שבת סב ב מזלזל בנטילת ידים מביא לידי עניות

עמנואל

משתמש ותיק
ומפרשינן:
וּמְזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם, אָמַר רָבָא: לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא מְשָׁא יְדֵיהּ כְּלָל, אֲבָל מְשָׁא וְלָא מְשָׁא — לֵית לַן בַּהּ. וְלָאו מִלְּתָא הִיא, דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: אֲנָא מְשַׁאי מְלֵא חָפְנַי מַיָּא וִיהַבוּ לִי מְלֵא חָפְנַי טֵיבוּתָא.
דברי רבא ודברי רב חסדא לא סותרים אלו את אלו, ועל כן צריך עיון מה פשר הדחיה "ולאו מלתא".
 

נדיב לב

משתמש ותיק
'ולאו מילתא' בהקשר שכאן, לא בא לדחות את דברי רבא אלא מתיחס לעצם המעלה של נטילה [שלאו מילתא היא, וכדברי חז"ל בכמ"ק לאו מילתא זוטרתא]
 

בעל כנפיים

משתמש ותיק
רבא אמר דהנוטל ברביעית מצומצמת אין בו חשש כלל להמנע מעניות.
ר"ח אמר דשייך להתברך יותר ע"י ריבוי המים.
ובאמת יתכן שחולק רק על סוף דבריו של רבא, אבל על הא דקאמר דלא אמרן אלא אלא דלא משא וכו' יתכן שמודה שניצל מעניות, אלא שמסוף דבריו של רבא משמע, דאין כלל גריעותא בכך(אולי משום שכפל דבריו).
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אפשר לתלות קצת עם הפירוש 'ולאו מילתא' נאמר כדחיה לרבא או נאמר ביחס למעלת הנטילה לאור מה שיש לדקדק בשו"ע ובקיצור שו"ע.

הנה בשו"ע סימן קנח סעיף כתב: אעפ"י ששיעורם ברביעית יוסיף ליטול בשפע, דאמר רב חסדא: אנא משאי מלא חפני מיא, ויהבו לי מלא חפני טיבותא ע"כ.

ומנגד בקצור שו"ע סימן מ אות ד כתב: שעור המים קשה לשער בצמצום, וצריכין לשפך על כל יד מים בשפע, דאמר רב חסדא, אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא.

ובאליהו רבה או"ח - סימן קס ס"ק יט הביא פירושים נוספים ולאו מילתא אבל בענין אחר וז"ל: כדי שלא תבוא עניות וכו'. פירוש דאי לאו הטעם משום עניות אם יש לו מים לרחוץ אומרים לו קום ורחץ והוציא עצמך מן הספק אבל אין צריך להדר אחריהן לכן אמר הטעם משום עניות דצריך להדר אחריהן. כתב רש"ל סימן ט"ז הביאו שיירי כנסת הגדולה דוקא כשיש ספק אם נטל או לא או ספק שהיה בהן כשיעור אבל היכא דנטל כראוי אלא שיש ספק במים אם היה פסולין או ספק אם נטמאו הידים או לאו לא מחמירין כל כך ואף לעניות לא קשה ומכל מקום הנזהר בקדושתה וטהרתה נקרא איש קדוש וטהור, עד כאן. ותימא דבפסקיו וסימניו שם שפסק דאף בספק אם היו המים פסולין צריך נטילה אחרת ואין היתר אלא בספק נטמאו הידים דאוקמינן בחזקת כשרות וצריך עיון. והנה במגן אברהם כתב על רש"ל וצריך עיון דהא היסח הדעת פוסל, עד כאן. ולא עיין שפיר בדברי ים של שלמה שם דמיירי שהיה שומר את ידיו אלא שנסתפק לו אם הסיח דעתו, עיין שם. וכל זה לפירוש בית יוסף ורש"ל דמפרשינן ש"ס דפרק במה אשה ולאו מילתא הוא אנא משי מלא חפני מיא וכו' דבספק משי ולא משי בא לידי עניות וכן כשנוטל מרביעית מצמצם, אבל בדרישה מצאתי שפירש דמאי דאמרינן ולא מילתא הוא היינו לאפוקי מהא דאמר משא ולא משא לית לן בה, רצה לומר דאין נפקא מינה במשא רביעית או יותר מרביעית, על זה קאמר דיש נפקא מינה דיהיב ליה מלאה סגי טיבותא, אבל באמת במשא ולא במשא אין בא לידי עניות והוא הדין כשלא משא אלא ברביעית מצומצם וכן משמע בסימן קנ"ח סעיף י' וכן מסתבר עכ"ל.
 
חלק עליון תַחתִית