ביטול איסור לכתחילה באיסור דרבנן


פותח הנושא
גבריאל פולארד
משתמש ותיק
מאמרים: 0
הודעות: 400
הצטרף: 11 ספטמבר 2017, 20:00
נתן תודה: 661 פעמים
קיבל תודה: 211 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

ביטול איסור לכתחילה באיסור דרבנן

שליחה על ידי גבריאל פולארד » 19 דצמבר 2017, 17:20

משהו שנכתב לחנוכה, אבל קשור להרבה דברים.

בשו"ע הלכות חנוכה (סי' תרע"ז ס"ד) כתב: הנותר ביום השמיני מן השמן הצריך לשיעור הדלקה, עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו שהרי הוקצה למצותו, ואם נתערב בשמן אחר ואין ששים לבטלו יש מי שאומר שאין להוסיף עליו כדי לבטלו. ומקור הדברים הוא בטור בשם מהר"ם מרוטנבורג (פסקים ח"א סי' תר"י). וכדי להבין היטב את הדברים צריך להתבונן בסוגית הגמרא בפ"ק דביצה (ביצה ד:) ובדברי הראשונים והפוסקים שהובאו ביו"ד סי' צ"ט.

ביטול איסור דרבנן- מחלוקת הראשונים בביאור הסוגיא בביצה
בגמ' (ביצה ד:) אמר רב מתנה עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביו''ט [שאסורים משום גזירת פירות הנושרים ומשום מוקצה] מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן. ומקשה הגמ' ג' קושיות: א. "והא קא מהפך באיסורא" [ואיך מותר לטלטל את העצים האסורים] ומתרצת הגמ': "כיון דרובא דהיתרא נינהו כי קא מהפך בהיתרא קא מהפך" [יש שפירשו מדין ביטול ברוב, והיש"ש (ביצה פ"א סי' ז') כתב דהוא מדין הלך אחר הרוב, והרשב"א (שבת כט:) ביאר דכוונת הגמ' דהוי טלטול מן הצד ואכמ"ל]. ב. "והא קא מבטל איסורא לכתחילה, ותנן אין מבטלין איסור לכתחילה", ומתרצת הגמ' "הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין" [וכאן מיירי באיסור מוקצה שאינו אלא מדרבנן]. ג. "ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר", ומתרצת הגמ': "הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא מקלא קלי איסורא" [כלומר שהאיסור נשרף ומתכלה. ולקמן יבואר גדר היתר זה].
דעת הרא"ש (ביצה פ"א סי' ב') דלא הותר לבטל איסור דרבנן לכתחילה אלא באופן שמקלא קלי איסורא, דומיא דעצים, וביאר דהגמ' בתירוץ לקושיא השניה סמכה על המסקנא והחילוק המבואר בתירוץ לקושיא השלישית, דשאני הכא דמקלא קלי איסורא. וכן דעת הרא"ה בבדק הבית (בית ד' שער ג') וכ"ד הר"ן (ביצה ב:), המרדכי (ביצה רמז תרמח) והגהות הרמ"ך (על הרמב"ם פט"ו ממאכ"א הכ"ו). וכ"כ בחידושי הרשב"א (ביצה שם).
אך הרשב"א בתורת הבית (בית ד' שער ג') ובמשמרת הבית (שם) חלק על הרא"ה וסבר דגם איסור דרבנן שאינו "מקלא קלי" מותר לבטל [וצ"ע סתירת דבריו בין ה'חידושים' לבין תוה"ב. ועכ"פ הכלל בזה דהעיקר הוא דבריו שבתורת הבית, כמבואר בפמ"ג ב"כללים בהוראת איסור והיתר" (אות ט'), שכן בכללי הפוסקים ספר שנכתב להלכה עדיף מספר חידושים. אמנם הב"י (סי' צ"ט) נקט דמסקנת הרשב"א בתוה"ב לחוש לדעת המחמירים, ועי' ב"ח ודרישה מש"כ על דבריו] וכן כתב המרדכי בשם ראבי"ה. וכן הוכיח מהרש"א מדברי התוס' שם בביצה. וכן דעת המאירי בביצה, וכן מבואר מדברי הרמב"ם (פט"ו מהל' מאכ"א הכ"ו כ"ז).

האם מותר לערב בידים או רק להוסיף כשנתערב
אף במקום שמותר לבטל, דנו הראשונים אם ההיתר הוא רק באופן שכבר נתערב איסור בהיתר, ורק חסר בשיעור הביטול, דבאופן זה מותר להוסיף ולבטל, וכלשון הגמ' "עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור מרבה עליהם" וכו', או דמותר אפילו לערב בידים.
יש שהביאו ראיה דמותר לערב בידים מדין תרומת חו"ל דמבואר בגמ' (בכורות כז.) דמותר לבטלה ברוב. אך יש שדחו דשאני תרומת חו"ל דקילא טפי משאר איסורים דרבנן (עי' ר"ן ביצה ב: מדפי הרי"ף ועי' רשב"א המובא בב"י יו"ד סי' צ"ט). ובחי' הרשב"א (ביצה ד:) כתב דאף אם נימא דאסור לערב בידים יש לומר דהיכא דמקלא קלי איסורא שרי אף לערב בידים. ועי' שעה"צ (סי' תק"ז סקי"ז) שכתב דיש סתירה בדעת הרשב"א בזה, דבתשובה אחת (סי' של"ו) כתב להחמיר ובתשובה אחרת (סי' תפה) כתב להקל, וכתב השעה"צ דכפי הנראה רפיא בידו.

איסור דרבנן שיש לו עיקר דאורייתא
עוד דנו הראשונים לחלק בין איסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת לאיסור שיש לו עיקר מה"ת. דהתוס' (ביצה ד: ובפסחים ל. ד"ה לישהינהו) כתבו דלא אמרי' דשרי לבטל איסור דרבנן אלא בדבר שאין עיקר איסורו מה"ת כגון מוקצה, אבל בדבר שעיקר איסורו מה"ת כגון תרומת פירות, אסור לבטל אף דהוא דרבנן. וכ"כ הגהות מרדכי (חולין תשנב) בדעת הרמב"ם. ועי' ב"י (סי' צ"ט) מה נחשב עיקרו דאורייתא.
והרשב"א (תוה"א ב"ד ש"ג) כתב דאיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת יש מתירים אפילו לערבו בידים [ועי' ב"י סי' צ"ט וב"ח ודרישה שם בכונת דברי הרשב"א].

ביטול איסור בשבת וביו"ט
הנה הרשב"א (במשה"ב) הק' ע"ד הרא"ה דבתחילה לא אסיק הא דמיקלא קלי איסורא, ורק מטעם הקושיא על רב אשי [הקושיא השלישית] הוצרך לזה. ועי' קרבן נתנאל (ביצה פ"א סי ב' אות ש') שכתב דאי"ז קושיא, דהא בע"כ צריך לומר דבעינן לטעם זה כדי להתיר את הביטול, דהא כתב בתרומת הדשן (סי' נ"ד, הובא במגן אברהם סי' שכ"ג) דאסור לבטל איסור בשבת ויו"ט מטעם איסור מתקן, ורק במיקלא קלי שרי. וא"כ בע"כ בעי' לטעם זה דמקלא קלי כדי להתיר הביטול.
כעי"ז הקשה הדגול מרבבה (סי' שכ"ג), אלא שהוא הקשה מהכיוון האחר [דהקרב"נ תי' קושית הרשב"א ע"פ התה"ד, והדגמ"ר הקשה על התה"ד מדברי הרשב"א], דתמה ע"ד המג"א ותה"ד דמה חילוק יש בין מקלא קלי לאינו מקלא קלי, דהא לדעת הרא"ש [והרמ"א שפסק כוותיה] אף בחול אסור לבטל איסור כשאינו מקלא קלי, ולדעת הרשב"א דבחול שרי, הרי מקורו מדין עצים שנשרו דמיירי ביו"ט, וע"כ דלא ס"ל דאסור לבטל ביו"ט באינו מקלא קלי. ומבואר דנקטו גם הקרב"נ וגם הדגמ"ר שדין תה"ד הוא סתירה לדין הרשב"א [ועי' שעה"צ (סי' שכ"ג) דמסכים לקושית הדגמ"ר, וכתב נפק"מ בדברי תה"ד אף לרא"ש ולרמ"א. אמנם מבואר בדברי השעה"צ שהבין שהחילוק בין מיקלא קלי לאיסור בעין הוא ביאור של המג"א בדעת תה"ד, אבל באמת התה"ד עצמו חילק כן בסו"ד, אלא שהמשנ"ב לא ראה את דברי תה"ד בפנים כמ"ש השעה"צ במפורש].

סתירת פסקי השו"ע
השו"ע (יו"ד צ"ט ס"ו) פסק כהרשב"א דאיסור דרבנן אסור לבטלו בידים [ולא חילק בין עיקרו דאורייתא לאין עיקרו דאורייתא ועי' פר"ח שם סקי"ז], אך מותר להוסיף עליו ולבטלו, והרמ"א פסק כהרא"ה והרא"ש דאסור אפילו להוסיף על איסור דרבנן בכדי לבטלו.
והנה בשו"ע הלכות חנוכה (או"ח סי' תרע"ז ס"ד) כתב הנותר ביום השמיני מן השמן הצריך לשיעור הדלקה, עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו שהרי הוקצה למצותו, ואם נתערב בשמן אחר ואין ששים לבטלו יש מי שאומר שאין להוסיף עליו כדי לבטלו.
ומקור הדברים הוא מדברי מהר"ם מרוטנבורג (פסקים ח"א סי' תר"י) שכתב דאין לומר דזה הוי כאיסור דרבנן דקלי איסורא, דשאני עצים שההנאה באה אחר הבעירה, משא"כ בהנאת הדלקה להאיר, שההנאה היא בזמן הבעירה. ומבואר מדברי מהר"ם מרוטנבורג דלא הותר לבטל איסור דרבנן אלא באופן דמקלא קלי איסורא, וכדעת הרא"ש.
והקשו האחרונים (עי' ש"ך יו"ד צ"ט סקי"ט וט"ז סקי"ב, ומ"א סי' תרע"ז סקי"ב, וביאור הגר"א שם) דהנה נר חנוכה הוא מצוה רק מדרבנן והאיסור להנות מן השמן הוא איסור דרבנן ואעפ"כ כתב שאין להוסיף ולבטלו [ואף שכתב השו"ע יש מי שאומר אין הכוונה דלא ס"ל כן, אלא כן דרכו של השו"ע לכתוב כשלא מצא דין זה מפורש בשאר פוסקים, וכמ"ש הש"ך יו"ד קכ"ד סק"י, תורת השלמים סי' ק"צ סק"ב, ועי' גם פתחי תשובה יו"ד שמ"א סקכ"ג, פתחי תשובה חו"מ סי' ט"ז סק"א, בה"ל סי' שי"א ד"ה ויש מי שאומר, ומשנ"ב סי' ל"ב ס"ק קכ"ג וס"ק ק"פ וסי' ש"ו סק"ד].

תירוץ המג"א והקושיות על דבריו
המג"א (תרע"ז סקי"ב) כתב לתרץ את הסתירה בדברי השו"ע "ואפשר דהכא חמיר טפי כיון דהוי דבר שיש לו מתירים, דמדינא מותר להשהותו לשנה הבאה, והוי דומיא דחמץ עי' ביו"ד סי' ק"ב". וביאור דבריו, דבתחלה כתב דשמן לנר חנוכה מקרי דבר שיש לו מתירים כיון שיכול להשתמש בו בחנוכה בשנה הבאה.
והוסיף, שאל תאמר שאינו נקרא דשיל"מ מכיון שהטור (סי' תרע"ז שם) כתב דאסור להשהותו מחשש שיבוא לידי תקלה במשך השנה [והביאו המג"א שם סקי"א], דיש לומר דלעולם נקרא דשיל"מ, דדומה לחמץ בפסח כיון דמדינא מותר להשהותו. וביארו האחרונים דכוונת המג"א לדברי הר"ן, דהר"ן (פסחים ז:) כתב לבאר דעת הסוברים שתערובת חמץ בפסח מקרי דשיל"מ, ואף שאחר הפסח יש איסור של חמץ שעבר עליו הפסח, מ"מ הוא רק מדרבנן ומדאורייתא מותר, ואף שחכמים אסרוהו לא באו להקל שע"י גזירתם יחשב כדבר שאין לו מתירים, עכת"ד הר"ן בביאור שיטה זו [ע"ש דהר"ן גופיה פליג עלייהו]. וא"כ גם לענין נר חנוכה כיון שמעיקר הדין מותר להשהותו אף שהחמירו לחשוש לתקלה ואסרו להשהותו, מ"מ לא באו להקל בזה שיחשב עי"ז כדבר שאין לו מתירים.
והאחרונים התקשו טובא בדברי המג"א [וראה בשער הציון (סי' תרע"ז סק"ל) שכתב "ולא העתקתי מה שכתב (המג"א) דאפשר דהוא בכלל דשיל"מ, דכמה אחרונים מפקפקין על דבריו בזה"]:
א. מה שיהיה מותר הוא דבר שמעולם לא נאסר
החמד משה (סי' תרע"ז), הפמ"ג, הלבושי שרד והמחצית השקל (על המג"א שם) הקשו מאיזה טעם נחשב דשיל"מ, הרי גם בחנוכה בשנה הבאה יהיה אסור להשתמש לשאר צרכים ולהדלקה לצרכו, והא דיהיה לו שימוש היתר להדלקת נרות חנוכה, הרי דבר זה מעולם לא נאסר [רק שאחרי חנוכה אין היכי תמצי להדליק לצורך נר חנוכה] וא"כ לא נחשב דשיל"מ. ודבר זה דומה לדברי השו"ע (סי' ס"ט סי"ד) גבי חתיכה שלא נמלחה שהתערבה בחתיכות היתר, דאין לומר דמקרי דשיל"מ מטעם שמותר לאכלה ע"י צליה, שכן לצלי לא נאסר מעולם. וכן דעת הרמ"א (סי' ק"ב ס"ד). ואף דיש ראשונים דס"ל דד"ז מקרי דשיל"מ, כגון הר"ן (נדרים נב.), מ"מ לא קי"ל כן [ועי' פרי חדש (סי' ק"ב סקי"א) ופתחי תשובה סוסק"ח].
וכתב המחצה"ש ליישב דאינו דומה לדין חתיכה שלא נמלחה, דהאיסור לבשל וההיתר לאכלו ע"י צלי הם ב' דברים נפרדים, אבל בהנאת הדלקה סו"ס שם הדלקה חד הוא, ומקרי דהנאה זו יכול לעשותה בהיתר.
ב. אם נחשב דשיל"מ א"כ גם בדיעבד לא יתבטל
עוד הקשו על דברי המג"א, דאם שמן של נר חנוכה נחשב כדשיל"מ, מאי טעמא דכתב השו"ע "אם נתערב בשמן אחר ואין שישים לבטלו" דמשמע להדיא שאם היה שישים היה מתבטל, וכל הנדון בשו"ע הוא רק לאסור רק את הביטול לכתחילה, והרי דשיל"מ אפילו באלף לא בטיל, וא"כ גם בנפל לשישים היה לנו לומר שלא יתבטל. כן הקשו הבה"ט (יו"ד סי' צ"ט סק"), הלבוש"ר (על המג"א שם) ורעק"א (שו"ת סי' לח).
ותי' המחצה"ש דכוונת המג"א דבאמת אי"ז פשוט דשמן של נר חנכה מקרי דשיל"מ, אלא כוונת המג"א דהוא סניף נוסף להחמיר, דבאמת יש הסוברים דחמץ בפסח לא נחשב דשיל"מ, וה"ה שמן דנר חנוכה, ולכך בדיעבד בטיל, ורק לענין לבטל איסור לכתחילה היות ובלא"ה יש אוסרים בכל איסור דרבנן, חשש השו"ע לשיטות דשמן דנר חנוכה מקרי דשיל"מ ואסר לבטלו לכתחילה.
ג. בפועל לא יגיע זמן היתר
הגרעק"א (בהגהות לשו"ע) העיר על דברי המג"א דאינו דומה לדברי הר"ן, דהתם בתערובת חמץ הלא באמת יבוא זמן של היתר, דלאחר הפסח יהיה מותר לגמרי, דהוי רק תערובת חמץ שעבר עליו הפסח [עי' סי' תמ"ז סי"א], ורק שהוקשה לר"ן הרי גם אחר הפסח יהיה מותר רק מטעם ביטול ברוב, וא"כ דבר כזה לא מקרי דשיל"מ, ועל זה תירץ הר"ן דמ"מ הוי דשיל"מ כלפי האיסור דאורייתא, דגם בלא דין ביטול יהיה מותר מדאורייתא. משא"כ בשמן שהוקצה לנר חנוכה הרי סו"ס אסור להשהותו, א"כ לא יבוא בפועל זמן ההיתר, שהרי אסור להשהותו ודמי למאכל שיתקלקל אם ישהה אותו עד זמן ההיתר דזה לא מקרי דשיל"מ (כמבואר בשו"ע יו"ד סי' ק"ב ס"ד).

תירוץ רעק"א בהרחבה
הנה הגרעק"א כתב ליישב הסתירה בשו"ע [בהשמטות לשו"ת רעק"א סי' ל"ח (ויש הוצאות חדשות שהדפיסו ההשמטות בתוך התשובות), וגם בהגהות רעק"א לשו"ע יו"ד סי' צ"ט בדפוס ברלין (ונדפס בשו"ע 'צורת הדף' על הגיליון)] וקרוב לדבריו כתב גם הג"ר ברוך פרנקל בהגהות ברוך טעם לכרתי ופלתי (סי' צ"ט סק"י) וכדי להבין דבריהם היטב צריך להקדים כמה הקדמות.

דין דבר שיש לו מתירים וטעמיו
הנה מצינו בגמ' (ביצה ג: ובעוד דוכתי) דדבר שיש לו מתירים אפילו באלף לא בטל [ופירוש דבר שיש לו מתירים- היינו דבר שעתיד להיות ניתר לאחר זמן, או דבר שיכול להתירו ע"י פדיון או שאלה וכדו' עי' נדרים נח., נט.], אך לא נתבאר בגמ' טעם חומרא זו. ורבותינו האחרונים כתבו דיש בזה ב' טעמים עיקריים [עי' שו"ת נוב"י (תנינא או"ח סוף סי' צ"א), ובספרו צל"ח (ביצה ד.) ועי' בדי השולחן ריש סי' ק"ב בבה"ל טעם שלישי בשם כנפי יונה ושו"ת שואל ומשיב]:
א. רש"י בביצה (ג: ד"ה אפילו) כתב "הואיל ויש לו מתירין לאחר זמן לא יאכלנו באיסור על ידי בטול" והבינו האחרונים דטעם הדבר דהחמירו חז"ל לא לסמוך על היתר במקום שיש אפשרות לעשות הדבר בהיתר גמור ללא שום צורך להסתמך על ביטול.
ב. אמנם הר"ן בנדרים (נב.) כתב לבאר מה דאמרי' בירושלמי דדשיל"מ אינו בטל דוקא במין במינו אבל באינו מינו בטל, וכתב הר"ן דהטעם דדבר שיש לו מתירים לא בטל הוא משום דהוי כעין מין במינו, והיינו דכל מה דהיתר מבטל איסור הוא משום דהם חלוקים בדינם, דזה אסור וזה מותר, "לפי שהחילוק שבין המינין סיבת הביטול והשווי נותן שלא יהו בטלין" ולכן בדשיל"מ אמרי' דכיון דגם לאיסור יש אפשרות להיות היתר א"כ האיסור וההיתר אינם חלוקים כ"כ בדינם, ולכן במין במינו שהאיסור וההיתר אינם חלוקים לא במינם ולא בדינם כ"כ, אמרו חכמים שאינו מתבטל, משא"כ באינו מינו דעדיין נשאר בין האיסור להיתר החילוק שחלוקים במינם, לא החמירו חכמים בדשיל"מ.
[והוסיף הר"ן עפ"ז דהיכא דההיתר הוא מיידי, שא"צ אפילו לחכות לאחר זמן, אפילו במין בשאינו מינו אמרי' דלא בטיל, דחשיב אינו חלוק בדינו. ועפ"ז באר הר"ן את דברי הרי"ף (חולין פרק גיד הנשה לב:) שכתב לגבי פת שאפאה עם הצלי דאסור לאכלה בחלב ואע"ג דריחא לאו מילתא מ"מ הוי כמו דשיל"מ דיכול לאכלה עם בשר, ובאר הר"ן דבאופן שיש מתירים כבר עכשיו חשיב יותר דומה להיתר ובאופן כזה אף מין בשאינו מינו אמרי' דלא בטיל בדשיל"מ].

חילוק בין 'ספק' לבין 'ביטול ברוב' בגדרי דשיל"מ
בגמ' (ביצה ד.) מבואר דדין דשיל"מ אינו נוגע רק לביטול איסורים, אלא גם ביחס לכלל של 'ספיקא דרבנן לקולא' אמרי' דבדבר שיל"מ אסור. ולכאו' קשה דשם לא שייך הטעם שכתב הר"ן.
וכתבו הרבה אחרונים [(עי' צל"ח (ביצה ד.), מהרצ"ח (נדרים נב.), שלמי נדרים (שם), רעק"א (בהשמטת לסי' לח) וברוך טעם (בהגהות לכו"פ סי' צ"ט)] דאה"נ מודה הר"ן לגבי ספק דהטעם שהחמירו הוא כמו שכתב רש"י, מטעם עד שתאכלנה באיסור תאכלנה בהיתר.

דבר שחוזר לאיסורו
והנה נחלקו הראשונים האם דבר שיש לו היתר לאחר זמן, ואחר זמן נוסף יחזור לאיסורו, האם נחשב דשיל"מ, וכגון חמץ בפסח, שאמנם אחר הפסח הוא מותר מה"ת, אבל בפסח בשנה הבאה יחזור לאיסורו. ועי' מרדכי (פסחים פרק כל שעה רמז תקע"ג) שכתב דחמץ בפסח לא מקרי דשיל"מ מטעם זה, אמנם ברמב"ם (פט"ו ממאכ"א) מבואר דחמץ בפסח חשיב דשיל"מ, והרמ"א (יו"ד ק"ב ס"ד) הביא מחלוקתם.
וכתב רעק"א לבאר דדבר זה לכאו' תלוי בטעמים דרש"י והר"ן, דלטעם רש"י אין סברא שלא ייחשב כדשיל"מ שהרי סו"ס יכול לאכלו בהיתר גמור, אבל לטעם הר"ן יש לומר דלא חשיב כמין במינו רק אם יש לו היתר לעולם אבל אם יחזור לאיסורו עדיין נחשב דומה לאיסור, והוי כמין במינו.
ולפי מה שנתבאר לעיל דלענין ספק דרבנן לכו"ע הטעם הוא כמ"ש רש"י א"כ נמצא דכל מה שמחמירים בדבר שחוזר לאיסורו הוא דווקא לענין ביטול, אבל לענין ספק שפיר נחשב דשיל"מ.
ועפ"ז ביאר רעק"א מה דמשמע בדברי רמ"א (או"ח סי' תמ"ז ס"ד) לגבי חמץ בפסח דלענין ספק דרבנן מקרי דשיל"מ, ולענין תערובת משמע בשו"ע (שם סעיף ב'. ואף הרמ"א לא השיג, וכן ביו"ד סי' ק"ב משמע דכן דעת הרמ"א דכן עיקר להלכה, וכן הביאו האחרונים שם מדברי הרמ"א בספרו תורת חטאת) דחמץ לא מקרי דשיל"מ, והיינו ע"פ הנ"ל, דיש לחלק בין תערובת לבין ספק.
[עפ"ז יש ליישב קושיא בדברי הגר"א, דהנה כתב הרמ"א (או"ח סי' תס"ז ס"ב) לענין דגן שיש ספק ספיקא אם נתחמץ דאסור לאכלו בפסח, וכתב הגר"א לבאר דבריו דהטעם משום דבדבר שיש לו מתירים לא מהני ספק ספיקא (עי' ברמ"א יו"ד סי' ק"י ס"ח). והעיר השעה"צ (סי' תס"ז סקי"ט) דהגר"א גופיה כתב ביו"ד סי' ק"ב דדעת השו"ע (או"ח תמ"ז ס"ב) דחמץ בפסח לא מקרי דשיל"מ.
והנה לפ"ז קשה הרי הרמ"א ס"ל דחמץ לא מקרי דשיל"מ כנזכר לעיל, והיאך ביאר הגר"א את דעתו דחמץ בפסח מקרי דשיל"מ.
אבל לפ"ד הרעק"א א"ש, דכל מה דחמץ לא מקרי דשיל"מ מטעם דחוזר לאיסורו הוא רק לגבי ביטול ברוב, דשייך בה סברת הר"ן, אבל בשאר דברים דהחמירו בדשיל"מ, כגון ספק ספיקא או ספיקא דרבנן, לעולם מקרי דשיל"מ וא"ש].

האם ביטול איסור לכתחילה אסור מה"ת
הנה פליגי הראשונים בהא דמבואר דאין מבטלין איסור לכתחילה אם הוא מדאורייתא או מדרבנן, שיטת הראב"ד (בחיברו "איסור משהו") והרא"ה (בדק הבית בית ד' שער א') דאסור מה"ת , אך שיטת הרשב"א והר"ן דאסור מדרבנן. וכן נראה מהש"ך (סי' צ"ט סק"ז) והפמ"ג (משב"ז סק"ז) דהעיקר להלכה שהוא מדרבנן.

ביאור רעק"א בדברי השו"ע ע"פ הנ"ל
וע"פ כל ההקדמות הנ"ל יישב רעק"א את סתירת פסקי השו"ע [וכעי"ז הברוך טעם], דהנה יש לומר דמה שפסק השו"ע כדעות דשרי לבטל איסור דרבנן, אין זה מטעם ודאי אלא מספק, משום שדין אין מבטלים איסור לכתחילה לרוב הפוסקים הוא איסור דרבנן [כנ"ל], וספיקא דרבנן לקולא.
וכל זה בשאר איסורים שאין להם מתירים, אמנם כאשר בא לבטל שמן שהוקצה לנר חנוכה הרי נר חנוכה נחשב דשיל"מ, כמ"ש המג"א, ולכן אי אפשר להקל כאן כדעת הרשב"א, דבדשיל"מ מחמירים בספיקא דרבנן.
אמנם כל זה במה שנוגע לאיסור לבטל איסור לכתחילה, אבל כאשר אנו דנים על הביטול בעצמו, הרי ששמן זה אינו נחשב כדשיל"מ, שהרי חוזר לאיסורו לאחר זמן, שהרי בחנוכה הבא שוב יהיה ראוי להדלקה, ונמצא שלענין ביטול דינו כדבר שאין לו מתירים, אבל לענין האיסור לבטל נחשב כדשיל"מ, שהרי ביחס לספק דרבנן לא מהניא סברת "חוזר לאיסורו" וכמשנ"ת לעיל.

אם בספיקא דדינא בדשיל"מ אזלי' לחומרא
אך העיר רעק"א (בתשובה שם) על תירוצו, דאין זה פשוט לבאר שהשו"ע פסק להחמיר לגבי חנוכה רק מספק, ומטעם ספיקא דרבנן בדשיל"מ. דהנה הפר"ח (או"ח סי' תצ"ז סק"ג) כתב לחדש דכל מה דמחמירים בספק דרבנן בדשיל"מ היינו דווקא בספק במציאות, אבל בספק בדין [-ספיקא דדינא] או בספק מחלוקת הפוסקים [-ספק פלוגתא דרבוותא], לא מחמירים בדשיל"מ.
והוכיח כן מדברי הרא"ש והר"ן (ביצה כז:) שכתבו גבי ספק הגמרא אם יש מוקצה לחצי שבת דכיון דאיכא תרי לישני אזלי' לקולא, ולכאו' קשה הא מוקצה הוא דשיל"מ שספיקו להחמיר, אלא על כרחך דס"ל דל"א ספיקו לחומרא בספיקא דדינא. וכדברי הפר"ח נקט גם השאגת אריה (סי' צ') בתוך דבריו.
וכדברי הפר"ח והשאג"א הוכיח הרעק"א (שו"ת קמא סי' סה, שו"ת חלק ח' או"ח ס"ה, ובדרוש וחידוש מערכה ד') מדברי הר"ן בנדרים. דהנה בנדרים (מז.) בעי רמי בר אבא קונם פירות האלו על פלוני מהו בחילופיהן. ופירש הר"ן שם דהספק הוא רק אם נאסרים מדרבנן למחליף. ובמסקנא כתב הר"ן (מז:) דמסתברא דלקולא נקטינן כיון דהוי ספיקא דרבנן.
והקשה רעק"א הרי נדרים חשיב כדשיל"מ, כמבואר בגמ' (נדרים נט.) דכיון דאפשר להתירם ע"י שאלה ומצוה להשאל עליהם נחשב כדשיל"מ, וא"כ מאי טעמא אמרי' בזה ספיקא דרבנן לקולא. וכתב דמדברי הר"ן מוכח כדעת הפר"ח דכל שהספק הוא בדין, לא מחמירים בדשיל"מ. וכ"כ בהגהות מצפה איתן על הר"ן שם. ועי' עוד בשו"ת רעק"א (קמא סי' ס"ה) שהוכיח כן גם מהר"ן בשבת (יח.).
אמנם הוכיחו האחרונים (עי' שו"ת אמרי בינה סי' ז' ועי' הגהות טל תורה עירובין לט:) מדברי רש"י דגם בספיקא דדינא מחמירים בדשיל"מ, דעי' רש"י בעירובין (לט: ד"ה פסק) שכתב לגבי הנידון אם שני יו"ט של גלויות הוו קדושה אחת או שתי קדושות, דמהא דאמרי' ביצה שנולדה ביו"ט ראשון מותרת בשני ומעוד ראיות "שמעינן דאחד מהן חול, דאי מספיקא לן בקדושה אחת [כלומר דאולי נימא דהוי ספק אם קי"ל קדושה אחת או שתי קדושות] אמאי מישתרי בהו ביצה [כלומר מדוע מתירים ביום שני של ר"ה ביצה שנולדה ביו"ט ראשון של ר"ה], ואי משום דביצה איסורא דרבנן היא [כלומר וההיתר הוא משום ספיקא דרבנן לקולא], הא לא אישתרי בשני ימים טובים של ר''ה, ועוד קי''ל במסכת ביצה (ד.) דספיקא דרבנן בדבר שיש לו מתירין אסור". ומבואר דאין לומר דהוי ספק בדין אם קדושה אחת או שתי קדושות, דאם הוא ספק היה לנו להחמיר בספק ביצה משום דשיל"מ, הרי מפורש בדברי רש"י דגם בספיקא דדינא אמרי' דשיל"מ לחומרא.

ביטול איסור הנאה
החוות דעת (צ"ט סק"ח) כתב לתרץ סתירת דברי השו"ע, דיש לחלק בין איסור אכילה לאיסור הנאה, שכן כאשר מבטל איסורי הנאה הרי עצם הביטול נחשב כהנאה, דע"י האיסור שמתבטל מתרבה כמות ההיתר. והרי זה דומה למפטם בהמה באסוה"נ שאסור, משום דע"י האסוה"נ נעשית הבהמה מפוטמת.
וכעין זה כתבו גם הבית הלוי עה"ת (לחנוכה ד"ה בשו"ע) והישועות יעקב (או"ח תרע"ז) שו"ת מהר"י אסאד (סי' קצג, הובא גם במהרש"ם ח"ב סי' ר"ה) והקהילות יעקב (ביצה סי' ג'). וכן כתב בשו"ת אבני צדק (סי' פז).
ועי' גם מש"כ הגרש"ז אוירבך במכתב המובא בספר שולחן שלמה (ערכי רפואה ח"ב עמ' נא) שדן להתיר השתלת בשר מן המת לצורך חי דאף דמת אסור בהנאה יש להתירו מטעם דבטל לחי, אך העיר לפי מה "שהסכימו גדולי האחרונים (אין אני פורטם כי רבים הם)" דבאיסוה"נ אסור לבטל מה"ת דהביטול עצמו הוא הנאה א"כ גם כאן יש לאסור, וע"ש מה שכתב לחלק בין ביטול ברוב לבין שאר עניני בטול ע"ש.

ראיה מסוגיא דגיטין דאיסור הנאה שאני
ועי' גם בדרוש וחידוש מכתב יד (בהוצאת מכון ירושלים) בתשובת הגרעק"א לבנו הגר"ש איגר, דמבואר מתשובתו דהגרש"א כתב לו סברא זו, לחלק בין איסור אכילה לאיסור הנאה, ורעק"א הביא ראיה לזה מדברי הגמ' (בגיטין נד:) דהגמ' מקשה על שיטת ר' יהודה דלא קנסו שוגג אטו מזיד באיסור דרבנן מדין אגוז ערלה שאם בטלו בשוגג ר' יהודה אוסרו, ומקשה הגמ' והא הכא מדאורייתא חד בתרי בטיל ורבנן הוא דגזור, וקא קניס ר' יהודה. וכו'. והנה מדויק בגמ' דכל מה דהאיסור לבטל הוא רק מדרבנן הוא מטעם דמדאורייתא חד בתרי בטיל, וצ"ב, דמשמע דלולא זה היה אסור מה"ת, וקשה לשיטות (כנזכר לעיל) דהאיסור לבטל איסור לכתחילה הוא רק מדרבנן, א"כ מה הוצרכה הגמ' לתוספת זו דמדאורייתא חד בתרי בטיל (וקושיא זו הקשה גם הכרתי ופלתי סי' צ"ט). וכתב רעק"א דמכאן משמע דלבטל איסור הנאה לכו"ע אוסר מדאורייתא, ולפ"ז אתי שפיר (וכן תי' היד יהודה את קושיית הפלתי ע"פ החוו"ד).
אמנם העיר רעק"א דחידוש זה לא נזכר בראשונים. וכעי"ז העיר הבית הלוי (שם) דמדברי הש"ך והאחרונים שהקשו סתירה בשו"ע משמע דלא סבירא להו חילוק בין איסור אכילה לאיסוה"נ.

תירוצים נוספים לסתירה בשו"ע
הנה הוזכר עד כאן ג' תירוצים א. תירוץ המג"א ב. תירוץ הרעק"א והברוך טעם ג. תירוץ החוו"ד. ונראה להביא בקצרה עוד תירוצים נוספים:
ד. הש"ך (יו"ד צ"ט סקי"ח) כתב לתרץ דהוקצה למצוותו חמיר, אך כתב דהוא דוחק. ועי' כרתי ופלתי (צ"ט סק"י) שמתחלה כתב דתי' זה דוחק אך בתירוצו השני קיים חילוק זה.
ה. הכרתי ופלתי (צ"ט סק"י) בתירוצו הראשון כתב לחלק בין תערובת יבש יבש לתערובת לח בלח, דדוקא בתערובת יבש ביבש, כגון עצים שנשרו, דהתם כל עץ ועץ נחשב כספק איסור, משא"כ בלח בלח שהכל מעורב הוי כאיסור ודאי ובזה חשש השו"ע לדעת הרא"ש ומהר"ם.
ו. הפרי תואר (לבעל האור החיים. יו"ד סי' צ"ט) כתב דהשו"ע חזר בו ממה שכתב בהלכות חנוכה, ועי' גם חזו"ע (חנוכה עמ' קסא-קסב) שהסכים לתירוץ הפרי תואר.
ויש אחרונים שכתבו כן לדינא דהעיקר כדברי השו"ע ביו"ד, עי' ט"ז (או"ח תרע"ז) וכ"כ הפרי חדש (שם) ועי' חזו"ע (שם).

בענין מקלא קלי איסורא

גדר ההיתר דמקלא קלי
עי' שו"ע הגר"ז (סי' תק"ז סק"ג) דכתב דמדברי הראשונים נראה ב' ביאורים בגדר ההיתר ד"מקלא קלי איסורא", דיש ראשונים דנראה מדבריהם דכוונת הגמ' דבשעה שהאיסור נשרף הרי הוא כמבוער מן העולם ואין בו איסור כלל, אמנם יש שנראה מדבריהם דהגדר במקלא קלי היינו דיש מיני הנאה שהם רק אחר שהאיסור מתכלה ואינו בעין ולכן באופן זה המוקצה קיל טפי. ועל פי ביאור זה כתב הגר"ז דגם קודם הבעירה מותר לטלטל את האיסור כיון דעיקרו עומד להנאה שהיא אחר שישרף.

י"א דטעם נחשב מקלא קלי
ומדברי הגר"א נראה דכל שהאיסור אינו בעין נקרא דינו כמקלא קלי [והיינו דלשון הגמ' בביצה הוא "הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה הכא מקלא קלי איסורא" ויש לפרש דא"צ דווקא מקלא קלי אלא העיקר שלא יהיה איסורא בעיניה] דעי' ביאור הגר"א (יו"ד סי' ק"ב) שכתב לבאר דעת הסוברים שהביא הרמ"א שם דחומרת דשיל"מ נאמרה רק על איסור בעין ולא על טעם, וכתב הגר"א מקור לזה מפרק קמא דביצה (דף ד:).

מקלא קלי איסורא לענין הנאת הדלקה, וחילוק הביאור הלכה
הנה התבאר מדברי מהר"ם מרוטנבורג דסברת מקלא קלי איסורא שייכא רק לענין הנאת אכילה, אבל לא לענין הנאת הדלקה.
ולכאורה היה נראה דהרא"ש פליג על זה, דהא הרא"ש ס"ל כרא"ה, דאיסור דרבנן שרי רק במקלא קלי, ואעפ"כ כתב הרא"ש (בביצה פ"א סוסי' א') לגבי הנידון של לפידים ופתילות שנשתיירו מיו"ט ראשון של ר"ה אם מותר להדליק בהם ביום שני של ר"ה, וכתב הרא"ש בשם סה"ת לאסור, וסיים אם לא דירבה עליהם עצים אחרים ויבטלם ברוב כדרב מתנה, ומבואר לכאו' דגם בהדלקה להאיר שייך מקלא קלי. אמנם המג"א (סי' תק"ז סק"ג) כתב להיפך דדייק מלשון הרא"ש דדוקא לגבי לפידים מהני ביטול ברוב ולא לגבי פתילות, וע"כ דלענין פתילות לא שייך להרבות ולבטל דלא אמרי' לגבי פתילות מקלא קלי איסורא [וצ"ל דלפידים לא נעשו כדי להאיר וכ"מ במחצה"ש וצ"ב מהם אותם לפידים. ולענ"ד דיוק המג"א בדברי הרא"ש אינו מוכרח, דיש לפרש דברי הרא"ש מיירי גם לענין פתילות ע"ש].
והב"י (סי' תקי"ד) כתב בשם הרוקח (סי' ש"א) לגבי שמן שנשתייר מיו"ט ראשון של ר"ה דמותר להרבות עליו שמן ולבטלו. וכתב הגר"ז (סי' תק"ז בקונרס אחרון אות ג' ואות ד') דמדבריו מוכח דאפילו לענין הנאת הדלקה אמרי' מקלא קלי איסורא.
הבה"ל (בסי' תק"ז) כתב לחדש דיש לומר דגם לסברת מהר"ם מרוטנבורג יש להתיר בעצי מוקצה להשתמש להנאת הנאה. דעיקר ההיתר דמקלא קלי איסורא הוא בעצים עצמם, דהיות ועומדים להסקה ועיקר הנאת הסקה היא הנאה אחר הביעור ולא בזמן הביעור, א"כ בטלים, ומעתה אחרי שבטלים הרי הם כעצי היתר ויכול להסיקם לכל צורך. ואינו דומה לדברי המהר"ם דשמן ופתילות עומדים להנאת הדלקה, שאינה נחשבת הנאה אחר ההדלקה ואין בה היתר מקלא קלי איסורא וא"כ אין כלל ביטול.

סיכום הקולות בדבר שהוא מקלא קלי
הנה מצינו כמה דינים בדברי הראשונים ופוסקים דבמקלא קלי מקילנן טפי. ראשית, ב' קולות בדין ביטול:
א. דשיל"מ. הא דמבואר בסוגיא דביצה (ד:) דל"א היכא דמקלא קלי האיסור דשיל"מ לא בטיל.
ב. בטול דבר ניכר. הרמ"א (סי' תק"ז ס"ב) פסק דעצים שנשרו מן הדקל בטלים רק אם אינם נכרים, אך דעת היש"ש (ביצה פ"א סי' ז') דאף דבשאר איסורים לא שייך ביטול בדבר ניכר באיסור שמיקלא קלי בטל אף בניכר, ולכן מותר להרבות עצי היתר על עצי איסור גם אם עצי האיסור נכרים. ועי' משנ"ב (סי' תק"ז סקי"א) שהביאו דעה זו בשם יש פוסקים.
ועוד ב' קולות בדין אין מבטלין איסור לכתחילה:
ג. מבטלין בדרבנן. דעת הרבה ראשונים [כמובא לעיל] שכל מה שמבטלינן איסור בדרבנן הוא רק במקום דשייך סברת מקלא קלי.
ד. מבטלין בלא נתערב. עי' חידושי הרשב"א (ביצה ד:) דאף שאין מבטלים איסור אא"כ נתערב מתחלה במקלא קלי א"צ נתערב.
ועוד ב' נדונים:
ה. הנאה ממוקצה. עי' חידושי הרשב"א (שבת כט:) שכתב בדרך א' שאף אי נימא שאסור להנות ממוקצה אפילו הנאה הבאה ממילא, מ"מ במיקלא קלי שרי.
ו. מתקן. עי' תרומת הדשן (סי' נ"ד) (והובא במג"א סי' שכ"ג) דאף שכ' בתה"ד שאין מבטלים איסור בשבת מטעם מתקן במיקלא קלי שרי.

ערכים:


יצחק
משתמש ותיק
מאמרים: 0
הודעות: 1041
הצטרף: 07 דצמבר 2017, 23:49
נתן תודה: 328 פעמים
קיבל תודה: 330 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: ביטול איסור לכתחילה באיסור דרבנן

שליחה על ידי יצחק » 19 דצמבר 2017, 20:00

תודה רבה על ההרחבה בדעת החוו"ד תמיד חשבתי שהוא יחידאה בזה.

אכתוב בזה קושיא ישנה שהיתה לי על החוו"ד: איך הותר לאלישע להחיות את המת הרי הוא נהנה מאיסור הנאה דמת אסור בהנאה והחוו"ד סובר שלהתיר איסור הנאה זה גופא הנאה.


יצחק
משתמש ותיק
מאמרים: 0
הודעות: 1041
הצטרף: 07 דצמבר 2017, 23:49
נתן תודה: 328 פעמים
קיבל תודה: 330 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: ביטול איסור לכתחילה באיסור דרבנן

שליחה על ידי יצחק » 19 דצמבר 2017, 21:34

כתבתי בחפזון, הנני להסביר את הקושיא לפלפולא, שיטת הריטב"א בנדה דף סא: שיש איסור ספיה למת כמו שיש איסור ספיה לקטן, כלומר המת אינו מצווה במצוה אבל יש בו חפצא של מצוה כמו קטן, לפי זה הקשיתי איך מותר להחיות את המת הרי הוא גורם להנות מאיסור הנאה לפי מה שכתב החוו"ד שאסור להנות מהפיכת איסור להיתר.


יוסף יצחק
משתמש ותיק
מאמרים: 0
הודעות: 531
הצטרף: 21 אוגוסט 2017, 02:00
מיקום: ירושלים
נתן תודה: 165 פעמים
קיבל תודה: 180 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: ביטול איסור לכתחילה באיסור דרבנן

שליחה על ידי יוסף יצחק » 20 דצמבר 2017, 03:51

יצחק כתב:קושיא לפלפולא, שיטת הריטב"א בנדה דף סא: שיש איסור ספיה למת כמו שיש איסור ספיה לקטן, כלומר המת אינו מצווה במצוה אבל יש בו חפצא של מצוה כמו קטן, לפי זה הקשיתי איך מותר להחיות את המת הרי הוא גורם להנות מאיסור הנאה לפי מה שכתב החוו"ד שאסור להנות מהפיכת איסור להיתר.
האיסור לבטל איסורי הנאה הוא באופן שסיבת האיסור קיימת רק משתמש בדין ביטול כדי להפוך את זה למותר, דאז אמרינן דנהנה להרבות ההתר, אבל אלישע לא ביטל את האיסור הנאה רק הפקיעה את הסיבה לאיסור הנאה וממילא פקע האיסור, ולהכי שרי.


פותח הנושא
גבריאל פולארד
משתמש ותיק
מאמרים: 0
הודעות: 400
הצטרף: 11 ספטמבר 2017, 20:00
נתן תודה: 661 פעמים
קיבל תודה: 211 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: ביטול איסור לכתחילה באיסור דרבנן

שליחה על ידי גבריאל פולארד » 20 דצמבר 2017, 13:42

יוסף יצחק כתב:
יצחק כתב:קושיא לפלפולא, שיטת הריטב"א בנדה דף סא: שיש איסור ספיה למת כמו שיש איסור ספיה לקטן, כלומר המת אינו מצווה במצוה אבל יש בו חפצא של מצוה כמו קטן, לפי זה הקשיתי איך מותר להחיות את המת הרי הוא גורם להנות מאיסור הנאה לפי מה שכתב החוו"ד שאסור להנות מהפיכת איסור להיתר.
האיסור לבטל איסורי הנאה הוא באופן שסיבת האיסור קיימת רק משתמש בדין ביטול כדי להפוך את זה למותר, דאז אמרינן דנהנה להרבות ההתר, אבל אלישע לא ביטל את האיסור הנאה רק הפקיעה את הסיבה לאיסור הנאה וממילא פקע האיסור, ולהכי שרי.
עי' במנחת שלמה ערכי רפואה ח"ב עמ' נא שציינתי בדברי שחילק בדומה לזה לענין השתלת קרנית מן המת


יוסף יצחק
משתמש ותיק
מאמרים: 0
הודעות: 531
הצטרף: 21 אוגוסט 2017, 02:00
מיקום: ירושלים
נתן תודה: 165 פעמים
קיבל תודה: 180 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: ביטול איסור לכתחילה באיסור דרבנן

שליחה על ידי יוסף יצחק » 20 דצמבר 2017, 14:57

גבריאל פולארד כתב:עי' בשולחן שלמה ערכי רפואה ח"ב עמ' נא שציינתי בדברי שחילק בדומה לזה לענין השתלת קרנית מן המת
עד שכבר התלהבתי שמא כוונתי, ראיתי שלא, דהן אמנם הגרשז"א זצ"ל השתמש בסברא זו לטעם שלא אומרים בהשתלה דהוי ביטול איסור לכתחילה, אך בנוגע לשאלה דהוי הנאה שמהפך בשר המת לחי, לא תירץ כן דס"ל דעצם זה שמחשב להופכו לחי חשיב הנאה אע"ג דהוי באופן שמסיר את סיבת האיסור.
ואצטט את לשונו שם, והרואה ישפוט:

במה שכתב הדר"ג בנוגע לאיסוה"נ מהמת דכיון שסיבת האיסור הוא מפני שהוא עכשיו מת, לכן כשנתעורר לתחיה ע"י השתלת בשר ממנו בגופו של חי ודאי פקע האיסור ממילא, אין כל ספק שדבריו כנים ואמיתיים, ואך למותר הוא להדגיש דלא שייך כלל להא דאין מבטלין איסור לכתחילה, כיון דההיתר הוא לא משום תערובת וכמו"ש הרא"ה בית ד' שער ד' שבודאי מותר לפגום את הנבלה ולהתירה בכך, וכ"ש הכא דה"ז דומה למטהר מים טמאים ע"י השקה, והוא פשוט. כן יש להעיר דחיבור בשר המת לגוף חי הו"ל כשתילי תרומה שנטמאו ושתלן דפקעה טומאתן, ואף לטעמו של רש"י בפסחים דף ל"ד ע"א שחיבורן לקרקע בטלן מתורת אוכל, ה"נ גם כאן חיבורן לחי בטלן מתורת מת.
אך אעפי"כ לכאורה יש להעיר ממה שהסכימו גדולי האחרונים (אין אני פורטם כי רבים הם) דבדבר האסור בהנאה מודו כו"ע דאסור לבטל מה"ת מפני שעצם פעולת הביטול הוי הנאה בזה שמהפך את האיסור להיתר כדי לאכלו וליהנות ממנו אח"כ, וא"כ הרי חזינן דאע"ג דאי בתר סוף אזלינן יש לנו לומר דכיון שלאחר הביטול יהיה מותר מה"ת נמצא שמבטלו כדי ליהנות ממנו אח"כ באופן המותר ואין זה אסור, וע"כ דאזלינן בתר השתא, וההתעסקות בדבר האסור בהנאה כדי ליהנות ממנו אח"כ חשיב כנהנה עכשיו מאיסוה"נ, וה"נ גם כאן נהי דלאחר שכבר חיברו לחי הרי הוא כחי, מ"מ הא גופא שמתעסק במת לעשותו מחובר לחי כדי ליהנות ממנו אח"כ ה"ז חשיב הנאה מעכשיו ואסור, ואע"ג דשאני ביטול שגוף הדבר נשאר גם אח"כ כמו שהוא עכשיו ואינו משתנה כלל, משא"כ הכא שנהפך והיה לגוף אחר, דסו"ס הרי גם התם דין הוא שמחמת התערובת הוא נהפך להיתר ושרי בהנאה ואפי"ה אזלינן בתר השתא ואסור, וה"נ גם כאן.
עכ"ל הנוגע לעניינינו.
ולא זכיתי להבין למה באמת לא יישב קושיא זו באופן שתירץ את הא דלא אמרינן בזה ביטול איסור לכתחילה, דמש"כ דגם בתערובת כך הוא, לכאורה לא דמי כמשנ"ת לעיל בדבריו וכמו שכתבתי, וצ"ע.


יצחק
משתמש ותיק
מאמרים: 0
הודעות: 1041
הצטרף: 07 דצמבר 2017, 23:49
נתן תודה: 328 פעמים
קיבל תודה: 330 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: ביטול איסור לכתחילה באיסור דרבנן

שליחה על ידי יצחק » 20 דצמבר 2017, 21:18

אבי שליט"א אמר לי שלדעתו אי"ז קושיא כי איסור הנאה ממת אינו נובע מקדושה וכיו"ב אלא יסודו משום כבודו של מת, וא"כ אדרבה להחיות מתים לא שייך לחוש בזה משום כבודו של מת, דאדרבה יותר טוב שיקום לתחיה, וזה היתר על סיבת האיסור ולא הפקעת חפצא של איסור. סברא זו מחודשת מאד אבל מסתברת.. כמובן שסברא זו לא שייכא בהשתלת איברים שמשתמש באבר לצורך אדם אחר.


יצחק
משתמש ותיק
מאמרים: 0
הודעות: 1041
הצטרף: 07 דצמבר 2017, 23:49
נתן תודה: 328 פעמים
קיבל תודה: 330 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: ביטול איסור לכתחילה באיסור דרבנן

שליחה על ידי יצחק » 20 דצמבר 2017, 22:57

בנוגע לדברי הגרשז"א רציתי להעיר, דהנה יל"ע לפי החוו"ד אם עבר וביטל דלכאורה עדין יהיה אסור, דכיון דהיה אסור לבטל הוא הדין השתא דאסור להנות ממנו וחשיב קצת תיקון לאיסור, ומלשונו של הגרשז"א (בסוף הקטע שיוסף יצחק העתיק, באותיות מודגשות) משמע שבדיעבד יהיה מותר.


יוסף יצחק
משתמש ותיק
מאמרים: 0
הודעות: 531
הצטרף: 21 אוגוסט 2017, 02:00
מיקום: ירושלים
נתן תודה: 165 פעמים
קיבל תודה: 180 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: ביטול איסור לכתחילה באיסור דרבנן

שליחה על ידי יוסף יצחק » 20 דצמבר 2017, 23:23

יצחק כתב:לפי החוו"ד אם עבר וביטל דלכאורה עדין יהיה אסור, דכיון דהיה אסור לבטל הוא הדין השתא דאסור להנות ממנו וחשיב קצת תיקון לאיסור
למה? הרי כל האיסור זה המעשה שמתיר איסור, אבל למה שהדבר יאסר אטו במעשה שבת עסקינן שקנסוהו?


יצחק
משתמש ותיק
מאמרים: 0
הודעות: 1041
הצטרף: 07 דצמבר 2017, 23:49
נתן תודה: 328 פעמים
קיבל תודה: 330 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: ביטול איסור לכתחילה באיסור דרבנן

שליחה על ידי יצחק » 21 דצמבר 2017, 08:54

הגע עצמך אם יחליט מראש שהוא מבטל ע"ד שלא להנות ודאי יהיה מותר, וא"כ למה שבדיעבד לא נחייב אותו לכך.

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

חזור אל “הלכה ומנהג”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: Bing [Bot], דוידי חיים | 3 אורחים