נדיב לב כתב: ↑18 מאי 2020, 21:14
בחור צעיר כתב: ↑18 מאי 2020, 19:31
השאלה לכאו' זועקת לשמים, ואני לא רואה שהשיבו ע"ז תשובה.
ניתן לחלק אותה לשנים.
א. אחר שבתורה התפרשה מצוות היום בכמה מקומות, ובכולם הדברים מפורשים שעניין היום שייך לקציר, מה ראו חז"ל למחוק את זכר הקציר מן היום הזה, ולא עוד אלא שקבעוהו בשם אחר כזמן מת"ת, וזו פליאה כפולה.
ב. אחר שאנו יודעים מן התורה בפירוש כי יום מתן תורה היה ביום הזה (בערך), מה ראתה התורה להתעלם לחלוטין מהיות היום הזה יום מת"ת ולקבעו לדבר אחר לגמרי, ולא בא זכר יום מת"ת במקרא בכלל. וביותר, למה לא קבעה התורה זכר לשמחת יום מת"ת, ליציאת מצרים נקבע מועד, ולענני כבוד נקבע מועד, וליום הגדול שנצטוינו לזכרו ושלא יסור מלבבנו כל ימי חיינו לא נקבע כל מועד. ואין לומר שאין מת"ת שייך לחגיגה, אינו כן, חדא דהא חז"ל גילו לנו שעליו נחוג את חג הקציר, ועוד כבר אמר משה לפרעה שלח את עמי ויחוגו לי במדבר, והדבר היה מכוון כנגד מת"ת, ובאמת חגגו שם, ככתוב בסוף פרשת משפטים שזבחו זבחי שלמים ויאכלו וישתו. וא"כ למה לא נקבעה בתורה חגיגה לזכר מת"ת.
א. הנחת יסוד שגויה. חז"ל לא מחקו שום דבר, הם הדגישו דבר נוסף.
[ועיין באות ב' שמתן תורה הוא מהות היום ונתפרש בתורה ממש]
ב. התורה התייחסה בעצם מעשה הספירה, שתכליתה הוא לציין את יום קבלת התורה כדברי הרמב"ם החינוך וכיו"ב, וזה אחד ממהויות החג וראה בהרחבה
כאן וכאן וכאן
א. חז"ל מחקו לגמרי בתפילה, בקבעם אותו כיום מת"ת, וגם בהתייחסויות של חז"ל באופן כללי כמדומה שפן שמחת הקציר נמחק לגמרי.
ב. קרא נא בפיך את דברי התורה, בברית משפטים [שמות כג' טז']
וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה, ובברית השניה [שמות לד' כב'],
וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים. ובתורת כהנים פרשת המועדות [ויקרא כג' י']
כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָֹה לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן: וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר וגו'
, וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָֹה: מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאִוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַיהוָֹה: וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם וגו'
, וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהֹוָה עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַיהוָֹה לַכֹּהֵן: וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשֹׂוּ חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם: וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם:
ובחומש הפקודים בפרשת המוספין [במדבר כח' כו']
וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהֹוָה בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
ובמשנה תורה
שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת: וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ:
כולם כולם מדברים על הקציר, על ביכורי קציר חיטים, על יום הביכורים, על עומר התנופה,על לחם התנופה, על מהחל חרמש בקמה, על שבועות הקציר, וכל מעשה הספירה מיוחס אף הוא בפירוש, לספירה מיום הביאכם את עומר התנופה, עד הביאכם את מנחת ביכורי קציר החיטים, ואפ' רמז אין כאן למתן תורה. והשאלה בעינה זועקת.
ודרך אגב, אם לפי פשוטו ספירת העומר היא על מת"ת, למה לא נתחייבו בה עד בואם אל הארץ. ואף בלחם דשבועות נחלקו במשנה במנחות בן ננס ור"ע אם קרב במדבר. ומה היה עם מת"ת.