על תקופת חייו של הרב שטיינמן בשוויץ נחשפו בשנים האחרונות פרטים רבים, אנסה לפרט את תחנות חייו בשווייץ, לתת תאריכים פחות או יותר לכל תקופה, ולרכז פה מסמכים בהמשך על הנושא. ישנן כמה חידות בנושא שלא באו על פיתרונן.
ראשית חשוב לציין כי מרן הגראי"ל שהה בשווייץ ככל הנראה ברוב התקופה יחד עם הרב משה סולובייצ'יק, אלא שהיו זמנים שנפרדו דרכיהם.
התחנה הראשונה של מרן בשווייץ הייתה בישיבת "עץ חיים" במונטרה, לשם הוזמן ע"י הנהלת הישיבה לבקשת הגרב"ב לייבוביץ' בשנת תרצ"ז.
התחנה השניה של מרן הגיעה בשנת תרצ"ט, כאשר הוא ור' משה עזבו את הישיבה, ועברו לעיירה "בה" הסמוכה, שם מסופר שהתפללו את תפילות ר"ה ת"ש יחד עם ר' אייזיק שר, כאשר לכאורה זה היה סמוך ממש לעזיבתם את מונטריי, ולא הצליחו לתקוע וכו'. כל זה לאחר שעזבו כאמור את ישיבת עץ חיים (ראה:מנובהרדוק דרך מונטרה לירושלים עמוד שעט). מכתבים שכתב הרב שטיינמן מהעיירה "בה" יש גם בערב יום כיפור תש"א.
הצג קובץ מצורף גליון 151 בחוקתי(1).pdf
תחנה שלישית הייתה מחנה העבודה "שאונברג" שם עבדו בסלילת כביש, מחנה עבודה זה היה מחנה מיוחד ליהודים דתיים, והוא הוקם בחודש נובמבר 1940 - חשוון תש"א, ייתכן שהגראי"ל והגר"מ שהו קודם לכן בעוד מחנה מעבר כזה או אחר, אבל זה כנראה היה המחנה המרכזי בו שהו.
במהלך שהותו במחנה חלה מרן בדלקת ריאות ובשל כך נשלח לאישפוז בבית חולים לחולי שחפת, לפי מה שסיפר מרן מישהו ממלוויו ביקש מחולה שחפת שירק למבחנה בה הייתה בדיקה שלו, כך היה, אולם הרופא שבדק אותו ראה שאין לו שום תסמין של המחלה, ופיקפק בתוצאות הבדיקה, למרות זאת בסופו של דבר במחנה חששו לקבלו חזרה, ולו בשל החשש הקל שהוא חולה, ועל כן שוחרר מהמחנה. מסמכים חדשים שנחשפו לאחרונה מלמדים שלכאורה תקופת שהותו בבית החולים מדובר בחודש אב תש"א. (בלי נדר יורחב לגביהם בהמשך)
משם חזר מרן לעיירה "בה", ולאחר מכן הגיע ללוצרן, אל קבוצה של תלמידי ישיבה מקומיים שריכז יהודי בשם "יצחק הרץ"(הנ"ל אף מוזכר במכתבים של מרן מ"בה", הובאו לעיל) שלקח את מרן כמגיד שיעור עבורם, ולאחר מספר חודשים התאקלם איתם יחד שוב בישיבה במונטריי, כקבוצה נפרדת שכונתה "לוצרן גרופ", אותם לימד עד נישואיו בטבת תש"ד.
לאחר נישואיו עבר ללוגאנו שם שהה והשתדל לעלייתו ארצה, עד שהצליח לעלות בסיון-תמוז תש"ה.
ראשית חשוב לציין כי מרן הגראי"ל שהה בשווייץ ככל הנראה ברוב התקופה יחד עם הרב משה סולובייצ'יק, אלא שהיו זמנים שנפרדו דרכיהם.
התחנה הראשונה של מרן בשווייץ הייתה בישיבת "עץ חיים" במונטרה, לשם הוזמן ע"י הנהלת הישיבה לבקשת הגרב"ב לייבוביץ' בשנת תרצ"ז.
התחנה השניה של מרן הגיעה בשנת תרצ"ט, כאשר הוא ור' משה עזבו את הישיבה, ועברו לעיירה "בה" הסמוכה, שם מסופר שהתפללו את תפילות ר"ה ת"ש יחד עם ר' אייזיק שר, כאשר לכאורה זה היה סמוך ממש לעזיבתם את מונטריי, ולא הצליחו לתקוע וכו'. כל זה לאחר שעזבו כאמור את ישיבת עץ חיים (ראה:מנובהרדוק דרך מונטרה לירושלים עמוד שעט). מכתבים שכתב הרב שטיינמן מהעיירה "בה" יש גם בערב יום כיפור תש"א.
הצג קובץ מצורף גליון 151 בחוקתי(1).pdf
תחנה שלישית הייתה מחנה העבודה "שאונברג" שם עבדו בסלילת כביש, מחנה עבודה זה היה מחנה מיוחד ליהודים דתיים, והוא הוקם בחודש נובמבר 1940 - חשוון תש"א, ייתכן שהגראי"ל והגר"מ שהו קודם לכן בעוד מחנה מעבר כזה או אחר, אבל זה כנראה היה המחנה המרכזי בו שהו.
במהלך שהותו במחנה חלה מרן בדלקת ריאות ובשל כך נשלח לאישפוז בבית חולים לחולי שחפת, לפי מה שסיפר מרן מישהו ממלוויו ביקש מחולה שחפת שירק למבחנה בה הייתה בדיקה שלו, כך היה, אולם הרופא שבדק אותו ראה שאין לו שום תסמין של המחלה, ופיקפק בתוצאות הבדיקה, למרות זאת בסופו של דבר במחנה חששו לקבלו חזרה, ולו בשל החשש הקל שהוא חולה, ועל כן שוחרר מהמחנה. מסמכים חדשים שנחשפו לאחרונה מלמדים שלכאורה תקופת שהותו בבית החולים מדובר בחודש אב תש"א. (בלי נדר יורחב לגביהם בהמשך)
משם חזר מרן לעיירה "בה", ולאחר מכן הגיע ללוצרן, אל קבוצה של תלמידי ישיבה מקומיים שריכז יהודי בשם "יצחק הרץ"(הנ"ל אף מוזכר במכתבים של מרן מ"בה", הובאו לעיל) שלקח את מרן כמגיד שיעור עבורם, ולאחר מספר חודשים התאקלם איתם יחד שוב בישיבה במונטריי, כקבוצה נפרדת שכונתה "לוצרן גרופ", אותם לימד עד נישואיו בטבת תש"ד.
לאחר נישואיו עבר ללוגאנו שם שהה והשתדל לעלייתו ארצה, עד שהצליח לעלות בסיון-תמוז תש"ה.