ברכות מ"ז, ושבת גברא הוא ?

יואל נהרי

משתמש ותיק
אמר רבי אמי: שנים ושבת מצטרפין. אמר ליה רב נחמן: ושבת גברא הוא? - אלא אמר רבי אמי: שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין. מחוי רב חסדא: כגון אנא ורב ששת. מחוי רב ששת: כגון אנא ורב חסדא.



א.
רב נחמן לא שאל על תשובתו של רב אמי 'וחידוד גברא הוא' כמו ששאלו 'ושבת גברא הוא', משמע אכן חידוד גברא הוא.

ומצאתי בזה ג' פירושים במפרשים.

בתוס' הרא"ש אכן כתב כנ"ל וז"ל: 'שהלכה חשובה היא כשלישי'.


 
בצל"ח נראה שפירש, שהחשיבות היא באנשים המחדדין, ששנים המחדדין חשובין להצטרף כמו שלשה שאינן מחדדין, עי"ש.

ובמאירי פירש, דאכן אינן מצטרפין אלא כששלישי עמהן, והחידוש הוא, שאע"פ שלא קבעו כאחת, ההלכה מנענתן ומצרפת אותם כל שיש שלישי עמהן.

ב.
יש לתמוה, למה באמת אמר רב אמי בתחילה 'שנים ושבת מצטרפין', מעיקרא מאי סלקא דעתך.

ראיתי בספר בית האוצר (לר"י ענגיל) כלל קע"ט שכתב, שרב אמי בא ללמדו בלשון ערומים את מה שנאמר בזוהר בכ"מ שתלמיד חכם הוא בבחינת שבת ('בגין דתלמיד חכם כיום שבת' - 'אינון חכמים דדמיין לשבתות וימים טובים'), ורב אמי מעיקרא כבר התכוון לב' תלמידי חכמים המחדדין שהן מצטרפין, אלא שאמר זאת בל' ערומים 'שבת' כנ"ל, ורב נחמן חשב שהוא מתכוון כפשוטו ולכן שאל, וע"ז ענהו ר"א שכונתו לת"ח המחדדין, ועי"ש.

וכעי"ז מצאתי גם במלבי"ם פ' בשלח שכ' וז"ל: "כי קדושת השבת מתיחס לזקנים שקנו חכמה ואצלם תמיד שבת כמ"ש חז"ל ברכות (דף מז) שנים ושבת מצטרפין, ושבת גברא הוא, אלא שני ת"ח המחדדים זל"ז בהלכה מצטרפין, מפרש שנים ושבת היינו שהם ת"ח שאצלם תמיד שבת".

ג.
הא דרב ששת ורב חסדא החוו זה על זה ששנים המחדדין שמצטרפין זה כגון שניהם [רב ששת ורב חסדא], לכאו' יש להבין מה באו לומר בזה.

ויתכן כוונתם ע"פ הגמ' בעירובין ס"ז ע"א: "רב חסדא ורב ששת כי פגעי בהדי הדדי, רב חסדא מרתען שיפוותיה ממתנייתא דרב ששת, ורב ששת מרתע כוליה גופיה מפלפוליה דרב חסדא". [וברבינו חננאל: "כלומר הוה מתיירא ממנו שמא ישאלנו ממתנייתא דהוו בידיה. ורב ששת הוה מרתע כוליה גופיה מפלפוליה דרב חסדא שמא ישאלהו"]. ומבואר שכחו של רב ששת היה בעיקר בידיעת מתנייתא (סיני), וכחו של רב חסדא היה בעיקר בפלפולא (עוקר הרים), וא"כ מסתבר שדוקא מפגש בין שניהם כחו מיוחד להוליד חידודים וחידושים גדולים, כשרב ששת מביא מתנייתא ושואל מזו על זו, ור"ח מיישבן בפלפולו, וחידוד שכזה דיקא בכחו לצרפן [לכ"א מהפירושים הנ"ל כטעמיה].

 

 
 
חלק עליון תַחתִית