"עד לפני עשרים שניה", לא היום! היום יש נוגים ככה ויש נוהגים ככה, ממילא אינני יודע אם יש לזה תוקף של מנהג.יהושע אמר:המנהג הפשוט עד לפני כעשרים שנה היה להקל ע"פ כמה גדולי הפוסקים, עיין תשובת באר משה.
אם אפשר מקור לתשובת באר משה. תודה.
"עד לפני עשרים שניה", לא היום! היום יש נוגים ככה ויש נוהגים ככה, ממילא אינני יודע אם יש לזה תוקף של מנהג.יהושע אמר:המנהג הפשוט עד לפני כעשרים שנה היה להקל ע"פ כמה גדולי הפוסקים, עיין תשובת באר משה.
כמדומה שבהתחלה היה רק פקקים של מתכת, ומשמע מתשובת דברי משה (להגר"מ הלברשטם זצ"ל) שגם פקקים של מתכת היה חידוש גדול בעיני העולם לאוסרו.לישועתך קויתי השם אמר:"עד לפני עשרים שניה", לא היום! היום יש נוגים ככה ויש נוהגים ככה, ממילא אינני יודע אם יש לזה תוקף של מנהג.יהושע אמר:המנהג הפשוט עד לפני כעשרים שנה היה להקל ע"פ כמה גדולי הפוסקים, עיין תשובת באר משה.
אם אפשר מקור לתשובת באר משה. תודה.
הרב פישר והרב עובדיה התירו, בתשובת באר משה כתב לפני כשלושים ארבעים שנה שדבר עם רב מא"י שהתפלא על האוסרים אמר לו שרוב הרבנים בארץ מתירים.אב בבינה אמר:כמדומה שבהתחלה היה רק פקקים של מתכת, ומשמע מתשובת דברי משה (להגר"מ הלברשטם זצ"ל) שגם פקקים של מתכת היה חידוש גדול בעיני העולם לאוסרו.לישועתך קויתי השם אמר:"עד לפני עשרים שניה", לא היום! היום יש נוגים ככה ויש נוהגים ככה, ממילא אינני יודע אם יש לזה תוקף של מנהג.יהושע אמר:המנהג הפשוט עד לפני כעשרים שנה היה להקל ע"פ כמה גדולי הפוסקים, עיין תשובת באר משה.
אם אפשר מקור לתשובת באר משה. תודה.
אני לא חושב שיש בכוח מנהג זו להוכיח כלום, רק אני מציין עובדא.
ופקק של מתכת כמעט כל הפוסקים אסרו אותו, הגרשז"א, הגר"מ פיינשטיין, ועוד כמה. כידוע שיש שהתירו את זה.
ומתשובת הגרשז"א שהוא המתיר לפתוח פקקי פלסטיק, כל עיקר דבריו הוא לחלק בין פלסטיק למתכת.
יש היודע?בן איש חי אמר:שמעתי לא מזמן ממשגיח כשרות שצורת הלבשת המכסה על הבקבוק שונה מבעבר ומתוך כך גם כל ההלכה שונה.
בעבר היו נוטלים פיסת מתכת חלקה, ועל ידי הלבשתה על פי הבקבוק קיבלה את צורת המכסה העגול והחרוץ, אולם היום המכסה מגיע כמכסה
גם טרם הלבשתו וחיבורו על הבקבוק.
לא בדקתי את הענין עד כמה דבריו מדוייקים, ואשמח אם יש מי שיודע לבדוק ולוודא את הדבר.
יהושע אמר:הרב פישר והרב עובדיה התירו, בתשובת באר משה כתב לפני כשלושים ארבעים שנה שדבר עם רב מא"י שהתפלא על האוסרים אמר לו שרוב הרבנים בארץ מתירים.אב בבינה אמר:כמדומה שבהתחלה היה רק פקקים של מתכת, ומשמע מתשובת דברי משה (להגר"מ הלברשטם זצ"ל) שגם פקקים של מתכת היה חידוש גדול בעיני העולם לאוסרו.לישועתך קויתי השם אמר:"עד לפני עשרים שניה", לא היום! היום יש נוגים ככה ויש נוהגים ככה, ממילא אינני יודע אם יש לזה תוקף של מנהג.
אם אפשר מקור לתשובת באר משה. תודה.
אני לא חושב שיש בכוח מנהג זו להוכיח כלום, רק אני מציין עובדא.
ופקק של מתכת כמעט כל הפוסקים אסרו אותו, הגרשז"א, הגר"מ פיינשטיין, ועוד כמה. כידוע שיש שהתירו את זה.
ומתשובת הגרשז"א שהוא המתיר לפתוח פקקי פלסטיק, כל עיקר דבריו הוא לחלק בין פלסטיק למתכת.
ומה דעת המשנה הלכות עצמו?אב בבינה אמר:יהושע אמר:הרב פישר והרב עובדיה התירו, בתשובת באר משה כתב לפני כשלושים ארבעים שנה שדבר עם רב מא"י שהתפלא על האוסרים אמר לו שרוב הרבנים בארץ מתירים.אב בבינה אמר:כמדומה שבהתחלה היה רק פקקים של מתכת, ומשמע מתשובת דברי משה (להגר"מ הלברשטם זצ"ל) שגם פקקים של מתכת היה חידוש גדול בעיני העולם לאוסרו.
אני לא חושב שיש בכוח מנהג זו להוכיח כלום, רק אני מציין עובדא.
ופקק של מתכת כמעט כל הפוסקים אסרו אותו, הגרשז"א, הגר"מ פיינשטיין, ועוד כמה. כידוע שיש שהתירו את זה.
ומתשובת הגרשז"א שהוא המתיר לפתוח פקקי פלסטיק, כל עיקר דבריו הוא לחלק בין פלסטיק למתכת.
עוד לא ראיתי הבאר משה, ואשמח לקבל מראה מקום.
לא באתי לדון מי אמר מה, רק בהיסטריה מתי התקבל הדבר לאיסור. כי כתבתם כאילו ההוראה הפשוטה היתה להיתר. בעוד שהגר"מ פיינשטיין כבר אמר שזה אסור כמובא בשמו ברבבות אפרים ומשנה הלכות.
יהיה מעניין לברר מתי הגר"ע כתב התשובה להיתר, וכן הגרי"י פישר.
זה רמ"א שמבוסס ע"פ הראשונים שמתירים מיים שהתבשלו והצטננו, כך פירש החזו"א את הרמ"א.עמנואל אמר:על מה סמכו המקלים בחימום מים שהצטננו קצת?
לישועתך קויתי השם אמר:על מה סומכים הנוהגים לפתוח בקבוקים בשבת? גם אם יש פוסקים שמתירים, בדאוריתא הלך אחר המחמיר (ע"ז ז, א)?
מה האיסור דאורייתא בזה? אפשר לדעת?ברו אמר:על מה סומכים ההולכים בפ"נ? גם אם יש פוסקים שמתירים, בדאוריתא הלך אחר המחמיר (ע"ז ז, א)?
אין הכי נמי, אבל יש מחלוקות שיש רוב ככל פוסקים שמתירים, או שיש מנהג להתיר ועוד סיבות להקל, אבל בזה לא מצאתי, אדרבה אני מחפש ללמד זכות על הנוהגים היתר בזה, ולכן העלתי נושא זה.ayedavid אמר:אולי השאלה היא כללית על מנהג הרווח אצל כולם - על מה סומך מי שנוהג ע"פ רב או ספר גם בדאורייתא, מבלי שיהיה רבו ממש?
פסקי רבנו הרמ"א לא צריכים כמובן שום חיזוק.שיתא אלפי אמר:זה רמ"א שמבוסס ע"פ הראשונים שמתירים מיים שהתבשלו והצטננו, כך פירש החזו"א את הרמ"א.עמנואל אמר:על מה סמכו המקלים בחימום מים שהצטננו קצת?
והאגלי טל פירש שזו פשרה במחלוקת הראשונים ההיא במיים שהתבשלו.
עכ"פ זה הכרעת רמ"א.
"וכל בני ישראל יוצאים ביד רמה". עד ביאת ינון בב"א בתוך שיתא אלפין.
1. במחילה, אבל לפי דבריך הגמ' במסכת ע"ז לא רלוונטית, לא כ"כ נראה לי...עמנואל אמר:פסקי רבנו הרמ"א לא צריכים כמובן שום חיזוק.שיתא אלפי אמר:זה רמ"א שמבוסס ע"פ הראשונים שמתירים מיים שהתבשלו והצטננו, כך פירש החזו"א את הרמ"א.עמנואל אמר:על מה סמכו המקלים בחימום מים שהצטננו קצת?
והאגלי טל פירש שזו פשרה במחלוקת הראשונים ההיא במיים שהתבשלו.
עכ"פ זה הכרעת רמ"א.
"וכל בני ישראל יוצאים ביד רמה". עד ביאת ינון בב"א בתוך שיתא אלפין.
(הדבר ידוע שגם הספרדים קיבלו עליהם את הרמ"א לרבם, שישנו כלל מנחה, כי בכל מקום שפסק הש"ע אינו חד משמעי, אזלינן בתר הוראות הרמ"א. ובמקומות רבים נהגו הספרדים כהרמ"א אף נגד הש"ע, כגון בקטניות בפסח ובעוד מקומות רבים.)
אך תורה היא וללמוד אנו צריכים, כי אפילו את"ל שעשה הרמ"א פשרה זו, כבר תמהו עליה רבים - מה תעזור לנו פשרה כעין זו בדבר שהוא ספק של תורה?
מפסק זה ומעוד אלפי פסקים מוכח יסוד פשוט וברור:
אף על פי שאין עקביות מוחלטת בהליכה לאורם של פוסקים מסוימים, כמו מרן ומור"ם ושאר חכמי הדורות - אפשר להקל על פיהם אפילו בדאורייתא. די לקבל את אותו הפוסק כרב ברבים מדיני התורה, או בעניין המסורת של העדה, וכל כיו"ב. ואין צורך שיהיה רבו היחיד בכל דיני התורה, ובוודאי לא שילמד ממנו את כל התורה כולה (וכמו שניסו ללקט בזה איזה ידיעות לצורך התנצחות ילדותית).
אם יעלה על דעתו של מישהו שלא כן, לא מצאנו ידינו ורגלינו בבית המדרש. בכל מחלוקת בין הראשונים או בין גדולי הראשנים לאחרונים, בין הש"ע והרמ"א חל חיוב מוחלט, על כל עדות ישראל בשווה, לנהוג כפי התגלית המרעישה של פותח הנושא, הקבועת כלל חד ממדי, לנהוג בשל סופרים הלך אחר המיקל ובשל תורה הלך המחמיר.
הנה מסורים לנו כללים רבים כמי וכיצד להכריע בין התנאים והאמוראים בכל עניין מענייני התורה, יש נושאים שהולכים כרב, ויש שהולכים כשמואל, יש שהולכים כרב במקום התלמיד, ויש כבתרא, ויש עניין של מרא דאתרא אפילו על ר"א דשמותי הוא (שבת קל) - ולא אמרינן כלל כדבר שבשגרה, דספק דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא, אלא רק במקום שאין שום הכרעה - והיינו משום שמסיבות מסויימות קיבלנו עליהם אמוראים ותנאים כרבותינו בעניינים מסויימים ובאופנים מסויימים (וזכורה לי שבעניין זה אריכות עצומה למרן החקרי לב) -
כך נוצרו העדפות של מורים מסויימים. ר"ת ור"י וריב"א, מהר"ם ממרוטנבורק, המרדכי והסמ"ק וכו' ורבינו הרמ"א - התקבלו כרבותיהם המועדפים של עדות אשכנז; הרי"ף הרמב"ם והרא"ש והרשב"א והר"ן והריב"ש וכו' - התקבלו כרבותיהם המועדפים של הספרדים.
ובאופן כמעט גורף, התקבלו הראשונים כרבותיהם המועדפים של האחרונים. כך שמי שיקל נגד אחד מגדולי הראשונים בגלל סברא של איזה אחרון זמנינו שחלק עליו, בגלל שזה דרבנן - לא יהיה הוא אלא מן המתמיהים, במקרה הטוב. וכן מי שיקל בדאורייתא כאחד מרבותינו עמודי ההוראה, נגד סברת אחרון מסויים מזמנינו שלא קבלו עליו לרבו - וודאי שפיר עבד (למשל, הוא יקל לפתוח בקבוק ע"פ סברת רבנו הרמב"ם והרב המגיד [כמובן במידה והוא יגיע למסקנה שלפי דבריהם יוצא שאין להחמיר בזה - וכמובא לדון בזה בארחות שבת]. ונדמה שעל רוב הפוסקים לא מקובלת מציאות של החמרה נגד ראשונים ע"פ אחרונים. ונדמה כעת שניתן בקלות להוכיח בעניין אלו ממשנה ברורה דוחה חומרות אחרונים ע"פ הוכחות מראשונים כמו מאירי וכו').
והדברים פשוטים וברורים כביעתא בכותחא לכל מי שפתח את ספרי הפוסקים.
עולה האמור, שמי שמקבל את כל אחד מפוסקי ההלכה בדור האחרון לרבו, יכול הוא הוא להקל על פיו גם בדאורייתא. גם אם רבני קבוצה מסויימת שאינם רבותיו מחמירים בזה
וכדי שייחשב רבו הוא אין הוא צריך ללמוד ממנו את כל התורה, או שיפסוק על פיו בכל מקום ומקום, דמוכח כן מדברי מנהגי כל עדות ישראל וכאמור.
אלא אם כן הוא למד ממי שאמר כלל זה כן את כל התורה כולה, שאז יש אולי להתחיל דיון שמא קיבל ממנו את גדר "רבו" באופן זה.
1. ?לישועתך קויתי השם אמר:1. במחילה, אבל לפי דבריך הגמ' במסכת ע"ז לא רלוונטית, לא כ"כ נראה לי...עמנואל אמר:פסקי רבנו הרמ"א לא צריכים כמובן שום חיזוק.שיתא אלפי אמר:זה רמ"א שמבוסס ע"פ הראשונים שמתירים מיים שהתבשלו והצטננו, כך פירש החזו"א את הרמ"א.
והאגלי טל פירש שזו פשרה במחלוקת הראשונים ההיא במיים שהתבשלו.
עכ"פ זה הכרעת רמ"א.
"וכל בני ישראל יוצאים ביד רמה". עד ביאת ינון בב"א בתוך שיתא אלפין.
(הדבר ידוע שגם הספרדים קיבלו עליהם את הרמ"א לרבם, שישנו כלל מנחה, כי בכל מקום שפסק הש"ע אינו חד משמעי, אזלינן בתר הוראות הרמ"א. ובמקומות רבים נהגו הספרדים כהרמ"א אף נגד הש"ע, כגון בקטניות בפסח ובעוד מקומות רבים.)
אך תורה היא וללמוד אנו צריכים, כי אפילו את"ל שעשה הרמ"א פשרה זו, כבר תמהו עליה רבים - מה תעזור לנו פשרה כעין זו בדבר שהוא ספק של תורה?
מפסק זה ומעוד אלפי פסקים מוכח יסוד פשוט וברור:
אף על פי שאין עקביות מוחלטת בהליכה לאורם של פוסקים מסוימים, כמו מרן ומור"ם ושאר חכמי הדורות - אפשר להקל על פיהם אפילו בדאורייתא. די לקבל את אותו הפוסק כרב ברבים מדיני התורה, או בעניין המסורת של העדה, וכל כיו"ב. ואין צורך שיהיה רבו היחיד בכל דיני התורה, ובוודאי לא שילמד ממנו את כל התורה כולה (וכמו שניסו ללקט בזה איזה ידיעות לצורך התנצחות ילדותית).
אם יעלה על דעתו של מישהו שלא כן, לא מצאנו ידינו ורגלינו בבית המדרש. בכל מחלוקת בין הראשונים או בין גדולי הראשנים לאחרונים, בין הש"ע והרמ"א חל חיוב מוחלט, על כל עדות ישראל בשווה, לנהוג כפי התגלית המרעישה של פותח הנושא, הקבועת כלל חד ממדי, לנהוג בשל סופרים הלך אחר המיקל ובשל תורה הלך המחמיר.
הנה מסורים לנו כללים רבים כמי וכיצד להכריע בין התנאים והאמוראים בכל עניין מענייני התורה, יש נושאים שהולכים כרב, ויש שהולכים כשמואל, יש שהולכים כרב במקום התלמיד, ויש כבתרא, ויש עניין של מרא דאתרא אפילו על ר"א דשמותי הוא (שבת קל) - ולא אמרינן כלל כדבר שבשגרה, דספק דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא, אלא רק במקום שאין שום הכרעה - והיינו משום שמסיבות מסויימות קיבלנו עליהם אמוראים ותנאים כרבותינו בעניינים מסויימים ובאופנים מסויימים (וזכורה לי שבעניין זה אריכות עצומה למרן החקרי לב) -
כך נוצרו העדפות של מורים מסויימים. ר"ת ור"י וריב"א, מהר"ם ממרוטנבורק, המרדכי והסמ"ק וכו' ורבינו הרמ"א - התקבלו כרבותיהם המועדפים של עדות אשכנז; הרי"ף הרמב"ם והרא"ש והרשב"א והר"ן והריב"ש וכו' - התקבלו כרבותיהם המועדפים של הספרדים.
ובאופן כמעט גורף, התקבלו הראשונים כרבותיהם המועדפים של האחרונים. כך שמי שיקל נגד אחד מגדולי הראשונים בגלל סברא של איזה אחרון זמנינו שחלק עליו, בגלל שזה דרבנן - לא יהיה הוא אלא מן המתמיהים, במקרה הטוב. וכן מי שיקל בדאורייתא כאחד מרבותינו עמודי ההוראה, נגד סברת אחרון מסויים מזמנינו שלא קבלו עליו לרבו - וודאי שפיר עבד (למשל, הוא יקל לפתוח בקבוק ע"פ סברת רבנו הרמב"ם והרב המגיד [כמובן במידה והוא יגיע למסקנה שלפי דבריהם יוצא שאין להחמיר בזה - וכמובא לדון בזה בארחות שבת]. ונדמה שעל רוב הפוסקים לא מקובלת מציאות של החמרה נגד ראשונים ע"פ אחרונים. ונדמה כעת שניתן בקלות להוכיח בעניין אלו ממשנה ברורה דוחה חומרות אחרונים ע"פ הוכחות מראשונים כמו מאירי וכו').
והדברים פשוטים וברורים כביעתא בכותחא לכל מי שפתח את ספרי הפוסקים.
עולה האמור, שמי שמקבל את כל אחד מפוסקי ההלכה בדור האחרון לרבו, יכול הוא הוא להקל על פיו גם בדאורייתא. גם אם רבני קבוצה מסויימת שאינם רבותיו מחמירים בזה
וכדי שייחשב רבו הוא אין הוא צריך ללמוד ממנו את כל התורה, או שיפסוק על פיו בכל מקום ומקום, דמוכח כן מדברי מנהגי כל עדות ישראל וכאמור.
אלא אם כן הוא למד ממי שאמר כלל זה כן את כל התורה כולה, שאז יש אולי להתחיל דיון שמא קיבל ממנו את גדר "רבו" באופן זה.
2. ומה שכתבת: "עולה האמור, שמי שמקבל את כל אחד מפוסקי ההלכה בדור האחרון לרבו, יכול הוא הוא להקל על פיו גם בדאורייתא. גם אם רבני קבוצה מסויימת שאינם רבותיו מחמירים בזה, וכדי שייחשב רבו הוא אין הוא צריך ללמוד ממנו את כל התורה, או שיפסוק על פיו בכל מקום ומקום", זהו גדר מוזר מאד, מה זה המושג הזה של "קבלת רב"? האם אני יכול לקבל לגבי כל נושא רב אחר? הוא ממש "רב" שלי לעניין הנושא ההוא? איך זה קורה? ע"י שאני אומר "הרי הוא רבי"? אתמהה.
ועיין בחזו"א (יו"ד סי' קנ ס"ק א) שכתב בזה"ל: "ונראה דהא דאמר דבשל תורה הלך אחר המחמיר אנו אלא בשאין אחד מהם רבו, אבל אחד מן החכמים הוא הלך אחריו אף להקל, ומקרי רבו כל שהוא קרוב לו ושומע שמועותיו תמיד ברוב המצות", עיין שם. הרי מבואר להדיא לא כמוך.
3. ואם תעיין בהודעות הקודמות תראה שבאמת יש בזה כללים, אם הוא רבו יכול להקל, אם יש מנהג הוא יכול להקל, ויש להאריך בזה, אבל כאן אין סיבה להקל.
אם אפשר ציטוט של הרמב"ן והרשב"א?עמנואל אמר:1. ?לישועתך קויתי השם אמר:1. במחילה, אבל לפי דבריך הגמ' במסכת ע"ז לא רלוונטית, לא כ"כ נראה לי...עמנואל אמר:פסקי רבנו הרמ"א לא צריכים כמובן שום חיזוק.
(הדבר ידוע שגם הספרדים קיבלו עליהם את הרמ"א לרבם, שישנו כלל מנחה, כי בכל מקום שפסק הש"ע אינו חד משמעי, אזלינן בתר הוראות הרמ"א. ובמקומות רבים נהגו הספרדים כהרמ"א אף נגד הש"ע, כגון בקטניות בפסח ובעוד מקומות רבים.)
אך תורה היא וללמוד אנו צריכים, כי אפילו את"ל שעשה הרמ"א פשרה זו, כבר תמהו עליה רבים - מה תעזור לנו פשרה כעין זו בדבר שהוא ספק של תורה?
מפסק זה ומעוד אלפי פסקים מוכח יסוד פשוט וברור:
אף על פי שאין עקביות מוחלטת בהליכה לאורם של פוסקים מסוימים, כמו מרן ומור"ם ושאר חכמי הדורות - אפשר להקל על פיהם אפילו בדאורייתא. די לקבל את אותו הפוסק כרב ברבים מדיני התורה, או בעניין המסורת של העדה, וכל כיו"ב. ואין צורך שיהיה רבו היחיד בכל דיני התורה, ובוודאי לא שילמד ממנו את כל התורה כולה (וכמו שניסו ללקט בזה איזה ידיעות לצורך התנצחות ילדותית).
אם יעלה על דעתו של מישהו שלא כן, לא מצאנו ידינו ורגלינו בבית המדרש. בכל מחלוקת בין הראשונים או בין גדולי הראשנים לאחרונים, בין הש"ע והרמ"א חל חיוב מוחלט, על כל עדות ישראל בשווה, לנהוג כפי התגלית המרעישה של פותח הנושא, הקבועת כלל חד ממדי, לנהוג בשל סופרים הלך אחר המיקל ובשל תורה הלך המחמיר.
הנה מסורים לנו כללים רבים כמי וכיצד להכריע בין התנאים והאמוראים בכל עניין מענייני התורה, יש נושאים שהולכים כרב, ויש שהולכים כשמואל, יש שהולכים כרב במקום התלמיד, ויש כבתרא, ויש עניין של מרא דאתרא אפילו על ר"א דשמותי הוא (שבת קל) - ולא אמרינן כלל כדבר שבשגרה, דספק דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא, אלא רק במקום שאין שום הכרעה - והיינו משום שמסיבות מסויימות קיבלנו עליהם אמוראים ותנאים כרבותינו בעניינים מסויימים ובאופנים מסויימים (וזכורה לי שבעניין זה אריכות עצומה למרן החקרי לב) -
כך נוצרו העדפות של מורים מסויימים. ר"ת ור"י וריב"א, מהר"ם ממרוטנבורק, המרדכי והסמ"ק וכו' ורבינו הרמ"א - התקבלו כרבותיהם המועדפים של עדות אשכנז; הרי"ף הרמב"ם והרא"ש והרשב"א והר"ן והריב"ש וכו' - התקבלו כרבותיהם המועדפים של הספרדים.
ובאופן כמעט גורף, התקבלו הראשונים כרבותיהם המועדפים של האחרונים. כך שמי שיקל נגד אחד מגדולי הראשונים בגלל סברא של איזה אחרון זמנינו שחלק עליו, בגלל שזה דרבנן - לא יהיה הוא אלא מן המתמיהים, במקרה הטוב. וכן מי שיקל בדאורייתא כאחד מרבותינו עמודי ההוראה, נגד סברת אחרון מסויים מזמנינו שלא קבלו עליו לרבו - וודאי שפיר עבד (למשל, הוא יקל לפתוח בקבוק ע"פ סברת רבנו הרמב"ם והרב המגיד [כמובן במידה והוא יגיע למסקנה שלפי דבריהם יוצא שאין להחמיר בזה - וכמובא לדון בזה בארחות שבת]. ונדמה שעל רוב הפוסקים לא מקובלת מציאות של החמרה נגד ראשונים ע"פ אחרונים. ונדמה כעת שניתן בקלות להוכיח בעניין אלו ממשנה ברורה דוחה חומרות אחרונים ע"פ הוכחות מראשונים כמו מאירי וכו').
והדברים פשוטים וברורים כביעתא בכותחא לכל מי שפתח את ספרי הפוסקים.
עולה האמור, שמי שמקבל את כל אחד מפוסקי ההלכה בדור האחרון לרבו, יכול הוא הוא להקל על פיו גם בדאורייתא. גם אם רבני קבוצה מסויימת שאינם רבותיו מחמירים בזה
וכדי שייחשב רבו הוא אין הוא צריך ללמוד ממנו את כל התורה, או שיפסוק על פיו בכל מקום ומקום, דמוכח כן מדברי מנהגי כל עדות ישראל וכאמור.
אלא אם כן הוא למד ממי שאמר כלל זה כן את כל התורה כולה, שאז יש אולי להתחיל דיון שמא קיבל ממנו את גדר "רבו" באופן זה.
2. ומה שכתבת: "עולה האמור, שמי שמקבל את כל אחד מפוסקי ההלכה בדור האחרון לרבו, יכול הוא הוא להקל על פיו גם בדאורייתא. גם אם רבני קבוצה מסויימת שאינם רבותיו מחמירים בזה, וכדי שייחשב רבו הוא אין הוא צריך ללמוד ממנו את כל התורה, או שיפסוק על פיו בכל מקום ומקום", זהו גדר מוזר מאד, מה זה המושג הזה של "קבלת רב"? האם אני יכול לקבל לגבי כל נושא רב אחר? הוא ממש "רב" שלי לעניין הנושא ההוא? איך זה קורה? ע"י שאני אומר "הרי הוא רבי"? אתמהה.
ועיין בחזו"א (יו"ד סי' קנ ס"ק א) שכתב בזה"ל: "ונראה דהא דאמר דבשל תורה הלך אחר המחמיר אנו אלא בשאין אחד מהם רבו, אבל אחד מן החכמים הוא הלך אחריו אף להקל, ומקרי רבו כל שהוא קרוב לו ושומע שמועותיו תמיד ברוב המצות", עיין שם. הרי מבואר להדיא לא כמוך.
3. ואם תעיין בהודעות הקודמות תראה שבאמת יש בזה כללים, אם הוא רבו יכול להקל, אם יש מנהג הוא יכול להקל, ויש להאריך בזה, אבל כאן אין סיבה להקל.
2. אכן מפשטות דברי החזו"א לא משמע כן, אך אדרבא לאור דבריי צריך להבין את דבריו. ופתחתי את הגמרא בחולין מד א וראיתי שאמר שם דקודם בת קול "כל הרוצה", ולא "כל תלמיד השומע את שמועות ב"ש ברוב מצוות התורה ורוצה". ומזה נראה דקשה מאוד לרדת לסוף דעתו של החזו"א. וראיתי שאת קושייתו של החזו"א מכל הרוצה לההיא דע"ז כבר הקשו הראשונים. וע"ש הרמב"ן וברשב"א שהביאו הא דאמר השתא דלא אתמר הלכתא כמר דעביד כמר עביד. וגם מזה משמע בבירור דלא כהחזו"א, שלא התנו זאת ברבו שלמד ממנו רוב מצוות התורה. ולעצם קושיית החזו"א, כבר פתרוה הרשב"א והרמבן שם, וכתבו דאם נוקט כמותו לחומרא ולקולא שפיר יכול לעשות כמותו, ולא תירצו כחז"א דבע"ז מיירי באינו רבו. ומשמע מדבריהם כמ"ש בס"ד.
אך מעבר לדקדוק דברי הש"ס והראשונים הקדושים, התמיהה ע"ד החזו"א תמיהה רבתא היא מסוגיין דעלמא, הא הלכה כרב באיסורי וכרב נחמן ושמואל, וכרבי שמעון בשבת, והלוא היה להם לחז"ל ולכל הפוסקים להגביל זאת רק למי שלומד מהם תמיד את רוב מצוות התורה. כי הלוא החזו"א עצמו כותב שקודם בת קול א"א לעשות כדברי ב"ש או ב"ה אלא אם כן הוא שמוע מהם תמיד ברוב מצוות התורה. וכי מישהו שמע פעם בת קול על רב ושמואל שהלכה כמותם. אתמהה...
זאת ועוד, אפשר לסמוך על מורי הוראה, על הש"ע הרמ"א והמשנה ברורה - כל עוד לא שומעים את שמועותיהם תמיד ברוב מצוות התורה. ולחומר הקושי, ליבי אומר לי שגם כוונתו ד"רוב" ו"תמיד" לאו דווקא.
אך בלא"ה החזו"א שם פסק שאם יש רבים הלכה כרבים, והרי לנו הרמב"ן והרשב"א מול דברי החזו"א.
3. כאן אין שום הכרח להחמיר (אם מטעם שאין מחתך את המחובר שרובו חתוך, אם מטעם רוב פסקים, ואם ס"ס והראשונים שלפ"ד אין כאן מחתך - וכנזכר בהערתי למעלה).
זה לא קשור להליכה אחרי הגדול.עמנואל אמר:לא יישבת כלום, כי מבואר שיש ג אפשרויות: א. רבו - כל הרוצה (חולין מד). ב. בת קול (חולין מד). ג. בשל תורה הלך אחר המחמיר (ריב"ק בע"ז).
האפשרויות הן רק אלו, דלריב"ק בע"ז לא הולכים אחרי הגדול (עז ז, א, ממרים א ה וכס"מ שם), וא"א לומר שמישהו אחד תמיד צדק...
בן איש חי אמר:חוץ מהנושא ההלכתי, שמעתי לא מזמן ממשגיח כשרות שצורת הלבשת המכסה על הבקבוק שונה מבעבר ומתוך כך גם כל ההלכה שונה.
בעבר היו נוטלים פיסת מתכת חלקה, ועל ידי הלבשתה על פי הבקבוק קיבלה את צורת המכסה העגול והחרוץ, אולם היום המכסה מגיע כמכסה
גם טרם הלבשתו וחיבורו על הבקבוק.
לא בדקתי את הענין עד כמה דבריו מדוייקים, ואשמח אם יש מי שיודע לבדוק ולוודא את הדבר.
[ולדיון עצמו מענין לענין, מסקרן אותי לדעת כמה מן המקפידים על אי פתיחת מכסה בקבוק בשבת, מחמירים גם על הוצאת השבת בזמן ר"ת משום ספיקא דאורייתא].
אב בבינה אמר:ופקק של מתכת כמעט כל הפוסקים אסרו אותו, הגרשז"א, הגר"מ פיינשטיין, ועוד כמה. כידוע שיש שהתירו את זה.
ומתשובת הגרשז"א שהוא המתיר לפתוח פקקי פלסטיק, כל עיקר דבריו הוא לחלק בין פלסטיק למתכת.
אולי במקום לפתוח אשכול על כל א' מתרי"ג מצות דאורייתא ולשאול על מה סומכים הא הרי ספק דאו' לחומרא, שמישהו יסדר את הנושאים השנויים במחלוקת כולם אחד לצד השני, זו לא שאלה קטנונית ולא ילדותית, אלא נצרכת לבירור המושג 'מנהג' 'קבלת רב' 'איתמר הלכתא' וכו' וכו' במה שנוגע למושג הוראה בימינו. כמעט ואין על כך רייד בין פוסקי זמנינו, בעבר היו בלי סוף שאלות בזה [אי"ה אציין בל"נ כמה דוגמאות כשתהי' לי האפשרות].ב. זעירא אמר:על מה סומכים הטובלים במקווה ללא השקה תמידית? גם אם יש פוסקים שמתירים, בדאוריתא הלך אחר המחמיר (ע"ז ז, א)?
על מה סומכים האוכלים מצות מכונה? גם אם יש פוסקים שמתירים, בדאוריתא הלך אחר המחמיר (ע"ז ז, א)?
על מה סומכים המניחים רק תפילין דרש"י? גם אם יש פוסקים שמתירים, בדאוריתא הלך אחר המחמיר (ע"ז ז, א)?
על מה סומכים המוציאים שבת לפני זמן ר"ת? גם אם יש פוסקים שמתירים, בדאוריתא הלך אחר המחמיר (ע"ז ז, א)?
על מה סומכים ההולכים בפ"נ? גם אם יש פוסקים שמתירים, בדאוריתא הלך אחר המחמיר (ע"ז ז, א)?
-----
שאלה קטנונית וילדותית של ילד בן שלש, כאילו נולדת היום ואתה לא יודע שיש מחלוקות בכלל ישראל, בכל נושא יש מחמירים ויש מקילים, המחמירים בעניין אחד מקילים בעניין אחר, והמקילים דהשתא מחמירים למחר, כל נושא לגופו, ולכל צד יש את ההולכים לאורו וזו היא דרכה של תורה (כמעט) מיום נתינתה, לקום ולשאול בתמימות 'על מה סומכים?' זו צרות מוחין של 'אני ורבי וקהילתי'.
סליחה על החריפות, אבל לא עצרתי ברוחי, מקווה שאתה לא לוקח אישי, כי הרי איני מכירך ואתה אינך מכירני...