שייגניסט אמר:
אבל לגבי מנהגים שלא הונהגו מחכמי ישראל אלא ע''פ המון העם ''וייחסו'' להם שם מנהג (מרוקו או כל עדה אחרת)
ראה קובץ ענף יוסף עמוד י שכתב לגבי תפילין בת"ב שהמרוקאים קמא קמא בטילי ועליהם לנהוג כמנהג ירושלים.
אני בכלל לא סתם מדבר על זהירות. במכירי קאמינא שהרבה מהמנהגים מיוחסים לבורות ההמון ולהשפעת חב"ד - שלא כפי המסורת שלפיה קבלו דעת מרן וכדו' - בעוד שהאמת היא להיפך. אציין שני מקרים שהתופעה הזו קרתה בהם -
1. ברכת הלל בר"ח מבואר בבית יוסף שמנהג מרוקו כספרד, ובש"ע רק הזכיר מנהג א"י, אך דעו בכמה דוכתי לברך על מנהג (הדלקה בבית הכנסת, הלל בליל פסח, ברכה על הדלקת נר ביום הכיפורים). ומוזכרת בספרי חכמי מרוקו כמו היכל הקודש (לרמב"ם אלבז, בן המאה הט"ז) ובספר כף נקי (למה"ר כליפא בן מלכא, בן המאה הי"ח), ועוד ועוד.
2. ברכה על הדלקת נ"ש אחרי ההדלקה - מבואר כבר בחיד"א ובספרי חכמי מרוקו העתיקים - וישמע שאול נחמיאס (סימן רסג) וספר "נחלת אבות ותיקון יצחק" דף לא ע"א ועוד רבים.
כמו כן, בהרבה מקומות מדובר על ההלכה לפי מה שמזוהה כמנהג א"י, בעוד שמנהג א"י המתועד אינו אלא שונה.
אצין שתי דוגמאות -
1. הגר"ע זצ"ל כותב דלא כמנהג מרוקו שמשהים קומקום ונותנים בתבשיל, למרות שהמנהג בצפ"א מזמן הראשונים (תשב"ץ) - בא"י קבלו הוראת מרן. והאמת שבספר פקודת אלעזר (שיח) כותב שמנהג הספרדים לחמם לח שנצטנן, ואדרבה, המערבים הם אלו שמחמירים. אומנם הגר"ע עלה מבבל וחשב שהספרדים שאינם מערביים מחמירים בזה, ולכן הוא טוען שהמערבים קמא קמא בטילי ועליהם להחמיר כדעת מרן (וכאן חשוב לציין שהרב משאש טוען שדעת מרן מתישבת עם מנהג המרוקאים. מרן עוסק ב"הטמנה" ולא בהשהיה של קומקום).
מצורף קישור לפקודת אלעזר ד"ה שאל
https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=7970#p=262&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr=
2. קטניות בפסח
מקובל להניח שהספרדים אוכלים קטניות והמרוקאים לא. אך מה לעשות ובארץ חיים (תנג) מביא שהמנהג פשוט לאסור. וכן מובא בשו"ת משפטי עוזיאל.