גבריאל פולארד
משתמש ותיק
התקבצו אצלי כמה הערות על פיוט זה, שמחר [בין היתר] נוהגים לאמרו:
*ד' ד' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן
אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת
נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים
נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה
וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ
אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה
בִּרְאוֹתִי כָּל עִיר עַל תִּלָּהּ בְּנוּיָה
וְעִיר הָאֱלֹהִים מֻשְׁפֶּלֶת עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּיָּה
וּבְכָל זֹאת אָנוּ לְיָהּ וְעֵינֵינוּ לְיָהּ*
מִדַּת הָרַחֲמִים* עָלֵינוּ הִתְגַּלְגְּלִי
וְלִפְנֵי קוֹנֵךְ תְּחִנָּתֵנוּ הַפִּילִי
וּבְעַד עַמֵּךְ רַחֲמִים שַׁאֲלִי
כִּי כָל לֵבָב דַּוָּי וְכָל רֹאשׁ לָחֳלִי
תָּמַכְתִּי יְתֵדוֹתַי בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה תֵבוֹת*
וּבְשַׁעֲרֵי דְמָעוֹת כִּי לֹא נִשְׁלָבוֹת
לָכֵן שָׁפַכְתִּי שִׂיחַ פְּנֵי בוֹחֵן לִבּוֹת
בָּטוּחַ אֲנִי בָּאֵלֶּה* וּבִזְכוּת שְׁלֹשֶׁת אָבוֹת
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שׁוֹמֵעַ קוֹל בְּכִיוֹת
שֶׁתָּשִׂים דִּמְעוֹתֵינו*ּ בְּנֹאדְךָ לִהְיוֹת
וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל גְּזֵרוֹת אַכְזָרִיּוֹת
כִּי לְךָ לְבַד עֵינֵינוּ תְלוּיוֹת
הערה א. יש לעיין דהמנהג שהש"ץ מתחיל לפני כולם באמירת ד' ד', וקשה דהא קי"ל בסי' תקס"ה דאין לומר יג מדות ביחיד. ואין לומר דכיון שאומרים הקהל בסמוך אליו חשיב כאומר בציבור דעי' ביאור הלכה סי' קכ"ה מה שהעיר על אמירת הש"ץ קדוש קדוש קדוש אחרי הציבור, דמשמע דלא חשיב כאומרם בציבור אם אומרם מיד בסמוך אחרי הציבור, ואולי יש לחלק בין לפני לאחרי. וצ"ע.
הערה ב. ובכל זאת אנו לקה ועינינו לקה. הקשו האחרונים מהגמ' סוכה נג: דמקשה על המבואר במשנה שהיו אומרים אנו לקה ולקה עינינו, דהוי כאומר שמע שמע, ומסקנת הגמ' דהיו אומרים אנו לקה ועינינו לקה מיחלות, וא"כ היאך אנו אומרים אנו לקה ועינינו לקה. ועי' הגהות חכמת שלמה או"ח סי' ס"א. ועי' ערול"נ סוכה שם. ועי' חיי אדם כלל כ"א ס"ט.
הערה ג. מדת הרחמים עלינו התגלגלי- עי' אלף המגן על מט"א סי' תר"ג סקי"א שהעיר דאותם המתנגדים לאמירת מלאכי רחמים ומכניסי רחמים [עי' אלף המגן סי' תקפ"א סק"מ] יש חשש גם כאן. ועי' תפלת כל פה [אשכול] שעשו נוסח חדש [וראיתי בספר תורת המועדים לגר"ד קולדצקי נכד הגרח"ק שאמר לו הגרח"ק שהוא נוהג לומר כנוסח שבסידור אשכול]
הערה ד. בשלוש עשרה תיבות. לכאו' י"ג מדות של רחמים הם הרבה יותר מי"ג תיבות, שכן יש מדות שמורכבות מב' תיבות כמו רב חסד, או נצר חסד [ודבר זה מוסכם לכל החשבונות של הי"ג מדות עי' תוס' ר"ה יז:]. ולכאו' צ"ל דתיבה אין הכוונה דווקא למילה, אלא צמד מילים גם נקרא "תיבה". וכעין זה ראיתי בספר טיב גיטין סי' קכט לגבי כתיבת שם בת שבע, לבאר דברי הגמ' סנהדרין כב.]
הערה ה. בטוח אני באלה- בספר מעשה רב מובא דהגר"א לא היה שר במוצאי שבת "זכור אלה ליעקב" אלא זכור זאת ליעקב. והוא ע"פ הגמ' ברכות ד"אלה" רומז לחטא העגל. ועפ"ז ראיתי מעירים שגם בסליחה זו יש לומר בטוח אני "בזאת" או ב"אלו".
הערה ו. שתשים דמעותינו בנאדך להיות. ראיתי מעירים שאם לא הוריד דמעות ידלג תיבות אלו וצ"ע.
*ד' ד' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן
אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת
נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים
נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה
וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ
אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה
בִּרְאוֹתִי כָּל עִיר עַל תִּלָּהּ בְּנוּיָה
וְעִיר הָאֱלֹהִים מֻשְׁפֶּלֶת עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּיָּה
וּבְכָל זֹאת אָנוּ לְיָהּ וְעֵינֵינוּ לְיָהּ*
מִדַּת הָרַחֲמִים* עָלֵינוּ הִתְגַּלְגְּלִי
וְלִפְנֵי קוֹנֵךְ תְּחִנָּתֵנוּ הַפִּילִי
וּבְעַד עַמֵּךְ רַחֲמִים שַׁאֲלִי
כִּי כָל לֵבָב דַּוָּי וְכָל רֹאשׁ לָחֳלִי
תָּמַכְתִּי יְתֵדוֹתַי בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה תֵבוֹת*
וּבְשַׁעֲרֵי דְמָעוֹת כִּי לֹא נִשְׁלָבוֹת
לָכֵן שָׁפַכְתִּי שִׂיחַ פְּנֵי בוֹחֵן לִבּוֹת
בָּטוּחַ אֲנִי בָּאֵלֶּה* וּבִזְכוּת שְׁלֹשֶׁת אָבוֹת
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שׁוֹמֵעַ קוֹל בְּכִיוֹת
שֶׁתָּשִׂים דִּמְעוֹתֵינו*ּ בְּנֹאדְךָ לִהְיוֹת
וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל גְּזֵרוֹת אַכְזָרִיּוֹת
כִּי לְךָ לְבַד עֵינֵינוּ תְלוּיוֹת
הערה א. יש לעיין דהמנהג שהש"ץ מתחיל לפני כולם באמירת ד' ד', וקשה דהא קי"ל בסי' תקס"ה דאין לומר יג מדות ביחיד. ואין לומר דכיון שאומרים הקהל בסמוך אליו חשיב כאומר בציבור דעי' ביאור הלכה סי' קכ"ה מה שהעיר על אמירת הש"ץ קדוש קדוש קדוש אחרי הציבור, דמשמע דלא חשיב כאומרם בציבור אם אומרם מיד בסמוך אחרי הציבור, ואולי יש לחלק בין לפני לאחרי. וצ"ע.
הערה ב. ובכל זאת אנו לקה ועינינו לקה. הקשו האחרונים מהגמ' סוכה נג: דמקשה על המבואר במשנה שהיו אומרים אנו לקה ולקה עינינו, דהוי כאומר שמע שמע, ומסקנת הגמ' דהיו אומרים אנו לקה ועינינו לקה מיחלות, וא"כ היאך אנו אומרים אנו לקה ועינינו לקה. ועי' הגהות חכמת שלמה או"ח סי' ס"א. ועי' ערול"נ סוכה שם. ועי' חיי אדם כלל כ"א ס"ט.
הערה ג. מדת הרחמים עלינו התגלגלי- עי' אלף המגן על מט"א סי' תר"ג סקי"א שהעיר דאותם המתנגדים לאמירת מלאכי רחמים ומכניסי רחמים [עי' אלף המגן סי' תקפ"א סק"מ] יש חשש גם כאן. ועי' תפלת כל פה [אשכול] שעשו נוסח חדש [וראיתי בספר תורת המועדים לגר"ד קולדצקי נכד הגרח"ק שאמר לו הגרח"ק שהוא נוהג לומר כנוסח שבסידור אשכול]
הערה ד. בשלוש עשרה תיבות. לכאו' י"ג מדות של רחמים הם הרבה יותר מי"ג תיבות, שכן יש מדות שמורכבות מב' תיבות כמו רב חסד, או נצר חסד [ודבר זה מוסכם לכל החשבונות של הי"ג מדות עי' תוס' ר"ה יז:]. ולכאו' צ"ל דתיבה אין הכוונה דווקא למילה, אלא צמד מילים גם נקרא "תיבה". וכעין זה ראיתי בספר טיב גיטין סי' קכט לגבי כתיבת שם בת שבע, לבאר דברי הגמ' סנהדרין כב.]
הערה ה. בטוח אני באלה- בספר מעשה רב מובא דהגר"א לא היה שר במוצאי שבת "זכור אלה ליעקב" אלא זכור זאת ליעקב. והוא ע"פ הגמ' ברכות ד"אלה" רומז לחטא העגל. ועפ"ז ראיתי מעירים שגם בסליחה זו יש לומר בטוח אני "בזאת" או ב"אלו".
הערה ו. שתשים דמעותינו בנאדך להיות. ראיתי מעירים שאם לא הוריד דמעות ידלג תיבות אלו וצ"ע.