אשכול לכתיבת ביאורים יפים בתפילה {גם בלי קושיות או הערות} רק ביאורים

אלימלך

משתמש ותיק
"מלך עוזר ומושיע ומגן"
יש לבאר עוזר - היינו קודם שהגיע הצרה [כשהיה צריך רק עזרה להינצל]
ומושיע - זה כאשר הצרה כבר סובבה את האדם, וה' הושיע אותו מהצרה.
ומגן - מדובר כאשר האדם כבר בתוך הצרה, והקב"ה שומר עליו ומגן.
וראיה מהמדרש שבשעה שהוציא הקב"ה את אברהם מאור כשדים פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך מגן אברהם
 

דרומאי

משתמש ותיק
אלימלך אמר:
"מלך עוזר ומושיע ומגן"
יש לבאר עוזר - היינו קודם שהגיע הצרה [כשהיה צריך רק עזרה להינצל]
ומושיע - זה כאשר הצרה כבר סובבה את האדם, וה' הושיע אותו מהצרה.
ומגן - מדובר כאשר האדם כבר בתוך הצרה, והקב"ה שומר עליו ומגן.
וראיה מהמדרש שבשעה שהוציא הקב"ה את אברהם מאור כשדים פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך מגן אברהם
בפשוטו מגן מיירי קודם בא הצרה, ומושיע מתוך הצרה. והראיה מהמדרש צ''ע, ועצם דברי המדרש נמי צ''ע דהרי אנכי מגן לך נאמר לו בברית בין הבתרים.
 

אלימלך

משתמש ותיק
"ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם כי קל מלך נאמן ורחמן אתה"
נראה ביאורו [לגורסים ורחמן] שרומז לדברי חז"ל שנבואה טובה לא מתבטלת וכן לגמ' שכל דיבור ודיבור לטובה שיצא מפי הקב"ה אפ' על תנאי אינו חוזר בו.
 

כסף נבחר

משתמש רגיל
אלימלך אמר:
"מלך עוזר ומושיע ומגן"
יש לבאר עוזר - היינו קודם שהגיע הצרה [כשהיה צריך רק עזרה להינצל]
ומושיע - זה כאשר הצרה כבר סובבה את האדם, וה' הושיע אותו מהצרה.
ומגן - מדובר כאשר האדם כבר בתוך הצרה, והקב"ה שומר עליו ומגן.
וראיה מהמדרש שבשעה שהוציא הקב"ה את אברהם מאור כשדים פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך מגן אברהם
להביא גאולה יש את פירוש זה בשם ר' אליהו דושניצר רק דומני שמתחלף המגן והעוזר
 

אלימלך

משתמש ותיק
אתה מתכוין לפירושו הנודע של השיח יצחק שמפרש שמלך עוזר ומושיע - מיירי כשיש צרה - 'עוזר' זה רק עזרה יחד עם השתדלות של האדם, 'מושיע' בלי השתדלות, 'מגן' לפני בא הצרה.
אולם אני רציתי לחדש פי' אחר
 

כסף נבחר

משתמש רגיל
אלימלך אמר:
אתה מתכוין לפירושו הנודע של השיח יצחק שמפרש שמלך עוזר ומושיע - מיירי כשיש צרה - 'עוזר' זה רק עזרה יחד עם השתדלות של האדם, 'מושיע' בלי השתדלות, 'מגן' לפני בא הצרה.
אולם אני רציתי לחדש פי' אחר
אכן הבנתי היטב כונתך ואיני רואה איך הבנת בדברי את פירוש השיח יצחק והתכונתי לפירושך דהיינו בשלבי הצרה
ואולי מישהו יעלה כאן את דברי ר' אליהו דושניצר שהובאו בתוך סיפור עליו אך איני זוכר כרגע היכן ונראה לי שבחיפוש באוצר החכמה מצאתי את זה פעם
 

א. ל. חנן

משתמש ותיק
בהשראת חג המצות.
יל"ע מה בא לחדש ב'וזוכר חסדי אבות' אחר שאמר א' אברהם יצחק ויעקב. ובפרט שחסד היא מדתו של אברהם.
וחשבתי שהכוונה ע"ד מאה"כ זכרתי לך חסד נעורייך וכו' וזה כבר מדבר על האבות שיצאו ממצרים. וכן מצאתי באבודרהם.
ולגבי מש"כ כאן על מלך עוזר ומושיע ומגן מצאתי בביאורי התפילה להרוקח שהכוונה על הנס של ויחלק עליהם לילה דאברהם אבינו בליל הסדר, ונאמר שם אשר מיגן צריך בידך.
 

אלימיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
באבות "אל עליון"
שמעתי מהרב אביגדור מילר זצ"ל ע"פ הפשט שזה נוסד על הפסוק [קהלת ה,ז] כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם דהיינו שהשגחתו על הכל.
ועוד יש לפרש ששורש כל ההשפעות ממנו כמש"כ המקובלים, והייתה בזה אריכות בתחילת האשכול לגבי המחדש בטובו כל יום תמיד מעשה בראשית.
 

כדי

משתמש ותיק
כמה פעמים חשבתי שאפשר לכוון ב"פתח לבי בתורתך" דהנה הלב הוא מקור התאוות. וא''כ מתפללים שהקב''ה יפתח את לבנו לרצות את התורה.
 

כדי

משתמש ותיק
בנוסח שאומרים במודה אני של יציאתו מבית המדרש וכן בסיום מסכת אומרים כך:
שאני רץ (ובסיום: שאנו רצים) והם רצים אני רץ לחיי העולם , והם רצים לבאר שחת שנאמר ואתה אלו' תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:
ויש להקשות:
הרי הפסוק המוזכר נאמר על דואג ואחיתופל שהיו רוצחים (ע''י גרמא) ולא על כל יושב קרנות. וכיצד אפשר על ידי הפסוק הזה להכליל את היושבי קרנות כ''רצים לבאר שחת"?
ועוד יש להעיר, דיושבי קרנות הם דוגמא לאנשים בטלנים ולא לאנשים שרצים... (קושיא זו אינה חזקה כ''כ ובאה להשלמת העניין)
ונראה דהכוונה היא כך: אנו, פנינו מועדות לחיי העוה''ב, וכיוון ריצתנו הוא אל העוה''ב.
אבל יושבי הקרנות הכיוון שלהם מגיע לבאר שחת. ולזה מביאים דוגמא את דואג ואחיתופל. כלומר יושב קרנות אם ירוץ, לשם הוא יגיע.
יש כעי''ז משל של הח''ח שפגש מהחלון ברכבת ידיד נעורים שישב ברכבת הנגדית, ואותו אחד אמר לח''ח: תראה מה יצא ממני ומה יצא ממך, אני יושב במחלקה ראשונה ואתה במחלקה שלישית.
ענה לו הח''ח: אני עם המחלקה שלישית נוסע הביתה, ואתה עם המחלקה ראשונה נוסע לכיוון ההפוך....
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
שומע כעונה אמר:
דביר לכאורה הוא כינוי לבית המקדש, א"כ מה שייך לומר בתפילה "והשב את העבודה לדביר ביתך" היה צריך לומר "לדבירך", חיפשתי את ביאור המילה דביר מצאתי שדביר הוא כינוי לקודש הקדשים לחדר הפנימי בביהמ"ק, אולי אם כן נפרש שדביר היינו חדר פנימי ואנו מתפללים שישיב בוראנו את שכינתו לחדר הפנימי של ביתו, וצ"ע.
'דביר ביתך' הוא קודש הקדשים, כאמור: 'וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְיָ אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים'; והתפלה 'והשב העבודה לדביר ביתך' מכוונת אל עבודת הכהן הגדול ביום הכפורים בקדש הקדשים.
 

כדי

משתמש ותיק
לאחרונה עלה בליבי פשט במה שאנו אומרים ג"פ ביום ביה"ר שלאחר שמו"ע שלכאו' תמוה מה הקשר "ותן חלקנו בתורתך" לנאמר מלפניו או לאחריו
וי"ל דידוע הפי' שותן חלקנו בתו' היינו שלכ"א יש את חלקו בתורה השמור רק לו ומבקשים ע"ז סייעתא מן שמיא.
ולהכי כשמבקשים הגאולה השלמה מבקשים אנו שנזכה להשלים ייעודנו לפני כן דאחרי הגאולה לא יהיו נסיונות והיצה"ר יישחט ומאי רבותא איכא באם ישלים ייעודו אז ולהכי שפיר אנו מבקשים שייבנה ביהמ"ק ועד אז תן חלקנו בתורתך.
 

אלימיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
כדי אמר:
לאחרונה עלה בליבי פשט במה שאנו אומרים ג"פ ביום ביה"ר שלאחר שמו"ע שלכאו' תמוה מה הקשר "ותן חלקנו בתורתך" לנאמר מלפניו או לאחריו
וי"ל דידוע הפי' שותן חלקנו בתו' היינו שלכ"א יש את חלקו בתורה השמור רק לו ומבקשים ע"ז סייעתא מן שמיא.
ולהכי כשמבקשים הגאולה השלמה מבקשים אנו שנזכה להשלים ייעודנו לפני כן דאחרי הגאולה לא יהיו נסיונות והיצה"ר יישחט ומאי רבותא איכא באם ישלים ייעודו אז ולהכי שפיר אנו מבקשים שייבנה ביהמ"ק ועד אז תן חלקנו בתורתך.

אני הבנת ע"פ הפסוק באיכה מלכה ושריה בגוים אין תורה, שמחרבן הבית אין עומק התורה מתגלית [וידוע בשם הגר"א על זה משהוא, ואיני זוכר כרגע]
 

כדי

משתמש ותיק
אלימיר אמר:
כדי אמר:
לאחרונה עלה בליבי פשט במה שאנו אומרים ג"פ ביום ביה"ר שלאחר שמו"ע שלכאו' תמוה מה הקשר "ותן חלקנו בתורתך" לנאמר מלפניו או לאחריו
וי"ל דידוע הפי' שותן חלקנו בתו' היינו שלכ"א יש את חלקו בתורה השמור רק לו ומבקשים ע"ז סייעתא מן שמיא.
ולהכי כשמבקשים הגאולה השלמה מבקשים אנו שנזכה להשלים ייעודנו לפני כן דאחרי הגאולה לא יהיו נסיונות והיצה"ר יישחט ומאי רבותא איכא באם ישלים ייעודו אז ולהכי שפיר אנו מבקשים שייבנה ביהמ"ק ועד אז תן חלקנו בתורתך.

אני הבנת ע"פ הפסוק באיכה מלכה ושריה בגוים אין תורה, שמחרבן הבית אין עומק התורה מתגלית [וידוע בשם הגר"א על זה משהוא, ואיני זוכר כרגע]
מה המקור שפ' זה נאמר על כל שנות הגלות? (בפשטות הנביא מקונן על המצב אז)
 
 

א. ל. חנן

משתמש ותיק
זה עתה מצאתי דבר פלא ברבינו יונה ברכות (חלקו מובא בב"י רלו סק"ב) על תפילת השכיבנו, שהיא כגאולה אריכתא.
"ואף על גב דצריך לומר השכיבנו בגאולה כגאולה אריכתא דמיא. והטעם שאינו הפסקה מפני שהשכיבנו מעין הגאולה הוא שבשעה שעבר השם לנגוף את מצרים היו מפחדין ומתפללין לבורא לקיים דברו ושלא יתן המשחית לבוא אל בתיהם שדרך הצדיקים שיראים תמיד שמא יגרום החטא וכנגד אותה התפלה התקינו לומר השכיבנו שיצילנו השם מכל דבר רע וישמור צאתנו ובואנו וכיון שהתקינו לאמרו כנגד מה שהיה בשעת הגאולה אמרו דלא הוי הפסקה דכגאולה אריכתא דמיא".
ומצאתי באבודרהם, (תפילת ערבית) "והראב"ד כ' דהיינו טעמא דעבידנא גאולה אריכתא בערבית יותר משחרית משום דמחצות הלילה התחילה גאולת מצרים ונמשכה עד הבקר (ברכות ט, א) והוי אריכתא אבל גאולת הבקר תיכף הוי וכי תקינו השכיבנו כדי לשמרם מן השטן המשחית במצרים שנאמר בה שבור שטן מלפנינו וכו'".
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
כדי אמר:
לאחרונה עלה בליבי פשט במה שאנו אומרים ג"פ ביום ביה"ר שלאחר שמו"ע.
מקור התפלה (בשנוי נוסח) – באבות פרק ה משנה כ:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
מובהק אמר:
התחביר של מודים דרבנן מאד קשה.
'...ולעבדך בלבב שלם', 'על שאנחנו מודים לך' - מה הקשר בין שני המשפטים הללו?
מפרש מרן ב'בית יוסף':
'עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לָךְ' הוּא דָבוּק עִם 'כֵּן תְּחַיֵּנוּ וּתְחָנֵּנוּ' וְכוּ', וְהָכִי קָאָמַר: לְפִי שֶׁאָנוּ מוֹדִים לְךָ וְנִשְׁמָעִים לַעֲבוֹדָתְךָ תְּחַיֵּנוּ וּתְחָנֵּנוּ וְכוּ'.
 

מחשב

משתמש רגיל
במזמור הללוקה הללו את ה' מן השמים. אצל עולם המלאכים כתוב "יהללו את שם ה' כי הוא צוה ונבראו". מאידך אצל העוה"ז כתוב "יהללו את שם כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים", ולכאורה יפלא, כי המלאכים הרי יודעים ומשיגים יותר גדלות הבורא וכי נשגב שמו לבדו, מאידך אנחנו כ"כ רחוקים מההכרה האמיתית, והיה צריך ההילול להיות להיפך? אנחנו נהלל את ה' על שבראנו ונותן לנו קיום, ובעולם המלאכים יהללו על גדלותו?

חשבתי ב' מהלכים בסייעתא דשמיא.

א) כי כל אחד מהלל את ה' על מה שהוא יותר חידוש בעיניו. אנחנו רואים בעינינו עולם גשמי, עולם שכאילו מתנהג ע"פ טבע. החידוש אצלנו הוא ש"הודו על ארץ ושמים", שהקב"ה משפיע להעולם מהודו, והוא עצמו נשגב שמו. מאידך המלאכים הרי רואים תמיד התגלות מלכות שמים, זהו דבר פשוט אצלם שיש בורא ומנהיג. החידוש אצלם הוא שיש בכלל מציאות של בריאה!! וע"ז הם מהללים את ה' שמרוב רצונו להטיב צוה ונבראו!

ב) בעת שמהללים את ה' אסור לשכוח להללו ולשבחו גם על הדברים הקטנים. המלאכים אצלם יותר נגלית גדלות הבורא, מ"מ אסור להם לשכוח להלל את ה' פשוט על שבראם, צוה ונבראו. וגם ע"ז צריכין להללו ולשבחו. מאידך אנחנו קרוצי חומר, רחוקים כ"כ ממנו ית', הרי המים התחתונים בכו אנן בעינן למיהוי מלכא, אנו רואים בעיקר טובת השי"ת הגשמיים שבראנו ונותן לנו כל צרכינו. אך מ"מ אסור לנו לשכוח להלל לה' על הגילוי המועטת שגלה לנו קצת מהודו והדרו, ועל הקרן שהרים לעמו.
 

א. ל. חנן

משתמש ותיק
הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו אמן סלה.
במה שאומרים זאת דווקא אחר מצוות ספירת העומר.
כיון שמצוות הספירה היא בין הקרבת העומר לבין הקרבת שתי הלחם. וא"כ מבקשים שגם אם לא קיימנו מצוות הקרבת העומר יזכינו ה' להקריב שתי הלחם, ואז תהיה שלמות למצוות הספירה. אכי"ר.
 

ל.מ.

משתמש רגיל
א. ל. חנן אמר:
הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו אמן סלה.
במה שאומרים זאת דווקא אחר מצוות ספירת העומר.
כיון שמצוות הספירה היא בין הקרבת העומר לבין הקרבת שתי הלחם. וא"כ מבקשים שגם אם לא קיימנו מצוות הקרבת העומר יזכינו ה' להקריב שתי הלחם, ואז תהיה שלמות למצוות הספירה. אכי"ר.
יש מהאחרונים סוברים שאם לא הקריבו עומר לא יקריבו שתי הלחם כלל. וכמדומה שהיה אשכול ע"ז.

וגם אם יקריבו מ"מ מנ"ל שאם יבנה ביהמ"ק באמצע הספירה יהיה דין ספירה גמור, הרי הספירה היא מהעומר עד שתי הלחם, וכ"ז שלא היה עומר לכאו' ל"ש ספירה.
ולמשל לסוברים שספיה"ע בזה"ז דרבנן באותה שנה יהיה דאורייתא מהיום שיבנה ביהמ"ק? ואם כן תהיה שאלה מעניינת, כי אז יהיה לכולם דין כמו קטן שהגדיל...
 

שלו'

משתמש ותיק
שומע כעונה אמר:
יעבץ אמר:
מגן ישענו אין הכוונה שהוא מגן על הישועה, אלא שההגנה שלו היא הישועה. הקב"ה הוא המגן אשר מושיע אותנו. קראנו בשמחת תורה "מגן עזרך"- לא מגן על העזרה אלא ההגנה היא העזרה, ואשר חרב גאוותך - כנ"ל, החרב היא הגאווה ולא של הגאווה.
נפלא -
ומעתה התחדש לי פירוש נאה, שהרי ידוע זה מכבר כי החילוק בין עזרה לישועה הוא שהעזרה היא מכח בקשה והיינו סיוע למצוי בצרה להיחלץ מהמיצר, דהיינו שהאדם עצמו נחלץ בכוחותיו ויש מישהו המסייעו, [ובסיוע ממרום, נפרש, שהאדם מבקש הצלה וזוהי פעולתו, והקב"ה עוזרו ומצילו], משא"כ ישועה שהדבר נעשה ללא כל פעולה מצידו של הניצול.
ולכן הוקשה לי שהרי "מגן" היינו הגנה שלא תהיה כלל מצוקה וא"כ מה שייך הגנה על ישועה,

ומעתה לאור הנ"ל יש לפרש "מגן עזרך" היינו הגנה על האדם מכח בקשתו ופעולתו של האדם, ואילו "מגן ישעך" היינו הגנה על האדם אף ללא בקשתו ופעולה מצידו, ודו"ק.
העתקה ממש"כ בעבר:
מלבד פשוטו שהמכוון מגן להושיענו[1], "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", ונכללת כאן גם משמעות שמגן על ישענו. ושמעתי מהג"ר ארי' פינקל זצ"ל בשם הג"ר יחזקאל סרנא זצ"ל במה שמבקשים אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא – שכל ישועה צריכה הצלחה, והכא נמי י"ל שהישועה צריכה הגנה כדי שתתקיים[2].
וע' ילקוט שמעוני תהלים תרל"ב.  

 
גוון נוסף: הנה אשכחן ד"ישעו" מתפרש גם כרצונו, וכהלשון כל ישעו וחפצו, [ע"ל החינוך במצוה ש"ו]. ובפרשת בראשית [פ"ד ד' – ה']: וַיִשַע ה' אל הבל ואל מנחתו. ואל קין ואל מנחתו לא שעה. ובתרגום: והות רעוא מן קדם ה' להבל ולקורבניה. ולקין ולקורבניה לא הות רעוא. הרי שתרגם לשון רצון. ואילו רש"י פירש: וישע. ויפן. וכן אל מנחתו לא שעה – לא פנה. וי"ל ששורש הענין הוא מצד הרצון, שאל מקום הרצון – לשם הפניה. [ולשון "ישועה" מתפרשת מצד פנית הקב"ה ורצונו בנושע להושיעו באופן מיוחד[3], ואולי גם מצד הוצאת רצון הנושע לפועל].

 
ומעתה י"ל, שנכלל ב"מגן ישענו" – שמגן על הרצון והפניה שלנו לעבודתו ית' לבל יאבדו ח"ו. ועל דרך מה שהובא מהחי' הרי"ם ב"מגן אברהם", שמגן על הנקודה הפנימית שיש בכל יהודי ירושה מאברהם לבל תעלם, הכי נמי הענין כאן – שמגן על ה"רצוננו לעשות רצונך" שיש בכל יהודי, [וכמו דחזינן בדין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני – ודברי הר"מ בהל' גרושין בזה]. וזה נמשך מהיותו "צור חיינו", שבהיותו שרש ומקור חיינו, הרי אמיתת חיי כל יהודי היא מה שרצונו הפנימי לעשות רצון הבורא יתברך, [ובמד"ר שיר השירים על הפס' אני ישנה ולבי ער: א"ר חייא בר אבא איכן מצינו שנקרא הקב"ה לבן של ישראל, מן הדין קרא דכתיב צור לבבי וחלקי אלקים לעולם. ובפרש"י תהלים כ"ז: לך אמר לבי בקשו פני. בשבילך בשליחותך אומר לי לבי בקשו כלכם ישראל את פני], והשי"ת הוא השרש לחיינו, ומגן על חיינו – דהיינו רצוננו ופניתנו למקורנו הבורא ית'[4]. כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום. [גם באמת ויציב רואים הקשר בין הדברים: צור יעקב מגן ישענו].

שוב הראוני בפירוש הרלב"ג לאיוב ל' ט"ו שהנפש נקראת ישועה, "לפי שהיא מושיעה הגוף ושומרת אותו מידת ימיו כפי שהתבאר בטבעיות".

צרף דברי הרש"ר הירש ז"ל בתהלים [ס"ב ח', קט"ז ו'] - ישע מלשון יש, ע"ש היטב!

 

כל הנ"ל מתפרש היטב לפי הידוע, שחלק זה של מודים ענינו הודאת בעל דין [ע' פחד יצחק חנוכה ב'], דהיינו ההכרה בהיותנו תלויים בו ית' מתחילה ועד סוף.

 


[1] ויל"ד, למה לא אמרו מגיננו ומושיענו, מדוע כרכו כאן למגן ומושיע יחד, דהא הן ב' הנהגות שונות כמ"ש בברכת אבות. שו"ר משכ"ב הגרי"פ גולדוסר שליט"א בספרו מי זהב פר' לך לך עמ' ס"ט-ע'.

[2] וע' קונטרס סוכות ח"ב ל"ה ד'.

[3] ע' בקונטרס סוכות [ח"ב י"ד ד'] כ"ו ב', וכן ברעה אמונה עמ' ר"א.

[4] וע' מכתב מאליהו ח"ד עמ' 293. עמש"כ במה דכתיב בתהילים קכ"א ישמור את נפשך, ועפמשנ"ת כאן, יל"פ גם שם עד"ז, ושאין זו רק בקשה אלא גם הבטחה וברירות, לבל ידח ממנו נדח.

  בשמואל ב' פכ"ב פס' מ"ב: ישעו ואין מושיע, אל ה' ולא ענם. וע"ש ברש"י, ולפי' הב', יש לכלול כאן שמגן על תפילתנו, וע'.  וע"ש פס' ל"ו ותתן לי מגן ישעך, ובמפרשים.
 

זך הרעיון

משתמש ותיק
בברכת החודש כופלים חיים שיש בהם יראת שמים ויראת חטא ובסוף חיים שיש בהם אהבת תורה ויראת שמים
ושמעתי לבאר כמדומני בשם מרן הגאון מטשעיבין זי"ע שהכוונה היא חיים שיש בהם אהבת יראת שמים,
דהיינו דמתחילה מתפללים על עצם ירא"ש ולאחמ"כ מתפללים על אהבת ירא"ש.
 

tkhvu

משתמש ותיק
תורה תהא אמנותי וא-ל שדי בעזרתי (לשון פסוקים מהרוקח)
נראה לבאר עפ"מ דאיתא בנדה ע ב: מה יעשה אדם ויחכם אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. ונראה דבאמת תרווייהו צריכי. וע"ז אמרו תורה תהא אומנותי היינו שימעט בסחורה ותותן קבע ומלאכתן עראי, ולבד זאת בעינן לסיעתא דשמיא כמבואר במגילה לאוקמי גירסא סייעתא דשמיא, וע"ז יבקש רחמים מי שהחכמה שלו.
עוד יש לבאר עפ"מ דאיתא באבות כל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות ועול ד"א. והיינו שכשתורה תהא אומנותי, אזי א-ל שדי בעזרתי בכל שאר מילי. וזה מבואר בברכות לה ב אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו וזו נתקיימה בידן דורות האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי זו וזו לא נתקיימה בידן. אכן, מהרש"א פירש דמשום שהיו חסידים זו וזו נתקימה בידם.
 

מה אדבר

משתמש ותיק
א) תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד. יש שכ' דתמיד מוסב למעלה דאל"ה מדוע נכפל, אך נר' להוכיח מברכת מודים שנאמר בה יתברך שמך מלכנו תמיד לעולם ועד, ובאמת ל" הם שני עניינים, תמיד פירושו מה שאין בו הפסקות והפוגות ולעולם ועד הוא שאין לו סוף וצ"ע.
ב) והסר שטן מלפנינו ומאחרינו. יל"פ בתלתא, א' שלא יהא ממולנו וגם לא בסביבתנו, ב' שלא יהא בגלוי ובסתר, ג' שלא יעצור דרכנו ולא ידחפנו לעלות דרגות רוחניות במרוצה.
ג) שפתי תפתח ופי יגיד. החילוק בין שפתים לפה, ששפתיים הם בהתיחסות לפה בתור אבר חומרי, ופה הוא ביטוי לכח הדיבור, ויש בזה ב' נדבכים, א' שהפה יפעל את פעולתו החומרית בצורה טובה, ב' שישתמש בדיבור באופן הנכון ויאמר את המילים הנכונות. ולכן בזה נא' פתיחה ובזה הגדה.
ד) ענין הכריעות. א' כריעה היא התבטלות כביכול מנמיך עצמו. ב' התכווצות כלומר אין אני כלום ורצונו להעלים עצמו. ג' כל עצמותי תאמרנה. וההבדל בין כריעה להשתחויה שכריעה היא בחלק התחתון של הגוף ושחיה היא בפלג העליון.
ה) ק-ל עליון. יש בזה שתי משמעויות, א' לשון מעל שהוא מעלינו, ב' לשון עילה, שהוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות.
ו) גומל חסדים. קשה, דחסד הוא ע"מ לקבל תמורה ורק חסד של אמת הוא בלא תמורה, משא"כ גמול הוא מתנת חינם. וי"ל שזה מחסדי השי"ת שנותן בחינם ונותן הרגשה שמגיע לו.
ז) חסדים טובים. וכי ישנם חסדים שאינם טובים. ונראה שיש העושה חסד בשביל עצמו אך הקב"ה אינו כן.
ח) עוזר ומושיע ומגן. ובסוף התפילה אומרים "ישועתנו ועזרתנו", ובברכות ק"ש דשחרית "עזרת אבותינו וכו' מגן ומושיע", ובברכת מודים "מגן ישענו", ובהלל "עזרם ומגינם הוא". ויש להבין את שינויי הסדר בכל הנ"ל.
ט) ברכת מחיה המתים. נא' בברכה זו ו' פעמים ענין תחיית המתים: מחיה מתים אתה, מחיה מתים ברחמים רבים, מקיים אמונתו לישני עפר, מלך ממית ומחיה, נאמן אתה להחיות מתים, בא"י אמ"ה מחיה המתים.
י) סומך נופלים. שנפלו ברוחניות ובגשמיות.
יא) ברכת הדעת. מה שהיא בתחילה, א' כי היא הגורמת להתפלל. ב' כי מהות האדם נעשה ע"י שיש בו דעת, וזהו ההבדל בינו לבהמות.
יב) חכמה פי' הבנה, בינה פי' מבין דבר מתוך דבר, דעת פי' שפעולותיו ע"פ חכמתו ובינתו, וזה ע"י הבחנה בין טוב לרע כמו שמצינו בעץ הדעת, וכמו שמצינו שאיבוד הדעת הוא טשטוש ההבחנה בין טוב לרע במאמרם ז"ל חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, וכן מצינו אם אין דעת הבדלה מנין. השכל פי' לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.
יג) ברכת תשובה. יש לבאר ע"פ מה שאמרו שהתורה והתפילה נצרכים וכרוכים זב"ז: השיבנו לתורתך ובד בבד קרבנו לעבודתך היינו תפילה וע"י שניהם יש חזרה בתשובה.
יד) תחלואינו - הגדרת האדם כחולה הוא כשחוליו משפיע על כל הגוף דהיינו מצב נפשי חולה וא"כ חולי הוא הכאב הנפשי. מכאובינו - הוא הצער הבא מחמת האיבר הפגום. מכותינו - הוא המכה הגופנית. ולפ"ז מבואר הסדר כי אין מכאוב בלי מכה ואין חולי בלי מכאוב אבל יש מכה בלי כאב ויש כאב בלי חולי, ואם היה מבקש שלא יהא מכה כבר כלול בזה מכאוב וחולי והמטרה בתפילה לפרט מה שיותר, וכן אתה מוצא לענין הודאה שנזכר בפוסקים שאם בירך זוקף כפופים שוב לא יברך מתיר אסורים כי נכלל בזה וא"כ תיקשי יאמר לכתחילה רק זוקף כפופים, וע"כ יש טעם לפרט ודו"ק.
טו) שָנים. מה שמבקשים בלשון ברכת שנים לא פרנסה, כי מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה עד ר"ה.
טז) יש ו' ברכות על הגאולה, וביאורם ע"פ דברי התפאר"י (בהקדמה לקדשים) שבירור דבר הוא ע"פ ז' דברים, מי, מה, למי או את מי, מתי, איה, איך ולמה. ופירושו: ולירושלים - איה, תקע בשופר שמדבר בקיבוץ גלויות - איך, את צמח דוד - מי, השיבה שופטינו והסר יגון - למה, ולמלשינים - מתי כי נזכר ה' פעמים ענין המהירות וגם כי מועד הגאולה כאשר הרשעה תכלה, על הצדיקים - למי, מה - צירוף כולם. וצ"ע.
יז) יהמו רחמיך. לשון המיית גלי הים, רעש גדול מרוב גודל הרחמים, הגרי"פ.
יח) ושים חלקנו עמהם. יל"פ בתרתי, א' בשכר הצדיקים, ב' שנהיה אנחנו צדיקים, ובוטחים בשמך באמת.
יט) כי לישועתך קוינו כל היום ומצפים לישועה. יל"ע הכפילות, ונר' בתרתי א' לקוות פי' להימלא ברצון שיהא טוב, לצפות הוא על דבר שידוע שיקרה אך יש כיסופים ורצון שיבוא מהרה, ב' ומצפים לישועה קאי על קוינו, כלומר לא רק אנו מקוים אלא ישנם צדיקים שמצפים ופירושו לישועתך קווינו אנחנו והמצפים, ויש לחבר שני הפירושים.
כ) יל"ע בהא דמבקשים שמע קולנו ממנ"פ אי שומע תפילה זו כבר ביקש בה הכל, ואם לאו מה יועיל בקשה זו. וי"ל בתרתי, א' ידוע כי תפילה היא חיזוק הרגשת תלות בקב"ה וע"ז מבקשים על שמיעת התפילה בכדי שיוחדר לנו שעצם קבלת התפילה היא מאיתו ולא רק מילוי הבקשות והוא ענין עמוק, ב' ויעתר לשון הפצרה וריבוי, כי חזרה על הבקשה מועילה ומטעמא דלעיל. ג' כוונתנו גם על תפילות בשאר היום.
כא) שמע קולנו וקבל את תפילתנו. תעיתי כשה אובד בקש עבדך, כמו שה אובד שצועק בלא מילים גם אנו, וזהו קול. ותפילה היא המילים.
כב) רצה. מדוע הוא בכלל ג' דהודאה וכן קשה בברכה האחרונה, וכן קשה באנא ה' הושיעה נא מה שייכותו להלל. וי"ל שתכלית התפילה היא הרגשת תלות בהקב"ה, והודאה כלול בה אף הודאה על האמת שמכיר בכך שהקב"ה הוא שהיטיב לו, ודב"ז מתבטא היטב ע"י שמבקשים יחד עם ההודאה.
אך טפי י"ל בעיקר השייכות של עבודה להודאה, דהנה בגמ' מגילה (יח.) הקשו מפני מה אין הכהנים נושאים כפיהם בעבודה אלא בהודאה, ותירצו בגמ' דכתיב זובח תודה וילפי' מינה דעבודה והודאה חדא מלתא נינהו.
כג) ואשי ישראל ותפילתם וכו'. חד מן הפי' שאשי ישראל אלו הקרבנות וצ"ב מאי שיאטיה השתא כשאין קרבנות. ונר' שמבקשים שנוכל לבקש ע"ז וע"י שמזכירים דב"ז מתעורר השפע ההוא המבקש להשפיע.
כד) מודים אנחנו לך וכו' נודה לך וכו'. צ"ע הכפילות, ונר' דהלא הודאה פירושו בשנים, א' כעין מודה בקנס, ב' לשון תודה, הראשון הוא הא' והשני הוא הב'.
כה) ועל ניסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת. מה בין נס לפלא, נס הוא נס גלוי לשון נס להתנוסס כדבר גבוה הגלוי לכל, ופלא הוא נס נסתר כמ"ש כי יפלא ממך דבר והיינו הנהגת הקב"ה לעולם בדרך הטבע, ועל כן הנפלאות הם בכל עת ערב ובוקר וצהריים ואילו ניסים אינם בתדירות ותמידיות.
כו) נפלאותיך וטובותיך. נפלאות הם חזיון השפע, ואילו טובות הם השפע עצמו. וכן הוא דרך העולם, שרואים קודם הטובה וההצלה ואח"כ היא מגיעה, וכדאמרי אינשי יש כאן אור בקצה המנהרה.
כז) הטוב כי לא כלו והמרחם כי לא תמו. יל"ע טובא דהול"ל איפכא.
כח) ויהללו את שמך הגדול באמת. יל"פ בתרתי, א' באמת מוסב על ויהללו, ב' באמת מוסב על הגדול.
כט) במודים דרבנן. צ"ב מהו על שאנחנו מודים לך, ויש שפי' שהוא לשון תוספת כמ"ש על עולת התמיד, ונר' לפרש שהוא חוזר אדלעיל שאמר ברכות והודאות לשמך הגד' על שהחייתנו וקיימתנו וכיון שהזכיר זה מוסיף אגב אוחרא תפילה כן תחיינו וכו' עד בלבב שלם, ואח"כ חוזר ואומר ברכות והודאות על שיש לנו הזכות והאפשרות להודות ועל כך שמכירים אנו במיטיב ובכך שצריך להודות לו ושנזכַרנו בכך. ובאופ"א י"ל דקאי על מודים אנחנו לך וכנ"ל וכל האמצע הוא כמו בסוגריים.
ל) הקשר בין ברכת כהנים לתפילה, כי תפילה היא דו שיח וכבר אמרו ואני אברכם את ישראל, ונמצא שהוא ברכת הקב"ה לישראל והוא הצד הב' של השיחה. וכה"ג י"ל בקריה"ת כמבואר במפרשים שהוא כעין מעמד הר סיני והקב"ה מדבר אל ישראל ועל כן מישך שייך לתפילה.
לא) בסוף קטע הא' דעלינו לשבח, העולם מפרש ככתוב בתורתו וידעת וכו' דקאי על אמת מלכנו אפס זולתו, ונר' שהוא טעות אלא מוסב אלעיל טפי הוא אלוקינו אין עוד אמת וכו' דהכי איתא הקרא דמייתי אין עוד.
לב) נוסח ההלל "הודו לה' כי טוב וגו' יאמר נא ישראל וגו' יאמרו נא בית אהרן וגו' יאמרו נא יראי ה'" וגו'. ויל"ע בזה שהרי בכלל ישראל ישנם גם בית אהרן ויראי ה' ומהי הכפילות, ואם לא זו אף זו אמרי' א"כ הול"ל איפכא וכמו במתיר אסורים וזוקף כפופים. וצ"ל שיש מעלה להם ועם זה הם מודים, ועי"ז הויא הודאתן בעלת מעליותא טפי.
 

אלימיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
מה אדבר אמר:
ה) ק-ל עליון. יש בזה שתי משמעויות, א' לשון מעל שהוא מעלינו, ב' לשון עילה, שהוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות.
לשון השגחה "כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם" קהלת ה,ז
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
ברכנו אבינו כולנו כאחד יחד
מה זה כפל הלשון כולנו כאחד יחד

נראה לי שכולם מפרשים כאחד באחדות
אבל הטור מפרש כאחד כאברהם אבינו שנקרא אחד
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
ברכנו אבינו כולנו כאחד יחד
מה זה כפל הלשון כולנו כאחד יחד

נראה לי שכולם מפרשים כאחד באחדות
אבל הטור מפרש כאחד כאברהם אבינו שנקרא אחד

זה רק בנוסח ספרד (וכמדו' גם שם יש שאין אומרים יחד).
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
קדמא ואזלא אמר:
יעקב שלם אמר:
ברכנו אבינו כולנו כאחד יחד
מה זה כפל הלשון כולנו כאחד יחד

נראה לי שכולם מפרשים כאחד באחדות
אבל הטור מפרש כאחד כאברהם אבינו שנקרא אחד

זה רק בנוסח ספרד (וכמדו' גם שם יש שאין אומרים יחד).

בסדר עיקר החידוש הוא מה זה כאחד
 

שלו'

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
ו) גומל חסדים. קשה, דחסד הוא ע"מ לקבל תמורה ורק חסד של אמת הוא בלא תמורה, משא"כ גמול הוא מתנת חינם. וי"ל שזה מחסדי השי"ת שנותן בחינם ונותן הרגשה שמגיע לו.
הביאור אמת וכבר כתבוהו, אך בהעמדת השאלה - איפכא מיבע"ל, שגמול הוא בתמורה למה שעשה, וחסד הוא בחנם.
 
חלק עליון תַחתִית