דף לא שבת ל"א: על שלוש עבירות נשים... מה הפירוש?

יעבץ

משתמש ותיק
במסכת שבת דף לא: נמצאת המשנה המפרסמת "על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינו זהירות בנדה, בחלה ובהדלקת הנר".
מה הכוונה אינן זהירות בהדלקת הנר?
אפשרות א': האשה לא נזהרת לקיים המצווה ולא מדליקה נרות שבת.
הסיבות להבין כך: ראשית נראה שפשטות לשון המשנה "אינן זהירות" הוא שהם לא מקפידות על קיום המצווה, כלומר מבטלות את מצוות נדה, מצוות חלה, ובהתאם לכך - גם את מצוות הדלקת נרות של שבת.
בנוסף לשון הגמרא "על עסקי נר הזהרתי אתכם אם אתם מקיימים מוטב..." מורה לכאורה שהעבירה היא ביטול הדלקת הנר.
אולם מקור מפורש לפירוש זה מצאתי בתוס' בדף כה: ד"ה הדלקת נר – אבל מהדלקת נר גופיה לא הוי פריך אביי, דפשיטא דחובה היא דהתנן על ג' עבירות נשים כו' על שאינן זהירות בהדלקת הנר עכ"ל. הרי שאי הזהירות האמורה הכוונה לאי קיום מצוות הדלקה כלל.

ממה שתיארתי פירוש זה כאפשרות א', מובן שבכוונתי להציע פירוש נוסף, ואכן כך הוא. אלא שקודם אציע את התמיהות הניצבות להבנה מול הבנה זו במשנה.
התמיהה הבולטת היא הרי מצוות הדלקת נרות בשבת היא מצווה מדרבנן, והכיצד תופיע בשורה אחת עם מצוות חלה ונידה, כאשר נידה היא בכרת וחלה היא במיתה בידי שמים? קודם כל קשה לומר שהעונש על ביטול המצווה יהיה מיתה, וגם אם נזכיר ש"כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה", מכל מקום החיבור של מצווה מדרבנן יחד עם מצוות מהחמורות שבחמורות נראה תמוה.
ובנוסף, בניגוד למה שנכתב לעיל, קצת קשה להלום את הלשון 'אינם זהירות' בביטול המצווה לגמרי. האם מי שאינה מקפידה כלל על טהרת המשפחה רח"ל היא רק 'אינה זהירה' בזה?
ועוד שאלה מכיוון שונה: כידוע בזמן חז"ל הדלקת הנר הייתה פעולה הכרחית בכל לילה כדי להאיר את החשיכה. המצווה בשבת היא, שמכיוון שאי אפשר להדליק בלילה, מוטל עלינו להקדים ולהדליק מבעוד יום לכבוד השבת. ובעוד בכל לילה הרשות ביד אדם ללכת לישון בחושך ובלי נר, בשבת אין זה מכבודה שיהיה חשוך בלילה, ומה עוד שמצווה לאכול סעודה, ובמקום הנר דווקא (עיי' בתוס' הנ"ל). אם כן מציאות של אישה שלא מדליקה נרות אולי נראית לנו כיום מובנת, אבל בזמן חז"ל נראה שנדיר היה לראות מי שמזלזלת במצווה, אם לא מתוך מצוקה כספית וכד'. כמובן קושיה ממש אין כאן, אבל נדמה שקשה להבין את המשנה על רקע המציאות המתוארת.

סליחה על האריכות, אבל כעת אני מגיע להציע את האפשרות השנייה: "אינן זהירות" פירושו - לא נזהרות בקיום המצווה, ומתוך שמאחרות מגיעות לידי חילול שבת בהדלקה לאחר השקיעה.
לפי פרוש זה יוסרו השאלות שהצבנו כאן: הכוונה בלשון אינן זהירות הוא כפשוטו, שמזלזלים באופן קיום המצווה, ולא שמבטלות לגמרי את איסור נדה, אלא מתוך חוסר זהירות מגיעים למכשולות, וכפי שמצוי. וכן בהדלקת הנר אינם זהירות במה שחייב אדם להזכיר בערב שבת, ומגיעות להדליק בזמן שחשכה כבר (בחלה לא מצאתי עניין של חוסר זהירות, ויתכן שגם כאן בטרדת האפייה לא נזהרות להפריש כראוי, ויל"ע).
גם לשון עסקי נר שבגמ' יובן באופן זה, שבהדלקת נר הזהיר הכתוב שלא להדליק אחר שנכנסה השבת.
כמו כן מובן למה מופיעה מצווה זו יחד עם חלה ונידה, שכולם איסורי תורה חמורים, וחילול שבת בסקילה וכרת.
והשאלה הנוספת מובנת מאליה, שלא מדובר שנשארים בחושך בליל שבת כתוצאה מאי הזהירות, אלא שההדלקה מתבצעת באיחור, ותוך חילול השבת.
ומתאים גם כן עם המשנה שלאחריה, העוסקת במה שצריך אדם להזהיר לפני שבת, ו"ספק חשכה ספק אין חשכה אין מדליקין", כך שהמשנה לא באה פתאום לעורר על חשיבות המצווה באופן כללי, אלא להזהיר ממכשול מצוי מאוד, של איחור ההדלקה.
ואם כנים הדברים, יש להבין את דעת התוס', שהבינו במפורש כאפשרות א' דלעיל.

אשמח לשמוע (לקרוא) את חוות דעתם של היושבים בבית מדרש זה.
 

טוביה

משתמש חדש
פירוש יפה.

לגבי השאלות: לשון זהירות מתקבלת אצלנו כהקפדה יתירה הנובעת מחשש ומדאגה לקיום מושלם כגון הזהיר בציצית ובמזוזה וכן הזהיר בכבוד אשתו ועוד. וכעין המשמעות שבה עוסק המסילת ישרים שזהירות היא שימת לב על הנהגתו ומעשיו כמו "הוי זהיר ברוחך".

אולם ישנה גם משמעות של עיקר הקיום של המצוה או ההימנעות מעבירה, כגון אין עונשין אלא אם כן מזהירין, שהעובר על האזהרה אינו רק לא מקפיד אלא עובר על העיקר. ובמדרש שוחר טוב במזמור אלי אלי למה עזבתני משמע שזו הכוונה כאן "שלש פעמים כאן כתוב אלי אלי אלהי ולמה אלא אמר מיכן אמרה אסתר לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע שלש מצות הזהרת לנו ע"י משה רבינו נדה חלה והדלקת הנר כלום עברתי על אחת מהן למה עזבתני". דהיינו שזו אזהרה, ואי זהירות תיחשב כאשר עברה על אחת מהן.
אפשר שבשלוש מצוות אלו שבלי זהירות ושימת לב נקל לעבור על גופן מתחברות שתי המשמעויות, דהיינו שבהיעדר זהירות יתירה תעבור על עיקר המצוה, וכמו בעירובין יג עמוד א "הוי זהיר במלאכתך שמלאכתך מלאכת שמים היא, שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת - נמצאת מחריב את כל העולם כולו", שהזהירות היא על אות אחת שבנקל יעבור עליה בחוסר שימת לב, אך היא מעיקרה של מצוה.

ומאידך מצינו לגבי נדה זהירות במובן של הקפדה, דהיינו שעיקר הדין נובע מחובת זהירות והקפדה, כמו שאמרו באבות דרבי נתן פרק ג "ואל אשה בנדת טומאתה [לא תקרב] כיצד הוא מזהיר ע"י עצמו ת"ל לא תקרב. יכול שישחק עמה והיא נדה ת"ל לא תקרב לגלות ערותה (שם). כיצד היא מזהרת על ידי עצמה ת"ל לא תקרב. יכול שתקשיט מעילה ותישן אצלו והיא נדה ת"ל לא תקרב". דהיינו שהזהירות היא דין גמור שנועד להרחיק מעיקר העבירה.

ולגבי הצירוף של הדלקת הנר דרבנן עם שתי מצוות חמורות מן התורה, כתב הריטב"א שם עפ"י המדרש (ב"ר פי"ז) "היא נטלה חלתו של עולם כלומר שגרמה מיתה לאדם וכן נטלה נרו של עולם לפיכך נתנו לה מצות חלה והדלקת הנר לכפר עליה ואם לא שמרה אותם נענשת עליהן".דהיינו שהעונש הוא על החטא הראשון של האישה, ורק ניתנה להן אפשרות לכפר עליו.
יתכן שהאפשרות לכפר ע"י הדלקת הנר ניתנה עוד קודם שהתחייבו מדרבנן, וכמו שמצינו אצל האימהות שהשתבחו בנר דולק, ורק שחכמים קבעו זאת בתורת חיוב.
 

יעבץ

משתמש ותיק
פותח הנושא
ישר כח.
כל מה שכתבת לגבי מושג הזהירות, מחזק את דעתי שזהירות היא לא להכשל בפרט שיגרום לגופה של עבירה. הדוגמא של מלאכת שמים דומה מאד, בחוסר שימת לב יחריב את העולם - כמו באיחור של דקה בהדלקת הנר. גם בנידה אותו דבר, אלא ששם התורה עצמה הזהירה על הזהירות ולכן מי שלא "נזהר" כבר עובר על לאו.
נכון שעצם הלאו נאמר בלשון "אזהרה", אבל כשמדברים מהאדם עצמו מהמקורות שהבאת אני מוצא סיוע למה שכתבתי.
והעיקר הוא שגם הריטב"א מפרש כתוס'. והרי לנו כבר לפחות שתי דעות בראשונים מפורש לא כמו שכתבתי.
 

יעבץ

משתמש ותיק
פותח הנושא
יש משקל לשאלה שלך, אבל צריך להסביר שהמשנה לא מתכוונת לחדש שרק בעברות הללו יש עונש שכזה, וכי אשה שמחללת שבת שדינה מפורש למיתה תענש פחות ממי שלא הדליקה את הנר?! אלא הכוונה שמצוות אלו מוטלות על האשה במיוחד, ולכן עליה להזהר בהם.
כך שאפשר להבין שבהדלקת הנר מצוי שהאשה נכשלת בחילול שבת ובזה צריכה להזהר במיוחד, ועם לא נזהרה נענשת.
ועדיין ההערה הזו בהחלט מהווה סיוע לצד שהדלקת הנר כמשמעה. ויש פנים לכאן ולכאן.
 

יונה בן יעקב

משתמש ותיק
ע' במהר"ל בחידושי אגדות מה שביאר שג' מצוות אלו הם כנגד ג' כוחות האדם, וזה בבחינת פנים ועומק בענין הנ"ל.
 
יעבץ ראה את זה
שפת אמת מסכת שבת דף כה עמוד ב
בד"ה הדלקת כו' דפשיטא דחובה היא כו' משמע דפי' דמתני' הוא שאין זהירות להדליק כלל הנר ולכאורה יותר נראה לפרש שמאחרין להדליק ובאין לחילול שבת דאין סברא כלל שיענשו על ביטול מצוה דרבנן בשגם דגם הבעל יכול להדליק אלא שנתנו להם המצוה אבל לא שיענשו כ"כ ע"ז ואולי לשון הגמ' לקמן על עסקי נר הזהרתי אתכם משמע לתוס' דהיינו מצות הדלקתה ואינו מוכרח:
 
יעבץ אמר:
התמיהה הבולטת היא הרי מצוות הדלקת נרות בשבת היא מצווה מדרבנן, והכיצד תופיע בשורה אחת עם מצוות חלה ונידה, כאשר נידה היא בכרת וחלה היא במיתה בידי שמים? קודם כל קשה לומר שהעונש על ביטול המצווה יהיה מיתה, וגם אם נזכיר ש"כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה", מכל מקום החיבור של מצווה מדרבנן יחד עם מצוות מהחמורות שבחמורות נראה תמוה.
התרוץ הוא שהעונש מגיע דווקא בשעת לידה, ומדוע, אם מגיע לה העונש אז שתענש?
אלא שכאן העונש בא רק כתוצאה מקיטרוג בשעת סכנה, וגם מצווה דרבנן יכולה להוות קיטרוג שכזה, ולא כל מצווה דרבנן אלא דווקא זו של הדלקת הנר, כיון שהאשה כבתה נרו של עולם ותיקון לזה הוא הדלקת נר שבת, וכיון שיסורי הלידה באים מכח חטא חוה, הרי שבשעת הלידה נזכר חטא זה, ואם אשה זו לא עושה את התיקון של הנר הרי שזה קיטרוג מאוד גדול, ומה שחיוב הנר הוא דרבנן לא מוריד מהקיטרוג אלא אדרבה אומרים לה הרי זו מצוה קלה כל כך לביצוע ולמה לא קיימת?
 

ישראל123

משתמש חדש
יונה בן יעקב אמר:
ע' במהר"ל בחידושי אגדות מה שביאר שג' מצוות אלו הם כנגד ג' כוחות האדם, וזה בבחינת פנים ועומק בענין הנ"ל.
וזה ראיה שהנושא כאן הוא לא חילול שבת
 

ישראל123

משתמש חדש
יש כאן נקודה לא ברורה, בפשטות, מי שנזהר בנר שבת מעלת המצווה, שכיבד את השבת.
אמנם כתוב - הזהיר בנר הוויין ליה בנין ת"ח שנאמר כי נר מצווה ותורה אור, והיינו - נר שבת ונראה חנוכה, ומבואר, שיש בהדלקת הנר, משהו מיוחד, חוץ ממה שהדלקת הנר מכבדת את השבת, יש בנר עניין מיוחד, ולא דווקא נר שמכבד שבת, אלא גם נר של מצוות אחרות, כיוון שמשול לתורה.
ולכאורה מה יש בנר שבת מלבד מצוות כיבוד שבת?
לכאורה, התשובה לשאלה זו תענה גם על שאלה הנ"ל.
 

יצחק

משתמש ותיק
רחמים אמר:
יעבץ ראה את זה
שפת אמת מסכת שבת דף כה עמוד ב
בד"ה הדלקת כו' דפשיטא דחובה היא כו' משמע דפי' דמתני' הוא שאין זהירות להדליק כלל הנר ולכאורה יותר נראה לפרש שמאחרין להדליק ובאין לחילול שבת דאין סברא כלל שיענשו על ביטול מצוה דרבנן בשגם דגם הבעל יכול להדליק אלא שנתנו להם המצוה אבל לא שיענשו כ"כ ע"ז ואולי לשון הגמ' לקמן על עסקי נר הזהרתי אתכם משמע לתוס' דהיינו מצות הדלקתה ואינו מוכרח:
המעין ברמב"ם ובמגיד משנה פ"ה ה"ד יראה שאכן הם פירשו את המשנה כמו שכתב "יעבץ". מענין שהשפת אמת לא ראה את זה.
 

נטירא בר זוזא

משתמש חדש
יעוי' בתוס' הרא"ש שבת כה, ב שמתחיל עם דברי התוס', מציע כהבנת יעבץ, ודוחה 'מיהו לישנא משמע דאהדלקה ממש קאי'. וראה עוד בפני יהושע וברש"ש שם.
 

אלימלך

משתמש ותיק
במדרש משמע כפירוש הא' שאינם מדליקות כלל
מדרש תנחומא פרשת נח סימן א
"אלה תולדות נח [ילמדנו רבינו על כמה עבירות נשים מתות בשעת לדתן, כך] שנו רבותינו, על שלש עבירות נשים מתות בשעת לדתן, [על שאינן זהירות בנדה בחלה ובהדלקת הנר, ושלש מצות הללו מן התורה הן]. נדה מנין, שנאמר ואשה כי יזוב זוב דמה (ויקרא טו כה), וחלה מנין, שנאמר ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה (במדבר טו כ), נר השבת מנין, שנאמר וקראת לשבת עונג"
 

אלימלך

משתמש ותיק
יצחק אמר:
המעין ברמב"ם ובמגיד משנה פ"ה ה"ד יראה שאכן הם פירשו את המשנה כמו שכתב "יעבץ". מענין שהשפת אמת לא הביא את זה.
הרמב"ם נמצא בהלכה ג'. ועיין בטור או"ח רס"ג שפי' את הרמב"ם [וה"ה המ"מ] כפי' הא' שעליהם מוטל להדליק ולא מצד חילול שבת.
 
חלק עליון תַחתִית