מי אמר שהתפילה היא שהגורן יתרבה בדרך פלא, שמא הברכה היא שלא ייפסד כדרך העולם, מפני המכרסמים, שריפה וכיוצא בהם.זוטרא אמר:למה אסור להתפלל אחרי ארבעים יום שתלד אשתו זכר, ונחשב לתפילת שווא,
ואילו הנכנס למוד את גרנו מתפלל יהי רצון שתשלח ברכה בכרי הזה, ולא נחשב לתפילת שווא.
מה החילוק. שניהם הוא שינוי טבע. אם היו מיליון גרגירי חיטה, והוא מתפלל שיהיו מיליון ומאתיים, היש לך שינוי טבע גדול מזהיאיר אור אמר:שינוי מין הוא שינוי טבע והוי תפילת שווא
ריבוי הקיים הוא ברכה שאפשר להתפלל עליו
החילוק פשוט למבין.HaimL אמר:מה החילוק. שניהם הוא שינוי טבע. אם היו מיליון גרגירי חיטה, והוא מתפלל שיהיו מיליון ומאתיים, היש לך שינוי טבע גדול מזהיאיר אור אמר:שינוי מין הוא שינוי טבע והוי תפילת שווא
ריבוי הקיים הוא ברכה שאפשר להתפלל עליו
כך באמת מבו' ברמב"ן [או הרמב"ם? עי' מהרש"א], שברכה זו היא רק בהולך להפריש מעשרות.שאר לעמו אמר:שאלה טובה.
בדף עה"ד הביא מקובץ כרם שלמה בשם הג"ר יעקב שור, איך יכול לברך בשו"מ, שמא לא תחול הברכה. ותירץ שנאמר בה ביחוד והריקותי לכם ברכה.
ולעניננו אפשר דוקא במעשרות שיש הבטחה של הצדקה ובחנוני נא בזאת. וכתי' 'ישלח ה' את הברכה באסמיך' דייקא, כשסמוי מן העין, כדפי' רש"א בב"מ מב.
גם הגר"ח לא התכוון אלא משום ברכת המעשר, שאין הפי' שהקב"ה הבטיח שכל פעם יהיה נס, שא"כ עדיין קשה שאין מתפללין על מעשי ניסים, אלא שהבטחת הקב"ה היא בטבע התבואה שתתברך בזכות מעשרות, ולכן אי"ז תפילה על מעשי ניסים.שאר לעמו אמר:לא מובן. אין בתבואה טבע להתרבות.
יש בתבואה ברכה מיוחדת שתתרבה.
ונכון שריבוי הוא פחות שינוי הטבע, אבל שניהם אינם נראים לא זכר שנהפך לנקבה ולא ריבוי ממשי בגורן.
אלא שזה נס שהובטח עליו.
עדיין לא הבנתי את זה. הקב"ה הטביע בטבע התבואה להתרבות.יאיר אור אמר:החילוק פשוט למבין.HaimL אמר:מה החילוק. שניהם הוא שינוי טבע. אם היו מיליון גרגירי חיטה, והוא מתפלל שיהיו מיליון ומאתיים, היש לך שינוי טבע גדול מזהיאיר אור אמר:שינוי מין הוא שינוי טבע והוי תפילת שווא
ריבוי הקיים הוא ברכה שאפשר להתפלל עליו
ושו"ר שבספר דף על דף ברכות נד א הביא חילוק זה בשם הגר"ח קנייבסקי
דהקב"ה הטביע בטבע התבואה להתרבות.
כן, תבואה מחוברת שגודלה שעורה, יכולה אולי להיות כזית (אבל כביצה זה כבר יהיה נס), משא"כ, תבואה קצורה שגודלה שעורה, לעולם לא תוכל להיות כזית, אלא אך ורק בדרך נס. בדרך הטבע, תבואה קצורה לא גדלה, ומיליון גרגירים לא הופכים למיליון ומאתיים.יאיר אור אמר:כח הטבע שיצר הבורא הוא ריבוי "פרו ורבו" כל הבריאה גודלת בעצמה ומרבה אחרים
(אגב לצערינו כח טבע בריאה זה שטבע השי"ת כעת היא שלא לטובה בנגיפי הקרונה שאחר
שמתחברים לתא חי מתרבים למליוני נגיפים חדשים ואכ"מ) דהיינו תבואה בתחילת הוויתה
היא קטנה ובהמשך גדילה וכן בזריעתה מגדלת אחרים, אלא שהעיכוב הוא הזמן הדרוש
לכך ובענין זמן בזה שייך ברכה שהזמן הוא כח המצמצם ובעת ברכה מסתלק המצמצם
ותבואה שגודלה שעורה יכולה להתרבות לכזית.
המתבונן בדברים אלו יבין וישכיל
עי' בגמ' ב"מ מב, א: ת''ר ההולך למוד את גורנו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידינו התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה מדד ואח''כ בירך הרי זה תפילת שוא לפי שאין הברכה מצוייה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך.HaimL אמר:מי אמר שהתפילה היא שהגורן יתרבה בדרך פלא, שמא הברכה היא שלא ייפסד כדרך העולם, מפני המכרסמים, שריפה וכיוצא בהם.זוטרא אמר:למה אסור להתפלל אחרי ארבעים יום שתלד אשתו זכר, ונחשב לתפילת שווא,
ואילו הנכנס למוד את גרנו מתפלל יהי רצון שתשלח ברכה בכרי הזה, ולא נחשב לתפילת שווא.
כן, אני מכיר (בערך) את הרעיון המארגן. אבל אז קשה מכמה פנים (מעבר לשאלת פותח הדיון). אני מבין את הקונספט, שאם הוא כבר מדד, אז אם הקב"ה ירבה את גרנו, זה כבר יהיה נס גלוי, ובזה אין הברכה מצויה. אבל, לפי זה, גם אם הוא כבר מדד, עדיין יכול להתברך באופן של ריבוי. כי בפשטות, למוד גרנו, הפירוש הוא למוד מה נפח החיטה שיש אצלו , אורך פלוני על רוחב פלוני ברום פלוני. ולפי זה יש אומדנא של מספר הגרגירים. אבל הרי בפשטות הוא לא ספר אותם, אחד לאחד, ויכולה עדיין להיות ברכה בריבוי מספרם. וגם אם נאמר שלא יכולה, כי האומדנא נותנת פחות או יותר מספר ריאלי, אז עדיין יכולה להיות ברכה במשקל החיטה. וגם אם לא יכולה להיות בזה ברכה (כי המשקל הסגולי של החיטה הוא פחות או יותר קבוע), יכולה להיות ברכה בכמות הקמח שייטחן מהחיטה, ואם לא, אז באיכותו, ואם לא, אז כפי שכתבתי, בכך שלא יישרף, ולא ייפסד וכדומה. ולכן, לא ברור לי מדוע אחרי שכבר מדד לא שייך להתפלל על זהשניאור אמר:עי' בגמ' ב"מ מב, א: ת''ר ההולך למוד את גורנו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידינו התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה מדד ואח''כ בירך הרי זה תפילת שוא לפי שאין הברכה מצוייה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך.HaimL אמר:מי אמר שהתפילה היא שהגורן יתרבה בדרך פלא, שמא הברכה היא שלא ייפסד כדרך העולם, מפני המכרסמים, שריפה וכיוצא בהם.זוטרא אמר:למה אסור להתפלל אחרי ארבעים יום שתלד אשתו זכר, ונחשב לתפילת שווא,
ואילו הנכנס למוד את גרנו מתפלל יהי רצון שתשלח ברכה בכרי הזה, ולא נחשב לתפילת שווא.
וברש"י שם: אין הברכה. שמתברך ורבה מאליו.
ברור שאין הכוונה מניעת הפסד, ראשית כמו שרש"י כתב, שנית מה שייך מניעת הפסד דווקא לפני שמדד את הגורן, ומה זה קשור לדבר הסמוי מן העין.
אמנם חשוב להזכיר כי דעת הירושלמי בברכות שגם במעוברת כיון שהוא דבר הסמוי מן העין אפשר לבקש להפכו לנקיבה ואינו כתפילת שוא"מראשית השנה ועד אחרית שנה וכי יש פירות בשדה מתחלת השנה ועד סוף השנה אלא הן ברשותי ליתן בהן ברכה בבית כשם שאני נותן בהן ברכה בשדה שנאמר יצוו ה' אתך את הברכה באסמיך ואומר העוד הזרע במגורה וגו' ומנין אף באוצר שנאמר ברוך אתה בעיר"
כיון שבדבר הנמדד יכול המדידה בעצמה לגרום הפסד משום עין הרע - ולכן בדוקא לפני המדידה הוא מתפלל שהמדידה לא יגרום להפסד -(כמדומני שכן פירש המאירי).מה שייך מניעת הפסד דווקא לפני שמדד את הגורן, ומה זה קשור לדבר הסמוי מן העין.