א) תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד. יש שכ' דתמיד מוסב למעלה דאל"ה מדוע נכפל, אך נר' להוכיח מברכת מודים שנאמר בה יתברך שמך מלכנו תמיד לעולם ועד, ובאמת ל" הם שני עניינים, תמיד פירושו מה שאין בו הפסקות והפוגות ולעולם ועד הוא שאין לו סוף וצ"ע.
ב) והסר שטן מלפנינו ומאחרינו. יל"פ בתלתא, א' שלא יהא ממולנו וגם לא בסביבתנו, ב' שלא יהא בגלוי ובסתר, ג' שלא יעצור דרכנו ולא ידחפנו לעלות דרגות רוחניות במרוצה.
ג) שפתי תפתח ופי יגיד. החילוק בין שפתים לפה, ששפתיים הם בהתיחסות לפה בתור אבר חומרי, ופה הוא ביטוי לכח הדיבור, ויש בזה ב' נדבכים, א' שהפה יפעל את פעולתו החומרית בצורה טובה, ב' שישתמש בדיבור באופן הנכון ויאמר את המילים הנכונות. ולכן בזה נא' פתיחה ובזה הגדה.
ד) ענין הכריעות. א' כריעה היא התבטלות כביכול מנמיך עצמו. ב' התכווצות כלומר אין אני כלום ורצונו להעלים עצמו. ג' כל עצמותי תאמרנה. וההבדל בין כריעה להשתחויה שכריעה היא בחלק התחתון של הגוף ושחיה היא בפלג העליון.
ה) ק-ל עליון. יש בזה שתי משמעויות, א' לשון מעל שהוא מעלינו, ב' לשון עילה, שהוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות.
ו) גומל חסדים. קשה, דחסד הוא ע"מ לקבל תמורה ורק חסד של אמת הוא בלא תמורה, משא"כ גמול הוא מתנת חינם. וי"ל שזה מחסדי השי"ת שנותן בחינם ונותן הרגשה שמגיע לו.
ז) חסדים טובים. וכי ישנם חסדים שאינם טובים. ונראה שיש העושה חסד בשביל עצמו אך הקב"ה אינו כן.
ח) עוזר ומושיע ומגן. ובסוף התפילה אומרים "ישועתנו ועזרתנו", ובברכות ק"ש דשחרית "עזרת אבותינו וכו' מגן ומושיע", ובברכת מודים "מגן ישענו", ובהלל "עזרם ומגינם הוא". ויש להבין את שינויי הסדר בכל הנ"ל.
ט) ברכת מחיה המתים. נא' בברכה זו ו' פעמים ענין תחיית המתים: מחיה מתים אתה, מחיה מתים ברחמים רבים, מקיים אמונתו לישני עפר, מלך ממית ומחיה, נאמן אתה להחיות מתים, בא"י אמ"ה מחיה המתים.
י) סומך נופלים. שנפלו ברוחניות ובגשמיות.
יא) ברכת הדעת. מה שהיא בתחילה, א' כי היא הגורמת להתפלל. ב' כי מהות האדם נעשה ע"י שיש בו דעת, וזהו ההבדל בינו לבהמות.
יב) חכמה פי' הבנה, בינה פי' מבין דבר מתוך דבר, דעת פי' שפעולותיו ע"פ חכמתו ובינתו, וזה ע"י הבחנה בין טוב לרע כמו שמצינו בעץ הדעת, וכמו שמצינו שאיבוד הדעת הוא טשטוש ההבחנה בין טוב לרע במאמרם ז"ל חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, וכן מצינו אם אין דעת הבדלה מנין. השכל פי' לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.
יג) ברכת תשובה. יש לבאר ע"פ מה שאמרו שהתורה והתפילה נצרכים וכרוכים זב"ז: השיבנו לתורתך ובד בבד קרבנו לעבודתך היינו תפילה וע"י שניהם יש חזרה בתשובה.
יד) תחלואינו - הגדרת האדם כחולה הוא כשחוליו משפיע על כל הגוף דהיינו מצב נפשי חולה וא"כ חולי הוא הכאב הנפשי. מכאובינו - הוא הצער הבא מחמת האיבר הפגום. מכותינו - הוא המכה הגופנית. ולפ"ז מבואר הסדר כי אין מכאוב בלי מכה ואין חולי בלי מכאוב אבל יש מכה בלי כאב ויש כאב בלי חולי, ואם היה מבקש שלא יהא מכה כבר כלול בזה מכאוב וחולי והמטרה בתפילה לפרט מה שיותר, וכן אתה מוצא לענין הודאה שנזכר בפוסקים שאם בירך זוקף כפופים שוב לא יברך מתיר אסורים כי נכלל בזה וא"כ תיקשי יאמר לכתחילה רק זוקף כפופים, וע"כ יש טעם לפרט ודו"ק.
טו) שָנים. מה שמבקשים בלשון ברכת שנים לא פרנסה, כי מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה עד ר"ה.
טז) יש ו' ברכות על הגאולה, וביאורם ע"פ דברי התפאר"י (בהקדמה לקדשים) שבירור דבר הוא ע"פ ז' דברים, מי, מה, למי או את מי, מתי, איה, איך ולמה. ופירושו: ולירושלים - איה, תקע בשופר שמדבר בקיבוץ גלויות - איך, את צמח דוד - מי, השיבה שופטינו והסר יגון - למה, ולמלשינים - מתי כי נזכר ה' פעמים ענין המהירות וגם כי מועד הגאולה כאשר הרשעה תכלה, על הצדיקים - למי, מה - צירוף כולם. וצ"ע.
יז) יהמו רחמיך. לשון המיית גלי הים, רעש גדול מרוב גודל הרחמים, הגרי"פ.
יח) ושים חלקנו עמהם. יל"פ בתרתי, א' בשכר הצדיקים, ב' שנהיה אנחנו צדיקים, ובוטחים בשמך באמת.
יט) כי לישועתך קוינו כל היום ומצפים לישועה. יל"ע הכפילות, ונר' בתרתי א' לקוות פי' להימלא ברצון שיהא טוב, לצפות הוא על דבר שידוע שיקרה אך יש כיסופים ורצון שיבוא מהרה, ב' ומצפים לישועה קאי על קוינו, כלומר לא רק אנו מקוים אלא ישנם צדיקים שמצפים ופירושו לישועתך קווינו אנחנו והמצפים, ויש לחבר שני הפירושים.
כ) יל"ע בהא דמבקשים שמע קולנו ממנ"פ אי שומע תפילה זו כבר ביקש בה הכל, ואם לאו מה יועיל בקשה זו. וי"ל בתרתי, א' ידוע כי תפילה היא חיזוק הרגשת תלות בקב"ה וע"ז מבקשים על שמיעת התפילה בכדי שיוחדר לנו שעצם קבלת התפילה היא מאיתו ולא רק מילוי הבקשות והוא ענין עמוק, ב' ויעתר לשון הפצרה וריבוי, כי חזרה על הבקשה מועילה ומטעמא דלעיל. ג' כוונתנו גם על תפילות בשאר היום.
כא) שמע קולנו וקבל את תפילתנו. תעיתי כשה אובד בקש עבדך, כמו שה אובד שצועק בלא מילים גם אנו, וזהו קול. ותפילה היא המילים.
כב) רצה. מדוע הוא בכלל ג' דהודאה וכן קשה בברכה האחרונה, וכן קשה באנא ה' הושיעה נא מה שייכותו להלל. וי"ל שתכלית התפילה היא הרגשת תלות בהקב"ה, והודאה כלול בה אף הודאה על האמת שמכיר בכך שהקב"ה הוא שהיטיב לו, ודב"ז מתבטא היטב ע"י שמבקשים יחד עם ההודאה.
אך טפי י"ל בעיקר השייכות של עבודה להודאה, דהנה בגמ' מגילה (יח.) הקשו מפני מה אין הכהנים נושאים כפיהם בעבודה אלא בהודאה, ותירצו בגמ' דכתיב זובח תודה וילפי' מינה דעבודה והודאה חדא מלתא נינהו.
כג) ואשי ישראל ותפילתם וכו'. חד מן הפי' שאשי ישראל אלו הקרבנות וצ"ב מאי שיאטיה השתא כשאין קרבנות. ונר' שמבקשים שנוכל לבקש ע"ז וע"י שמזכירים דב"ז מתעורר השפע ההוא המבקש להשפיע.
כד) מודים אנחנו לך וכו' נודה לך וכו'. צ"ע הכפילות, ונר' דהלא הודאה פירושו בשנים, א' כעין מודה בקנס, ב' לשון תודה, הראשון הוא הא' והשני הוא הב'.
כה) ועל ניסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת. מה בין נס לפלא, נס הוא נס גלוי לשון נס להתנוסס כדבר גבוה הגלוי לכל, ופלא הוא נס נסתר כמ"ש כי יפלא ממך דבר והיינו הנהגת הקב"ה לעולם בדרך הטבע, ועל כן הנפלאות הם בכל עת ערב ובוקר וצהריים ואילו ניסים אינם בתדירות ותמידיות.
כו) נפלאותיך וטובותיך. נפלאות הם חזיון השפע, ואילו טובות הם השפע עצמו. וכן הוא דרך העולם, שרואים קודם הטובה וההצלה ואח"כ היא מגיעה, וכדאמרי אינשי יש כאן אור בקצה המנהרה.
כז) הטוב כי לא כלו והמרחם כי לא תמו. יל"ע טובא דהול"ל איפכא.
כח) ויהללו את שמך הגדול באמת. יל"פ בתרתי, א' באמת מוסב על ויהללו, ב' באמת מוסב על הגדול.
כט) במודים דרבנן. צ"ב מהו על שאנחנו מודים לך, ויש שפי' שהוא לשון תוספת כמ"ש על עולת התמיד, ונר' לפרש שהוא חוזר אדלעיל שאמר ברכות והודאות לשמך הגד' על שהחייתנו וקיימתנו וכיון שהזכיר זה מוסיף אגב אוחרא תפילה כן תחיינו וכו' עד בלבב שלם, ואח"כ חוזר ואומר ברכות והודאות על שיש לנו הזכות והאפשרות להודות ועל כך שמכירים אנו במיטיב ובכך שצריך להודות לו ושנזכַרנו בכך. ובאופ"א י"ל דקאי על מודים אנחנו לך וכנ"ל וכל האמצע הוא כמו בסוגריים.
ל) הקשר בין ברכת כהנים לתפילה, כי תפילה היא דו שיח וכבר אמרו ואני אברכם את ישראל, ונמצא שהוא ברכת הקב"ה לישראל והוא הצד הב' של השיחה. וכה"ג י"ל בקריה"ת כמבואר במפרשים שהוא כעין מעמד הר סיני והקב"ה מדבר אל ישראל ועל כן מישך שייך לתפילה.
לא) בסוף קטע הא' דעלינו לשבח, העולם מפרש ככתוב בתורתו וידעת וכו' דקאי על אמת מלכנו אפס זולתו, ונר' שהוא טעות אלא מוסב אלעיל טפי הוא אלוקינו אין עוד אמת וכו' דהכי איתא הקרא דמייתי אין עוד.
לב) נוסח ההלל "הודו לה' כי טוב וגו' יאמר נא ישראל וגו' יאמרו נא בית אהרן וגו' יאמרו נא יראי ה'" וגו'. ויל"ע בזה שהרי בכלל ישראל ישנם גם בית אהרן ויראי ה' ומהי הכפילות, ואם לא זו אף זו אמרי' א"כ הול"ל איפכא וכמו במתיר אסורים וזוקף כפופים. וצ"ל שיש מעלה להם ועם זה הם מודים, ועי"ז הויא הודאתן בעלת מעליותא טפי.