היחס למשנה ברורה - האם כמו שאר הפוסקים, או יותר?

אמונת אומן

משתמש ותיק
אחד מן הגולה אמר:
הגרש"ז הרבה להורות כן,
???
להורות?
''ומ''מ להשואלים כמה אפשר להקל ע''ס זה, הורה שאין לזוז מהמבואר בפוסקים ומ''ב... אלא דלא חמיר כ''כ לענין הלכה ד''א... ורבינו היה מניח מים סמוך למיטתו... וכשהבחין פעם באחד מב''ב שאין לפניו מים הכינם בעצמו סמוך למיטתו''

הליכות שלמה פ''כ
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
אחד מן הגולה אמר:
הגרש"ז הרבה להורות כן,
???
להורות?
''ומ''מ להשואלים כמה אפשר להקל ע''ס זה, הורה שאין לזוז מהמבואר בפוסקים ומ''ב... אלא דלא חמיר כ''כ לענין הלכה ד''א... ורבינו היה מניח מים סמוך למיטתו... וכשהבחין פעם באחד מב''ב שאין לפניו מים הכינם בעצמו סמוך למיטתו''

הליכות שלמה פ''כ
בשם הגר"א נבנצל ראיתי מובא שהגרש"ז אמר לשואלים שאפשר להורות כן למעשה. ומה שהכין בעצמו אינו סתירה, כי עדיין ראוי להחמיר כמובן. ויתכן שענה כפי השואל, או שחלוק בתקופה.
 
 

ההוא טייעא

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
יצויין שבהרבה מאד פרטים שהמ''ב פוסק בצורה ''חסידית מידי'', [בעיקר דברים שמקורם בזוה''ק וחכמי הקבלה, אבל לא רק] עולם הישיבות הליטאי רובו ככולו  מתעלם מפסקיו בלי להניד עפעף, ואז לשכת הגזית מקבלת משמעות קטנה בהרבה.. והמקום הראשון שאפשר להווכח בזה זה בסעיף הראשון בשו''ע.
 
הזוהר בפרשת ויקהל מחמיר מאד מאד (בלי היתרים של שעת הדחק) במי שאוכל לפני התפילה האם בגלל זה נאמר שהחסידים לא מחשיבים את הזוהר כמו לשכת הגזית?
 

עמיקא וטמירא

משתמש ותיק
ההוא טייעא אמר:
אמונת אומן אמר:
יצויין שבהרבה מאד פרטים שהמ''ב פוסק בצורה ''חסידית מידי'', [בעיקר דברים שמקורם בזוה''ק וחכמי הקבלה, אבל לא רק] עולם הישיבות הליטאי רובו ככולו  מתעלם מפסקיו בלי להניד עפעף, ואז לשכת הגזית מקבלת משמעות קטנה בהרבה.. והמקום הראשון שאפשר להווכח בזה זה בסעיף הראשון בשו''ע.
הזוהר בפרשת ויקהל מחמיר מאד מאד (בלי היתרים של שעת הדחק) במי שאוכל לפני התפילה האם בגלל זה נאמר שהחסידים לא מחשיבים את הזוהר כמו לשכת הגזית?
הככללה זו עמרצות בהתגלמותו 
"חסידים" ישנם כשלשה חסידויות שנוהגים כן במקור ובחלקם כהיום ג"כ אין נוהגים כך 
מ"מ אם שאלת שאל על זמן תפילה ועוד כהנה 
אלא דהחסידים לא קשה כלל וכי חסר דברים כאלו אלא על אלו שטענו כל השנים נגד החסידים בענין הלכה ולא הסכימו עם כל הענינים וכד' עליהם קשה
 

ההוא טייעא

משתמש ותיק
נכון, לא מדוייק, הכוונה לאלו שכן אוכלים והשאלה שלי במקמה עומדת.
(וכמדומני שאם מדובר בסעודת שלמה אתה צודק אבל אכילת מזונות די נפוצה אם לא אצל רובם אצל אחוז מאד גבוה ויש היתרים לזה)
ובכוונה אין טעם לדון בדברים אחרים כמו זמן תפילה כי עניתי לו ספציפית על טענתו.
 

לישועתך קויתי השם

משתמש ותיק
פותח הנושא
בחוברת יחלק שלל, גליון ה' עמ' כ"ו סימן ד', מהליכותיו בתפילה של ר' הלל זקס מובא שנזף במי שאמר שהחפץ חיים היה בעצמו לא נוהג בכמה דברים להלכה כפי שכתב במ"ב... והקפיד על כך מאוד ואמר שזהו דבר שאסור לאומרו...
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
בחוברת יחלק שלל, גליון ה' עמ' כ"ו סימן ד', מהליכותיו בתפילה של ר' הלל זקס מובא שנזף במי שאמר שהחפץ חיים היה בעצמו לא נוהג בכמה דברים להלכה כפי שכתב במ"ב... והקפיד על כך מאוד ואמר שזהו דבר שאסור לאומרו...

ידוע  בענין הקומפוט שהח"ח לא פסק לעצמו כפי שהורה במשנ"ב (וכמדומה שמובא דבר זה בספר מאיר עיני ישראל
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
בחוברת יחלק שלל, גליון ה' עמ' כ"ו סימן ד', מהליכותיו בתפילה של ר' הלל זקס מובא שנזף במי שאמר שהחפץ חיים היה בעצמו לא נוהג בכמה דברים להלכה כפי שכתב במ"ב... והקפיד על כך מאוד ואמר שזהו דבר שאסור לאומרו...

יש יותר מדי רגלים לדבר, והדרך לברר את זה היא לא ע''י איסורים. 
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
בחוברת יחלק שלל, גליון ה' עמ' כ"ו סימן ד', מהליכותיו בתפילה של ר' הלל זקס מובא שנזף במי שאמר שהחפץ חיים היה בעצמו לא נוהג בכמה דברים להלכה כפי שכתב במ"ב... והקפיד על כך מאוד ואמר שזהו דבר שאסור לאומרו...

מוזר ביותר! ר' הלל עצמו טען שבדק בילדותו וראה שהח"ח הלך עם ציציותיו בפנים.
 
אמונת אומן אמר:
לישועתך קויתי השם אמר:
משה נחום אמר:
מה שאין האוזן יכולה לשמוע והלב מלהרהר.


אכתוב רק מילה אחת: למה???? זה לא כזה מבזה את החזון איש.....




עוד לא שמעתי על אדם גדול שלא לומד ספרי ברסלב בסתר, כמובן ליטאים בעיקר. 
תפסיקו עם ההבלים, זה
​לא מוסיף כבוד לאף אחד. 

 עוד לא שמעתי על ברסלבר אחד שלא אמר את המשפט השקרי הזה...
תפסיקו לכזב
לא מוסיף כבוד לרבכם
 

מחשבות

משתמש ותיק
כל הטענות על זלזול בשו"ע או במ"ב כי לא נהגו כמותם בדברים מסויימים
נובע מבורות מוחלטת בהלכה ובמשקל שיש לכל דבר
דוגמאות:
לא הקפידו על נט"י ליד המיטה - בפשטות כי ס"ל שהקבלה אינה מחייבת
ואף שהביאו גדולי הפוסקים דברים מהקבלה אין זה אלא הנהגה טובה ותו לא.
ולכן גם לא קשה איך הוה הגרשז"א נגד ההלכה מסיפור מעשה
פשוט כי אין כזה הלכה וכנ"ל.
כנ"ל לגבי פרשת התמיד הרי כתב השו"ע טוב לומר ותו לא מידי.
כנ"ל העובדה שלא נהגו כמ"ב בכל נוסחותיו - כיון שנהגו כמקובל ופשוט
ואף הספרדים שמשקל הב"י אצלם עצום נשארו בדברים רבים במנהגם.
וה"ה במקומות נוספים שפסק המ"ב נגד המנהג הפשוט.
אך מעודי תמהתי על חסידים שאוכלים לפני התפילה
ולומדי חצות (ספרדים בדר"כ) שאוכלים קודם התפילה
אף שלזוהר חייב מיתה ונשמתו נפגמת ואינה עולה רח"ל
והרי לשיטתם הקבלה מחייבת ואף יותר מהנגלה.
 
מחשבות אמר:
כל הטענות על זלזול בשו"ע או במ"ב כי לא נהגו כמותם בדברים מסויימים
נובע מבורות מוחלטת בהלכה ובמשקל שיש לכל דבר
דוגמאות:
לא הקפידו על נט"י ליד המיטה - בפשטות כי ס"ל שהקבלה אינה מחייבת
ואף שהביאו גדולי הפוסקים דברים מהקבלה אין זה אלא הנהגה טובה ותו לא.
ולכן גם לא קשה איך הוה הגרשז"א נגד ההלכה מסיפור מעשה
פשוט כי אין כזה הלכה וכנ"ל.

דברי הבל
המשנה ברורה והאחרונים נתנו כללים כשיש סתירה בין הקבלה וההלכה
 
מבקש אמת אמר:
אחד מן הגולה אמר:
ואדרבה בעניין זה יש להעיר הערתך מלעיל, שלא מצינו כ"כ לכה"פ בפוסקים הליטאיים שמחמת איזה עניין קבלי ונסתר יבטלו הלכה מפורשת, ויל"ע.
איסור הליכה ד' אמות בלא נט"י הוא גם לא הלכה מפורשת אלא ענין קבלי נסתר. מקור האיסור הוא בזוהר לפי גירסא מסויימת, ובגירסאות אחרות אינו מופיע כלל. הוא גם לא מובא באף אחד מהראשונים או טושו"ע, והוא מוזכר לראשונה רק בכמה ספרי אחרונים ב300 שנה האחרונות כמדומני.
 

הוא קבלי נסתר? ובכל זאת המגן אברהם והאחרונים הזכירו אותו וברוב דפוסי הזוהר מוזכר ובגירסא אחת לא מוזכר
 

מלך שבא

משתמש ותיק
מחשבות אמר:
כל הטענות על זלזול בשו"ע או במ"ב כי לא נהגו כמותם בדברים מסויימים
נובע מבורות מוחלטת בהלכה ובמשקל שיש לכל דבר
...
כנ"ל לגבי פרשת התמיד הרי כתב השו"ע טוב לומר ותו לא מידי.
אמת.
וכן החזו"א לא היה אומר קרבנות
ועי' בד' הגרח"ק
הצג קובץ מצורף דעת נוטה.PDF
 
 
מלך שבא אמר:
מחשבות אמר:
כל הטענות על זלזול בשו"ע או במ"ב כי לא נהגו כמותם בדברים מסויימים
נובע מבורות מוחלטת בהלכה ובמשקל שיש לכל דבר
...
כנ"ל לגבי פרשת התמיד הרי כתב השו"ע טוב לומר ותו לא מידי.
אמת.
וכן החזו"א לא היה אומר קרבנות
ועי' בד' הגרח"ק
דעת נוטה.PDF
 
ומצד שני החזון איש היה מקפיד על ד' אמות לא?
איך זה מסתדר לך עם התאוריה שכל הלכה שמקורה מהזוהר והובאה בפוסקים, היא לא עוברת את הסף ההלכתי?
 

מחשבות

משתמש ותיק
עקביא בן מהלל אומר אמר:
מחשבות אמר:
כל הטענות על זלזול בשו"ע או במ"ב כי לא נהגו כמותם בדברים מסויימים
נובע מבורות מוחלטת בהלכה ובמשקל שיש לכל דבר
דוגמאות:
לא הקפידו על נט"י ליד המיטה - בפשטות כי ס"ל שהקבלה אינה מחייבת
ואף שהביאו גדולי הפוסקים דברים מהקבלה אין זה אלא הנהגה טובה ותו לא.
ולכן גם לא קשה איך הוה הגרשז"א נגד ההלכה מסיפור מעשה
פשוט כי אין כזה הלכה וכנ"ל.

דברי הבל
המשנה ברורה והאחרונים נתנו כללים כשיש סתירה בין הקבלה וההלכה
ולא העלית על דעתך שיש בזה שיטות רבות
ומן המפורסמות דברי החת"ס בעניין
ורוב ככל גדולי אשכנז לא חששו להנהגות ע"פ קבלה
וגם אלו שהביאום ראו בזה חסידות בלבד
והמ"ב אמנם כתב בזה כשע"ת סי' כה
אך לא כן המנהג הרווח.
 
 

מלך שבא

משתמש ותיק
עקביא בן מהלל אומר אמר:
מלך שבא אמר:
מחשבות אמר:
כל הטענות על זלזול בשו"ע או במ"ב כי לא נהגו כמותם בדברים מסויימים
נובע מבורות מוחלטת בהלכה ובמשקל שיש לכל דבר
...
כנ"ל לגבי פרשת התמיד הרי כתב השו"ע טוב לומר ותו לא מידי.
אמת.
וכן החזו"א לא היה אומר קרבנות
ועי' בד' הגרח"ק
דעת נוטה.PDF
ומצד שני החזון איש היה מקפיד על ד' אמות לא?
איך זה מסתדר לך עם התאוריה שכל הלכה שמקורה מהזוהר והובאה בפוסקים, היא לא עוברת את הסף ההלכתי?
החזו"א היה הולך לביה"כ לפני נט"י וכמ"ש המ"ב שענין זה אינו דוחה בל תשקצו. אבל בעקרון כנראה סבר שאם אפשר עדיף ליטול בתוך ד"א,
ולא הבנתי מה הבעיה ל"תיאוריה" שלי, וכי מה שאינו עובר את הסף ההלכתי אין ענין לקיימו?
 

מחשבות

משתמש ותיק
מלך שבא אמר:
מחשבות אמר:
כל הטענות על זלזול בשו"ע או במ"ב כי לא נהגו כמותם בדברים מסויימים
נובע מבורות מוחלטת בהלכה ובמשקל שיש לכל דבר
...
כנ"ל לגבי פרשת התמיד הרי כתב השו"ע טוב לומר ותו לא מידי.
אמת.
וכן החזו"א לא היה אומר קרבנות
ועי' בד' הגרח"ק
דעת נוטה.PDF


אמנם פרשת התמיד יותר חשוב וכנזכר סי' מח
אך גם הוא אינו חיוב
ועיקר ההקפדה שהצועקים כאן נזעקים
כי על פי הקבלה הוא (וסדר הקרבנות) נצרך לעליית התפילה
ולא הנגלה הוא הכואב לרוב הצועקים כאן.
ולגבי דברי הגרח"ק דבריו חשובים מאוד (וכך נהגתי מאז ומעולם)
אך לא קושיא על מי שלא נהג כן
 
 

כותר

משתמש ותיק
לגבי פרשת התמיד, ראיתי ששאלו את הגר"ח
- על מידת החיוב, סתירה בין שתי פסקים במשנ"ב. והשיב: קרוב לחיוב.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
לגבי פרשת התמיד, ראיתי ששאלו את הגר"ח
- על מידת החיוב, סתירה בין שתי פסקים במשנ"ב. והשיב: קרוב לחיוב.

המקור לכך הוא מדברי כמה ראשונים שמבואר בדבריהם שיש חיוב לומר פרשת התמיד, וגם הרמב"ם לא הזכיר אלא פרשת התמיד ולא שאר קרבנות.

בכלל כל המהלך הזה של פלפולים וקושיות ותירוצים בפסקי המשנ"ב כאילו מדובר בגמרא או רמב"ם הוא משונה מאד לענ"ד. כל מי שלמד משנ"ב מספיק טוב נוכח בבירור שהמשנ"ב בעיקר מעתיק את דברי האחרונים על השו"ע כל מקום לפי ענינו, וגם אם בהרבה מקומות הוא בוחר מה להביא ומה להשמיט או מכריע מדעתו איך לנהוג, הרי שבהרבה מקומות הוא לא "מתערב" ופשוט מצטט את דבריהם כלשונם, ולכן לפעמים אפשר למצוא סתירות בין ציטוטים שונים, שהובאו מאחרונים שונים החולקים זה על זה, וידוע שגם בדברי התוס' חלק גדול מהסתירות נובעות מכך שמדובר בליקוט של בעלי תוספות שונים. גם במקרים שמדובר בסתירות בדברי המשנ"ב עצמם, כבר העיד בן החפץ חיים שזה נבע מכך שחלק מהמשנ"ב נערך ע"י בנו וחתנו של המחבר.
היכרותי עם בתי מדרש רבים ושונים, נוכחתי לראות שמהלך זה נמצא בעיקר אצל לומדי ההלכה בסגנון בני ברק, אולי בגלל ההגדרה המפליגה שנתן החזו"א למשנ"ב כ"לשכת הגזית", וכנראה גם בגלל סיבות אחרות שאין כאן מקומן. במקומות אחרים לא ראיתי מהלך כזה.
 

ב.א.

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
לגבי פרשת התמיד, ראיתי ששאלו את הגר"ח
- על מידת החיוב, סתירה בין שתי פסקים במשנ"ב. והשיב: קרוב לחיוב.

המקור לכך הוא מדברי כמה ראשונים שמבואר בדבריהם שיש חיוב לומר פרשת התמיד, וגם הרמב"ם לא הזכיר אלא פרשת התמיד ולא שאר קרבנות.

בכלל כל המהלך הזה של פלפולים וקושיות ותירוצים בפסקי המשנ"ב כאילו מדובר בגמרא או רמב"ם הוא משונה מאד לענ"ד. כל מי שלמד משנ"ב מספיק טוב נוכח בבירור שהמשנ"ב בעיקר מעתיק את דברי האחרונים על השו"ע כל מקום לפי ענינו, וגם אם בהרבה מקומות הוא בוחר מה להביא ומה להשמיט או מכריע מדעתו איך לנהוג, הרי שבהרבה מקומות הוא לא "מתערב" ופשוט מצטט את דבריהם כלשונם, ולכן לפעמים אפשר למצוא סתירות בין ציטוטים שונים, שהובאו מאחרונים שונים החולקים זה על זה, וידוע שגם בדברי התוס' חלק גדול מהסתירות נובעות מכך שמדובר בליקוט של בעלי תוספות שונים. גם במקרים שמדובר בסתירות בדברי המשנ"ב עצמם, כבר העיד בן החפץ חיים שזה נבע מכך שחלק מהמשנ"ב נערך ע"י בנו וחתנו של המחבר.
היכרותי עם בתי מדרש רבים ושונים, נוכחתי לראות שמהלך זה נמצא בעיקר אצל לומדי ההלכה בסגנון בני ברק, אולי בגלל ההגדרה המפליגה שנתן החזו"א למשנ"ב כ"לשכת הגזית", וכנראה גם בגלל סיבות אחרות שאין כאן מקומן. במקומות אחרים לא ראיתי מהלך כזה.
המשנ"ב אינו ספר ליקוטים. המשנ"ב לא הביא את כל השיטות המוזכרות בנושא, אלא רק את השיטות שיש להביא בחשבון הלכה למעשה. לעתים הביא רק שיטה אחת - מה שאומר שסובר כמוה, ולפעמים הביא שתיים או יותר על מנת להבהיר שאת כולם יש לקחת בחשבון (אא"כ כתב במפורש שדעתו כשיטה מסוימת).
הדוגמה מבעלי התוספות אינה דומה לנידון, משום ששם מדובר באנשים שונים, ואילו כאן מדובר באדם אחד שליקט את השיטות השונות, ואם במקום אחד הביא שיטה אחת (מה שאומר שסובר כמוה), ובמקום אחר הביא שיטה הפוכה (מה שאומר שסובר כמוה), יש בזה סתירה.
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
אך גם הוא אינו חיוב
ועיקר ההקפדה שהצועקים כאן נזעקים
כי על פי הקבלה הוא (וסדר הקרבנות) נצרך לעליית התפילה
ולא הנגלה הוא הכואב לרוב הצועקים כאן.
הנוסח בפוסקים הוא 'קיבלו על עצמם כל ישראל כחובה', והתירו לת''ח לדלג משנת איזהו מקומן ולא התירו בפר' התמיד.

לאף אחד לא כואב שום דבר...

פשוט מוכיחים לך שכל ציבור יש לו את הגישה שלו לפסיקה והנהגה, וזה לא עובד עפ"י איזה קלישאה של 'לשכת הגזית' שהוצאה מהקשרה.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
לגבי פרשת התמיד, ראיתי ששאלו את הגר"ח
- על מידת החיוב, סתירה בין שתי פסקים במשנ"ב. והשיב: קרוב לחיוב.
הגר''ח כותב בארחות יושר שהוא חיוב ממש
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מחשבות אמר:
אמנם פרשת התמיד יותר חשוב וכנזכר סי' מח
אך גם הוא אינו חיוב
תיקון קטן זה לא 'נזכר' אלא רמ''א מפורש שכותב את זה כהלכה ברורה,
דבר שקיבלו ע''ע כל ישראל כחובה עוד מזמן הגמרא, מוזכר בכל הפוסקים, ברמב''ם טור ושו''ע ובשאר הראשונים בלשון חובה וכחלק אינטרגלי מסדר התפלה בלי שום מנהג שונה, ולא מוזכר פוסק אחד שיקל בזה, ונהגו כן ישראל בכל הדורות, חסידים ומתנגדים אשכנזים וספרדים, עד כדי כך שנזכר בשו''ע מהדברים היחידים שהותרו לומר בע''פ כמו אשרי וברכת כהנים.

והפוסקים בכל הדורות עד המ''ב דנים בזה ממש לפרטי פרטים אם לאומרו בעמידה או לא.

ולשון השו''ע הוא ''קבעו לומר משנת איזהו מקומן'', ופר' התמיד חמורה יותר מזה.

רק כהשוואה, זה מסתמא חיוב יותר מוחלט מברכת 'הנותן ליעף כח' שנתקנה רק בימי הגאונים. 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מלך שבא אמר:
אבל בעקרון כנראה סבר שאם אפשר עדיף ליטול בתוך ד"א,
עיין בספרו של הגרממ''ש שהחזו''א הקפיד בזה ביותר, עליו ועל אחרים.

ומה שסבר כהמ''ב לענין בל תשקצו לא ראיתי מי שחולק ע''ז.
 
חלק עליון תַחתִית