אשר גם מחמת ההוספות שנתוספו על כתבי האר"י שאינם מרח"ו ז"ל איו לסמוך עליהם לענין דינא. אמנם גדלה יקר ערכם הקדוש של כתבי הקודש הנ"ל להתייגע עליהם הרבה שיהיו עולים במקורם.
ואמנם, מה שכתבתי זה מזיכרון ישן, ששמעתי ממישהו שציטט כך את ההקדמה.
אולם כשאני קורא את זה עכשיו, אני חושב שקשה מאוד לקרוא כמו האפשרות הראשונה, ולכן אני מתקן את הניסוח שלי בהודעה הנ"ל.
לגבי הדברים האחרים שכתבתי לעיל, כהרמ"ז וכו', רצוני לענות על זה, אבל כדי שלא תצא חלילה תקלה מתחת ידי, למסור אינפורמציה לא נכונה על קדושי עליון הללו, אבדוק את הדברים במקורם לפני שאענה.
לגבי הר"י סרוג, אני יודע שזה שאלה מחקרית ארוכה, ומלבד הרב הלל שליט"א גם אביבי עסוק בזה בחיבורו הגדול, ועוד כמה חוקרים, אולם איך שלא יהיה זה קרוב לודאי שהוא לא מהחברים שהרח"ו הכיר, ואין ספק שהסיפור הזה יש בו יותר תעלומה מאשר דברים ברורים. [היה צריך לעשות 'מאסף' על סוגי השמועות שיש ממנו, יש דברים שהם דרושים חדשים ממש, אולם יש גם הרבה דרושים נוספים ממנו, וכמו מה שנדפס בתק"ן ליקוטים לרמ"ע מפאנו, וכן הציטוטים של דבריו בספריו של הרב אברהם אירירה].
לגבי רוח הקודש והמחלוקת על מי שדיבר ברוח הקודש, אכן רואים להדיא שהגר"א נזהר מאוד מלחלוק על מה שודאי בא מהאר"י ז"ל, אולם עדיין נראה שיש בזה גישות שונות התלויות בתפיסה היסודית בדברים, וכמו שכתבתי לגבי הגר"א, שאין ספק שראה את הדברים בצורה קצת שונה מאחרים, ואכמ"ל.
בכלל, בכל הענינים הללו שהאשכול הנוכחי עסוק בו, היכולת לעסוק בו בקצרה, בקביעת כללים כאלו - 'מהי שיטתו או גישתו של פלוני', 'פלוני אחז מאלמוני', 'הסתמכו עליו או לא', 'מה היה היחס לספריו של וכו'' 'הגישות של אלו ואלו דומות', זה נכון בעיקר בחשיבה מחקרית, שמניחה תבניות ידועות מראש ולתוכם מכניסה את כלל האוכלוסיה. אולם בחשיבה תורנית, קשה לקבוע כללים ברורים בזה, אמנם אפשר להצביע על כיוונים כלליים, אבל לא ליטוע מסמרות שניתן יהיה אח"כ לשאול 'לפי A איך מסתדר B'.
והכלל שבכל הענינים הללו, התפיסה היא חלק מלימוד התורה עצמו, וכמו לגבי יחס הגר"א לאריז"ל, שמאוד תלוי בהשגת הגר"א את עצמו, ואת מהות לימוד התורה הזאת, ואת מהות ענין 'רוח הקודש', וסמכותו בגילוי התורה, שמכאן נובעים הכללים השונים בזה, ותפיסותיו בענינים אלו מפוזרים בכל כתביו ובעיקר בביאורו לתיקוני הזהר. וכהגר"א כל גדולי המקובלים, כל אחד לפי דרכו שיטתו ותפיסתו. [וגם מה שאני כותב כאן תלוי בגישות שונות].
וזה גם תלוי בכלי החשיבה וההשגה של הלומד, וכמו שהעיר בחכמה הרב
@איש ווילנא לגבי דעתו של ר' צדוק על היושר לבב, שאין היא משקפת אלא את דעתו של ר' צדוק בלבד. וכמו בכל חלקי התורה, עם השתנות דרכי הלימוד גם הבנת הדברים משתנה. [וראיתי באיזה ספר, דבר נחמד מהגר"ש אויערבך זצ"ל, שאמר שאחרי גילוי דרכו של הגר"ח בלימוד, אין כל כך מקום להזהרות שיש בתחילת כל ספר 'להזהר מהגשמה', שהרי גם דיני התורה הפשוטים אצלנו רחוקים מהגשמה - כי בור זה לא 'חפירה', אלא 'מכשול' - ודפח"ח].