האם האתיופים ובני מנשה חייבים במצוות פורים?

חגי פאהן

משתמש ותיק
בעזהי"ת

השאלה החלה כשהייתי חייל, ולחיילים האתיופים ביום ה"סיגד" היה יום חופשה על חשבון המערכת. ואז שאלתי את עצמי: אם אלך למשרד ואומר שאני אתיופי, האם גם אני אזכה בחופשה זו? ואם יאמרו לי שרשום ששני הוריי נולדו בישראל (כמובן להעיר על כך שאני לא כהה זו גזענות), אז אענה להם שאמנם כן הוא, אך לאחרונה החלטתי להיות אתיופי. או אז דבריי יתקבלו ואזכה בחופשה המיוחלת?

מפורש במגילה פעמים רבות שהגזרה נגזרה על "היהודים", "היהודים" עשו אבל גדול וצמו, ו"היהודים" קיבלו עליהם ועל זרעם את ימי הפורים. למה קרויים יהודים, והרי כמעט לא מצאנו כינוי זה בתנ"ך, אלא "עברים" או "בני ישראל"? הכינוי "יהודי" קשור לשבט יהודה. כתוב בדה"י "ואשתו היהודיה", הכוונה משבט יהודה. אך כמעט כל הביטויים האלה בתנ"ך מכוונים לאדם שהגיע מממלכת יהודה, שנקראה כך לאחר פילוג ירבעם בן נבט החוטא והמחטיא; ואף אם הוא לא משבט יהודה, כש"כ תוס' מגילה יג.. וכן אצלנו במגילה כתוב "איש יהודי היה בשושן הבירה, ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש, איש ימיני". והגמ' (מגילה יב:) הקשתה: האם הוא מיהודה או מבנימין? על פי דברינו זה פשוט, הוא משבט בנימין שבממלכת יהודה (וזה מתאים לכל התירוצים של הגמ' שם).

ואם כן, לכא' עשרת השבטים שגלו לערי מדי (מלכים ב יז) בודאי היו תחת שלטון אחשורוש במלכות מדי ופרס, ולמרות זאת מוזכר בהדגשה שרק היהודים קיבלו את ימי הפורים כנ"ל, ומשמע מכך שעשרת השבטים כלל לא נכללו בגזרה אלא רק היהודים, "כי הגידו לו את עם מרדכי" שהיה מוכתר בנימוסיו (מגילה שם), שלפי חלק מהמפרשים מדובר על מראהו החיצוני שהראה שהוא מממלכת יהודה (היו לו פאות "עבים וגסים הנראין למרחוק הן בימים והן בלילות" - בן איש חי). לכן לשיטת הרב עובדיה זצ"ל שהאתיופים הנם משבט דן, וכן בני מנשה לכא' ייפטרו ממצוות הפורים.

מאי הוה עלה דההוא סיגד? החיילים "היהודים" לא מקבלים חופשה על חשבון המערכת בפורים, לכן בעצם אין לאתיופים מה להפסיד גם אם נפטור אותם מפורים. ולמה אין חופשה בפורים ובסיגד יש? י"ל שמנהג הסיגד תלוי במקום, דהיינו ארמון הנציב, ולכן מחייב יציאה מהבסיס; ולעומתו מצוות הפורים לא תלויה במקום וניתן לקיים אותה בתוך הבסיס (אך רק לשיטת רבנו אפרים שאין להשתכר) ולכן אין חופש. ועכ"ז ראוי שצה"ל יתחשב בפוסקים עפ"י פשט השולחן ערוך "לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", ויתן להם חופשה ע"ח המערכת.

מה החכמים אומרים?
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
חגי פאהן אמר:
ולמה אין חופשה בפורים ובסיגד יש?
תתפקח כבר. כל מטרת המדינה היתה לעקור תורה ומצות. לזאת המדינה מוכנה לכבד כל הדתות שבעולם חוץ מיהדות. וזה רק גודמא אחד.
 

מנדי

משתמש רגיל
חגי פאהן אמר:
ואם כן, לכא' עשרת השבטים שגלו לערי מדי (מלכים ב יז) בודאי היו תחת שלטון אחשורוש במלכות מדי ופרס, ולמרות זאת מוזכר בהדגשה שרק היהודים קיבלו את ימי הפורים כנ"ל, ומשמע מכך שעשרת השבטים כלל לא נכללו בגזרה אלא רק היהודים, "כי הגידו לו את עם מרדכי" שהיה מוכתר בנימוסיו (מגילה שם), שלפי חלק מהמפרשים מדובר על מראהו החיצוני שהראה שהוא מממלכת יהודה (היו לו פאות "עבים וגסים הנראין למרחוק הן בימים והן בלילות" - בן איש חי). לכן לשיטת הרב עובדיה זצ"ל שהאתיופים הנם משבט דן, וכן בני מנשה לכא' ייפטרו ממצוות הפורים
אף פעם לא שמענו על כזה רעיון שרק על שבט יהודה היה הגזירה , יש לך איזה מקור ?
 

מוטי

משתמש ותיק
@חגי פאהן
הלא לפי התירוץ האחרון בגמרא מגילה יג ע"א כל הכופר בע"ז נקרא יהודי, א"כ כל דבריך נפלו בבירא. ויתכן שגם שאר התירוצים לא אמרו דבריהם אלא היכא שנכתב "איש יהודי, איש ימיני" אבל יהודים במגילה בכינוי כללי הכוונה כעין היום. פוק חזי על מה נגזרה גזירה, על דתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים, א"כ למה יגזור על הבאים ממלכת יהודה דייקא?
אגב, למיטב ידיעתי האתיופים מזהים את ארץ מוצאם בכוש התנכי"ת
 

אריך

משתמש ותיק
וכי גר שמצטרף לעם ישראל לא צריך לחגוג את פורים?
גם אם נאמר שהגזירה היתה על בני יהודה, מ"מ כיון שהם היו עיקר מנין ובנין של עם ישראל דאז, ממילא הם מייצגים את הכלל כולו.
 

עזריאל ברגר

משתמש רגיל
אריך אמר:
לעצם הדבר, וכי גר שמצטרף לעם ישראל לא צריך לחגוג את פורים?
אכן מקרא מלא דיבר הכתוב "קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלווים עליהם, ולא גריעי בני שבט דן או מנשה מהגרים, וז"פ.
 

יעבץ

משתמש ותיק
לעצם קביעתו של חגי אני מסכים. כלומר היהודים שבמגילה זהו כינוי לבאים ממדינת יהודה. לשאלה האם המן התכוון להשמיד גם את הגולים מישראל, אין מקורות לדעת מה קרה איתם אבל אפשר להעריך שבדורו של מרדכי כבר לא הייתה קהילה מוגדרת של עשרת השבטים במקומות שחיו יהודים. אם עדיין לא התבוללו מן הסתם נטמאו בקהילת גולי יהודה. בכל מקרה גם אם יבוא עוד אלדד דני ויספר שאצלם לא הייתה גזירת המן כבר ענו פה יפה מפסוק ועל כל הנלווים עליהם.
ואם מכיר אתה יהודי מגאולי אתיופה שזהותו כעשרת השבטים חשובה לו מאוד, ולא לציין את פורים נותן לו תחושת שייכות כלשהיא, אמור לו כך: הרי אתה זכית להגשים את הנבואה "הנה אני לוקח את בני ישראל מבין הגויים אשר הלכו שם וקיבצתי אותם מסביב" (יחזקאל לז), אז בוא תשלים נבואה זו "ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ... ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד". ובאופן זה יש לשער שגם לפי מחשבתו ותפיסתו ימצא טעם לקיים עליו את ימי הפורים כדי לא להנציח את החלוקה של יהודה ואפרים "והיו לאחדים בידיך".
 

כותר

משתמש ותיק
חגי פאהן אמר:
ועכ"ז ראוי שצה"ל יתחשב בפוסקים עפ"י פשט השולחן ערוך "לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", ויתן להם חופשה ע"ח המערכת.
גם אני מצטרף להנ"ל, וראוי שיקיימיו בצה"ל הכל כפי פסק השו"ע ופי שיורונו רבותינו שליט"א על כל צעד בחיים, ולא רק על חופשת החיילים בפורים.

חגי אתה מפתיע אותנו, היית בצבא - ובכל אופן אתה כזה תלמיד חכם !
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
פותח הנושא
חן חן על התגובות! צר לי אך איני אתיופי...

לגבי דברי מנדי, שזהו חידוש שהגזירה היתה רק על גולי ממלכת יהודה, ולא על כל שנים עשר שבטי י-ה. וכן דברי מוטי שיהודים במגילה בכינוי כללי הכוונה כעין היום. אנחנו רגילים שעם ישראל=יהודים ויהודים=עם ישראל. למה? כי רק גולי יהודה חזרו לארץ יהודה מהגלות (יש דעה בגמ' שהשבטים חזרו בימי יאשיהו אבל אני מתעלם ממנה כרגע). אבל אם נעשה חיפוש ב"תורת אמת" נמצא שהביטוי "ארץ יהודה" מופיע פי שניים מ"ארץ ישראל", כלומר זה היה שם יותר בשימוש. ובפרט שהמילה "יהודי" כמעט לא מופיעה בתנ"ך עד סמוך לחורבן הבית (חוץ ממקום אחד - "ואשתו היהודיה", שבו מדובר על מוצא משבט יהודה), וביותר אחר החורבן. לכן רציתי לטעון שכשכתוב בפתשגן "היהודים" בא לאפוקי מעשרת השבטים.

וששאלו כאן, למה שהמן יחלק? שאלה טובה. ניסיתי לענות שאנשי יהודה היו ניכרים במראיהם ולכן התייחסו אליהם כעם אחר ("כי הגידו לו את עם מרדכי", ויחזקאל ל"ז כ"ב אומר "ולא יהיו עוד לשני גוים" לעתיד לבוא, אבל עכשיו הם כשני גוים). אך זה קצת דחוק, והרי ראינו לפני שני דורות שקשה לשכנע את העמלקים שמדובר ביותר מעם אחד על כל ההבדלים. וא"כ למה שהמן לא יכלול את ה"ישראלים"? שמעתי פעם תשובה על כך בבתי נייטין בשושן פורים, שה"ישראלים" היו מקורבים לשלטון ולהמן וגם הם היו נגד מרדכי, אך כמדומני שתשובה זו מקומה בפורום אגדה ולא בפורום הלכה. ולמרות הדוחק אפשרות זו לא נפסלה.

ולדברי אריך שגר שמצטרף ליהודים צריך לקיים את פורים, זהו אכן לגבי גר. אמנם את בני מנשה לא מקבלים ללא גיור, אך את האתיופים ישנם רבים שלא עברו גיור, כשיטת הרב עובדיה עפ"י אחד הראשונים ששייך אותם לשבט דן, ובניגוד לדעת האומרים שהם עבדי שלמה שהתגיירו או דעות אחרות, שאז לא היתה שאלה. אגב, האתיופים (עפ"י הידוע לי) לא ייחסו עצמם לדן כשעלו לארץ, לעומת בני מנשה ההודים שמייחסים עצמם אחר מנשה (מְנַסְיָא בלשונם). לכן עפ"י שיטה זו דנתי.

ועכ"ז, ייש"כ לעזריאל ברגר שהבאת את הפסוק "ועל כל הנלווים עליהם" שוודאי כולל אנשים מעשרת השבטים שנלוו אז ועתה ליהודים.
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
א' בתחילת מס' מגילה, איתא בגמ' הו"א שהמוקפין לא יחוגו את פורים, והגמ' דוחה את ההו"א בטענה דוכי לאו ישראל נינהו, ועוד מהודו ועד כוש, יעו"ש, ובפשוטו נראה בגמ' דבתי' הראשון ס"ל דהוא על כל ישראל, וכל' הגמ' וכי לאו ישראל הוא, ובתי' השני ס"ל דכל העולם היה באותו הנס וכל העולם נתחחיבו במצוות פורים מהודו ועד כוש (יעו"ש בראשונים ב' מפרשים בתי' זה), בכל אופן מבואר דפורים הוא חובת כל ישראל,
ב' לגבי שם יהודים אם הוא רק לשבט יהודה, כמדומני, שבמדרש על הפסוק י'הודה אתה יודוך אחיך, אמרו דכל ישראל יקראו על שם י'הודה, ומכאן דישראל נקראים בשם י'הודים,
ובכל אופן ייש"כ על ההערה הנפלאה, כי אחרי ככלות הכל יש בזה הערה נפלאה כי כל המגילה נזכר רק יהודים ולא נזכר כלל ישראל, והוא הערה נפלאה, ובדרך דרוש נראה בזה כי אם בתחילה היו שטעו לומר כי מרדכי הצדיק היה אשם במעשה המן, הרי לאחר הנס התברר כי דוקא הוא היה נס הצלת עם ישראל, וכדי להנציח זאת לדורות, השתמשו בשם יהודים, והוא ע"פ הגמ' כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי,
 

יהושע

משתמש ותיק
חגי פאהן אמר:
חן חן על התגובות! צר לי אך איני אתיופי...

לגבי דברי מנדי, שזהו חידוש שהגזירה היתה רק על גולי ממלכת יהודה, ולא על כל שנים עשר שבטי י-ה. וכן דברי מוטי שיהודים במגילה בכינוי כללי הכוונה כעין היום. אנחנו רגילים שעם ישראל=יהודים ויהודים=עם ישראל. למה? כי רק גולי יהודה חזרו לארץ יהודה מהגלות (יש דעה בגמ' שהשבטים חזרו בימי יאשיהו אבל אני מתעלם ממנה כרגע). אבל אם נעשה חיפוש ב"תורת אמת" נמצא שהביטוי "ארץ יהודה" מופיע פי שניים מ"ארץ ישראל", כלומר זה היה שם יותר בשימוש. ובפרט שהמילה "יהודי" כמעט לא מופיעה בתנ"ך עד סמוך לחורבן הבית (חוץ ממקום אחד - "ואשתו היהודיה", שבו מדובר על מוצא משבט יהודה), וביותר אחר החורבן. לכן רציתי לטעון שכשכתוב בפתשגן "היהודים" בא לאפוקי מעשרת השבטים.

וששאלו כאן, למה שהמן יחלק? שאלה טובה. ניסיתי לענות שאנשי יהודה היו ניכרים במראיהם ולכן התייחסו אליהם כעם אחר ("כי הגידו לו את עם מרדכי", ויחזקאל ל"ז כ"ב אומר "ולא יהיו עוד לשני גוים" לעתיד לבוא, אבל עכשיו הם כשני גוים). אך זה קצת דחוק, והרי ראינו לפני שני דורות שקשה לשכנע את העמלקים שמדובר ביותר מעם אחד על כל ההבדלים. וא"כ למה שהמן לא יכלול את ה"ישראלים"? שמעתי פעם תשובה על כך בבתי נייטין בשושן פורים, שה"ישראלים" היו מקורבים לשלטון ולהמן וגם הם היו נגד מרדכי, אך כמדומני שתשובה זו מקומה בפורום אגדה ולא בפורום הלכה. ולמרות הדוחק אפשרות זו לא נפסלה.

ולדברי אריך שגר שמצטרף ליהודים צריך לקיים את פורים, זהו אכן לגבי גר. אמנם את בני מנשה לא מקבלים ללא גיור, אך את האתיופים ישנם רבים שלא עברו גיור, כשיטת הרב עובדיה עפ"י אחד הראשונים ששייך אותם לשבט דן, ובניגוד לדעת האומרים שהם עבדי שלמה שהתגיירו או דעות אחרות, שאז לא היתה שאלה. אגב, האתיופים (עפ"י הידוע לי) לא ייחסו עצמם לדן כשעלו לארץ, לעומת בני מנשה ההודים שמייחסים עצמם אחר מנשה (מְנַסְיָא בלשונם). לכן עפ"י שיטה זו דנתי.

ועכ"ז, ייש"כ לעזריאל ברגר שהבאת את הפסוק "ועל כל הנלווים עליהם" שוודאי כולל אנשים מעשרת השבטים שנלוו אז ועתה ליהודים.
אין שום סברא שגר יתחייב וישראלי לא, ואולי יש לומר שגר מתחייב מדין מנהג המקום, אז יתכן שזה תלוי אם האטיופי מצטרף לקהילה יהודית גם הוא יתחייב כמו חומרי המקום שבא לשם, אבל קהילה אתיופית שעומדת בפני עצמה פטורה ממצות פורים, וכן הדין בגר שהתגייר בבי״ד ישראלי לא יהודי ונשאר בקהילה ההיא יהיה פטור כיון שלא נקרה נלוה אל היהודים רק נלוה אל הישראלים, כך נראה מסתבר.
 

ענבשהל

משתמש רגיל
יהושע אמר:
חגי פאהן אמר:
חן חן על התגובות! צר לי אך איני אתיופי...

לגבי דברי מנדי, שזהו חידוש שהגזירה היתה רק על גולי ממלכת יהודה, ולא על כל שנים עשר שבטי י-ה. וכן דברי מוטי שיהודים במגילה בכינוי כללי הכוונה כעין היום. אנחנו רגילים שעם ישראל=יהודים ויהודים=עם ישראל. למה? כי רק גולי יהודה חזרו לארץ יהודה מהגלות (יש דעה בגמ' שהשבטים חזרו בימי יאשיהו אבל אני מתעלם ממנה כרגע). אבל אם נעשה חיפוש ב"תורת אמת" נמצא שהביטוי "ארץ יהודה" מופיע פי שניים מ"ארץ ישראל", כלומר זה היה שם יותר בשימוש. ובפרט שהמילה "יהודי" כמעט לא מופיעה בתנ"ך עד סמוך לחורבן הבית (חוץ ממקום אחד - "ואשתו היהודיה", שבו מדובר על מוצא משבט יהודה), וביותר אחר החורבן. לכן רציתי לטעון שכשכתוב בפתשגן "היהודים" בא לאפוקי מעשרת השבטים.

וששאלו כאן, למה שהמן יחלק? שאלה טובה. ניסיתי לענות שאנשי יהודה היו ניכרים במראיהם ולכן התייחסו אליהם כעם אחר ("כי הגידו לו את עם מרדכי", ויחזקאל ל"ז כ"ב אומר "ולא יהיו עוד לשני גוים" לעתיד לבוא, אבל עכשיו הם כשני גוים). אך זה קצת דחוק, והרי ראינו לפני שני דורות שקשה לשכנע את העמלקים שמדובר ביותר מעם אחד על כל ההבדלים. וא"כ למה שהמן לא יכלול את ה"ישראלים"? שמעתי פעם תשובה על כך בבתי נייטין בשושן פורים, שה"ישראלים" היו מקורבים לשלטון ולהמן וגם הם היו נגד מרדכי, אך כמדומני שתשובה זו מקומה בפורום אגדה ולא בפורום הלכה. ולמרות הדוחק אפשרות זו לא נפסלה.

ולדברי אריך שגר שמצטרף ליהודים צריך לקיים את פורים, זהו אכן לגבי גר. אמנם את בני מנשה לא מקבלים ללא גיור, אך את האתיופים ישנם רבים שלא עברו גיור, כשיטת הרב עובדיה עפ"י אחד הראשונים ששייך אותם לשבט דן, ובניגוד לדעת האומרים שהם עבדי שלמה שהתגיירו או דעות אחרות, שאז לא היתה שאלה. אגב, האתיופים (עפ"י הידוע לי) לא ייחסו עצמם לדן כשעלו לארץ, לעומת בני מנשה ההודים שמייחסים עצמם אחר מנשה (מְנַסְיָא בלשונם). לכן עפ"י שיטה זו דנתי.

ועכ"ז, ייש"כ לעזריאל ברגר שהבאת את הפסוק "ועל כל הנלווים עליהם" שוודאי כולל אנשים מעשרת השבטים שנלוו אז ועתה ליהודים.
אין שום סברא שגר יתחייב וישראלי לא, ואולי יש לומר שגר מתחייב מדין מנהג המקום, אז יתכן שזה תלוי אם האטיופי מצטרף לקהילה יהודית גם הוא יתחייב כמו חומרי המקום שבא לשם, אבל קהילה אתיופית שעומדת בפני עצמה פטורה ממצות פורים, וכן הדין בגר שהתגייר בבי״ד ישראלי לא יהודי ונשאר בקהילה ההיא יהיה פטור כיון שלא נקרה נלוה אל היהודים רק נלוה אל הישראלים, כך נראה מסתבר.
לענ"ד לא ניתן להוכיח זאת מהפס' "ועל כל הנלווים אליהם" שהרי הוא מדבר על הגרים וכפי שכתב ר' יהושע לפני וחילק בין גר סתם לגרום ישראל. ואדרבה איפכא מסתברא מהפס' שדווקא הנלווה על היהודים חייב אבל גר סתם איננו חייב. (שהרי אם-כן אין סברה שגר לא יתחייב והפס' מיותר ח"ו). אבל מסתבר שגם אתיופים יחויבו בחג מצד אחר והוא הצלת שבט מישראל מכליה. שהרי שנינו בתענית ל. שאחת מסיבות חגיגת ט"ו באב היא התרת שבט בנימין בקהל. כלומר הצלת שבט מישראל הינה סיבה לחג לכלל ישראל. בנוסף, יש לומר שחייבים מדין ערבות שותפות שהרי אם היו יודעים והיה באפשרותם לעזור במלחמת יהודה נגד המן הארור הייתה זו חובתם כפי שחייב שאול את כל עמ'"י להילחם למען יושבי גלעד. (וניתן ללמוד זאת גם משירת דבורה בקללה את השבטים שלא באו לעזר המלחמה). בנוסף, יש לענ"ד לחייבם משום שעצם הישרדותם בגלות הוא בזכות קיום ממלכה יהודית חזקה בא"י בימי בית שני, שהיא תוצאה ישירה של הצלת אסתר (שהרי דריוש היה בנה) ולכן יהיו חייבים בפורים משום שלא פורים לא היו קיימים. וניתן להשוות זאת קצת למה שכתב חת"ם סופר על פורים דפרנקפורט. (אעפ"י שהתירוץ האחרון דוחק הוא).
 

אני הקטן

משתמש רגיל
אף הם היו באותו הנס לכאו'.
שהרי כתוב במסכת מגילה דף יא עמוד א: מהדו ועד כוש רב ושמואל, חד אמר: הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם, וחד אמר: הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי, כשם שמלך על הודו וכוש - כך מלך מסוף העולם ועד סופו. א"כ מלך על כל העולם ואתיופיה בכלל כל אלו.
והרי כתוב במגילה: פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים להיות עתדים ליום הזה: .... ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר יצע לרבים: .... פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים ולהיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאיביהם: .... ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב וגו':
ואם כפי שכתב בן ישיבה ועוד חברים ש'יהודה' היינו ישראל, א"כ אין סיבה לומר שהם לא נכללו בגזירה, והרי כתוב במגילה: ויכתב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים: לקים עליהם להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה ושנה: כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים: וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם:
 

ענבשהל

משתמש רגיל
אני הקטן אמר:
אף הם היו באותו הנס לכאו'.
שהרי כתוב במסכת מגילה דף יא עמוד א: מהדו ועד כוש רב ושמואל, חד אמר: הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם, וחד אמר: הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי, כשם שמלך על הודו וכוש - כך מלך מסוף העולם ועד סופו. א"כ מלך על כל העולם ואתיופיה בכלל כל אלו.
והרי כתוב במגילה: פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים להיות עתדים ליום הזה: .... ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר יצע לרבים: .... פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים ולהיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאיביהם: .... ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב וגו':
ואם כפי שכתב בן ישיבה ועוד חברים ש'יהודה' היינו ישראל, א"כ אין סיבה לומר שהם לא נכללו בגזירה, והרי כתוב במגילה: ויכתב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים: לקים עליהם להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה ושנה: כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים: וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם:
לכאו' בילקוט שמעוני (ריא) מופיעה מחלוקת בדבר זה. ברישא מופיע כדברי התלמוד ששלושה מלכו בכיפה ובינהם אחשוורוש, אך בסיפא מופיע כי: "ואחשורוש מלך בחציו של עולם והלא חציו של עולם אינו אלא קי"ו איפרכיות אלא בזכותה של אסתר נתווספו לו אחת עשרה איפרכיות, הדא הוא דכתיב: הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה." וצ"ע ליישב המחלוקת.
 

יהושע

משתמש ותיק
אולי הודו וכוש הכוונה לבני מנשה ואטיופים, ובאמת משמע בחזל שהגזירה היתה על כל עם ישראל וצריך ביאור כי הרי בתנך יהודים הכוונה לאנשים ממלכת יהודה, ויתכן שרוב בני ישראל כבר התבוללו אז, והמיעוט שנשארו היו במקומות רחוקים ולא היו ככ ידועים, לכן כתוב יהודים.
 

יהושע

משתמש ותיק
חגי פאהן אמר:
בעזהי"ת

השאלה החלה כשהייתי חייל, ולחיילים האתיופים ביום ה"סיגד" היה יום חופשה על חשבון המערכת. ואז שאלתי את עצמי: אם אלך למשרד ואומר שאני אתיופי, האם גם אני אזכה בחופשה זו? ואם יאמרו לי שרשום ששני הוריי נולדו בישראל (כמובן להעיר על כך שאני לא כהה זו גזענות), אז אענה להם שאמנם כן הוא, אך לאחרונה החלטתי להיות אתיופי. או אז דבריי יתקבלו ואזכה בחופשה המיוחלת?

מפורש במגילה פעמים רבות שהגזרה נגזרה על "היהודים", "היהודים" עשו אבל גדול וצמו, ו"היהודים" קיבלו עליהם ועל זרעם את ימי הפורים. למה קרויים יהודים, והרי כמעט לא מצאנו כינוי זה בתנ"ך, אלא "עברים" או "בני ישראל"? הכינוי "יהודי" קשור לשבט יהודה. כתוב בדה"י "ואשתו היהודיה", הכוונה משבט יהודה. אך כמעט כל הביטויים האלה בתנ"ך מכוונים לאדם שהגיע מממלכת יהודה, שנקראה כך לאחר פילוג ירבעם בן נבט החוטא והמחטיא; ואף אם הוא לא משבט יהודה, כש"כ תוס' מגילה יג.. וכן אצלנו במגילה כתוב "איש יהודי היה בשושן הבירה, ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש, איש ימיני". והגמ' (מגילה יב:) הקשתה: האם הוא מיהודה או מבנימין? על פי דברינו זה פשוט, הוא משבט בנימין שבממלכת יהודה (וזה מתאים לכל התירוצים של הגמ' שם).

ואם כן, לכא' עשרת השבטים שגלו לערי מדי (מלכים ב יז) בודאי היו תחת שלטון אחשורוש במלכות מדי ופרס, ולמרות זאת מוזכר בהדגשה שרק היהודים קיבלו את ימי הפורים כנ"ל, ומשמע מכך שעשרת השבטים כלל לא נכללו בגזרה אלא רק היהודים, "כי הגידו לו את עם מרדכי" שהיה מוכתר בנימוסיו (מגילה שם), שלפי חלק מהמפרשים מדובר על מראהו החיצוני שהראה שהוא מממלכת יהודה (היו לו פאות "עבים וגסים הנראין למרחוק הן בימים והן בלילות" - בן איש חי). לכן לשיטת הרב עובדיה זצ"ל שהאתיופים הנם משבט דן, וכן בני מנשה לכא' ייפטרו ממצוות הפורים.

מאי הוה עלה דההוא סיגד? החיילים "היהודים" לא מקבלים חופשה על חשבון המערכת בפורים, לכן בעצם אין לאתיופים מה להפסיד גם אם נפטור אותם מפורים. ולמה אין חופשה בפורים ובסיגד יש? י"ל שמנהג הסיגד תלוי במקום, דהיינו ארמון הנציב, ולכן מחייב יציאה מהבסיס; ולעומתו מצוות הפורים לא תלויה במקום וניתן לקיים אותה בתוך הבסיס (אך רק לשיטת רבנו אפרים שאין להשתכר) ולכן אין חופש. ועכ"ז ראוי שצה"ל יתחשב בפוסקים עפ"י פשט השולחן ערוך "לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", ויתן להם חופשה ע"ח המערכת.

מה החכמים אומרים?
לכאורה צריך לומר שאחר שבטלה מלכות ישראל כל כלל ישראל נקראו על שם יהודה.
 
חלק עליון תַחתִית