חלות קנין בהזמנה באינטרנט

רוצה ללמוד

משתמש חדש
מבחינת ההלכה האם ברגע שלקוח מבצע קניה באתר
הקניון חל או רק אחרי אישור הבעלים או בכלל בשלב אחר
במיוחד שיש אתרים שהזנת פרטי אשראי לא מחייבת את הכרטיס אלא רק מתבצע אישור ורק אח"כ הבעלים מבצע את החיוב בפועל
ומאיזה דין חל הקניון דהינו איזה סוג קנין
ועד מתי אפשר להתחרט
 

שלום על ישראל

משתמש חדש
לכאורה שאלתך מאימי חל עליו מי שפרע, כי וודאי שקנין חל בשעת משיכה או הגבהה.
לגבי להתחרט אם מפורסם באתר תנאי שימוש ויש בהם התיחסות לזה נלפענ"ד שיחול על זה הכל כמנהג המדינה.
 

אלכס

משתמש ותיק
הנה מאמר בנושא מכאןhttp://www.zomet.org.il/?CategoryID=265&ArticleID=261
ביצוע קניין באינטרנט
הרב יחיאל וסרמן
[פורסם בתחומין יח 248]
א. שיטות הקנין
1. קנין משיכה והמסתעף ממנו

2. קנין חליפין וקנין סודר

ב. קנין סיטומתא

1. רישום, מטבע או תקיעת כף

2. תנאים הנדרשים מקנין סיטומתא

v v v

האינטרנט חדר לתחומים רבים בחיינו ומציב אתגרים רבים גם מבחינה הלכתית כגון: האם מותר ליהודי להפעיל קניון אלקטרוני הפתוח כל שעות היממה במשך שבעה ימים בשבוע? או האם ניתן לבצע מכירת חמץ באמצעות האינטרנט? ועוד. במאמר זה נתמקד בשאלה, האם אפשר לבצע קנין באינטרנט?

האינטרנט הוא רשת מחשבים כלל עולמית, המעבירה אינפורמציה בין מחשבים. בקיץ תשנ"ז דובר על מאה מיליון משתמשים ברחבי העולם, ומתוכם כמאה אלף בישראל. האומדן הוא כי כמליון עסקים הקימו אתר באינטרנט.

באתר כזה נמסרת בדרך כלל אינפורמציה בטקסט ובתמונה, המתארים את עיסוק החברה ומוצריה. באחד מדפי האתר ניתן לבצע רכישה באופן אינטראקטיבי, היינו: הלקוח מתבקש למלא את פרטיו אישיים ופרטים על אמצעי התשלום, בדרך כלל כרטיס אשראי. לאחר מילוי הפרטים, הוא מאשר את הקנייה באמצעות הקשה על העכבר. הקשה זו מעבירה מידע ל E- mail (דואר אלקטרוני) של החברה ובאמצעותו יודעת החברה על ההזמנה שבוצעה. צילום מסך הקניה באינטרנט מופיע כנספח וכאסמכתא לקניה.

השאלה הנדונה היא, איפוא, האם ניתן לראות בהקשה על העכבר ביצוע קנין במונחים הלכתיים?

א. שיטות הקנין
1. קנין משיכה והמסתעף ממנו
לפי המשנה בקידושין א,ה: "נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף בשטר ובחזקה, ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה." הריטב"א (קידושין כה,ב ד"ה והוי יודע) אומר שהקנינים משיכה, מסירה והגבהה הם "מאותה משפחה", והמפריד ביניהם הוא סוג המוצר שנקנה, ומקום ביצוע הקנין. הקנין הטוב ביותר הוא הגבהה, שקונה בכל מקום. קנין משיכה הוא השני בדרגה, שמועיל בסמטא ובחצר שאינה של שניהם. קנין מסירה הוא הבא אחריהם, שמועיל ברשות הרבים ובחצר של שניהם.

מאפייני קנין משיכה הם:

א. תנאי הכרחי הוא פיסוק דמים, דהיינו סיום המו"מ הכספי.

ב. נוכחות החפץ במקום ביצוע הקנין.

ג. העברה מרשות מוכר לרשות קונה.

ד. גמירות דעת של הקנין באמצעות המשיכה.

ה. לעתים: תשלום בפועל בשלב הקנין.

ו. רצויה נוכחות עדים. בקנין ממוני תפקיד העדים הוא בירורי ולא קיומי, ונוכחותם אינה נדרשת ליצירת חלות קנין.

במסכת בבא מציעא (מז,ב) מביאה הגמרא מחלוקת בין ריש לקיש ורבי יוחנן, שלדעת ר"י "דבר תורה מעות קונות, ומפני מה אמרו משיכה קונה? שמא יאמר לו נשרפו חיטיך בעלייה" - לאחר קבלת המעות עלול המוכר להתייחס למוצר באדישות, שכן כבר קיבל את כספו; ואם חלילה תפרוץ שריפה, הוא לא יטרח להציל את הסחורה. לפי ריש לקיש: משיכה מפורשת בתורה בפסוק (ויקרא כה,יד) "כי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך" - "דבר הנקנה מיד ליד, ומאי ניהו? משיכה."

2. קנין חליפין וקנין סודר
קנין משיכה הוא הקנין הבסיסי בנכסים שאין להם אחריות, כפי שהובא לעיל מהמשנה בקידושין. אולם המשנה שלאחריה מוסיפה: "כל הנעשה דמים באחר נתחייב זה בחליפיו" - היינו, קנין חליפין, שתנאיו שונים מקנין המשיכה, שכן בו די שצד אחד מבצע משיכה כדי שהשני יזכה בחליפיו, למרות שהוא עצמו לא ביצע כל משיכה.

קנין הסודר הוא התפתחות של קנין החליפין הוא "קנין סודר", שמקורו בקנין המתואר במגילת רות (ד,ד): "ושלף איש נעלו ונתן לרעהו". קנין סודר אינו מצריך נוכחות החפץ הנקנה במקום ביצוע הקנין, וממילא אין העברה מרשות מוכר לקונה. התהליך הוא שהקונה נותן למוכר חפץ שאינו רלוונטי לעיסקה; המוכר מבצע קנין בחפץ זה ואפילו לזמן קצר, ובאותו שלב הסתיימה גמירות הדעת של המוכר והקנין בוצע.

בקנין סודר אין חשש ל"נשרפו חיטיך בעלייה", כיוון שחשש זה קיים רק כאשר היה כבר תשלום של כסף, ואילו בקנין סודר עדיין לא התבצע התשלום, והמוכר עדיין מעוניין בשמירה על החפץ (סמ"ע קצח,ז).

ב. קנין סיטומתא
1. רישום, מטבע או תקיעת כף
נוסף על הקניינים הנ"ל קיים הקנין הנקרא סיטומתא, אשר לגביו מביאה הגמרא (ב"מ עד,א): "האי סיטומתא קניא. למאי הלכתא? רב חביבא אמר: למקניא ממש; ורבנן אמרי: לקבולי עליה 'מי שפרע'. והלכתא - לקבולי עליה מי שפרע. ובאתרא דנהיגי למקני ממש, קני." רש"י (ד"ה סיטומתא) ביאר: "חותם שרושמין החנוונים על החביות של יין - שלוקחין הרבה ביחד ומניחין אותו באוצר הבעלים, ומוליכין אותן אחת אחת למכור לחנות, ורושמין אותם לדעת שכל הרשומות נמכרות." הצורך איפוא בחידושו של קנין זה נובע מקשיי האיחסון שיש לקמעונאי. בשל הכמויות הגדולות והימצאן באיחסון אצל המוכר, נעשה הקנין ברישום, וכמוש"כ רש"י בד"ה ובאתרא: "שרגילין לרשום, על מנת שבדבר זה תהא קנויה לו כאילו משך, קני."

הריטב"א (מובא בשיטה מקובצת ד"ה הא סיטומתא) תמה: "מאי טעמא דמאן דאמר דקני בה לגמרי, והרי לא עשה משיכה?" ולכן הוא פירש: "והנכון בזה, דסיטומתא הוא כעין מטבע שאין עליו צורה, והתגרין נותנין אותו לסימן כשלוקחין דבר אחד ולא ידיע אי בתורת דמים... וליכא אלא מי שפרע, או בתורת חליפין יהבי ליה דקני לגמרי."

מחלוקת רש"י והריטב"א היא איפוא, שלרש"י סיטומתא היא ממשפחת קנין משיכה, והספק הוא האם נוהגים לקנות כך, ואז החותם הוא כאילו משך וקני, או שמא לא נוהגים לקנות כך, ולכן בדרך זו יש רק התחייבות ברמת 'מי שפרע'. לפי הריטב"א צד אחד של הספק הוא שמא זהו קנין כסף, שחלותו היא אך ורק לצורך 'מי שפרע'. לפי רש"י, קנין זה מועיל כמשיכה, למרות שלא נעשתה משיכה בפועל, כיון שזהו מנהג הסוחרים, ו"המנהג מבטל הלכה וכל כיוצא בו, שכל דבר שבממון על פי המנהג קונין ומקנין" (רשב"א ד"ה ובדוכתא).

שורש המחלוקת ביניהם הוא, שרש"י מעדיף להסביר את המלה 'סיטומתא', המשמשת כתרגום ל"חותמך ופתיליך" המופיע בפרשת יהודה ותמר (בראשית לח,יח) ולכתוב במגילת אסתר (ח,ח) "וחתמו בטבעת המלך". כיון שכך סיטומתא פירושה חותם, ולכן צריך לחדש שמנהג מבטל הלכה ויוצר קנין חדש.

אולם הריטב"א העדיף שמנהג לא יבטל הלכה, וכפי שהתבטא בחידושיו לקידושין כה,ב (ד"ה והוי יודע): "שכל מקום שאמרו חכמים שאין קנין מן הקנינים קונה, אף על פי שפירש המוכר והלוקח שיקנה בו אינו קונה." לכן הגדיר סיטומתא כמטבע, שכל חסרונה הוא שאין בה צורה, ולא לפי התרגום הנ"ל.

הרא"ש (ב"מ עד,א) הביא פירוש נוסף בשם ר"ח: "כדרך שנהגו הסוחרים בגמר המקח - תוקע כפו לכף חברו, ובזה נגמר המקח." נראה, שקנין באופן זה הוא התפתחות של קנין סודר, שבו במקום הסדר מבצעים אותו בתקיעת כף, וכדברי הרא"ש בתשובותיו (כלל יב אות ג): "ואותי מעשה שעושין הוי במקום סודר." כיצד מגיע מעשה זה להיקרא 'סיטומתא'? לפי הדרישה (חו"מ סי' רא) שורש סיטומתא הוא טם, שבארמית פירושו סתום, כלומר: גמר הקנין.

הרמב"ם (מכירה ז,ו-ז) מפרש כרש"י שבסיטומתא "מכר לו בדברים בלבד ופסקו הדמים, ורשם הלוקח רושם על המקח כדי שיהיה לו סימן ידוע שהוא שלו... ואם מנהג המדינה הוא שיקנה הרושם קנין גמור, נקנה המקח... דבר ברור הוא שאין דין זה אלא בשרשם בפני המוכר." נמצא שהתנאים הנדרשים שיהיו בקנין משיכה נדרשים שיהיו אף בקנין סיטומתא, היינו: פיסוק דמים, נוכחות החפץ והעברה מרשות מוכר לרשות קונה.

בשלחן-ערוך (חו"מ רא,ב) הוסיף על לשון הרמב"ם: "וכן כל דבר שנהגו התגרין לקנות בו... או על יד שתוקע לו כפו". נמצא שפסק כפירוש הר"ח, והוסיף קנין הנוהג בין הסוחרים, שאינו ממשפחת קניני המשיכה, אלא הינו התפתחות מקנין הסודר, ולפי"ז חלים בו תנאי קנין הסודר, ואין צורך בנוכחות החפץ ובהעברה מרשות מוכר לרשות הקונה.

2. תנאים הנדרשים מקנין סיטומתא
עדיין בכל קנין דרוש שיתקיים התנאי הרביעי שמנינו לעיל, שתהיה גמירות דעת הן מצד הקונה והן מצד המוכר לקנות ולהקנות בקנין שנעשה ביניהם. תנאי זה נדרש הן בקניני משיכה והן בקנין סודר על כל הנובע ממנו. כמו כן נדרש התנאי הראשון: פיסוק דמים. שני תנאים אלו מתקיימים בעת שלוחצים על מקש העכבר באינטרנט: המוצר מופיע על המסך כשמחירו נקוב לצידו (פיסוק דמים), והמוכר מבקש מהקונה לבצע את הקנין ע"י לחיצה על המקש, והקונה מתרצה לכך.

בכל זאת לא כל דבר שיוסכם עליו בין מוכר לקונה יכול להוות קנין. תנאי הכרחי הוא שייעשה מעשה מינימלי, ולא די בדיבור בעלמא. כך כתב הרא"ש בתשובותיו (שם), שאפילו אם יש מנהג שיקנה בדיבור בעלמא, הרי זה מנהג גרוע ואינו קנין. דוגמא לכך היא קנין באמצעות טלפון, שאין בו אלא דיבור, ותו לא. משא"כ הקנין באינטרנט, הכרוך לפחות בהקשת אצבע על מקש העכבר.

אכן מדברי המרדכי בשבת רמזים תעב-תעג משמע שקנין סיטומתא יכול להועיל אף בדיבור, שהרי מדובר שם על מי שנדר לחברו להיות בעל בריתו או למול את בנו, והרי הענין כולו מתחיל ונגמר בדיבר. אולם עי' מש"כ ה"ר זלמן נחמיה גולדברג במאמרו בתחומין יב עמ' 287, דאפשר דלא מדין סיטומתא נגעו בה, אלא יש בדבריו רק השוואה לקנין זה, ותו לא.[1]

יש מקום להחיל על מעשה קנין כזה את כללי דינא דמלכותא,[2] וכמו שכתב באבן-האזל (הל' נזקי ממון ח,ז) שכלל זה חל ביותר על דיני קנינים, שהרי דווקא דינים הם אחת ממצוות בני נח, ונדרשים מהם לקבוע כללים גם בדיני קנינים. נמצא שאם הם קבעו שמעשה מסויים מהווה קנין, הרי דבר זה מחייב. יתר על כן: לפי דבריו שם משמע, שמשום כך גם בדיבור בעלמא חל הקנין, אם נקבע כך הדבר ע"י המלכות. אמנם נראה שלהלכה לא נפסק כך, וכמובא בפסק-דין של ביה"ד הרבני האזורי בירושלים (פד"ר ד עמ' רפט),שקנין בדיבור גרידא הרי זה קנין גרוע, שאינו חל.[3] אולם כאמור, חסרון זה לא חל על הקנין הנעשה באינטרנט, שכן הוא כרוך במעשה: הקשת האצבע.

חסרון אחר יכול לחול בקנינים באינטרנט, כאשר נרכשים באמצעותם סחורות שבעת ביצוע הקנין עדיין אין הם נמצאים בעולם. קנין סיטומתא בדבר שלא בא לעולם נתון במחלוקת הפוסקים: לדעת קצות-החושן (רא,א) הקנין אינו מועיל; אבל לדעת נתיבות-המשפט שם בשם רש"ל, תשובת ר' עקיבא אייגר (סי' קלד) ותשובת חתם-סופר (חו"מ סי' יב - ועי' עוד פתחי-תשובה רא,א) הקנין מועיל (עי' תחומין יא עמ' 394).


[1] [בענין דברי המרדכי, עי' עוד במאמרו של ה"ר צבי יהודה בן-יעקב בתחומין יג עמ' 430-429, 467. אם הקנין באינטרנט מועיל רק מצד סיטומתא, הרי שבכך אנו נכנסים לסוגיה האם קנין מסוג זה מועיל מדאורייתא או מדרבנן בלבד. לפי מש"כ בנתיבות-המשפט (רא,א) הקנין מועיל רק מדרבנן, ולפי"ז אם יתפתח המסחר בארבעת המינים באינטרנט, לא יועיל קנין כזה לצאת ידי חובת "ולקחתם לכם". אמנם בשו"ת חתם-סופר יו"ד סי' שטו כתב שקנין סיטומתא הוא קנין מדאורייתא ממש. וראה עוד על כך במאמרו של הרז"נ גולדברג, הנ"ל. - הערת עורך (א.ד.)]

[2] [אם על כל דבר הנעשה בין מוכר לבין קונה מתוך הסכמת שניהם נחיל את כללי הסיטומתא ודינא דמלכותא, נמצא שאנו מרוקנים מכל וכל את משפטי הקנינים (עי' מאמרו הנ"ל של הרז"נ גולדברג, עמ' 290). ברור, שיצירת הקנין כנורמה התנהגותית נמשכת זמן רב, ומצריכה פרקטיקה משפטית בערכאותיה השונים. כל עוד לא נדרשו מוסדות הציבור והמשפט לנושא, ספק רב אם ההתייחסות לרכישות באמצעות אינטרנט הן כאל קנין, אלא לכל היותר כאל התקשרות חוזית שהינה פחות מחייבת. - הערת עורך (א.ד.)]

[3] ראה מאמרו של הרב דב כץ: קנין סיטומתא בפסקי בתי הדין הרבניים בישראל, בקובץ "מורשה" א עמ' 79-86 (= פרק ב' בספרו פסיקת בתי הדין הרבניים והחוקים, ירושלים תשל"ו).
 

רוצה ללמוד

משתמש חדש
פותח הנושא
אלכס אמר:
הנה מאמר בנושא מכאןhttp://www.zomet.org.il/?CategoryID=265&ArticleID=261
ביצוע קניין באינטרנט
הרב יחיאל וסרמן
[פורסם בתחומין יח 248]
א. שיטות הקנין
1. קנין משיכה והמסתעף ממנו

2. קנין חליפין וקנין סודר

ב. קנין סיטומתא

1. רישום, מטבע או תקיעת כף

2. תנאים הנדרשים מקנין סיטומתא

v v v

האינטרנט חדר לתחומים רבים בחיינו ומציב אתגרים רבים גם מבחינה הלכתית כגון: האם מותר ליהודי להפעיל קניון אלקטרוני הפתוח כל שעות היממה במשך שבעה ימים בשבוע? או האם ניתן לבצע מכירת חמץ באמצעות האינטרנט? ועוד. במאמר זה נתמקד בשאלה, האם אפשר לבצע קנין באינטרנט?

האינטרנט הוא רשת מחשבים כלל עולמית, המעבירה אינפורמציה בין מחשבים. בקיץ תשנ"ז דובר על מאה מיליון משתמשים ברחבי העולם, ומתוכם כמאה אלף בישראל. האומדן הוא כי כמליון עסקים הקימו אתר באינטרנט.

באתר כזה נמסרת בדרך כלל אינפורמציה בטקסט ובתמונה, המתארים את עיסוק החברה ומוצריה. באחד מדפי האתר ניתן לבצע רכישה באופן אינטראקטיבי, היינו: הלקוח מתבקש למלא את פרטיו אישיים ופרטים על אמצעי התשלום, בדרך כלל כרטיס אשראי. לאחר מילוי הפרטים, הוא מאשר את הקנייה באמצעות הקשה על העכבר. הקשה זו מעבירה מידע ל E- mail (דואר אלקטרוני) של החברה ובאמצעותו יודעת החברה על ההזמנה שבוצעה. צילום מסך הקניה באינטרנט מופיע כנספח וכאסמכתא לקניה.

השאלה הנדונה היא, איפוא, האם ניתן לראות בהקשה על העכבר ביצוע קנין במונחים הלכתיים?

א. שיטות הקנין
1. קנין משיכה והמסתעף ממנו
לפי המשנה בקידושין א,ה: "נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף בשטר ובחזקה, ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה." הריטב"א (קידושין כה,ב ד"ה והוי יודע) אומר שהקנינים משיכה, מסירה והגבהה הם "מאותה משפחה", והמפריד ביניהם הוא סוג המוצר שנקנה, ומקום ביצוע הקנין. הקנין הטוב ביותר הוא הגבהה, שקונה בכל מקום. קנין משיכה הוא השני בדרגה, שמועיל בסמטא ובחצר שאינה של שניהם. קנין מסירה הוא הבא אחריהם, שמועיל ברשות הרבים ובחצר של שניהם.

מאפייני קנין משיכה הם:

א. תנאי הכרחי הוא פיסוק דמים, דהיינו סיום המו"מ הכספי.

ב. נוכחות החפץ במקום ביצוע הקנין.

ג. העברה מרשות מוכר לרשות קונה.

ד. גמירות דעת של הקנין באמצעות המשיכה.

ה. לעתים: תשלום בפועל בשלב הקנין.

ו. רצויה נוכחות עדים. בקנין ממוני תפקיד העדים הוא בירורי ולא קיומי, ונוכחותם אינה נדרשת ליצירת חלות קנין.

במסכת בבא מציעא (מז,ב) מביאה הגמרא מחלוקת בין ריש לקיש ורבי יוחנן, שלדעת ר"י "דבר תורה מעות קונות, ומפני מה אמרו משיכה קונה? שמא יאמר לו נשרפו חיטיך בעלייה" - לאחר קבלת המעות עלול המוכר להתייחס למוצר באדישות, שכן כבר קיבל את כספו; ואם חלילה תפרוץ שריפה, הוא לא יטרח להציל את הסחורה. לפי ריש לקיש: משיכה מפורשת בתורה בפסוק (ויקרא כה,יד) "כי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך" - "דבר הנקנה מיד ליד, ומאי ניהו? משיכה."

2. קנין חליפין וקנין סודר
קנין משיכה הוא הקנין הבסיסי בנכסים שאין להם אחריות, כפי שהובא לעיל מהמשנה בקידושין. אולם המשנה שלאחריה מוסיפה: "כל הנעשה דמים באחר נתחייב זה בחליפיו" - היינו, קנין חליפין, שתנאיו שונים מקנין המשיכה, שכן בו די שצד אחד מבצע משיכה כדי שהשני יזכה בחליפיו, למרות שהוא עצמו לא ביצע כל משיכה.

קנין הסודר הוא התפתחות של קנין החליפין הוא "קנין סודר", שמקורו בקנין המתואר במגילת רות (ד,ד): "ושלף איש נעלו ונתן לרעהו". קנין סודר אינו מצריך נוכחות החפץ הנקנה במקום ביצוע הקנין, וממילא אין העברה מרשות מוכר לקונה. התהליך הוא שהקונה נותן למוכר חפץ שאינו רלוונטי לעיסקה; המוכר מבצע קנין בחפץ זה ואפילו לזמן קצר, ובאותו שלב הסתיימה גמירות הדעת של המוכר והקנין בוצע.

בקנין סודר אין חשש ל"נשרפו חיטיך בעלייה", כיוון שחשש זה קיים רק כאשר היה כבר תשלום של כסף, ואילו בקנין סודר עדיין לא התבצע התשלום, והמוכר עדיין מעוניין בשמירה על החפץ (סמ"ע קצח,ז).

ב. קנין סיטומתא
1. רישום, מטבע או תקיעת כף
נוסף על הקניינים הנ"ל קיים הקנין הנקרא סיטומתא, אשר לגביו מביאה הגמרא (ב"מ עד,א): "האי סיטומתא קניא. למאי הלכתא? רב חביבא אמר: למקניא ממש; ורבנן אמרי: לקבולי עליה 'מי שפרע'. והלכתא - לקבולי עליה מי שפרע. ובאתרא דנהיגי למקני ממש, קני." רש"י (ד"ה סיטומתא) ביאר: "חותם שרושמין החנוונים על החביות של יין - שלוקחין הרבה ביחד ומניחין אותו באוצר הבעלים, ומוליכין אותן אחת אחת למכור לחנות, ורושמין אותם לדעת שכל הרשומות נמכרות." הצורך איפוא בחידושו של קנין זה נובע מקשיי האיחסון שיש לקמעונאי. בשל הכמויות הגדולות והימצאן באיחסון אצל המוכר, נעשה הקנין ברישום, וכמוש"כ רש"י בד"ה ובאתרא: "שרגילין לרשום, על מנת שבדבר זה תהא קנויה לו כאילו משך, קני."

הריטב"א (מובא בשיטה מקובצת ד"ה הא סיטומתא) תמה: "מאי טעמא דמאן דאמר דקני בה לגמרי, והרי לא עשה משיכה?" ולכן הוא פירש: "והנכון בזה, דסיטומתא הוא כעין מטבע שאין עליו צורה, והתגרין נותנין אותו לסימן כשלוקחין דבר אחד ולא ידיע אי בתורת דמים... וליכא אלא מי שפרע, או בתורת חליפין יהבי ליה דקני לגמרי."

מחלוקת רש"י והריטב"א היא איפוא, שלרש"י סיטומתא היא ממשפחת קנין משיכה, והספק הוא האם נוהגים לקנות כך, ואז החותם הוא כאילו משך וקני, או שמא לא נוהגים לקנות כך, ולכן בדרך זו יש רק התחייבות ברמת 'מי שפרע'. לפי הריטב"א צד אחד של הספק הוא שמא זהו קנין כסף, שחלותו היא אך ורק לצורך 'מי שפרע'. לפי רש"י, קנין זה מועיל כמשיכה, למרות שלא נעשתה משיכה בפועל, כיון שזהו מנהג הסוחרים, ו"המנהג מבטל הלכה וכל כיוצא בו, שכל דבר שבממון על פי המנהג קונין ומקנין" (רשב"א ד"ה ובדוכתא).

שורש המחלוקת ביניהם הוא, שרש"י מעדיף להסביר את המלה 'סיטומתא', המשמשת כתרגום ל"חותמך ופתיליך" המופיע בפרשת יהודה ותמר (בראשית לח,יח) ולכתוב במגילת אסתר (ח,ח) "וחתמו בטבעת המלך". כיון שכך סיטומתא פירושה חותם, ולכן צריך לחדש שמנהג מבטל הלכה ויוצר קנין חדש.

אולם הריטב"א העדיף שמנהג לא יבטל הלכה, וכפי שהתבטא בחידושיו לקידושין כה,ב (ד"ה והוי יודע): "שכל מקום שאמרו חכמים שאין קנין מן הקנינים קונה, אף על פי שפירש המוכר והלוקח שיקנה בו אינו קונה." לכן הגדיר סיטומתא כמטבע, שכל חסרונה הוא שאין בה צורה, ולא לפי התרגום הנ"ל.

הרא"ש (ב"מ עד,א) הביא פירוש נוסף בשם ר"ח: "כדרך שנהגו הסוחרים בגמר המקח - תוקע כפו לכף חברו, ובזה נגמר המקח." נראה, שקנין באופן זה הוא התפתחות של קנין סודר, שבו במקום הסדר מבצעים אותו בתקיעת כף, וכדברי הרא"ש בתשובותיו (כלל יב אות ג): "ואותי מעשה שעושין הוי במקום סודר." כיצד מגיע מעשה זה להיקרא 'סיטומתא'? לפי הדרישה (חו"מ סי' רא) שורש סיטומתא הוא טם, שבארמית פירושו סתום, כלומר: גמר הקנין.

הרמב"ם (מכירה ז,ו-ז) מפרש כרש"י שבסיטומתא "מכר לו בדברים בלבד ופסקו הדמים, ורשם הלוקח רושם על המקח כדי שיהיה לו סימן ידוע שהוא שלו... ואם מנהג המדינה הוא שיקנה הרושם קנין גמור, נקנה המקח... דבר ברור הוא שאין דין זה אלא בשרשם בפני המוכר." נמצא שהתנאים הנדרשים שיהיו בקנין משיכה נדרשים שיהיו אף בקנין סיטומתא, היינו: פיסוק דמים, נוכחות החפץ והעברה מרשות מוכר לרשות קונה.

בשלחן-ערוך (חו"מ רא,ב) הוסיף על לשון הרמב"ם: "וכן כל דבר שנהגו התגרין לקנות בו... או על יד שתוקע לו כפו". נמצא שפסק כפירוש הר"ח, והוסיף קנין הנוהג בין הסוחרים, שאינו ממשפחת קניני המשיכה, אלא הינו התפתחות מקנין הסודר, ולפי"ז חלים בו תנאי קנין הסודר, ואין צורך בנוכחות החפץ ובהעברה מרשות מוכר לרשות הקונה.

2. תנאים הנדרשים מקנין סיטומתא
עדיין בכל קנין דרוש שיתקיים התנאי הרביעי שמנינו לעיל, שתהיה גמירות דעת הן מצד הקונה והן מצד המוכר לקנות ולהקנות בקנין שנעשה ביניהם. תנאי זה נדרש הן בקניני משיכה והן בקנין סודר על כל הנובע ממנו. כמו כן נדרש התנאי הראשון: פיסוק דמים. שני תנאים אלו מתקיימים בעת שלוחצים על מקש העכבר באינטרנט: המוצר מופיע על המסך כשמחירו נקוב לצידו (פיסוק דמים), והמוכר מבקש מהקונה לבצע את הקנין ע"י לחיצה על המקש, והקונה מתרצה לכך.

בכל זאת לא כל דבר שיוסכם עליו בין מוכר לקונה יכול להוות קנין. תנאי הכרחי הוא שייעשה מעשה מינימלי, ולא די בדיבור בעלמא. כך כתב הרא"ש בתשובותיו (שם), שאפילו אם יש מנהג שיקנה בדיבור בעלמא, הרי זה מנהג גרוע ואינו קנין. דוגמא לכך היא קנין באמצעות טלפון, שאין בו אלא דיבור, ותו לא. משא"כ הקנין באינטרנט, הכרוך לפחות בהקשת אצבע על מקש העכבר.

אכן מדברי המרדכי בשבת רמזים תעב-תעג משמע שקנין סיטומתא יכול להועיל אף בדיבור, שהרי מדובר שם על מי שנדר לחברו להיות בעל בריתו או למול את בנו, והרי הענין כולו מתחיל ונגמר בדיבר. אולם עי' מש"כ ה"ר זלמן נחמיה גולדברג במאמרו בתחומין יב עמ' 287, דאפשר דלא מדין סיטומתא נגעו בה, אלא יש בדבריו רק השוואה לקנין זה, ותו לא.[1]

יש מקום להחיל על מעשה קנין כזה את כללי דינא דמלכותא,[2] וכמו שכתב באבן-האזל (הל' נזקי ממון ח,ז) שכלל זה חל ביותר על דיני קנינים, שהרי דווקא דינים הם אחת ממצוות בני נח, ונדרשים מהם לקבוע כללים גם בדיני קנינים. נמצא שאם הם קבעו שמעשה מסויים מהווה קנין, הרי דבר זה מחייב. יתר על כן: לפי דבריו שם משמע, שמשום כך גם בדיבור בעלמא חל הקנין, אם נקבע כך הדבר ע"י המלכות. אמנם נראה שלהלכה לא נפסק כך, וכמובא בפסק-דין של ביה"ד הרבני האזורי בירושלים (פד"ר ד עמ' רפט),שקנין בדיבור גרידא הרי זה קנין גרוע, שאינו חל.[3] אולם כאמור, חסרון זה לא חל על הקנין הנעשה באינטרנט, שכן הוא כרוך במעשה: הקשת האצבע.

חסרון אחר יכול לחול בקנינים באינטרנט, כאשר נרכשים באמצעותם סחורות שבעת ביצוע הקנין עדיין אין הם נמצאים בעולם. קנין סיטומתא בדבר שלא בא לעולם נתון במחלוקת הפוסקים: לדעת קצות-החושן (רא,א) הקנין אינו מועיל; אבל לדעת נתיבות-המשפט שם בשם רש"ל, תשובת ר' עקיבא אייגר (סי' קלד) ותשובת חתם-סופר (חו"מ סי' יב - ועי' עוד פתחי-תשובה רא,א) הקנין מועיל (עי' תחומין יא עמ' 394).


[1] [בענין דברי המרדכי, עי' עוד במאמרו של ה"ר צבי יהודה בן-יעקב בתחומין יג עמ' 430-429, 467. אם הקנין באינטרנט מועיל רק מצד סיטומתא, הרי שבכך אנו נכנסים לסוגיה האם קנין מסוג זה מועיל מדאורייתא או מדרבנן בלבד. לפי מש"כ בנתיבות-המשפט (רא,א) הקנין מועיל רק מדרבנן, ולפי"ז אם יתפתח המסחר בארבעת המינים באינטרנט, לא יועיל קנין כזה לצאת ידי חובת "ולקחתם לכם". אמנם בשו"ת חתם-סופר יו"ד סי' שטו כתב שקנין סיטומתא הוא קנין מדאורייתא ממש. וראה עוד על כך במאמרו של הרז"נ גולדברג, הנ"ל. - הערת עורך (א.ד.)]

[2] [אם על כל דבר הנעשה בין מוכר לבין קונה מתוך הסכמת שניהם נחיל את כללי הסיטומתא ודינא דמלכותא, נמצא שאנו מרוקנים מכל וכל את משפטי הקנינים (עי' מאמרו הנ"ל של הרז"נ גולדברג, עמ' 290). ברור, שיצירת הקנין כנורמה התנהגותית נמשכת זמן רב, ומצריכה פרקטיקה משפטית בערכאותיה השונים. כל עוד לא נדרשו מוסדות הציבור והמשפט לנושא, ספק רב אם ההתייחסות לרכישות באמצעות אינטרנט הן כאל קנין, אלא לכל היותר כאל התקשרות חוזית שהינה פחות מחייבת. - הערת עורך (א.ד.)]

[3] ראה מאמרו של הרב דב כץ: קנין סיטומתא בפסקי בתי הדין הרבניים בישראל, בקובץ "מורשה" א עמ' 79-86 (= פרק ב' בספרו פסיקת בתי הדין הרבניים והחוקים, ירושלים תשל"ו).


לא נכנסתי לעומקם של דברים כי איני ראוי
אבל לכאורה זה חידוש מאוד גדול לומר שלחיצה על העכבר תקרא מעשה קנין
 

רוצה ללמוד

משתמש חדש
פותח הנושא
שלום על ישראל אמר:
לכאורה שאלתך מאימי חל עליו מי שפרע, כי וודאי שקנין חל בשעת משיכה או הגבהה.
לגבי להתחרט אם מפורסם באתר תנאי שימוש ויש בהם התיחסות לזה נלפענ"ד שיחול על זה הכל כמנהג המדינה.

אולי גם זה גם תלוי האם אישור תקנון זה כמו חתימה על שטר התחיבות והאם בכלל התקנון תופס מבחינה הלכתית
בנידון הבא
 

אלימלך

משתמש ותיק
בקנין זה של כרטיס אשראי באינטרנט ראשית צריך להבין איך בכלל זכה הקונה במקח הלוא הקונה לא שילם למוכר אלא חברת האשראי היא ששילמה?
מדין קנין כסף:
א. למרות שבשעת הקנין חברת האשראי שילמה ולא הלקוח מ"מ ישנם ב' סברות שיקנה הלוקח 1. מדין עבד כנעני וכמו שפסק השו"ע [קצ' ד'] "י"א שה"ה לאומר לחבירו הי לך מנה ויהיה שדך מכורה לפלוני כיון שקיבל זה ממנו נקנה השדה לאותו פלוני" 2. חברת האשראי שליחת הקונה וזה מועיל לקנות לקונה כמש"כ בס' קפג' [נתיבות קצ' סק"ג ולהבנת הנתיבות בקצוה"ח [סק"ב] הקצוה"ח חולק וסובר שגם בזה צריך לדין ע"כ. ולענ"ד י"ל שגם הקצוה"ח מסכים עם הנתיבות ומה הוא כותב "שלא נתן הכסף דרך מתנה עבור פלוני אלא אדעתא שיחזיר לו כספו" אין כונתו שמדובר בהלואה, אלא מדובר במתנה וכונת נותן המעות לומר אח"כ למקבל "ראוי מוסרית שתתן לי את הכסף" ולפיכך לא הוי זכות לו]
אמנם כאשר חברת האשראי של גויים ישנו קושי בקנין כסף זה כי מדין ע"כ ישנה מחלוקת אחרונים אם קנין העכו"ם מועיל [פתחי חושן קנינים פ"ג סק"ל] וגם מדין שליחות באנו בזה למחלקת המחנ"א והמשנ"ב [ראה ביה"ל ס' תמח' ד"ה בלבד]
בעיה ב. קיי"ל שכסף לא קונה קנין גמור מתקנת חכמים שמא יאמר לו 'נשרפו חטיך בעליה' אלא רק למי שפרע, וא"כ איך יחול הכא הקנין.
וי"ל דכאן אין מקום למיחש לדליקה כיון שהמוכר חושש לומר 'נשרפו חטיך' כי הקונה יודיע לחברת האשראי ויבטלו את המקח [וצ"ע במקרה המוכר יודע שהלקוח יהודי יוכל לומר לו נשרפו חטיך, ולכאו' יהיה אסור לקונה להתקשר לחברת האשראי, כיון שהם יבטלו את המקח ומצד הדין הוא פטור וא"כ שייכא הכא תקנת חכמים. אמנם מיסתבר שבגלל ההסכם בין חברת האשראי למוכר, הוא מוגדר כקיבל עליו אחריות אפ' באונס ומותר להתקשר לבטל וא"כ אין חשש 'נשרפו חטיך' {ולענין לא פלוג בזה עיין כסף הקדשים בס' קצח'}]
והנה במקום שאין חשש דליקה יש מחלוקת דלדעת הרמ"א קצח' ה' אין תקנת חכמים ולש"ך לא פלוג. יש לצרף את הרמ"א שם שפוסק שאם הסכים הלקוח בהדיא שיקנו מעותיו קנה אמנם גם בזה הש"ך חולק אבל הסכמת האחרונים כרמ"א, וכתב בשו"ת מהר"ש ענגיל [ח"ז קיא'] שאם מדובר במקום שאין חשש דליקה וגם התנו גם הש"ך מודה. [וכאן זה מוגדר כהתנו בהדיא שהרי זה כונת חברת האשראי וכך המנהג ואולי זה אפ' כתוב מפורש בהסכם בינם למוכר]
לעיל כתבתי שזה שחברת האשראי יכולה לבטל את המקח מועיל לחשש נשרפו חטיך, וכאן יש עוד סיבה שאין חשש נשרפו חטיך כי בד"כ הקנינים באינטרנט הם על דבר שאינו מסוים וכתב רע"א שבדבר שאינו מסוים אין חשש נשרפו חטיך, ואע"ג דלא פלוג כשהתנו מהני לכו"ע כדלעיל משו"ת מהר"ש ענגיל.
בעיה ג'.הרבה פעמים אין ברשות המוכר את החפץ ורק לאחר ההזמנה הוא מזמין מהיבואן והרי פסק השו"ע [רט' ה'] "דבר שבא לעולם אלא שאינו ברשותו דינו כדשלב"ל ויכול כל אחד לחזור בו".
י"ל 1. בד"כ החפץ מצוי לקנותו ודעת הרבה פוסקים שבכהאי גוונא חשיב כבא לעולם 2. י"א שכאשר יש לחפץ מחיר ידוע בשוק חשיב כברשותו לענין קנין [אלא שצ"ע אי חשיב כיצא השער, וראה בויאמר שמואל ס' סב' שרצה לתלות זאת במחלוקת ראשונים] ג. גם לדעת הש"ך שבכהאי גונא דלעיל לא קנה מ"מ קנה לענין מי שפרע.
בעיה ד' .כאשר מזמינים באינטרנט מדובר בדבר שאינו מסוים ההזמנה איננה על פריט מוגדר וא"כ מה נקנה?
י"ל דיש הסוברים שיש ברירה בקנינים שיחול המקח למפרע [נתיה"מ ס' סא' סק"ג] אמנם הרבה חולקים אבל ראה במחנ"א [הל' זכיה ומתנה ס"א] שבמקום שמינו שוה שקונה לכו"ע למפרע.
בעיה ה'. יש שחברת האשראי לא משלמת מיד למוכר אלא בתאריך קבוע לחודש וא"כ אין כאן 'קנין כסף'.
י"ל דכאן חברת האשראי מתחיבת לשלם, והנה בהתחיבות לתשלום נחלקו הראשונים בזה ופסקו האחרונים [ראה פת"ח קנינים פ"ג ס"ט] דחשיב כקנין כסף. אלא שצ"ע דהאחרונים מדברים בהתחיבות בשטר ויל"ד האם מועיל התחיבות בלי שטר בשביל קנין כסף [משפטיך ליעקב ח"ב ס' י"ג]
מדין קנין סיטומתא:
א. הקנין יחול מדין סיטומתא 1. מכיון שכך מנהג הסוחרים להקנות בכרטיס אשראי. 2. במקרה שכבר העבירה חברת האשראי את כל המעות וכתב המשפט שלום [ח"ו רכג'] שבזה"ז כשנתן כל המעות קונה מדין סיטומתא .
בעיה א. בכרטיס אשראי נתן מעות ונראה מהסמ"ע [רא' סק"ד] שגם בסיטומתא יש תקנת חז"ל שלא יאמר נשרפו חטיך וא"כ קנה רק למי שפרע. אלא שהנתיה"מ [שם סק"ג] חולק עליו ובפת"ח [קנינים פ"י סוף סק"ג] הביא שכן דעת האחרונים. [וראה למעלה עוד סברות שאין בכרטיס אשראי חשש נשרפו מעותיך]
בעיה ב.לפעמים החפץ אינו ברשותו והוי כדשלב"ל ונחלקו האחרונים [ראה פת"ח קנינים פ"י סק"ז] אם סיטומתא מועיל בדשב"ל ובנתיה"מ כתב שאם יש קנין סיטומתא וגם דינא דמלכותא מועיל לקנות גם בדשב"ל [גם לסוברים שסיטומתא לבדה לא מהני] אלא שצ"ע 1. אי איכא דינא דמלכותא בא"י 2. מהחזו"א [חו"מ ליקוטים טז'] נראה שמדינא דמלכותא לא יכול להקנות וצ"ע אי' פליג על הנתיבות. [וראה למעלה סברות שנחשב ברשותו כיון שמצוי וכו']
ג. בקנין סיטומתא גם כאשר חברת האשראי לא משלמת מיד למוכר יועיל הקנין משום התחייבות וכן גם אם החברה של גויים.
ד. לכאו' אם זה קנין סיטומתא, המקח הוא בין הקונה למוכר, כשחברת האשראי משלמת בתור שליח הקונה.
מדין התחיבות:
בויאמר שמואל [ס' סב] כתב שבמקרה שהמוכר לא העביר את החפץ בשעת הקניה י"ל שהמוכר חייב [חיוב הגוף- לא קנין ראה נתיה"מ יט' לט'] לספק את החפץ מדין התחייבות, והתחיבות מועילה אף בדשב"ל.
ולענ"ד הוא דבר תימה שהרי לא נתכוין המוכר כלל לחייב עצמו אלא לעשות קנין ומה שכתוב בהצהרת האתר "החברה מתחייבת לספק את המוצר תוך 7 ימים " וכדומה אין הכונה מדין התחיבות אלא להשלמת המקח.
לעיל [ס"א בקנין כסף וס"ד בקנין סיטומתא] דנתי האם המקח בין החברת אשראי למוכר או בין המוכר לקונה, יש בחילוק זה נפק"מ גדולה אם הקונה יכול לבטל את המקח [כי אם המקח בין החברת אשראי למוכר, הקונה לא בעל דעה, אלא"כ נימא שחברת האשראי קונה על דעתו] וצריך לבדוק מה כתוב בהסכמי הקונה והמוכר עם חברת האשראי.
היוצא מכלל הדברים שודאי קנין באינטרנט מועיל לענין מי שפרע וכאשר המקח עם עכו"ם יש מחלוקת אם יש מי שפרע] ולכאו' גם לקנין וצ"ע אם יכולים לטעון קי"ל.
הדברים נכתבו ללא עיון ואצ"ל שרק לפלפולא
ספרים הדנים בנושא: ויאמר שמואל סי' סב' משפטיך לייעקב ח"ב סי' יג'
 

פיניפיני

משתמש ותיק
לדעת הרמ"א [חו"מ קצ"ח] יועיל אף קניין כסף מב' טעמים,
  • כיון דליכא למיחש לדליקה. [אכן ע"ז חלקו רוב אחרונים עיי' נתיה"מ שם]
  • אולי הוי כהסכמה שהקנין בכסף ואז מועיל להרמ"א שם. [והש"ך חלק עליו עיי"ש]
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אם בזמן שהקונה שילם את התשלום עדיין אין את המוצר מצוי אצל החברה המשווקת, והם מזמינים את זה אצל מוכר אחר (כמו שמצוי בחברת 'אמזון' ו'אלי אקספרס' ועוד הרבה חברות שיווק באינטרנט) הרי איננו יכול לקנות את החפץ בעצמו, ואין זה אלא התחייבות מצד החברה המשווקת לספק לו את המוצר במחיר הזה, ולכאורה (אם זה חברה בבעלות יהודית) נצטרך למצוא לזה היתר מצד דין "פסיקה על השער", שבהלכות רבית, והרי כיון שאין כאן היתר של "יש לו" נצטרך להגיע להיתר של "יצא השער" - ואם הוא חיפש באינטרנט למצוא את המוכר הכי זול בשוק, הרי לא שייך בזה היתר של יצא השער, כיון שבשער זה אינו יכול לקנות אצל מוכר אחר, וצריך עיון ההיתר בזה.
 
חלק עליון תַחתִית