פתיחת בקבוקים בשבת - על מה סומכים?

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהושע אמר:
המנהג הפשוט עד לפני כעשרים שנה היה להקל ע"פ כמה גדולי הפוסקים, עיין תשובת באר משה.
"עד לפני עשרים שניה", לא היום! היום יש נוגים ככה ויש נוהגים ככה, ממילא אינני יודע אם יש לזה תוקף של מנהג.
אם אפשר מקור לתשובת באר משה. תודה.
 

אב בבינה

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
יהושע אמר:
המנהג הפשוט עד לפני כעשרים שנה היה להקל ע"פ כמה גדולי הפוסקים, עיין תשובת באר משה.
"עד לפני עשרים שניה", לא היום! היום יש נוגים ככה ויש נוהגים ככה, ממילא אינני יודע אם יש לזה תוקף של מנהג.
אם אפשר מקור לתשובת באר משה. תודה.
כמדומה שבהתחלה היה רק פקקים של מתכת, ומשמע מתשובת דברי משה (להגר"מ הלברשטם זצ"ל) שגם פקקים של מתכת היה חידוש גדול בעיני העולם לאוסרו.

אני לא חושב שיש בכוח מנהג זו להוכיח כלום, רק אני מציין עובדא.
ופקק של מתכת כמעט כל הפוסקים אסרו אותו, הגרשז"א, הגר"מ פיינשטיין, ועוד כמה. כידוע שיש שהתירו את זה.
ומתשובת הגרשז"א שהוא המתיר לפתוח פקקי פלסטיק, כל עיקר דבריו הוא לחלק בין פלסטיק למתכת.
 

יהושע

משתמש ותיק
אב בבינה אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
יהושע אמר:
המנהג הפשוט עד לפני כעשרים שנה היה להקל ע"פ כמה גדולי הפוסקים, עיין תשובת באר משה.
"עד לפני עשרים שניה", לא היום! היום יש נוגים ככה ויש נוהגים ככה, ממילא אינני יודע אם יש לזה תוקף של מנהג.
אם אפשר מקור לתשובת באר משה. תודה.
כמדומה שבהתחלה היה רק פקקים של מתכת, ומשמע מתשובת דברי משה (להגר"מ הלברשטם זצ"ל) שגם פקקים של מתכת היה חידוש גדול בעיני העולם לאוסרו.

אני לא חושב שיש בכוח מנהג זו להוכיח כלום, רק אני מציין עובדא.
ופקק של מתכת כמעט כל הפוסקים אסרו אותו, הגרשז"א, הגר"מ פיינשטיין, ועוד כמה. כידוע שיש שהתירו את זה.
ומתשובת הגרשז"א שהוא המתיר לפתוח פקקי פלסטיק, כל עיקר דבריו הוא לחלק בין פלסטיק למתכת.
הרב פישר והרב עובדיה התירו, בתשובת באר משה כתב לפני כשלושים ארבעים שנה שדבר עם רב מא"י שהתפלא על האוסרים אמר לו שרוב הרבנים בארץ מתירים. 
 
 

בן איש חי

משתמש ותיק
בן איש חי אמר:
שמעתי לא מזמן ממשגיח כשרות שצורת הלבשת המכסה על הבקבוק שונה מבעבר ומתוך כך גם כל ההלכה שונה.
בעבר היו נוטלים פיסת מתכת חלקה, ועל ידי הלבשתה על פי הבקבוק קיבלה את צורת המכסה העגול והחרוץ, אולם היום המכסה מגיע כמכסה
גם טרם הלבשתו וחיבורו על הבקבוק.
לא בדקתי את הענין עד כמה דבריו מדוייקים, ואשמח אם יש מי שיודע לבדוק ולוודא את הדבר.
יש היודע?
 

אב בבינה

משתמש ותיק
יהושע אמר:
אב בבינה אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
"עד לפני עשרים שניה", לא היום! היום יש נוגים ככה ויש נוהגים ככה, ממילא אינני יודע אם יש לזה תוקף של מנהג.
אם אפשר מקור לתשובת באר משה. תודה.
כמדומה שבהתחלה היה רק פקקים של מתכת, ומשמע מתשובת דברי משה (להגר"מ הלברשטם זצ"ל) שגם פקקים של מתכת היה חידוש גדול בעיני העולם לאוסרו.

אני לא חושב שיש בכוח מנהג זו להוכיח כלום, רק אני מציין עובדא.
ופקק של מתכת כמעט כל הפוסקים אסרו אותו, הגרשז"א, הגר"מ פיינשטיין, ועוד כמה. כידוע שיש שהתירו את זה.
ומתשובת הגרשז"א שהוא המתיר לפתוח פקקי פלסטיק, כל עיקר דבריו הוא לחלק בין פלסטיק למתכת.
הרב פישר והרב עובדיה התירו, בתשובת באר משה כתב לפני כשלושים ארבעים שנה שדבר עם רב מא"י שהתפלא על האוסרים אמר לו שרוב הרבנים בארץ מתירים. 
 

עוד לא ראיתי הבאר משה, ואשמח לקבל מראה מקום.
לא באתי לדון מי אמר מה, רק בהיסטריה מתי התקבל הדבר לאיסור. כי כתבתם כאילו ההוראה הפשוטה היתה להיתר. בעוד שהגר"מ פיינשטיין כבר אמר שזה אסור כמובא בשמו ברבבות אפרים ומשנה הלכות.

יהיה מעניין לברר מתי הגר"ע כתב התשובה להיתר, וכן הגרי"י פישר.
 

יהושע

משתמש ותיק
אב בבינה אמר:
יהושע אמר:
אב בבינה אמר:
כמדומה שבהתחלה היה רק פקקים של מתכת, ומשמע מתשובת דברי משה (להגר"מ הלברשטם זצ"ל) שגם פקקים של מתכת היה חידוש גדול בעיני העולם לאוסרו.

אני לא חושב שיש בכוח מנהג זו להוכיח כלום, רק אני מציין עובדא.
ופקק של מתכת כמעט כל הפוסקים אסרו אותו, הגרשז"א, הגר"מ פיינשטיין, ועוד כמה. כידוע שיש שהתירו את זה.
ומתשובת הגרשז"א שהוא המתיר לפתוח פקקי פלסטיק, כל עיקר דבריו הוא לחלק בין פלסטיק למתכת.
הרב פישר והרב עובדיה התירו, בתשובת באר משה כתב לפני כשלושים ארבעים שנה שדבר עם רב מא"י שהתפלא על האוסרים אמר לו שרוב הרבנים בארץ מתירים. 

עוד לא ראיתי הבאר משה, ואשמח לקבל מראה מקום.
לא באתי לדון מי אמר מה, רק בהיסטריה מתי התקבל הדבר לאיסור. כי כתבתם כאילו ההוראה הפשוטה היתה להיתר. בעוד שהגר"מ פיינשטיין כבר אמר שזה אסור כמובא בשמו ברבבות אפרים ומשנה הלכות.

יהיה מעניין לברר מתי הגר"ע כתב התשובה להיתר, וכן הגרי"י פישר.
ומה דעת המשנה הלכות עצמו? 
 
 

אב בבינה

משתמש ותיק
בדקתי עכשיו, התשובה הוא בחלק ז' סי' מז', הוא העלה כמה צדדים להיתר, ואז מסיים שהוא פגש הגר"מ פיינשטיין והגר"מ אמר לו שזה אסור משום עשיית פתח, והוא דוחה סברא זו, אבל מסיים:

"אמנם היות כי מיראי הוראה אני וכיון שראיתי שהרבה מגדולי הזמן החמירו בזה וגם מחבירי ישנם אוסרים וישנם מתירים והדבר נוגע לאיסור שבת החמורה לכן אין אני אומר דברי להלכה וכ"ש לא למעשה ואין לאדם לסמוך עלי בזה להתיר כלל וכלל לא אם לא שיש לו קבלה מגדולי הוראה שפוסק להתירא."

יש לציין שהתשובה הוא משנת תשל"ד. והא לך שגם אז לא היה המנהג להתיר, ודלא כמו שכתבתם בשם הבאר משה.
 

שיתא אלפי

משתמש רגיל
עמנואל אמר:
על מה סמכו המקלים בחימום מים שהצטננו קצת?
זה רמ"א שמבוסס ע"פ הראשונים שמתירים מיים שהתבשלו והצטננו, כך פירש החזו"א את הרמ"א.
והאגלי טל פירש שזו פשרה במחלוקת הראשונים ההיא במיים שהתבשלו.
עכ"פ זה הכרעת רמ"א.
"וכל בני ישראל יוצאים ביד רמה". עד ביאת ינון בב"א בתוך שיתא אלפין.
 

ב. זעירא

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
על מה סומכים הנוהגים לפתוח בקבוקים בשבת? גם אם יש פוסקים שמתירים, בדאוריתא הלך אחר המחמיר (ע"ז ז, א)?

על מה סומכים הטובלים במקווה ללא השקה תמידית? גם אם יש פוסקים שמתירים, בדאוריתא הלך אחר המחמיר (ע"ז ז, א)?
על מה סומכים האוכלים מצות מכונה? גם אם יש פוסקים שמתירים, בדאוריתא הלך אחר המחמיר (ע"ז ז, א)?
על מה סומכים המניחים רק תפילין דרש"י? גם אם יש פוסקים שמתירים, בדאוריתא הלך אחר המחמיר (ע"ז ז, א)?
על מה סומכים המוציאים שבת לפני זמן ר"ת? גם אם יש פוסקים שמתירים, בדאוריתא הלך אחר המחמיר (ע"ז ז, א)?
על מה סומכים ההולכים בפ"נ? גם אם יש פוסקים שמתירים, בדאוריתא הלך אחר המחמיר (ע"ז ז, א)?
-----
שאלה קטנונית וילדותית של ילד בן שלש, כאילו נולדת היום ואתה לא יודע שיש מחלוקות בכלל ישראל, בכל נושא יש מחמירים ויש מקילים, המחמירים בעניין אחד מקילים בעניין אחר, והמקילים דהשתא מחמירים למחר, כל נושא לגופו, ולכל צד יש את ההולכים לאורו וזו היא דרכה של תורה (כמעט) מיום נתינתה, לקום ולשאול בתמימות 'על מה סומכים?' זו צרות מוחין של 'אני ורבי וקהילתי'.
סליחה על החריפות, אבל לא עצרתי ברוחי, מקווה שאתה לא לוקח אישי, כי הרי איני מכירך ואתה אינך מכירני...
 
 

שיתא אלפי

משתמש רגיל
ברו
מחילה, דבריך פשוט מחוסרי הבנה.
יש מחלוקות שהוכרעו כבר מזמן כמו תפילין דרש"י, וצאת הכוכבים הנראים לעין, וכו'
ובשאר המחלוקות כל אחד הולך על פי מנהג עדתו בוית מדרשו כמו שכתוב שתלמידי בית מדרש עושים כרבם וכן נפסק ביו"ד.
למשל במצות מכונה, יוצאי מדינות או עדות שרבותיהם החמירו מחמירים, ואילו ילידי ויוצאי עדות וערים שרבותיהם הקילו מקילים, פשוט, כך היא ההלכה.
כך כנראה גם בפ"נ.
אולם במחלוקות חדשות שאין בהם מנהג של ציבור מסוים, ואנשים הם לא תלמידים דייקא של הרב פישר או רשז"א - בזה הוא שואל שאלה טובה.
למשל אלו התלמידים של הרב עובדיה פשוט שהולכים כדעתו ואין שאלה.
השאלה על חסידים וליטאים שיש מרבותיהם אוסרים ויש מתירים, וממילא לכאו' לא יכולים ללכת כדעה המקילה אם זה דאורייתא
עד שיבוא אליהו ויכריע ונזכה לאלף השביעי.
 

ayedavid

משתמש ותיק
אולי השאלה היא כללית על מנהג הרווח אצל כולם - על מה סומך מי שנוהג ע"פ רב או ספר גם בדאורייתא, מבלי שיהיה רבו ממש?
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
ayedavid אמר:
אולי השאלה היא כללית על מנהג הרווח אצל כולם - על מה סומך מי שנוהג ע"פ רב או ספר גם בדאורייתא, מבלי שיהיה רבו ממש?
אין הכי נמי, אבל יש מחלוקות שיש רוב ככל פוסקים שמתירים, או שיש מנהג להתיר ועוד סיבות להקל, אבל בזה לא מצאתי, אדרבה אני מחפש ללמד זכות על הנוהגים היתר בזה, ולכן העלתי נושא זה.
 

עמנואל

משתמש ותיק
שיתא אלפי אמר:
עמנואל אמר:
על מה סמכו המקלים בחימום מים שהצטננו קצת?
זה רמ"א שמבוסס ע"פ הראשונים שמתירים מיים שהתבשלו והצטננו, כך פירש החזו"א את הרמ"א.
והאגלי טל פירש שזו פשרה במחלוקת הראשונים ההיא במיים שהתבשלו.
עכ"פ זה הכרעת רמ"א.
"וכל בני ישראל יוצאים ביד רמה". עד ביאת ינון בב"א בתוך שיתא אלפין.
פסקי רבנו הרמ"א לא צריכים כמובן שום חיזוק.
(הדבר ידוע שגם הספרדים קיבלו עליהם את הרמ"א לרבם, שישנו כלל מנחה, כי בכל מקום שפסק הש"ע אינו חד משמעי, אזלינן בתר הוראות הרמ"א. ובמקומות רבים נהגו הספרדים כהרמ"א אף נגד הש"ע, כגון בקטניות בפסח ובעוד מקומות רבים.)
אך תורה היא וללמוד אנו צריכים, כי אפילו את"ל שעשה הרמ"א פשרה זו, כבר תמהו עליה רבים - מה תעזור לנו פשרה כעין זו בדבר שהוא ספק של תורה?
מפסק זה ומעוד אלפי פסקים מוכח יסוד פשוט וברור:
אף על פי שאין עקביות מוחלטת בהליכה לאורם של פוסקים מסוימים, כמו מרן ומור"ם ושאר חכמי הדורות - אפשר להקל על פיהם אפילו בדאורייתא. די לקבל את אותו הפוסק כרב ברבים מדיני התורה, או בעניין המסורת של העדה, וכל כיו"ב. ואין צורך שיהיה רבו היחיד בכל דיני התורה, ובוודאי לא שילמד ממנו את כל התורה כולה (וכמו שניסו ללקט בזה איזה ידיעות לצורך התנצחות ילדותית).
אם יעלה על דעתו של מישהו שלא כן, לא מצאנו ידינו ורגלינו בבית המדרש. בכל מחלוקת בין הראשונים או בין גדולי הראשנים לאחרונים, בין הש"ע והרמ"א חל חיוב מוחלט, על כל עדות ישראל בשווה, לנהוג כפי התגלית המרעישה של פותח הנושא, הקבועת כלל חד ממדי, לנהוג בשל סופרים הלך אחר המיקל ובשל תורה הלך המחמיר.
הנה מסורים לנו כללים רבים כמי וכיצד להכריע בין התנאים והאמוראים בכל עניין מענייני התורה, יש נושאים שהולכים כרב, ויש שהולכים כשמואל, יש שהולכים כרב במקום התלמיד, ויש כבתרא, ויש עניין של מרא דאתרא אפילו על ר"א דשמותי הוא (שבת קל) - ולא אמרינן כלל כדבר שבשגרה, דספק דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא, אלא רק במקום שאין שום הכרעה - והיינו משום שמסיבות מסויימות קיבלנו עליהם אמוראים ותנאים כרבותינו בעניינים מסויימים ובאופנים מסויימים (וזכורה לי שבעניין זה אריכות עצומה למרן החקרי לב) -
כך נוצרו העדפות של מורים מסויימים. ר"ת ור"י וריב"א, מהר"ם ממרוטנבורק, המרדכי והסמ"ק וכו' ורבינו הרמ"א - התקבלו כרבותיהם המועדפים של עדות אשכנז; הרי"ף הרמב"ם והרא"ש והרשב"א והר"ן והריב"ש וכו' - התקבלו כרבותיהם המועדפים של הספרדים.
ובאופן כמעט גורף, התקבלו הראשונים כרבותיהם המועדפים של האחרונים. כך שמי שיקל נגד אחד מגדולי הראשונים בגלל סברא של איזה אחרון זמנינו שחלק עליו, בגלל שזה דרבנן - לא יהיה הוא אלא מן המתמיהים, במקרה הטוב. וכן מי שיקל בדאורייתא כאחד מרבותינו עמודי ההוראה, נגד סברת אחרון מסויים מזמנינו שלא קבלו עליו לרבו - וודאי שפיר עבד (למשל, הוא יקל לפתוח בקבוק ע"פ סברת רבנו הרמב"ם והרב המגיד [כמובן במידה והוא יגיע למסקנה שלפי דבריהם יוצא שאין להחמיר בזה - וכמובא לדון בזה בארחות שבת]. ונדמה שעל רוב הפוסקים לא מקובלת מציאות של החמרה נגד ראשונים ע"פ אחרונים. ונדמה כעת שניתן בקלות להוכיח בעניין אלו ממשנה ברורה דוחה חומרות אחרונים ע"פ הוכחות מראשונים כמו מאירי וכו').
והדברים פשוטים וברורים כביעתא בכותחא לכל מי שפתח את ספרי הפוסקים.
עולה האמור, שמי שמקבל את כל אחד מפוסקי ההלכה בדור האחרון לרבו, יכול הוא הוא להקל על פיו גם בדאורייתא. גם אם רבני קבוצה מסויימת שאינם רבותיו מחמירים בזה
וכדי שייחשב רבו הוא אין הוא צריך ללמוד ממנו את כל התורה, או שיפסוק על פיו בכל מקום ומקום, דמוכח כן מדברי מנהגי כל עדות ישראל וכאמור.
אלא אם כן הוא למד ממי שאמר כלל זה כן את כל התורה כולה, שאז יש אולי להתחיל דיון שמא קיבל ממנו את גדר "רבו" באופן זה.
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
עמנואל אמר:
שיתא אלפי אמר:
עמנואל אמר:
על מה סמכו המקלים בחימום מים שהצטננו קצת?
זה רמ"א שמבוסס ע"פ הראשונים שמתירים מיים שהתבשלו והצטננו, כך פירש החזו"א את הרמ"א.
והאגלי טל פירש שזו פשרה במחלוקת הראשונים ההיא במיים שהתבשלו.
עכ"פ זה הכרעת רמ"א.
"וכל בני ישראל יוצאים ביד רמה". עד ביאת ינון בב"א בתוך שיתא אלפין.
פסקי רבנו הרמ"א לא צריכים כמובן שום חיזוק.
(הדבר ידוע שגם הספרדים קיבלו עליהם את הרמ"א לרבם, שישנו כלל מנחה, כי בכל מקום שפסק הש"ע אינו חד משמעי, אזלינן בתר הוראות הרמ"א. ובמקומות רבים נהגו הספרדים כהרמ"א אף נגד הש"ע, כגון בקטניות בפסח ובעוד מקומות רבים.)
אך תורה היא וללמוד אנו צריכים, כי אפילו את"ל שעשה הרמ"א פשרה זו, כבר תמהו עליה רבים - מה תעזור לנו פשרה כעין זו בדבר שהוא ספק של תורה?
מפסק זה ומעוד אלפי פסקים מוכח יסוד פשוט וברור:
אף על פי שאין עקביות מוחלטת בהליכה לאורם של פוסקים מסוימים, כמו מרן ומור"ם ושאר חכמי הדורות - אפשר להקל על פיהם אפילו בדאורייתא. די לקבל את אותו הפוסק כרב ברבים מדיני התורה, או בעניין המסורת של העדה, וכל כיו"ב. ואין צורך שיהיה רבו היחיד בכל דיני התורה, ובוודאי לא שילמד ממנו את כל התורה כולה (וכמו שניסו ללקט בזה איזה ידיעות לצורך התנצחות ילדותית).
אם יעלה על דעתו של מישהו שלא כן, לא מצאנו ידינו ורגלינו בבית המדרש. בכל מחלוקת בין הראשונים או בין גדולי הראשנים לאחרונים, בין הש"ע והרמ"א חל חיוב מוחלט, על כל עדות ישראל בשווה, לנהוג כפי התגלית המרעישה של פותח הנושא, הקבועת כלל חד ממדי, לנהוג בשל סופרים הלך אחר המיקל ובשל תורה הלך המחמיר.
הנה מסורים לנו כללים רבים כמי וכיצד להכריע בין התנאים והאמוראים בכל עניין מענייני התורה, יש נושאים שהולכים כרב, ויש שהולכים כשמואל, יש שהולכים כרב במקום התלמיד, ויש כבתרא, ויש עניין של מרא דאתרא אפילו על ר"א דשמותי הוא (שבת קל) - ולא אמרינן כלל כדבר שבשגרה, דספק דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא, אלא רק במקום שאין שום הכרעה - והיינו משום שמסיבות מסויימות קיבלנו עליהם אמוראים ותנאים כרבותינו בעניינים מסויימים ובאופנים מסויימים (וזכורה לי שבעניין זה אריכות עצומה למרן החקרי לב) -
כך נוצרו העדפות של מורים מסויימים. ר"ת ור"י וריב"א, מהר"ם ממרוטנבורק, המרדכי והסמ"ק וכו' ורבינו הרמ"א - התקבלו כרבותיהם המועדפים של עדות אשכנז; הרי"ף הרמב"ם והרא"ש והרשב"א והר"ן והריב"ש וכו' - התקבלו כרבותיהם המועדפים של הספרדים.
ובאופן כמעט גורף, התקבלו הראשונים כרבותיהם המועדפים של האחרונים. כך שמי שיקל נגד אחד מגדולי הראשונים בגלל סברא של איזה אחרון זמנינו שחלק עליו, בגלל שזה דרבנן - לא יהיה הוא אלא מן המתמיהים, במקרה הטוב. וכן מי שיקל בדאורייתא כאחד מרבותינו עמודי ההוראה, נגד סברת אחרון מסויים מזמנינו שלא קבלו עליו לרבו - וודאי שפיר עבד (למשל, הוא יקל לפתוח בקבוק ע"פ סברת רבנו הרמב"ם והרב המגיד [כמובן במידה והוא יגיע למסקנה שלפי דבריהם יוצא שאין להחמיר בזה - וכמובא לדון בזה בארחות שבת]. ונדמה שעל רוב הפוסקים לא מקובלת מציאות של החמרה נגד ראשונים ע"פ אחרונים. ונדמה כעת שניתן בקלות להוכיח בעניין אלו ממשנה ברורה דוחה חומרות אחרונים ע"פ הוכחות מראשונים כמו מאירי וכו').
והדברים פשוטים וברורים כביעתא בכותחא לכל מי שפתח את ספרי הפוסקים.
עולה האמור, שמי שמקבל את כל אחד מפוסקי ההלכה בדור האחרון לרבו, יכול הוא הוא להקל על פיו גם בדאורייתא. גם אם רבני קבוצה מסויימת שאינם רבותיו מחמירים בזה
וכדי שייחשב רבו הוא אין הוא צריך ללמוד ממנו את כל התורה, או שיפסוק על פיו בכל מקום ומקום, דמוכח כן מדברי מנהגי כל עדות ישראל וכאמור.
אלא אם כן הוא למד ממי שאמר כלל זה כן את כל התורה כולה, שאז יש אולי להתחיל דיון שמא קיבל ממנו את גדר "רבו" באופן זה.
1. במחילה, אבל לפי דבריך הגמ' במסכת ע"ז לא רלוונטית, לא כ"כ נראה לי...
2. ומה שכתבת: "עולה האמור, שמי שמקבל את כל אחד מפוסקי ההלכה בדור האחרון לרבו, יכול הוא הוא להקל על פיו גם בדאורייתא. גם אם רבני קבוצה מסויימת שאינם רבותיו מחמירים בזה, וכדי שייחשב רבו הוא אין הוא צריך ללמוד ממנו את כל התורה, או שיפסוק על פיו בכל מקום ומקום", זהו גדר מוזר מאד, מה זה המושג הזה של "קבלת רב"? האם אני יכול לקבל לגבי כל נושא רב אחר? הוא ממש "רב" שלי לעניין הנושא ההוא? איך זה קורה? ע"י שאני אומר "הרי הוא רבי"? אתמהה.
ועיין בחזו"א (יו"ד סי' קנ ס"ק א) שכתב בזה"ל: "ונראה דהא דאמר דבשל תורה הלך אחר המחמיר אנו אלא בשאין אחד מהם רבו, אבל אחד מן החכמים הוא הלך אחריו אף להקל, ומקרי רבו כל שהוא קרוב לו ושומע שמועותיו תמיד ברוב המצות", עיין שם. הרי מבואר להדיא לא כמוך.
3. ואם תעיין בהודעות הקודמות תראה שבאמת יש בזה כללים, אם הוא רבו יכול להקל, אם יש מנהג הוא יכול להקל, ויש להאריך בזה, אבל כאן אין סיבה להקל.
 

עמנואל

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
עמנואל אמר:
שיתא אלפי אמר:
זה רמ"א שמבוסס ע"פ הראשונים שמתירים מיים שהתבשלו והצטננו, כך פירש החזו"א את הרמ"א.
והאגלי טל פירש שזו פשרה במחלוקת הראשונים ההיא במיים שהתבשלו.
עכ"פ זה הכרעת רמ"א.
"וכל בני ישראל יוצאים ביד רמה". עד ביאת ינון בב"א בתוך שיתא אלפין.
פסקי רבנו הרמ"א לא צריכים כמובן שום חיזוק.
(הדבר ידוע שגם הספרדים קיבלו עליהם את הרמ"א לרבם, שישנו כלל מנחה, כי בכל מקום שפסק הש"ע אינו חד משמעי, אזלינן בתר הוראות הרמ"א. ובמקומות רבים נהגו הספרדים כהרמ"א אף נגד הש"ע, כגון בקטניות בפסח ובעוד מקומות רבים.)
אך תורה היא וללמוד אנו צריכים, כי אפילו את"ל שעשה הרמ"א פשרה זו, כבר תמהו עליה רבים - מה תעזור לנו פשרה כעין זו בדבר שהוא ספק של תורה?
מפסק זה ומעוד אלפי פסקים מוכח יסוד פשוט וברור:
אף על פי שאין עקביות מוחלטת בהליכה לאורם של פוסקים מסוימים, כמו מרן ומור"ם ושאר חכמי הדורות - אפשר להקל על פיהם אפילו בדאורייתא. די לקבל את אותו הפוסק כרב ברבים מדיני התורה, או בעניין המסורת של העדה, וכל כיו"ב. ואין צורך שיהיה רבו היחיד בכל דיני התורה, ובוודאי לא שילמד ממנו את כל התורה כולה (וכמו שניסו ללקט בזה איזה ידיעות לצורך התנצחות ילדותית).
אם יעלה על דעתו של מישהו שלא כן, לא מצאנו ידינו ורגלינו בבית המדרש. בכל מחלוקת בין הראשונים או בין גדולי הראשנים לאחרונים, בין הש"ע והרמ"א חל חיוב מוחלט, על כל עדות ישראל בשווה, לנהוג כפי התגלית המרעישה של פותח הנושא, הקבועת כלל חד ממדי, לנהוג בשל סופרים הלך אחר המיקל ובשל תורה הלך המחמיר.
הנה מסורים לנו כללים רבים כמי וכיצד להכריע בין התנאים והאמוראים בכל עניין מענייני התורה, יש נושאים שהולכים כרב, ויש שהולכים כשמואל, יש שהולכים כרב במקום התלמיד, ויש כבתרא, ויש עניין של מרא דאתרא אפילו על ר"א דשמותי הוא (שבת קל) - ולא אמרינן כלל כדבר שבשגרה, דספק דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא, אלא רק במקום שאין שום הכרעה - והיינו משום שמסיבות מסויימות קיבלנו עליהם אמוראים ותנאים כרבותינו בעניינים מסויימים ובאופנים מסויימים
(וזכורה לי שבעניין זה אריכות עצומה למרן החקרי לב) -
כך נוצרו העדפות של מורים מסויימים. ר"ת ור"י וריב"א, מהר"ם ממרוטנבורק, המרדכי והסמ"ק וכו' ורבינו הרמ"א - התקבלו כרבותיהם המועדפים של עדות אשכנז; הרי"ף הרמב"ם והרא"ש והרשב"א והר"ן והריב"ש וכו' - התקבלו כרבותיהם המועדפים של הספרדים.
ובאופן כמעט גורף, התקבלו הראשונים כרבותיהם המועדפים של האחרונים. כך שמי שיקל נגד אחד מגדולי הראשונים בגלל סברא של איזה אחרון זמנינו שחלק עליו, בגלל שזה דרבנן - לא יהיה הוא אלא מן המתמיהים, במקרה הטוב. וכן מי שיקל בדאורייתא כאחד מרבותינו עמודי ההוראה, נגד סברת אחרון מסויים מזמנינו שלא קבלו עליו לרבו - וודאי שפיר עבד (למשל, הוא יקל לפתוח בקבוק ע"פ סברת רבנו הרמב"ם והרב המגיד [כמובן במידה והוא יגיע למסקנה שלפי דבריהם יוצא שאין להחמיר בזה - וכמובא לדון בזה בארחות שבת]. ונדמה שעל רוב הפוסקים לא מקובלת מציאות של החמרה נגד ראשונים ע"פ אחרונים. ונדמה כעת שניתן בקלות להוכיח בעניין אלו ממשנה ברורה דוחה חומרות אחרונים ע"פ הוכחות מראשונים כמו מאירי וכו').
והדברים פשוטים וברורים כביעתא בכותחא לכל מי שפתח את ספרי הפוסקים.
עולה האמור, שמי שמקבל את כל אחד מפוסקי ההלכה בדור האחרון לרבו, יכול הוא הוא להקל על פיו גם בדאורייתא. גם אם רבני קבוצה מסויימת שאינם רבותיו מחמירים בזה
וכדי שייחשב רבו הוא אין הוא צריך ללמוד ממנו את כל התורה, או שיפסוק על פיו בכל מקום ומקום, דמוכח כן מדברי מנהגי כל עדות ישראל וכאמור.
אלא אם כן הוא למד ממי שאמר כלל זה כן את כל התורה כולה, שאז יש אולי להתחיל דיון שמא קיבל ממנו את גדר "רבו" באופן זה.
1. במחילה, אבל לפי דבריך הגמ' במסכת ע"ז לא רלוונטית, לא כ"כ נראה לי...
2. ומה שכתבת: "עולה האמור, שמי שמקבל את כל אחד מפוסקי ההלכה בדור האחרון לרבו, יכול הוא הוא להקל על פיו גם בדאורייתא. גם אם רבני קבוצה מסויימת שאינם רבותיו מחמירים בזה, וכדי שייחשב רבו הוא אין הוא צריך ללמוד ממנו את כל התורה, או שיפסוק על פיו בכל מקום ומקום", זהו גדר מוזר מאד, מה זה המושג הזה של "קבלת רב"? האם אני יכול לקבל לגבי כל נושא רב אחר? הוא ממש "רב" שלי לעניין הנושא ההוא? איך זה קורה? ע"י שאני אומר "הרי הוא רבי"? אתמהה.
ועיין בחזו"א (יו"ד סי' קנ ס"ק א) שכתב בזה"ל: "ונראה דהא דאמר דבשל תורה הלך אחר המחמיר אנו אלא בשאין אחד מהם רבו, אבל אחד מן החכמים הוא הלך אחריו אף להקל, ומקרי רבו כל שהוא קרוב לו ושומע שמועותיו תמיד ברוב המצות", עיין שם. הרי מבואר להדיא לא כמוך.
3. ואם תעיין בהודעות הקודמות תראה שבאמת יש בזה כללים, אם הוא רבו יכול להקל, אם יש מנהג הוא יכול להקל, ויש להאריך בזה, אבל כאן אין סיבה להקל.
1. ?
2. אכן מפשטות דברי החזו"א לא משמע כן, אך אדרבא לאור דבריי צריך להבין את דבריו. ופתחתי את הגמרא בחולין מד א וראיתי שאמר שם דקודם בת קול "כל הרוצה", ולא "כל תלמיד השומע את שמועות ב"ש ברוב מצוות התורה ורוצה". ומזה נראה דקשה מאוד לרדת לסוף דעתו של החזו"א. וראיתי שאת קושייתו של החזו"א מכל הרוצה לההיא דע"ז כבר הקשו הראשונים. וע"ש הרמב"ן וברשב"א שהביאו הא דאמר השתא דלא אתמר הלכתא כמר דעביד כמר עביד. וגם מזה משמע בבירור דלא כהחזו"א, שלא התנו זאת ברבו שלמד ממנו רוב מצוות התורה. ולעצם קושיית החזו"א, כבר פתרוה הרשב"א והרמבן שם, וכתבו דאם נוקט כמותו לחומרא ולקולא שפיר יכול לעשות כמותו, ולא תירצו כחז"א דבע"ז מיירי באינו רבו. ומשמע מדבריהם כמ"ש בס"ד.
אך מעבר לדקדוק דברי הש"ס והראשונים הקדושים, התמיהה ע"ד החזו"א תמיהה רבתא היא מסוגיין דעלמא, הא הלכה כרב באיסורי וכרב נחמן ושמואל, וכרבי שמעון בשבת, והלוא היה להם לחז"ל ולכל הפוסקים להגביל זאת רק למי שלומד מהם תמיד את רוב מצוות התורה. כי הלוא החזו"א עצמו כותב שקודם בת קול א"א לעשות כדברי ב"ש או ב"ה אלא אם כן הוא שמוע מהם תמיד ברוב מצוות התורה. וכי מישהו שמע פעם בת קול על רב ושמואל שהלכה כמותם. אתמהה...
זאת ועוד, אפשר לסמוך על מורי הוראה, על הש"ע הרמ"א והמשנה ברורה - כל עוד לא שומעים את שמועותיהם תמיד ברוב מצוות התורה. ולחומר הקושי, ליבי אומר לי שגם כוונתו ד"רוב" ו"תמיד" לאו דווקא.
אך בלא"ה החזו"א שם פסק שאם יש רבים הלכה כרבים, והרי לנו הרמב"ן והרשב"א מול דברי החזו"א.

3. כאן אין שום הכרח להחמיר (אם מטעם שאין מחתך את המחובר שרובו חתוך, אם מטעם רוב פסקים, ואם ס"ס והראשונים שלפ"ד אין כאן מחתך - וכנזכר בהערתי למעלה).
 

שיתא אלפי

משתמש רגיל
מה שכתבת במודגש שיש קושיה על החזו"א ממה שהכריעו כרב ובכר' יוחנן וכו'
אינו כלום
כי רק כשאין הכרעה אז צריך רבו
אבל כשהחכמים בדורות הבאים באים ומכריעים, הרי תם ונשלם.
 

עמנואל

משתמש ותיק
לא יישבת כלום, כי מבואר שיש ג אפשרויות: א. רבו - כל הרוצה (חולין מד). ב. בת קול (חולין מד). ג. בשל תורה הלך אחר המחמיר (ריב"ק בע"ז).
האפשרויות הן רק אלו, דלריב"ק בע"ז לא הולכים אחרי הגדול (עז ז, א, ממרים א ה וכס"מ שם), וא"א לומר שמישהו אחד תמיד צדק...
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
עמנואל אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
עמנואל אמר:
פסקי רבנו הרמ"א לא צריכים כמובן שום חיזוק.
(הדבר ידוע שגם הספרדים קיבלו עליהם את הרמ"א לרבם, שישנו כלל מנחה, כי בכל מקום שפסק הש"ע אינו חד משמעי, אזלינן בתר הוראות הרמ"א. ובמקומות רבים נהגו הספרדים כהרמ"א אף נגד הש"ע, כגון בקטניות בפסח ובעוד מקומות רבים.)
אך תורה היא וללמוד אנו צריכים, כי אפילו את"ל שעשה הרמ"א פשרה זו, כבר תמהו עליה רבים - מה תעזור לנו פשרה כעין זו בדבר שהוא ספק של תורה?
מפסק זה ומעוד אלפי פסקים מוכח יסוד פשוט וברור:
אף על פי שאין עקביות מוחלטת בהליכה לאורם של פוסקים מסוימים, כמו מרן ומור"ם ושאר חכמי הדורות - אפשר להקל על פיהם אפילו בדאורייתא. די לקבל את אותו הפוסק כרב ברבים מדיני התורה, או בעניין המסורת של העדה, וכל כיו"ב. ואין צורך שיהיה רבו היחיד בכל דיני התורה, ובוודאי לא שילמד ממנו את כל התורה כולה (וכמו שניסו ללקט בזה איזה ידיעות לצורך התנצחות ילדותית).
אם יעלה על דעתו של מישהו שלא כן, לא מצאנו ידינו ורגלינו בבית המדרש. בכל מחלוקת בין הראשונים או בין גדולי הראשנים לאחרונים, בין הש"ע והרמ"א חל חיוב מוחלט, על כל עדות ישראל בשווה, לנהוג כפי התגלית המרעישה של פותח הנושא, הקבועת כלל חד ממדי, לנהוג בשל סופרים הלך אחר המיקל ובשל תורה הלך המחמיר.
הנה מסורים לנו כללים רבים כמי וכיצד להכריע בין התנאים והאמוראים בכל עניין מענייני התורה, יש נושאים שהולכים כרב, ויש שהולכים כשמואל, יש שהולכים כרב במקום התלמיד, ויש כבתרא, ויש עניין של מרא דאתרא אפילו על ר"א דשמותי הוא (שבת קל) - ולא אמרינן כלל כדבר שבשגרה, דספק דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא, אלא רק במקום שאין שום הכרעה - והיינו משום שמסיבות מסויימות קיבלנו עליהם אמוראים ותנאים כרבותינו בעניינים מסויימים ובאופנים מסויימים
(וזכורה לי שבעניין זה אריכות עצומה למרן החקרי לב) -
כך נוצרו העדפות של מורים מסויימים. ר"ת ור"י וריב"א, מהר"ם ממרוטנבורק, המרדכי והסמ"ק וכו' ורבינו הרמ"א - התקבלו כרבותיהם המועדפים של עדות אשכנז; הרי"ף הרמב"ם והרא"ש והרשב"א והר"ן והריב"ש וכו' - התקבלו כרבותיהם המועדפים של הספרדים.
ובאופן כמעט גורף, התקבלו הראשונים כרבותיהם המועדפים של האחרונים. כך שמי שיקל נגד אחד מגדולי הראשונים בגלל סברא של איזה אחרון זמנינו שחלק עליו, בגלל שזה דרבנן - לא יהיה הוא אלא מן המתמיהים, במקרה הטוב. וכן מי שיקל בדאורייתא כאחד מרבותינו עמודי ההוראה, נגד סברת אחרון מסויים מזמנינו שלא קבלו עליו לרבו - וודאי שפיר עבד (למשל, הוא יקל לפתוח בקבוק ע"פ סברת רבנו הרמב"ם והרב המגיד [כמובן במידה והוא יגיע למסקנה שלפי דבריהם יוצא שאין להחמיר בזה - וכמובא לדון בזה בארחות שבת]. ונדמה שעל רוב הפוסקים לא מקובלת מציאות של החמרה נגד ראשונים ע"פ אחרונים. ונדמה כעת שניתן בקלות להוכיח בעניין אלו ממשנה ברורה דוחה חומרות אחרונים ע"פ הוכחות מראשונים כמו מאירי וכו').
והדברים פשוטים וברורים כביעתא בכותחא לכל מי שפתח את ספרי הפוסקים.
עולה האמור, שמי שמקבל את כל אחד מפוסקי ההלכה בדור האחרון לרבו, יכול הוא הוא להקל על פיו גם בדאורייתא. גם אם רבני קבוצה מסויימת שאינם רבותיו מחמירים בזה
וכדי שייחשב רבו הוא אין הוא צריך ללמוד ממנו את כל התורה, או שיפסוק על פיו בכל מקום ומקום, דמוכח כן מדברי מנהגי כל עדות ישראל וכאמור.
אלא אם כן הוא למד ממי שאמר כלל זה כן את כל התורה כולה, שאז יש אולי להתחיל דיון שמא קיבל ממנו את גדר "רבו" באופן זה.
1. במחילה, אבל לפי דבריך הגמ' במסכת ע"ז לא רלוונטית, לא כ"כ נראה לי...
2. ומה שכתבת: "עולה האמור, שמי שמקבל את כל אחד מפוסקי ההלכה בדור האחרון לרבו, יכול הוא הוא להקל על פיו גם בדאורייתא. גם אם רבני קבוצה מסויימת שאינם רבותיו מחמירים בזה, וכדי שייחשב רבו הוא אין הוא צריך ללמוד ממנו את כל התורה, או שיפסוק על פיו בכל מקום ומקום", זהו גדר מוזר מאד, מה זה המושג הזה של "קבלת רב"? האם אני יכול לקבל לגבי כל נושא רב אחר? הוא ממש "רב" שלי לעניין הנושא ההוא? איך זה קורה? ע"י שאני אומר "הרי הוא רבי"? אתמהה.
ועיין בחזו"א (יו"ד סי' קנ ס"ק א) שכתב בזה"ל: "ונראה דהא דאמר דבשל תורה הלך אחר המחמיר אנו אלא בשאין אחד מהם רבו, אבל אחד מן החכמים הוא הלך אחריו אף להקל, ומקרי רבו כל שהוא קרוב לו ושומע שמועותיו תמיד ברוב המצות", עיין שם. הרי מבואר להדיא לא כמוך.
3. ואם תעיין בהודעות הקודמות תראה שבאמת יש בזה כללים, אם הוא רבו יכול להקל, אם יש מנהג הוא יכול להקל, ויש להאריך בזה, אבל כאן אין סיבה להקל.
1. ?
2. אכן מפשטות דברי החזו"א לא משמע כן, אך אדרבא לאור דבריי צריך להבין את דבריו. ופתחתי את הגמרא בחולין מד א וראיתי שאמר שם דקודם בת קול "כל הרוצה", ולא "כל תלמיד השומע את שמועות ב"ש ברוב מצוות התורה ורוצה". ומזה נראה דקשה מאוד לרדת לסוף דעתו של החזו"א. וראיתי שאת קושייתו של החזו"א מכל הרוצה לההיא דע"ז כבר הקשו הראשונים. וע"ש הרמב"ן וברשב"א שהביאו הא דאמר השתא דלא אתמר הלכתא כמר דעביד כמר עביד. וגם מזה משמע בבירור דלא כהחזו"א, שלא התנו זאת ברבו שלמד ממנו רוב מצוות התורה. ולעצם קושיית החזו"א, כבר פתרוה הרשב"א והרמבן שם, וכתבו דאם נוקט כמותו לחומרא ולקולא שפיר יכול לעשות כמותו, ולא תירצו כחז"א דבע"ז מיירי באינו רבו. ומשמע מדבריהם כמ"ש בס"ד.
אך מעבר לדקדוק דברי הש"ס והראשונים הקדושים, התמיהה ע"ד החזו"א תמיהה רבתא היא מסוגיין דעלמא, הא הלכה כרב באיסורי וכרב נחמן ושמואל, וכרבי שמעון בשבת, והלוא היה להם לחז"ל ולכל הפוסקים להגביל זאת רק למי שלומד מהם תמיד את רוב מצוות התורה. כי הלוא החזו"א עצמו כותב שקודם בת קול א"א לעשות כדברי ב"ש או ב"ה אלא אם כן הוא שמוע מהם תמיד ברוב מצוות התורה. וכי מישהו שמע פעם בת קול על רב ושמואל שהלכה כמותם. אתמהה...
זאת ועוד, אפשר לסמוך על מורי הוראה, על הש"ע הרמ"א והמשנה ברורה - כל עוד לא שומעים את שמועותיהם תמיד ברוב מצוות התורה. ולחומר הקושי, ליבי אומר לי שגם כוונתו ד"רוב" ו"תמיד" לאו דווקא.
אך בלא"ה החזו"א שם פסק שאם יש רבים הלכה כרבים, והרי לנו הרמב"ן והרשב"א מול דברי החזו"א.

3. כאן אין שום הכרח להחמיר (אם מטעם שאין מחתך את המחובר שרובו חתוך, אם מטעם רוב פסקים, ואם ס"ס והראשונים שלפ"ד אין כאן מחתך - וכנזכר בהערתי למעלה).
אם אפשר ציטוט של הרמב"ן והרשב"א?
 

שיתא אלפי

משתמש רגיל
עמנואל אמר:
לא יישבת כלום, כי מבואר שיש ג אפשרויות: א. רבו - כל הרוצה (חולין מד). ב. בת קול (חולין מד). ג. בשל תורה הלך אחר המחמיר (ריב"ק בע"ז).
האפשרויות הן רק אלו, דלריב"ק בע"ז לא הולכים אחרי הגדול (עז ז, א, ממרים א ה וכס"מ שם), וא"א לומר שמישהו אחד תמיד צדק...
זה לא קשור להליכה אחרי הגדול.
הלכיה אחרי הגדול זה כאשר יש מחלוקת פתוחה, נניח החפץ חיים ונחלק עליו ר' חצקל אברהמסקי. אז שם יש דיון של הליכה אחר הגדול
אבל אם באו חכמי הדור והכריעו, אפילו כמו הקטן, שוב אין אחר הכרעת בית הדין המסוכם כלום.
והכרעת התלמוד כבית דין מוסכם, שהרי זה בית הדין שהתקבל בכל ישראל.
וכך אח"כ גם הפוסקים שהתקבלו.
 
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
יעויין היטב בדברי הרמב"ן והרשב"א שם שתירצו, שכאשר בכל דעה יש גם קולא וגם חומרא, שבין אם ילך כדעה זו יקל ויחמיר ובין אם ילך כדעה זו יקל ויחמיר, בזה הרוצה לעשות וכו', אבל במחלוקת (כמו פתיחת בקבוקים בשבת) שלדעה אחת מותר והוי קולא ולדעה אחת אסור והוי חומרא, בדאורייתא הלך אחר המחמיר.
 

עמנואל

משתמש ותיק
ואני הקטן אומר שקודם כל כל אחד יעשה כרבותיו. ואם הגרש"ז הוא רבו בהלכות שבת. או אם גישת רבותיו לא מעכלת את האיסור משום שיש לשדות בו נרגא ע"פ ראשונים ואחרונים, רוב פסוקים או ס"ס - יכול הוא להקל.
והאמת והשלום אהבו.
 

סוקרטס האחר

משתמש רגיל
בספר אור לציון כתב שמותר וכן שמירת שבת כהלכתה בפלסטיק וכן הרב אלישיב
אמנם יש פירכא
ואין כן הזמן והמקום להאריך שאין מי שמעריך את המעורך
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
בן איש חי אמר:
חוץ מהנושא ההלכתי, שמעתי לא מזמן ממשגיח כשרות שצורת הלבשת המכסה על הבקבוק שונה מבעבר ומתוך כך גם כל ההלכה שונה.
בעבר היו נוטלים פיסת מתכת חלקה, ועל ידי הלבשתה על פי הבקבוק קיבלה את צורת המכסה העגול והחרוץ, אולם היום המכסה מגיע כמכסה
גם טרם הלבשתו וחיבורו על הבקבוק.
לא בדקתי את הענין עד כמה דבריו מדוייקים, ואשמח אם יש מי שיודע לבדוק ולוודא את הדבר.

[ולדיון עצמו מענין לענין, מסקרן אותי לדעת כמה מן המקפידים על אי פתיחת מכסה בקבוק בשבת, מחמירים גם על הוצאת השבת בזמן ר"ת משום ספיקא דאורייתא].


מי יכול לעזור בבירור המציאות, האם יש שינוי בפקקי המתכת ?

לגבי שיטת ר"ת, יש מנהג ברור כמעט בכל תפוצות ישראל שהולכים לפי צאת הכוכבים במציאות, והמנחת-כהן מנסה להסביר שדוקא בארץ ישראל (שבזה עוסקות הברייתות והגמרות) המציאות היא שצאה"כ אחרי ד' מילין.
אבל הברכי יוסף כותב שהמנהג בארץ ישראל במוצש"ק לעשות מלאכה אחרי ב' או ג' מילין עיי"ש.
ולכן החזו"א ועוד גדולים החליטו שגם בארץ ישראל הולכים לפי צאה"כ במציאות ולא ממתינים לד' מילין. ואע"פ שיש מחמירים אבל לא מעיקר הדין, ורק קבוצות מסויימות מחמירים כמו מעיקר הדין. וגם הגר"ע יוסף שבשנותיו האחרונות שינה ממה שפסק כל שנותיו וכתב להחמיר כר"ת לא סובר כך מעיקר הדין ולכן מקיל בשעת הדחק.
אשמח מאוד לקבל הערות על הנ"ל ואם טעיתי אתקן. ונא ללבן עם ת"ח גדולים.
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
אב בבינה אמר:
ופקק של מתכת כמעט כל הפוסקים אסרו אותו, הגרשז"א, הגר"מ פיינשטיין, ועוד כמה. כידוע שיש שהתירו את זה.
ומתשובת הגרשז"א שהוא המתיר לפתוח פקקי פלסטיק, כל עיקר דבריו הוא לחלק בין פלסטיק למתכת.

מעניין לציין שהגדולים שאסרו בפקקי מתכת אסרו רק מספק, והגרשז"א אסר בגדר קרוב לודאי ומאידך בפקקי פלסטיק התיר
 

בשובה ונחת

משתמש ותיק
ב. זעירא אמר:
על מה סומכים הטובלים במקווה ללא השקה תמידית? גם אם יש פוסקים שמתירים, בדאוריתא הלך אחר המחמיר (ע"ז ז, א)?
על מה סומכים האוכלים מצות מכונה? גם אם יש פוסקים שמתירים, בדאוריתא הלך אחר המחמיר (ע"ז ז, א)?
על מה סומכים המניחים רק תפילין דרש"י? גם אם יש פוסקים שמתירים, בדאוריתא הלך אחר המחמיר (ע"ז ז, א)?
על מה סומכים המוציאים שבת לפני זמן ר"ת? גם אם יש פוסקים שמתירים, בדאוריתא הלך אחר המחמיר (ע"ז ז, א)?
על מה סומכים ההולכים בפ"נ? גם אם יש פוסקים שמתירים, בדאוריתא הלך אחר המחמיר (ע"ז ז, א)?
-----
שאלה קטנונית וילדותית של ילד בן שלש, כאילו נולדת היום ואתה לא יודע שיש מחלוקות בכלל ישראל, בכל נושא יש מחמירים ויש מקילים, המחמירים בעניין אחד מקילים בעניין אחר, והמקילים דהשתא מחמירים למחר, כל נושא לגופו, ולכל צד יש את ההולכים לאורו וזו היא דרכה של תורה (כמעט) מיום נתינתה, לקום ולשאול בתמימות 'על מה סומכים?' זו צרות מוחין של 'אני ורבי וקהילתי'.
סליחה על החריפות, אבל לא עצרתי ברוחי, מקווה שאתה לא לוקח אישי, כי הרי איני מכירך ואתה אינך מכירני...
אולי במקום לפתוח אשכול על כל א' מתרי"ג מצות דאורייתא ולשאול על מה סומכים הא הרי ספק דאו' לחומרא, שמישהו יסדר את הנושאים השנויים במחלוקת כולם אחד לצד השני, זו לא שאלה קטנונית ולא ילדותית, אלא נצרכת לבירור המושג 'מנהג' 'קבלת רב' 'איתמר הלכתא' וכו' וכו' במה שנוגע למושג הוראה בימינו. כמעט ואין על כך רייד בין פוסקי זמנינו, בעבר היו בלי סוף שאלות בזה [אי"ה אציין בל"נ כמה דוגמאות כשתהי' לי האפשרות].
כמובן שבכ"ז יש לברר מה הם דרכי ההכרעה לפני הכלל דבשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים הלך אחר המיקל [זה כבר מבואר בראשונים בע"ז דאם יש לו הכרעה מקודם לזה אין צריך להחמיר בדאורייתא וכו', רק כאשר אין לו הכרעה אחרת, דהיינו במקום ספק אמיתי יש לו הכלל הנ"ל]. והאם על כל חומרא של א' מפוסקי זמנינו בדאורייתא נלך אחריו, אם כן אין לדבר סוף [לדוגמא, דעת הגר"ש וואזנר לאסור להוציא בוטנים מקליפתם, נגד המנהג הרווח בכל 'שלום זכר'...].
 

ב. זעירא

משתמש ותיק
אז תשאל את זה בצורה כזאת,
לא לבוא ולתפוס מחלוקת אחת מני רבות ולשאול בתמימות 'על מה סומכים'.
 

בת עין

משתמש ותיק
לא זכיתי להבין את כל הנידון.

הלא לפי הכלל הזה של 'הלך אחר המחמיר', יימצא לנו,
שמי שיש לו רב ששואל ממנו כל ספיקותיו, לפעמים יקל ולפעמים יחמיר.
ומי שאין לו רב יצטרך להחמיר בכל החומרות כולן!
היתכן?!

לא למדתי את הסוגיא,
אבל מסברא פשוט, שדברי הגמרא נאמרו כשהוא מחוייב לשני החכמים,
כגון שהוא נוהג בדרך כלל על פי פסיקות שניהם ושניהם נחשבים רבותיו,
ובמקרה זה נחלקו שני רבותיו אלו,
אבל מי שלא קיבל עליו דרך פסיקה מסויימת,
האם יצטרך לחוש לכל רב נכבד בכל רחבי העולם?

שוב, לא למדתי את הסוגיא,
ואם מוכח שם אחרת אני חוזר בי,
אבל רק כתבתי את הסברא הפשוטה העולה אצל כל מי שלומד את הדברים בהשקפה הראשונה.
 
חלק עליון תַחתִית