ובכן הרמתי את הכפפה ועברתי על סימן שיח ושיט. הבדיקה היתה בכל מקום בו הוא מביא שתי דעות (או דעה החולקת על המובא בשו"ע או רמ"א), ואינו מצטט הכרעה מאחרונים אחרים, והשאלה היא האם המשנ"ב הכריע מדנפשיה או לא. בסימן שיח מצאתי שבחצי מהפעמים הכריע מדיליה ובחצי מהפעמים לא, ובסימן שיט בחמש מקומות לא הכריע ובשתי מקומות הכריע.קצר ולעניין אמר:מבקש אמת אמר:אני לא מבין בדיוק איך שייך להתווכח על זה. אפשר לפתוח משנ"ב ולראות שבאחוז עצום מהמחלוקות שמביא הוא לא מכריע כלל. כך לא מתנהל ספר שמיועד להכרעות! העובדה שלו זה היחס זה בדיוק הנידון כאן, ואת ההנחה עליה מבוססת עובדה זו אני בא לערער. אגב, היחס הזה למשנ"ב הוא ייחודי לחלק מסויים בציבור הלומדים, ואינו מקובל בכל מקום. זהו יחס של הדור החדש שלא הכיר את הדור בו הערוך השלחן והדרך החיים היו הפוסקים, ולא המשנ"ב.לישועתך קויתי השם אמר:נראה לי שהיה לנו וויכוח כזה פעם (אם אני לא טועה זה היה אתה) - ופשוט וברור שאין זה היחס למשנ"ב, וודאי לא לתוס', המשנ"ב הוא לא ספר ליקוט גרידא, וודאי לא התוס', ולא ראינו לרבותינו שתירצו הסתירות שבתוס' כמוך, אלא טרחו לתרץ ובדוחק אמרו שהוא מחלוקת התוס'.
ועוד יותר מזה, מאחר והספר היה מיועד להמוני עמך בית ישראל כמו שאמר המחבר בעצמו, א"כ מה טעם יסתור את עצמו באופן שצריך כל מיני חילוקים למדניים ליישב את הסתירה, וגם לא ברור איזה מהם הוא הנכון...
בתוספות זה עוד יותר טוב מאשר המשנ"ב, כיון שהתוספות נערכו ע"י כמה מבעלי התוספות, ובמקרה שהביאו את הדברים בסתמא הרי נשתדל לראות אם אפשר למעט במחלוקת. משא"כ במשנ"ב אם הסתירה היא בין שני אחרונים שונים שמביא, הרי היישוב לזה מבואר מגוף הדברים עצמם - הרי מדובר להדיא בשני פוסקים שונים!
מישהו נפל כאן על הראש?
לא אתקשקש על הבדותות המופרכות שנכתבו כאן
אם המ"ב נתחבר בכדי לפסוק ולהכריע בין השיטות או ללקט ולהציג את שיטות האחרונים
רק אציע בפניך, לאתגר את פרשנותך, ואת פרשנות כולם, לזרוק איזה סימן במ"ב, ולעבור אחת לאחת על כל ס"ק וס"ק, והיה וצדקת הרווחת זאת ביושר ולא בדמגוגיה
אבל והיה וטעית, תתנצל בפני מרן החפץ חיים על שהפכת את ספרו לעוד איזה ספר של ליקוטים בשוגג או במזיד
מקבל?
אני מניח שינסו להתווכח על הנתונים ויטענו שבודאי שהוא הכריע, כיון שכתב לשון כזו או אחרת, שלפי ממציאי "כללי הפסק במשנה ברורה" זה אומר שיש לפסוק לפי דעה אחת. הבעיה היא שאין שום רמז בדברי המחבר בשום מקום על מערכת כללים כזו, וגם לא היה ידוע על כזו מערכת עד לפני כמה שנים שכמה ת"ח המציאו מדעת עצמם את "כללי הפסק במשנ"ב". ומאחר וההנחה הפשוטה היא שהמשנ"ב התחבר להמון העם ולא ללמדנים שנמסר להם כללי הפסק במסורת ממקור לא ידוע (וגם יודעים ליישב סתירות בפסקי המשנ"ב עם פלפולים ואוקימתות שונות ומשונות) הרי שאכן החלק גדול מהמקומות (לפי המובא לעיל כנראה ברובם) אין הכרעה בדבריו, אלא פשוט מביא את דברי האחרונים.