חומש עם ביאור 'מעט צרי' על תרגום אונקלוס

מעט דבש

משתמש ותיק
יצא לאור חמשה חומשי תורה עם פירוש 'מעט צרי' על תרגום אונקלוס, לרה"ג ר' יעקב זאב לב שליט"א
[זאת המהדורה הרביעית, לאחר המהדורה הקודמת (השלישית) שיצאה בחומשים בודדים].

מתוך הפרסומת על הספר:
האם שמת לב בקריאת תרגום אונקלוס:
שאונקלוס במקומות רבים מפרש בשונה מרש"י ושאר הראשונים?
שפעמים רבות אונקלוס מפרש בשונה מדרשת חז"ל?
שאונקלוס במקומות רבים מוסיף מלים כדי לבאר את לשון הפסוק?
שאונקלוס במקומות רבים מפרש את הפסוק בשני אופנים?
שאונקלוס משנה מלשון הפסוק בתרגומו את תארי הקב"ה ופעולותיו, ואף את שם הקב"ה עצמו?
שאונקלוס מתרגם אותה מלה עצמה, פעם כך ופעם כך, לפי הענין?
שדרכו של אונקלוס לתרגם לשון תמיהה שבתורה, כלשון מוחלטת?
שבמאות מקומות משנה אונקלוס מלשון יחיד לרבים ולהפך, וכן בלשון זכר ונקבה, עבר הוה ועתיד, וכדו'?

כל זה ועוד רבות - בפירוש 'מעט צרי', המבאר בקיצור נמרץ את פירושו של אונקלוס על התורה.

"וניכר בו היגיעה הגדולה לעמוד ולברר דברי התרגום, שגופי תורה תלויים בזה, ואכן הצליח להביא לפנינו ספר רב תועלת לבירור הדברים" (מתוך הסכמת הגר"נ קרליץ שליט"א).

"פנינים יקרים מתוך ספרי הראשונים והאחרונים המבארים פירוש תרגום אונקלוס, להאיר עיני ישראל, ולהתבונן בנפלאות התורה הק' הטמונות בעומק כוונת דבריו" (מתוך הסכמת הגרנ"צ פינקל זצ"ל, ראש ישיבת מיר).

חמשה חומשי תורה.GIF
 

חכם באשי

משתמש ותיק
הספר נקלע לידי לפני זמן מה, והנאתי מאד.
מומלץ לכל מי שרוצה לקרוא שמו"ת בהבנה.
 

יהודי

משתמש ותיק
מעניין מי שיכול להשקיע או בהבנת האונקלוס היטב או בלימוד רש"י, מה עדיפות, ולכאו' בשביל לזכות בכתר ירא שמים [כמבואר בשו"ע סי' רפה] עדיף לימוד הרש"י.
מה דעת הת"ח?
 

חכם באשי

משתמש ותיק
תקנת חז"ל על תרגום. וממילא עדיך שיהיה מבין את התרגום. ולא קריאה בעלמא.
פירוש רש"י הוא אינו מתקנת חז"ל, ו"ירא שמים" נפסק בש"ע סי' רפה.
מעתה מסתבר שיש להעדיף להדר בעיקר תקנת חז"ל, מאשר להוסיף (רש"י) ולגרוע מעיקר התקנה.
 

יהודי

משתמש ותיק
רש"י גם יכול להיות במקום תרגום, כך שאי"ז מגרע כלל בתקנה. ושוב עדיף יר"ש.
 

מעט דבש

משתמש ותיק
פותח הנושא
ביאור הלכה או"ח רפה, ב
תרגום וגם פירש"י - הנה בב"י כתב בשם סמ"ג שדן לפני רבותיו שהפירוש מועיל יותר מן התרגום והובאו דבריו ג"כ במרדכי והגה"מ בפי"ג מהלכות תפלה וכתב הב"י ע"ז וז"ל מיהו כתבו סמ"ג והגהות דאין נראה לר"י ור"ע ורבי נטרונאי שכתבו שהתרגום זכה מפני שניתן בסיני ע"כ וירא שמים יצא את כולם ויקרא תרגום וגם פירש"י עכ"ל הב"י. והנה המעיין בתוס' והרא"ש יראה דס"ל דדוקא לשון לעז שאין פירוש מספיק גריעא מתרגום אבל פירוש התורה שמפרש את הענין והמלות [וע"פ יסודות של חז"ל] וכמו פירש"י לא גריעא מתרגום ובסמ"ג ניכר להדיא להמעיין שם שחסר שם איזה תבות וקאי רק אלשון לעז לחוד וב"ה שמצאתי כן בהדיא בהגה"מ כשהעתיק דברי הסמ"ג כתב וז"ל וי"מ דה"ה ללעז ולא נראה לר"י וכו' משמע דרק אלעז פליג וגם ר"נ אפשר דמודה בזה דהפירוש שמפרש את הענין יותר מתרגום חשיב טפי מתרגום אף שניתן בסיני ... היוצא מדברינו דאין לנו פוסק מפורש שיסבור דהתרגום חשוב טפי מפירש"י ומ"מ נראה לדינא לנהוג כהב"י דאף שפירש"י מפרש את הענין יותר מתרגום אבל מפני שיש כמה תיבות וגם כמה פסוקים שאין עליהם פירושו של רש"י וא"כ לא נשאר לו שם כ"א מקרא לבד והתרגום מפרש כל פסוק וכל תיבה:
 

יצחק

משתמש ותיק
חכם באשי אמר:
תקנת חז"ל על תרגום. וממילא עדיך שיהיה מבין את התרגום. ולא קריאה בעלמא.
פירוש רש"י הוא אינו מתקנת חז"ל, ו"ירא שמים" נפסק בש"ע סי' רפה.
מעתה מסתבר שיש להעדיף להדר בעיקר תקנת חז"ל, מאשר להוסיף (רש"י) ולגרוע מעיקר התקנה.
יש כאן דבר מוזר שקשה להתעלם ממנו, בזמן חז"ל התפקיד של התרגום היה כפשוטו לתרגם את התורה ועל זה אמרו יסדר אדם פרשיותיו עם הציבור דהיינו להבין מה שאומר, כיום בזמננו אנו יודעים לשון הקדש (אמנם לא בצורה מושלמת) ולכאורה לא היה חיוב בתרגום וכ"ש שלא היה חיוב ברש"י, אלא רק במקרא, הרי ברור שבזמן חז"ל אדם שהיה לומד שמו"ת היה מבין את הפרשה הרבה פחות טוב מאשר היום כשקוראים חומש עם רש"י בלי תרגום, אבל מנגד הפוסקים זכרם לברכה העתיקו את הדין שמו"ת כאילו שום דבר לא השתנה - דבר שדורש הסבר.
צריך לדעת שאין תקנה מסוימת שעומדת בפני עצמה שנקראת "שנים מקרא וכו'" אלא יש תקנה לקרא בתורה בציבור וזהו כעין חובה לקבוע עיתים לתורה בציבור, וחז"ל אמרו שזה צריך להיות לימוד רציני ולא סתם קריאה בעלמא ולכן נדרש מכל אחד ללמוד את הפרשה שמו"ת, ההגיון אומר תמיד להעדיף את הרש"י שבו הלימוד הוא יותר לימוד ופחות קריאה.
אבל אני מודה שהדברים שכתבתי לא כ"כ פשוטים בפוסקים.
 

חכם באשי

משתמש ותיק
כידוע שאף שיש טעם לתקנת חז"ל, יש בזה טעמים על דרך הסוד. ולכך אע"פ שבטל הטעם לא בטלה התקנה.
והדר דינא למה שנתבאר.
ובזה מבואר גם מדוע רש"י אינו בכלל תרגום.
ודו"ק מעט.
 

מעט דבש

משתמש ותיק
פותח הנושא
יש להעצים הקושיא, מהמבואר בשו"ע (או"ח קמה) לגבי תרגום בשעת קריאת התורה (שנהגו בו בזמן חז"ל):
האידנא לא נהגו לתרגם, משום דמה תועלת בתרגום כיון שאין מבינים אותו.
ולמה לא כתב כן השו"ע גם לגבי שמו"ת (או"ח רפה) שצריך לקרוא דוקא רש"י, כיון שאין מבינים התרגום.

ועיין שו"ת חת"ס (ו, פו ד"ה והנה) שכתב שבאמת מש"כ בשו"ע (רפה, ב) שפירוש רש"י מהני לענין שמו"ת כמו תרגום, הוא מפני שאין אנו מבינים התרגום.

אמנם עדיין צ"ע, למה לא כתב השו"ע לקרוא דוקא רש"י, ולבטל תקנת התרגום כמו שביטלו בשעת קה"ת.

ואפשר שדוקא שם היה אפשר לבטל, כיון שאין התרגום מעכב גם בשעה שהיו מבינים אותו (כמ"ש המ"ב קמה, ד), אבל לענין שמו"ת א"א לבטל תקנת חז"ל, וכיון שתיקנו שתרגום מהני, אף כשאין מבינים אותו מהני, אלא שעדיף לקרוא רש"י, שגם בו יוצא יד"ח.

וראה לשון הסמ"ק בהקדמתו, לענין שמו"ת: "ומי שאינו יודע לתרגם, יקרא הפירושים".
 

יצחק

משתמש ותיק
חכם באשי אמר:
כידוע שאף שיש טעם לתקנת חז"ל, יש בזה טעמים על דרך הסוד. ולכך אע"פ שבטל הטעם לא בטלה התקנה.
והדר דינא למה שנתבאר.
ובזה מבואר גם מדוע רש"י אינו בכלל תרגום.
ודו"ק מעט.
"אפילו בטל הטעם לא בטלה התקנה"
נראה לי שצריך לפתוח על היסוד הזה אשכול נפרד, ובכן כולם חוזרים על המשפט הזה אבל צריך שהת"ח יגלו לנו היכן זה כתוב ומה הגדרים של זה, כמדומני שאין דין דרבנן שאין בו הלכות שנובעות מכך שהטעם לא שייך וממילא אין איסור, והרי בשעה שגזרו את הגזירה לא גילו את הטעם כמבואר בגמ' עבודה זרה, ואפ"ה כשנתגלה הטעם התירו כל מה שאפשר להתיר לפי הטעם.
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
מעט דבש אמר:
ועיין שו"ת חת"ס (ו, פו ד"ה והנה) שכתב שבאמת מש"כ בשו"ע (רפה, ב) שפירוש רש"י מהני לענין שמו"ת כמו תרגום, הוא מפני שאין אנו מבינים התרגום.
וראה לשון הסמ"ק בהקדמתו, לענין שמו"ת: "ומי שאינו יודע לתרגם, יקרא הפירושים".
וכן כתב הח"ח במאמרים ומכתבים
 

קבצים מצורפים

  • ליקוטי מאמרים ומכתבים - מכתב יח.jpg
    ליקוטי מאמרים ומכתבים - מכתב יח.jpg
    283.5 KB · צפיות: 192

מעט דבש

משתמש ותיק
פותח הנושא
החפץ חיים שם לא מיירי כלל לענין קריאת שמו"ת, אלא לענין לימוד המקרא, ועל זה נסוב כל המכתב.

ועל זה כתב, שאין יוצאים יד"ח בתרגום, אבל לא נתכוין לומר שאין יוצאים ידי חובת שמו"ת (נגד מה שכתב במ"ב בפשיטות שיוצאים).
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
מעט דבש אמר:
החפץ חיים שם לא מיירי כלל לענין קריאת שמו"ת, אלא לענין לימוד המקרא, ועל זה נסוב כל המכתב.

ועל זה כתב, שאין יוצאים יד"ח בתרגום, אבל לא נתכוין לומר שאין יוצאים ידי חובת שמו"ת (נגד מה שכתב במ"ב בפשיטות שיוצאים).
ודאי שכוונתו לחיוב שמו"ת כמו שהוא כותב במפורש, ומוזר הדבר שהנך מתווכח על הנאמר בפרוש.
והגרח"ק שליט"א (דרך שיחה ח"א עמ' ב) כתב דגם בכה"ג יש להעדיף את התרגום.
 

מעט דבש

משתמש ותיק
פותח הנושא
הח"ח במכתבו שם, מעורר על חיוב לימוד המקרא, בלי שום קשר לשמו"ת.

ועל זה כתב הח"ח, שלא יאמר האדם שהוא יוצא יד"ח חיוב זה (של לימוד המקרא) בקריאת שמו"ת, שכיון שאינו מבין התרגום, אינו יוצא יד"ח של לימוד המקרא בקריאת שמו"ת.

אבל לא כתב שלא יצא יד"ח תקנת חז"ל של קריאת שמו"ת.
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
מעט דבש אמר:
הח"ח במכתבו שם, מעורר על חיוב לימוד המקרא, בלי שום קשר לשמו"ת.

ועל זה כתב הח"ח, שלא יאמר האדם שהוא יוצא יד"ח חיוב זה (של לימוד המקרא) בקריאת שמו"ת, שכיון שאינו מבין התרגום, אינו יוצא יד"ח של לימוד המקרא בקריאת שמו"ת.

אבל לא כתב שלא יצא יד"ח תקנת חז"ל של קריאת שמו"ת.
אך לפי דברך לא מובן מהו שכתב שפירוש רש"י בשבילנו מדינא הוא במקום תרגום, הרי לפי דבריך כל כוונתו היתה דלחיוב מקרא צריך ללמוד עם רש"י אך לצאת יד"ח שמו"ת צריך ללמוד תרגום ואיך כתב שם שפרש"י ילמד במקום התרגום?
 

מעט דבש

משתמש ותיק
פותח הנושא
הוא כתב, שבזמן חז"ל היה די בתרגום כדי לקיים את חיוב לימוד המקרא (ובקריאת שמו"ת יצאו יד"ח גם חיוב לימוד המקרא). אבל בזמננו, כדי לקיים חיוב לימוד המקרא יש ללמוד רש"י.

הוא לא דן לגבי חיוב שמו"ת אם עדיף תרגום או רש"י. בזה הוא דן במשנה ברורה.
 

יצחק

משתמש ותיק
אני רוצה לבדוק בעצמי בענין הויכוח שלכם בדעת החפץ חיים במכתב המצורף, אבל אני לא מצליח למצא את הספר בהיברובוקס, מישהו יכול לכתוב לי את השם של הספר בהיברו'?
 

מעט דבש

משתמש ותיק
פותח הנושא
וראה עוד מש"כ החפץ חיים במקום אחר (ליקוטי אמרים פרק ה):
אודות ידיעת המקרא, בודאי צריך כל איש ישראל לידע בכל שבוע הסדרא ופירושה לפי כח שכלו, ומה שנהגו בכל ישראל לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום היינו משום שעל ידי זה יתבונן בהמקרא ויתן לב להבין, אבל אם לא השיג ידיעה על ידי זה מחוייב להתבונן ולדעת, ואז יהיה נחשב לו שלמד מקרא. דבלאו הכי, אם לא הבין מה שאמר ומה שלמד לא נחשב ללימוד כלל.
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
מעט דבש אמר:
החפץ חיים שם לא מיירי כלל לענין קריאת שמו"ת, אלא לענין לימוד המקרא, ועל זה נסוב כל המכתב.

ועל זה כתב, שאין יוצאים יד"ח בתרגום, אבל לא נתכוין לומר שאין יוצאים ידי חובת שמו"ת (נגד מה שכתב במ"ב בפשיטות שיוצאים).
אכן הראיה האחרונה גברה וטעיתי, אכן צדקת בדברך, משנ"ב בהוצאת דירשו גרם לי לטעות, עיין במה שציינו בס"ק ו והביאו את הגרח"ק כנגד, ולא עלי תלונותיכם.
יישר כח על העמדת הדברים על דיוקם.
 
חלק עליון תַחתִית